פרק 236 על הדלתות המסתובבות של האושר

שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.   

חשבתם פעם מה אם החיים שלכם היו אחרים, האם הייתם מאושרים יותר או פחות? יש מגוון רחב של אפשרויות לחיים. נניח אם הייתם רווקים ולא נשואים, עם או בלי ילדים. במקצוע אחד במקום אחר. אם חוויתם אירועים מסויימים או כאלה שאתם מכירים מההיסטוריה. נניח מה אם הייתם חיים בתקופת האינקוויציה בספרד. האם הייתם מאושרים יותר או פחות?

אני חשבתי על השאלה הזאת לאור ההנחה שמרקוס אורליוס חווה חיים קשים, למרות שהיה קיסר, שליט יחיד בעל עוצמה פוליטית אדירה. בעל ממון רב וגישה לאמצעים. למשל, ידוע שבשלב מסוים בחייב הוא היה חולה מאוד, אבל הרופא האישי שלו היה גלאנוס, הרופא הטוב והמפורסם ביותר באימפריה. 

מרקוס אורליוס מדבר על זה בעצמו. הוא ממש כותב 

בספרו 8.1 הוא כותב:

"גם זאת תועיל לך לִהמנע מבקשת הכבוד המֻדמה: הן לא תוכל להתנהג כאלו חיית כל ימיך, וגם מראשית ימי ילדותך, כפילוסוף, ואין לשנות הדבר, לך עצמך, כמו גם לרבים אחרים, ברור כשמש כי אתה רחוק מאוד מן הפילוסופיה. על כן הוטל בך כתם, ואין זה עוד קל עבורך לרכוש שם של פילוסוף. 

גם יעודך בחיים מציב דרישה מנוגדת. אם אפוא נוכחת באמת לדעת, מה הוא הִעקר בכל דבר הנח בצד את השאלה מה יחשבו עליך בני האדם, והסתפק בכך שתחיה את שאר חייך, בין אם מעט הם ובין אם הרבה, כפי שדורש טבעך. הלא למוד ניסיון הִנך, כי נדדת בדרכים רבות ובשום מקום לא מצאת את חיי האושר לא בטיעונים שכלתניים ולא בממון, לא בתהילה, לא בתפנוקים ולא בשום מקום אחר. היכן הם אם כן? במעשים התואמים את דרישתו של טבע האדם. וכיצד יעשה אדם את אלה המעשים? אם יהיו ברשותו עקרונות יסוד, אשר מהם ינבעו דחפיו ומעשיו. מהם עקרונות אלה? אותם שעניינם הטוב והרע, באשר אין דבר טוב לאדם אם לא יַקנה לו מידת צדק, מתינות, עוז וחֵרות, כשם שאין דבר רע לו, אם לא יַקנה לו את היפוכן של המידות הללו."

בקטע זה עוסק מרקוס אורליוס בהבנה כי החיפוש אחר האושר והחיים הטובים אינו נפתר באמצעות טיעונים לוגיים, עושר, תהילה או הנאות חומריות, אלא באמצעות חייה של הנפש על פי התבונה, המוסר והמידה הטובה (Virtue). 

מרקוס אורליוס כותב לא מצאת את חיי האושר. הוא כותב שהוא לא פילוסוף כמו שרצה להיות. הוא לא כותב מהאקדמיה. זה יומן אישי שנכתב מתוך אוהל חדר פיקוד צבאי בקרבות הגבול. הוא מכה על חטא ומזכיר לעצמו כי נכשל מלהיות "פילוסוף טהור" מנעוריו. תפקידו כקיסר ואילוצי השלטון הרחיקו אותו מאורח החיים הפילוסופי האידיאלי. הלקח הסטואי המיידי שלו הוא: עקור את הדאגה לרושם החיצוני ולמוניטין. החשיבות אינה במה שאחרים חושבים עליך, אלא במה שאתה עושה בפועל במציאות שניתנה לך. 

מרקוס מונה ארבעה נתיבים שבהם חיפש אנושות (והוא עצמו) אושר (Eudaimonia), אך כולם התגלו כאכזבה: 

טיעונים לוגיים / סילוגיזמים (Syllogismoi): למדנות אקדמית פילוסופית עיונית בלבד. 

עושר (Ploutos): נכסים חומריים ומשאבים.

תהילה ושם (Doxa / Reputation): הכרת הציבור והשפעה.

הנאות ותענוגות (Apolausis / Pleasure): גירויים חושיים.

מהו האושר האמיתי? עשיית מה שטבע האדם דורש. בסטואיות, "הטבע האנושי" מוגדר על ידי תבונה (Reason) וחברתיות (Sociability). 

בסוף הקטע, מרקוס מציב את הקריטריון הבלעדי למה שנחשב "טוב" או "רע" בחיים. המידות הטובות: 

צדק (Justice): הוגנות ודאגה לכלל.

מתינות ואיפוק (Temperance / Moderation): שליטה בדחפים.

גבורה ואומץ (Courage / Fortitude): עמידה איתנה מול קשיים.

חירות פנימית (Freedom): אי-תלות בתשוקות חיצוניות או בפחדים.

ברוח הדברים של מרקוס. הוא אומר, זה מה שרצית בחיים. לא הצליח. זה מה שהחובה שלך דרשה. מה שהתפקיד הקיסרי דרש ממך. האושר לא בא ממקורות חיצוניים, אבל אתה יכול עכשיו להתנהל נכון. אתה יכול עכשיו לבחור נכון.

ואז הקטע הבא ב 8.2 מרקוס כותב:

"בכל פעולה ופעולה שאתה עושה, שאל את עצמך: 'כיצד היא משפיעה עליי? האם אתחרט עליה?' עוד מעט מן הזמן ואהיה מת, והכל יעבור ויחלוף. מה עוד אבקש, אם מה שאני עושה כעת הוא מעשהו של יצור תבוני, חברתי, הכפוף לאותו חוק אלוהי?" 

פסוק 8.1 מניח את היסודות התיאורטיים והערכיים, פסוק 8.2 מציג תרגיל מעשי מיידי (מנטלי) ליישום העקרונות ברגע ההווה. כי אם אנחנו צריכים עכשיו להתנהל נכון. אז הוא מתרגל.

כשהוא אומר לעצמו לשאול על כל פעולה ופעולה, הוא למעשה  מורה לעצמו ליצור השהיה קוגניטיבית לפני כל מעשה. לא לפעול מתוך דחף, כעס או הרגל, אלא לבחון את המעשה בזמן אמת. השאלה "האם אתחרט עליה?" בוחנת האם המעשה עומד בסתירה לאופי המוסרי של האדם. בסטואיות, הנזק האמיתי היחיד שאי פעם יכול להיגרם לאדם הוא הנזק שהוא גורם לאופיו שלו על ידי החלטות מוסריות שגויות.  

"עוד מעט מן הזמן ואהיה מת". המחשבה על ארעיות החיים אינה מיועדת לייאוש, אלא לזיקוק סדרי העדיפויות. כאשר מציבים מעשה קטן או דאגה יומיומית מול הסופיות של המוות, הלחצים המלאכותיים והאגו מתפוגגים. 

אחרי החשיבה ושיקול הדעת, הפעולה היא לפי 3 קריטריונים. 

הפעולה שקולה ופועלת לפי היגיון מוסרי של ייצור תבוני. 

הפעולה משרתת את טובת הקהילה והכלל ולא רק אינטרס צר, של ייצור חברתי. 

הפעולה נתונה בהרמוניה עם הסדר הטבעי והקוסמי - החוק האלוהי. 

8.1 ו-8.2 הם מנגנון של "וידוי וארגון מחדש". מרקוס מכה על חטא על שאיפות העבר שלו, ומעמיד מולן את הדוגמה, את עקרונות האמונה המנחים את הסטואים. 

הרקע ההיסטורי

שני הקטעים הללו בספר ח' נכתבו ככל הנראה באמצע שנות ה-170 לספירה (סביב 174–177 לספירה), בתקופה שבה היה מרקוס אורליוס שקוע בקרבות המרקומניים הקשים לאורך נהר הדנובה, כשהוא מתמודד עם מחלות כרוניות, אובדן אישי ומחיר השלטון. היסטוריונים של העת העתיקה מצביעים על מספר אירועים היסטוריים ספציפיים שהיוו את הרקע לכתיבת 8.1+8.2.

אחד האירועים המטלטלים ביותר בשלטונו של מרקוס אורליוס היה המרד של גנרל אבידיוס קסיוס, מושל סוריה והמפקד הצבאי הבכיר במזרח. סיפרתי עליו בפרקים קודמים לכן רק אזכיר, שבעקבות שמועה כוזבת שמרקוס גוסס, הכריז קסיוס על עצמו כקיסר. הבגידה של אחד מאנשי אמונו הקרובים ביותר זיעזעה את החצר הקיסרית. ההיסטוריון אנתוני בירלי (Marcus Aurelius: A Biography) מציין כי אירוע זה חידד אצל מרקוס את האפסות של תהילה פוליטית (doxa) ושל תככים בחצר המלכות, והוביל אותו לרפלקציה ב-8.1 על כך שעושר, מעמד ויוקרה פוליטית אינם מעניקים אושר או ביטחון אמת. 

נכון לשנת 175 לספירה, מרקוס כיהן כקיסר כ-14 שנים. בנעוריו קיווה להקדיש את חייו ללימוד פילוסופי טהור, אך נכפה עליו לתמרן בין ניהול אימפריה עצומה, משברים פיננסיים, מגפה עולמית (המגפה האנטונינית) ומלחמות שחיקה. הווידוי העצמי ב-8.1 ("כבר לא קל לך לרכוש שם של פילוסוף, וגם מעמדך עומד לרועץ") הוא היסטורי לחלוטין: מעמדו כשליט האימפריה הרומית מנע ממנו להיראות בעיני הציבור כפילוסוף צנוע, וחייב אותו לפעול מתוך אילוצים פוליטיים מחמירים. לבחור בין כמה אפשרויות רעות. 

בשלב זה של חייו, מרקוס היה בשנות ה-50 לחייו – גיל מתקדם במונחי התקופה, בפרט לאדם שסבל מבעיות עיכול ונשימה קשות (היסטוריונים ורופאים כמו גאלנוס תיעדו את מחלותיו). האימפריה הייתה מוכה מהמגפה האנטונינית שהפילה מיליוני חללים, כולל בקרב הצבא שבו שהה. האמירה ב-8.2 ("עוד מעט מן הזמן ואהיה מת") אינה רק הגיג פילוסופי, אלא שיקוף של מציאות יומיומית במוצבים הצבאיים בקרנונטום או בסירמיום, שבהם המוות היה נוכח בכל רגע. 

בשנים אלו החל מרקוס להכין את בנו קומודוס לשלטון (מינה אותו ל-Augustus ב-177 לספירה). ההתחבטות ב-8.2 לגבי תפקידו כ"יצור תבוני, חברתי, הכפוף לחוק" משקפת את ניסיונו לזקק את התנהגותו המוסרית מול חצר קיסרית מושחתת, כדי להותיר אחריו דוגמה אישית של ריסון ומידה טובה ולא של עריצות.

הטקסט בפרק ח' הוא אפוא לא רק מסמך עיוני, אלא יומן מלחמה פנימי של קיסר עייף וחולה, המנסה לשמור על יושרתו המוסרית באמצע משבר פוליטי וצבאי גלובלי.

וכמו שהתחלתי את הפרק, גם מרקוס שואל בדרכו, מה אם החיים היו אחרים. אם הוא היה רק פילוסוף ולא קיסר. אם לא היה נאלץ לעשות בחירות מתוך חובה של תפקיד. האם אז היה מאושר? 

אז התשובה היא לא. כי הוא ממחיש בציטוטים הללו, שהאושר הוא בכך שתחיה את שאר חייך, בין אם מעט הם ובין אם הרבה, כפי שדורש טבעך… האושר הוא במעשים התואמים את דרישתו של טבע האדם. - במידות הטובות.

ואז עולה השאלה, מה אנחנו צריכים לשנות, כדי שלא נשאל בשלב מסוים, מה אם החיים שלנו היו אחרים. כשמרקוס כותב שמה שהיה היה ועכשיו הוא צריך לפעול נכון, זה אומר משהו צריך להשתנות.

ב8.2 הוא כותב לעצמו לשקול את היתרונות והחסרונות של דרכי פעולה שונות כדי לבחור ביניהן. זה סוג של "ניתוח עלות-תועלת" או "ניתוח תפקודי".  

אם יש לנו למשל הרגל שאנחנו שקלנו וצריך לשנות אותו, כמו אכילת יתר או עישון, אז יש כאלה שאומרים: "אני כבר יודע שזה רע בשבילי!". אבל אם שוקלים את ההשלכות של הרגלים מבוססי תשוקות למיניהן אל מול השלכות של הפעלת המתינות או עשיית משהו אחר, אנחנו כבר משפיעים על שינוי בעצמנו.

לדוגמה, אם אתם צופים באופן קבוע בטלוויזיה במשך שעה לאחר העבודה, תשאלו מהם היתרונות והחסרונות לטווח הארוך של ההרגל הזה? מה יכולתם לעשות במקום זה שהיה עולה בקנה אחד עם הערכים האמיתיים שלכם בחיים, וכיצד זה היה מתפתח בטווח הארוך? 

עצם אקט הפעלת המתינות יכול להפוך למספק יותר כשלעצמו מאשר התמסרות להרגלים רעים. 

אם נרצה לשנות ולפעול הערכים שלנו, אבל זה דורש מאמץ ואנרגיה, נניח להתקשר לאדם אהוב או לקרוא ספר. אז קחו בחשבון שהמטרה של התרגיל, היא לא רק צימצום הרגלים רעים, אלא להכניס יותר פעילויות בעלי ערך מטבעם וגם מתגמלים כמו המידות הטובות שמרקוס ציין. אם למשל חשוב לכם להיות הורים טובים, תקבעו מראש פעילויות מבוססות על הערך הזה. תחייבו את עצמכם לזה. לנצל הזדמנויות המבוססות על הערכים שלכם יעזור לכם להתקדם לסוג האדם שתרצו, גם אם זה מעט ביום. מה יקרה אם תחליפו קצת פעולות ערכיות עם הרגלים שאתם יודעים לא טובים לכם? הרגלים מהסוג שעלול להרגיש מהנה אבל לא באמת טובים.

למעשה, חשיבה מעמיקה על תוצאות ההתנהגויות והמחשתן בצורה מוחשית במחשבה עשויות להספיק בחלק מהמקרים כדי לבטל את ההתנהגות. 

אפיקטטוס אומר את זה לתלמידים שלו. הוא הרבה מורה להם לדמיין את ההשלכות. ומרקוס תלמיד טוב מיישם. הוא שואל את עצמו מה פירוש כל פעולה עבורו ומה המשמעות שלה ואם תהיה לו סיבה להתחרט עליה בעתיד. 

הסטואים הזכירו לעצמם לעיתים קרובות את הפרדוקס שרגשות לא בריאים, כגון פחד וכעס, גורמים לנו למעשה נזק רב יותר מאשר הדברים שבגללם אנו מוטרדים. באופן דומה, למידת שליטה עצמית עשויה בסופו של דבר להועיל לנו יותר מאשר השגת כל הדברים החיצוניים שבהם אנו חושקים. המידות הטובות של אומץ ומתינות משפרות את האופי ואת החיים בכלל אם מתרגלים אותן. זה לעומת ההרגלים שמייצרים נוחות, הנאה ועונג מיידיים, מבלי לשקול השלכות. 

אפשר לשאול את עצמנו על ההשלכות ואפשר לכתוב. 

לכתוב את היתרונות והחסרונות לטווח הקצר של דרך פעולה מסוימת, ולאחריהם את ההשלכות לטווח הארוך יותר. עצם ההבנה כי התשוקות שלנו מניבות תוצאות שליליות עשויה לפעמים לשנות את ההרגשה ואת ההתנהגות. אבל בפעמים אחרות ייתכן תצטרך לדמיין שוב ושוב את ההשפעות השליליות של הרגלים רעים באופן מפורט, ברור ומוחשי מאוד כדי לשנות אותם. זה עוזר גם לדמיין את ההשלכות החיוביות של הימנעות מהתשוקה, שליטה בה, או עשיית ההפך ממנה. זה יכול לסייע להמחיש בדמיון שתי דרכים העומדות לפנינו: למשל, גמילה מעישון מול המשך עישון, או ביצוע פעילות גופנית מול אי-עשייה. צריך להקדיש זמן לדמיין כיצד שתי הדרכים הללו יתרחקו זו מזו לאורך הזמן, ולאן הן עשויות להוביל בעוד מספר חודשים או אפילו שנים מהיום. 

זה מתחיל בלזהות את ההרגלים ואז למנות את ההשלכות. 

ואז להגביר את הניגודיות בין הטוב לרע. בין שתי הדרכים המובילות להשלכות שונות. 

מרקוס כתב לעצמו שהחיים שלו קשים והבחירה לפעול על פי החובה הוביל למסלול של חיים בלי אושר. ולכן הוא בוחר לבחון מחדש היום ולהתחיל היום את החיים הנכונים. הוא גם אומר מה לא מוביל לאושר. לא מוניטין, לא כסף, לא בריאות, לא עונג ולא תהילה. אז מה כן? הוא אומר המידות הטובות, אבל איך זה בא לידי ביטוי ביום יום? 

בכל פעם שסטואים חושבים על חיים טובים, יש כמה נושאים שעולים, התורמים לזה. אבל מרקוס אומר היום אני רוצה לשנות. איך נראים חיים טובים באופן מוחשי ומעשי, ביום רגיל לחלוטין כמו, נניח, היום? 

אז קודם, חשוב להבחין בין "החיים הטובים" לעומת "החיים הנעימים" – כלומר, חיים נטולי קשיים, הממקסמים נוחות וסיפוק. עבור הסטואים, החיים הטובים – מה שהיוונים כינו אאודיימוניה (eudaimonia) – אינם טמונים בצבירת הנאות או בהיעדר כאב (בסגנון אפיקורוס). הם טמונים בחיים בהתאם לטבענו הגבוה יותר, שלפי הסטואים הוא טבענו התבוני והחברתי: חיים על פי התבונה, בהרמוניה עם עצמנו, עם בני אדם אחרים ועם העולם כולו. 

המשמעות היא שהחיים האאודיימוניים, לפי התפיסה הסטואית, אינם תלויים בעיקר בנסיבות חיצוניות. אדם יכול לחיות היטב גם בתוך קושי, אובדן או מחלה, שכן מה שהופך חיים לטובים אינו מה שקורה לנו אלא כיצד אנו מגיבים למה שקורה לנו, איכות האופי שאנו מביעים, וההלימה בין מה שנחשב בעינינו כחשוב לבין מה שאנו עושים בפועל. 

זה אומר שביומיום שלנו, ככל שהבחירות שלנו יהיו מושכלות, כמו שמרקוס אמר לחשוב לפני כל פעולה, אז אנחנו נגביר את האושר על אף הנסיבות. ב"מדריך" 5, אפיקטטוס אומר לבחון את השיפוט שלנו ואז הוא אומר: "כאשר דְבר מה מעכב אותנו, מטרידנו, או גורם לנו כאב, אל לנו להאשים לעולם מישהו אחר זולת עצמנו, כלומר, את דעותינו שלנו.".

זו פעולה יומיומית של לקיחת אחריות על הבחירות והשיפוט שלנו. 

זהו רעיון תובעני, ובמובן מסוים גם מנחם. תובעני, מפני שהוא שולל את התירוץ הרגיל של הנסיבות: איננו יכולים עוד לומר "אהיה מאושר ברגע שאשיג את זה או את זה", שכן החיים הטובים אינם נדחים לתנאי עתידי כלשהו; הם זמינים כבר עכשיו, בדרך שבה אנו בוחרים לחיות. ומנחם, מפני שפירוש הדבר הוא שהאפשרות לחיות היטב אינה נחסמת בפנינו לחלוטין לעולם, אפילו לא במצבים הקשים ביותר. 

בגלל זה מרקוס יכול לכתוב לעצמו שלמרות הנסיבות, תתחיל לבחור נכון עכשיו. 

הסטואים לא מסתכלים על מכלול החיים, אלא על ההווה, על היום. מרקוס אורליוס, סנקה ואפיקטטוס חוזרים שוב ושוב על החיים היום. לא החיים כמכלול, שהם נרחבים ובלתי מוגדרים מכדי לתפוס אותם, אלא היום הבודד, המוחשי והניתן לשליטה. סנקה המליץ להתחשבן עם עצמנו והיום שהיה לנו בכל ערב. כאילו כל יום הוא חיים בזעיר אנפין, עם התחלה וסוף משלו. מרקוס אורליוס הכין את עצמו בכל בוקר לבאות, ובכל ערב סקר מחדש את מה שהיה. גם אפיקטטוס אומר, לא ללכת לישון לפני שנתחשבן עם עצמנו. 

אנו חיים רצף של ימים. ואם איננו יודעים כיצד לחיות יום יחיד היטב, הרעיון של "לחיות את החיים היטב" נותר פנטזיה ריקה. החיים הטובים אינם פרויקט גרנדיוזי שיש לממש בנקודה בלתי מוגדרת בעתיד: הם מה שאנו עושים מהיום הזה, ואז מהיום שאחריו, ומהיום שאחריו. 

יש משהו משחרר בנקודת המבט הזו. חיים שלמים יכולים להרגיש מכבידים, גדולים מדי, עמוסים לעייפה בציפיות, וקשים מדי ל"מימוש ראוי" במכלולם. יום יחיד, לעומת זאת, נמצא בהישג יד. אנו יכולים להחליט כיצד לפגוש את האנשים שיתייצבו בדרכנו היום, כיצד לנצל את השעות העומדות לרשותנו היום, וכיצד להגיב לכל מה שירחש היום. חיים טובים, בסופו של דבר, אינם אלא מספר מספק של ימים שנחיו כהלכה, זה אחר זה. 

יום שבו התנהלנו היטב מתחיל בהכנה מסוימת: רגע, בבוקר, שבו אנו מכוונים את עצמנו לקראת מה שעתיד לבוא, ומזכירים לעצמנו מה חשוב ומה שוכן מחוץ לשליטתנו. לא תוכנית נוקשה, אלא עמדה פנימית. 

זהו יום שבו, נוכח כל מה שמתרחש, אנו מבחינים בין מה שתלוי בנו לבין מה שלא, ומשקיעים את האנרגיה שלנו במה שהוא באמת שלנו: הבחירות, המעשים והתגובות שלנו, במקום להתיש את עצמנו על מה שאינו בשליטתנו. 

בסוף בשני הציטוטים העיקריים שלנו היום, מרקוס מדבר על סופו הקרב. אז גם ביום טוב או יום שאנחנו פועלים שיהיה טוב, אנחנו צריכים לחשוב שיש לנו את היום הזה, ושהוא לא יינתן לנו לנצח. אי אפשר לדעת מתי יבוא הסוף. 

אף אדם אינו חי יום מושלם על פי תבנית זו, ואין זו המטרה. הסטואיות אינה דת של שלמות, אלא תרגול של שיפור הדרגתי. המטרה אינה להשיג את כל זה מדי יום, אלא שיהיה לנו כיוון, לדעת למה אנו מכוונים, להבחין מתי אנו סוטים, ולשוב בסבלנות כשאנו עושים זאת. 

בגלל זה הסטואים כינו עצמו "מתקדמים" ולא חכמים. הסטואיות לא חושבת שנהיה מושלמים. רק להתקדם. הסטואיות לא שופטת אותנו לפי המרחק שלנו מהאידיאל, אלא מזמינה אותנו לצעוד, היום, צעד אחד בכיוון הנכון. ומחר, צעד נוסף. החיים הטובים אינם מצב המושג פעם אחת ולתמיד, אלא תרגול המיושם מדי יום, כולל הנפילות והחזרות. 

כמו שאפיקטטוס אומר במדריך:

"אולי אינך סוקרטס עדיין, אך עליך לחיות כמי שרוצה להיות סוקרטס.".

אפשר להניח שגם מרקוס הבין את זה ואמר לעצמו בשני הציטוטים שלנו, לא משנה מה היה, תתקדם. לא משנה מה רצית או איך דמיינת שהחיים שלך צריכים להיות, תתקדם. 

אם הגעתם עד כאן והקשבתם טוב, זה אומר אתם משקיעים בעצמכם ובהתפתחותכם הרוחנית. אז אני גם מזמין אתכם לאתר שלי stoaisrael.com  דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. אתם מוזמנים לעקוב אחרי ברשתות. ואם נתתי לכם ערך, אני אשמח שתשתפו ותפיצו.

 אז עד  כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב