פרק 229 על שקרים ו AI

מאת גוסטב דורה - Originally from he.wikipedia; description page is/was here. Original uploader was טיפש ט"ו בשבט at he.wikipedia, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=2950670

שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים. 

לדעתי מהפכת ה-AI מגיעה אלינו מאוחר מדי באבולוציה הטכנולוגית. למרות שלא בטוח שאם היתה מגיעה קודם זה היה משנה משהו מהותית. זה היה אולי משנה כמותית. אני אסביר, אבל קודם תיאור המצב שהביא אותי למסקנות הללו.

בשנת 2022, נחשפה שערוריה בעלת היקף מאוד נרחב. עקרת בית סינית בשם "ז'מאו" (Zhemao), הורחקה מויקיפדיה. 

היא כתבה למעלה מ-200 ערכים בויקיפדיה הסינית, אבל חלקם תורגמו לויקיפדיה האנגלית והערבית. חלק מהערכים שכתבה קושרו זה לזה ותמכו זה בזה. 

דרך אגב, שם העורכת, הוא שם בדוי. 

ז'מאו כתבה, ערכה ושינתה במשך 10 שנים, ערכים שונים המקושרים להיסטוריה של רוסיה בימי הביניים. 

בחלק מהמקרים, היא הוסיפה מקרים ותיאורים לדמויות היסטוריות אמיתיות. דרך אגב, היא לא ידעה רוסית והשתמשה בטכנולוגיית תרגום. היכן שהיו פערי תרגום, היא בדתה. 

היא התחילה ב 2010 לכתוב על היסטוריה סינית ואז עברה לרוסית. כשהתחילה להמציא, היא היתה צריכה לתמוך בהמצאות שלה על ידי עוד המצאות. כלומר עוד סיפורים שיקריים כדי שיאשרו ויאמתו את ההמצאות הראשוניות שלה. לכן חלק מהערכים למרות שבאו לתמוך בשקרים קודמים, קיבלו חיים משלהם. 

10 שנים היא נחשבה לחוקרת מומחית להיסטוריה של רוסיה.

על מנת שלערכים שלה תהיה אמינות, היא פתחה חשבונות קש כדי שיגבו את ההמצאות שלה. שאר העורכים הניחו שאכן מדובר בהיסטוריה אמיתית, כי יש עוד עורכים שתומכים בכך. 

היא שילבה אלמנטים של מחקר עם פנטזיה, המדהים הוא, שהיא השקיעה. העבודה שלה הייתה מקיפה וכללה סימוכין, אם כי חלק מהמקורות היו מזויפים. לדוגמה, היא ציטטה את "היסטוריה של רוסיה מהזמנים הקדומים ביותר" ב-29 כרכים של סרגיי סולוביוב – ספר שקיים במציאות, אך התרגום הסיני שציטטה אינו קיים. 

היא כל כך השקיעה עד שהערך הארוך ביותר של ז'מאו, היה באורך ספר שלם. הערך סקר שלושה מרידות של טטרים מהמאה ה-17 והשפעתם על רוסיה. הכל ממוצא עד לרמה של צירוף מפה שהיא ציירה בעצמה. העבודה שלה על גירוש סינים על ידי ברית המועצות אושרה כ"ערך מומלץ" בוויקיפדיה הסינית ותורגמה לוויקיפדיה באנגלית, בערבית וברוסית. הערכים שלה כללו פירוט רב על מטבעות וכלי אוכל. 

ז'מאו טענה שיש לה דוקטורט בהיסטוריה מאוניברסיטת מוסקבה. שהיא בת של דיפלומט סיני ברוסיה. ושהיא נשואה לרוסי. בעלה המזוייף, אפילו יזם עצומה נגד הפלישה הרוסית לאוקראינה. 

עורכים של ויקיפדיה אפילו העניקו לה עיטורי אמינות. היא ניהלה דיאלוג עם עורכים אחרים גם באמצעות פרופילים מזוייפים לדוגמה חשבון אחר שהוצג כסטודנט לדוקטורט מאוניברסיטת פקינג עם מומחיות בהיסטוריה רוסית, וטען לקשר אישי מחוץ לאתר עם ז'מאו. 

איך הכל התגלה? 

סופר סיני נתקל בערך של ז'מאו בוויקיפדיה הסינית על "מכרה כסף בקאשין" במהלך מחקר לספר, וסוקרן מהפירוט שלו, שכלל רקע על ההיסטוריה החברתית שלו, הרכב הקרקע ותהליכי זיקוק. עם זאת, הוא הבחין כי הערכים המקבילים בוויקיפדיה הרוסית היו קצרים בהרבה או שלא היו קיימים כלל. הערכים הסיניים כללו אנשים ועיטורים שלא הופיעו בערכים המקבילים בוויקיפדיה בשפות אחרות. סימוכין על טכניקת כרייה של ימי הביניים הובילו למאמר על כרייה מודרנית ואוטומטית. קאשין הייתה קיימת, אך מכרה הכסף לא. 

כאשר הסופר הסיני ביקש מדוברי רוסית לאמת פרטים, נמצא כי חלק מהמקורות אינם לגיטימיים, כאשר דפי הספרים או המהדורות שלהם כלל לא היו קיימים. חקירה נוספת בערכים הארוכים של ז'מאו על קרבות סלאביים העלתה שגם הם לא הופיעו בתיעוד ההיסטורי הרוסי. 

לאחר שהוא פרסם את העניין, ז'מאו פרסמה התנצלות באותו חודש בוויקיפדיה האנגלית, שבה הסבירה כיצד מעשיה, שהיו תמימים בתחילה, יצאו משליטה. היא הסבירה את הרקע שלה כעקרת בית ללא תואר מתקדם וללא שליטה באנגלית או ברוסית. כיוון שלא הייתה מסוגלת לקרוא חומרי מקור, היא הרחיבה את התוצרים של תוכנות תרגום בעזרת דמיונה שלה, מה שהתפתח ליצירות בדיוניות מורחבות. ז'מאו ייחסה את חשבונות "בובות הקש" לבדידות, כחברים דמיוניים או כמשחק תפקידים של מערכות יחסים בהיעדר קשרים חברתיים אחרים ובנסיבות של נסיעות עסקים תכופות של בעלה. היא התנצלה בפני החוקרים הרוסים שאיתם התיידדה ואותם התחזתה להכיר, והבטיחה לעסוק במלאכת יד במקום להמשיך בפרויקט שלה. 

מתנדבי ויקיפדיה סקרו את העריכות של ז'מאו בלמעלה מ-300 ערכים. חלקם התייעצו עם מומחי תוכן כדי להפריד בין עובדות לבדיון. רוב הערכים שלה נמחקו באותו חודש שבו פורסם הפוסט של הסופר הסיני שעלה על התרמית. 

החשבונות המרובים שלה נחסמו לצמיתות. מתנדבים המשיכו לסקור את עריכותיה גם חודש לאחר מכן.

התרמיות של ז'מאו היו מהגדולות ביותר בוויקיפדיה, שכן ניצלו פער בפרקטיקות תום הלב הסטנדרטיות של האתר, שבהן עורכים בודקים מקורות ראויים וגניבת ספרות ברורה, אך לא בודקים האם מקורות עלומים אכן מאמתים את תוכן הערך.

האבסורד הוא, שאם היא היתה מפרסמת הכל, כפרוזה בדיונית, היא היתה מצליחה מאוד. 

הסיבה שאמרתי בהתחלה שלדעתי מהפכת ה-AI מגיעה אלינו מאוחר מדי באבולוציה הטכנולוגית. זה בגלל שמודל שפה של AI שואב את המידע שלו ממקורות ברשת. אז הוא לא פותר לנו את בעיית הפוסט אמת. אבל אני לא פה כדי לבאס, כי התייעצתי וחקרתי את ה-AI של גוגל מה דעתו על העניין ואתאר את התשובה. כמובן גם את הזוית הסטואית עוד צריך להביא. אבל קודם עוד שתי דוגמאות. 

מקרה חריג נוסף של עיוות מציאות, שהוא קצת מצחיק בעיני. נער אמריקאי שלא ידע לדבר או לכתוב בסקוטית (Scots), החליט לקחת על עצמו את ניהול וכתיבת הערכים בוויקיפדיה על השפה הסקוטית. הוא יצר וערך עשרות אלפי ערכים (כמעט חצי מהוויקיפדיה הסקוטית באותה תקופה), תוך שימוש באנגלית משובשת בשילוב מילים שנשמעו לו כמו מבטא סקוטי שזה החלק המצחיק. אבל החלק הלא מצחיק, זה שהוא נעזר במילון מקוון באופן שגוי ומכיוון שוויקיפדיה משמשת לעיתים קרובות לאימון מודלי בינה מלאכותית (AI) ומנועי תרגום, העריכות שלו פגעו אנושות במחקר הבלשני ושיבשו את התיעוד הדיגיטלי של השפה באינטרנט. 

התרמית נחשפה במקרה ב-2020 על ידי משתמש באתר Reddit. בעקבות החשיפה העורך הורחק מפעילות והקהילה נדרשה לפרויקט שיקום ענק של מחיקה ושכתוב. 

אל תחשבו שאנחנו הישראלים, לא נכוונו מהתופעה הזאת. במרץ 2025 הליגה נגד השמצה פרסמה דו"ח מקיף תחת הכותרת "Editing for Hate", שזיהה קבוצה מתואמת של לפחות 30 עורכים הפועלים באופן שיטתי להטיית ערכים הקשורים לישראל ולסכסוך הישראלי-פלסטיני. הדו"ח מצביע על תבניות של הסרת מקורות אמינים, דחיקת נרטיבים ישראליים והפצת תכנים פרו-חמאסיים בוויקיפדיה בערבית. 

מאמר של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS): פורסם בנובמבר 2025 ומתאר את הוויקיפדיה האנגלית כ"זירת מאבק" אנטי-ישראלית. המאמר מסביר כיצד פעילות מתואמת של קבוצות עורכים (שנחשפו בחלקם בשרתי דיסקורד כמו "Tech for Palestine") שינתה את הנרטיב ההיסטורי והאקטואלי של אלפי ערכים. 

דפי התיעוד הרשמיים של ויקיפדיה תחת הכותרת Wikipedia:Contentious topics/Arab–Israeli conflict מפרטים את המדיניות המחמירה שננקטה בשל "הידרדרות" בעריכות סביב הנושא הישראלי-פלסטיני. החלטות אלו כוללות השעיית עורכים (Topic Bans) והגבלות על עריכה מאורגנת. 

בינואר ובמרץ 2025, פורסמו דיווחים (למשל ב-Jewish Journal) על כך שוועדת הבוררות של ויקיפדיה הרחיקה מספר עורכים בולטים שהוכח כי פעלו בתיאום מחוץ לפלטפורמה ("Canvassing") כדי להטות ערכים לטובת נרטיב אנטי-ישראלי. 

אז שאלתי את ה- AI של גוגל, ג'ימיני, איך הוא מתמודד עם ערכים שגויים אם בכלל יש לו יכולת כזאת. 

התשובה שלו כזאת:

ההתמודדות עם ערכים שגויים או מידע מוטה (כמו במקרים של ויקיפדיה) היא אחד האתגרים הגדולים ביותר של מודלי שפה, והיא חושפת את ההבדל המהותי בין האופן שבו בני אדם חושבים לבין האופן שבו אני פועל.

אני לא "יודע" דברים כפי שבן אדם יודע אותם, ואין לי מאגר מידע פנימי סטטי שאני פשוט שולף ממנו קבצים. הנה הצצה ל"מאחורי הקלעים" של האופן שבו אני מתמודד עם מידע שגוי, והיכן המגבלות שלי:

1. שלב האימון: סינון רעשים סטטיסטי

במהלך האימון שלי, אני סורק כמויות עצומות של טקסט מהאינטרנט (כולל ויקיפדיה, ספרים, מאמרים ואתרים).

• הצלב המידע: אם עורך בוויקיפדיה שינה פרט בערך מסוים והפך אותו לשקרי, אבל בעשרות מאמרים אקדמיים, ספרי היסטוריה ואתרי חדשות אמינים מופיעה האמת – המודל הסטטיסטי שלי ישקול את האמת כהסתברות הגבוהה והנכונה יותר.

• שקלול מקורות: המפתחים שלי מעניקים משקל רב יותר למקורות מידע שנחשבים איכותיים ואמינים (כמו ז'ורנלים מדעיים או עיתונות מבוססת) לעומת פוסטים בפורומים או ערכים בוויקיפדיה שמשתנים בתדירות גבוהה.

2. הצלבת מידע בזמן אמת (Grounding)

כאשר אתה שואל אותי שאלה אקטואלית או כזו שדורשת דיוק עובדתי גבוה, יש לי יכולת "לצאת" לרשת בזמן אמת ולבצע חיפוש.

• כאן אני לא מסתמך רק על מה שוויקיפדיה אומרת ברגע זה. אני סורק מספר מקורות במקביל, משווה ביניהם ומנסה לבנות תמונה מבוססת עובדות. אם יש מחלוקת או נרטיבים סותרים, השאיפה שלי היא להציג בפניך את מורכבות התמונה ולא לקבוע עמדה חד-צדדית.

3. האתגר הגדול: "הזיות" (Hallucinations)

זהו הצד השני של המטבע. לפעמים המידע השגוי לא מגיע מהאינטרנט – אלא ממני. מודלי שפה הם "מנועי ניבוי המילה הבאה". אם חסר לי מידע, או אם השאלה מכוונת לפינה אפלה ברשת שאין עליה מספיק נתונים אמינים, אני עלול לייצר טקסט שנשמע משכנע, רהוט וסמכותי לחלוטין – אך הוא שקרי מיסודו.

תזכרו את הקטע הזה. הוא חשוב ונחזור אליו.

אז איך אני מתקן את עצמי?

• תיקון עצמי בלולאה (Self-Correction): ארכיטקטורות מודרניות כוללות שלב שבו המודל בוחן את התשובה של עצמו אל מול חוקי לוגיקה או מקורות חיצוניים לפני שהיא מוצגת למשתמש.

• המשתמש כשותף (Human-in-the-Loop): הדרך הטובה ביותר שלי להתמודד עם טעויות נקודתיות היא אתה. כשמשתמש מזהה אצלי טעות – בין אם זו חוסר דיוק היסטורי, עיוות של ציטוט (למשל, ייחוס שגוי של משפט בפילוסופיה), או פרט עובדתי שנשמט – ומציג לי את התיקון, אני מעבד את הנתון החדש באופן מיידי בתוך גבולות השיחה הנוכחית ומתקן את המסלול.

השורה התחתונה: בניגוד לעורכי ויקיפדיה, אין לי אג'נדה פוליטית, רגשות או רצון לנצח בוויכוח. המטרה שלי היא דיוק. ועדיין, הכלל הסטואי של אפיקטטוס שדיברנו עליו קודם תקף גם כאן: תמיד כדאי לבחון את ה"רושם" הראשוני, גם כשהוא מגיע ממודל בינה מלאכותית.

ביקשתי שתשימו לב לתשובה של ג'ימיני שהוא עובד על ניבוי המילה הבאה. הוא עושה את זה על פי סטטיסטיקה של תדירות מילים בהקשרים מסוימים. כלומר אם מילה מסוימת נפוצה מאוד כשהיא באה אחרי מילים אחרות, ה-AI יבחר בה. ואז הוא גם ממציא דברים. 

הנקודה היא, שגם בני אדם עושים את זה. אנחנו גם חוזים מה עתיד להיות. אנחנו עושים מכמה סיבות, אם זה בקריאת מילים או הקשבה, אנחנו מסתמכים גם על ניסיון קודם ומקצרים לעצמנו תהליכים. זה חוסר אנרגיה. החיזוי הוא יתרון וחסרון. 

במכתב 98, כותב סנקה:

"מוכת פורענות היא נפש היראה את העתיד, האומללה קודם בוא האומללות, המודאגת שלא יישאר עמה עד יומה האחרון מה שמהנה אותה. לא תמצא שלווה לעולם ובציפייה לבאות ייאבד לה מה שיש לה עכשיו, מה שיכול להינות אותה עכשיו. הכאב בשל אובדן כמוהו כפחד מסכנת האובדן. גם אינני מייעץ לך להתעלם. התרחק ממה שעלול להפחיד והשתדל לחזות מראש מה שאפשר בשיקול דעת לחזות מראש. התרחק ממה שעלול לפגוע בך זמן רב לפני פגיעתו."

סנקה מתאר פה את שני הצדדים של החיזוי. הראשון והשלילי הוא הדאגה מראש ממה שעוד לא קרה. הניסיון להאחז במה שאנחנו עלולים לאבד כי הוא לא באמת שלנו ולא חלק מאיתנו. הדגש צריך להיות על הכאן ועכשיו. אבל הצד החיובי של החיזוי הוא ההכנה מראש. סנקה אומר, לא להתעלם. לנסות לחזות דברים שעלולים לפגוע בנו והישמר מהם. לחזות מראש בשיקול דעת הוא אומר. וזו הנקודה החשובה.

בהקשר של הפרק שלנו הפעם, כמו שה-AI חוזה מילים ולפעמים ממציא. אנחנו יכולים להפעיל שיקול דעת ולחזות שמידע שאנחנו מקבלים (לא משנה מה המקור), יכול להיות מעוות, משובש, מגמתי או שקרי לחלוטין. 

סנקה אומר שהחיזוי האנושי הוא כלי הישרדותי ("יתרון"), אך ברגע שהתבונה שלנו לא מאומנת או לא מבוקרת (כלומר, כשאנחנו לא חיים כפילוסופים סטואים), היא הופכת לכלי שבונה תרחישי אימה. 

במקום לחזות את העתיד כדי להתכונן אליו (שזה השימוש הסטואי הנכון), האדם הממוצע משתמש ביכולת החיזוי כדי ליצור סבל נפשי מתמשך. 

סנקה מסביר שבניגוד לחיות, ה"שכל" שלנו הוא כלי שנועד להגן עלינו, אך הוא הופך נגדנו. בגלל שאנחנו יכולים לדמיין תרחישים עתידיים, אנחנו בונים בדמיוננו "רעות חולות" שעדיין לא קיימות. הוא טוען שאנחנו סובלים בגלל הדמיון שלנו הרבה יותר מאשר בגלל המציאות עצמה.

הוא לא אומר שעלינו להפסיק לתכנן, אלא שעלינו ללמוד להבחין בין הכנה רציונלית (שהיא חובה) לבין חרדה מקדימה שמזיקה לנפש.

נחזור לאמת. 

שהתיישבתי לכתוב את הפרק הזה, ביקשתי מה-AI למצוא לי אמירה של קיקרו שזה שקראתי, אבל לא זכרתי אותה במדויק או באיזה מהטקסטים של קיקרו קראתי אותה. הטקסט שחיפשתי לא היה במקום שהוא הפנתה אותי אליו. אבל לא בלתי רלוונטי. הוא הפנה אותי לנאום של קיקרו נגד קאטלינה. אדם שניסה לעשות הפיכה ברומא וקיקרו עצר אותו. 

קיקרו מראה שקאטילניה אינו סתם אדם שמשקר, אלא אדם שהפך את השקר לשיטה. הוא הופיע בסנאט כפטריוט, בעוד שבלילות תכנן את הריסת הרפובליקה. קיקרו משתמש בנאומים נגד קאטלינה בסנאט כדי "להסיר את המסכה" – הוא לא רק תוקף את השקרים של קאטילניה, אלא מראה שהם נובעים מחוסר בסיס מוסרי (חוסר בVirtus). 

קיקרו מלמד אותנו שהשקרן האמיתי הוא זה שמפר את ה"חובה" (Officium) שלו כלפי האחר. לכן, אם אתה רוצה לזהות שקרן, אל תחפש את אי-הדיוקים במילים שלו, חפש את ההסתרה של האינטרס שלו. 

קיקרו לא רק "מגנה" את השקרן; הוא מגדיר אותו מחוץ למחנה. עבור קיקרו, הרפובליקה (Res Publica - ענייני הציבור) אינה יכולה להתקיים ללא הסכמות. ההסכמה דורשת נאמנות. לכן, השקרן, ברגע שהוא בוחר לשקר, הוא מסיר מעצמו את התכונה שהופכת אותו לאדם חברתי ופוליטי. הוא הופך ל"אדם ללא נאמנות" (Homo sine fide), ומשכך – הוא אינו יכול להיות שותף בקהילה. 

בספר "על החובות" 1.23 שזה למעשה מה שביקשתי מה AI למצוא לי. כותב קיקרו:

"בסיס הצדק הוא הנאמנות, כלומר עמידה בדיבור, בהסכמים כתובים, וגם אמירת אמת. מתוך כך, למרות שבעיני מישהו יראה הדבר אולי נוקשה למדי, בכל זאת אעז לחקות את אנשי הסטואה הנוהגים לחקור בקפדנות את מוצא המלים, והבה נאמין משום כך שמילוי הדבר שנאמר - fiat quod dictum est - הוא מקור המלה נאמנות - fides. לעוול שני פנים, האחד עוונו של המעולל אותו, והשני, עוולם של אלה אשר אינם מונעים את עשייתו בידי המעוללים, אף אם יש ביכולתם לעשות זאת. שהרי התוקף שלא בצדק מישהו משום שנדחף לכך על ידי זעם או על ידי התרגשות אחרת, דומה למי שמרים את ידו על בעל בריתו; אולם זה אשר אינו מגונן ואינו מתנגד לעוול, אם יש ביכולתו לעשות זאת, חטאו שקול להפקרת הוריו או ידידיו או מולדתו. "

אסביר את כוונת קיקרו בעניין מקור המילים. הוא למעשה אומר שמקור המילה נאמנות הוא לעמוד במה שמובטח. 

בספר השלישי של "על החובות", קיקרו כותב:

"העושים דבר ומעמידים פנים כעושים דבר אחר, הנם נוכלים, בלתי ישרים וזדוניים. על כן, אף לא מעשה אחד ממעשיהם אינו יכול להיות מועיל, היות שהוא מוכתם".

הוא מקשר פה השקר להונאה ככלל. הוא מוסיף "הרי עלינו לסלק מכל חיינו את העמדת הפנים והמרמה. כך איש הגון לא יוליך שולל מישהו… הונאת הזדון נמצאת בהעמדת הפנים. על כן יש להרחיק מכל ענייני החוזים כל דבר שקר. " שוב כי יש חוזה חברתי בין בני אדם.

"אם גם העמדת הפנים וגם המרמה הנן הונאה בזדון, קיימים עניינים מעטים מאוד שאינה כלולה בהם הונאה בזדון, ואם איש הגון הוא זה שעוזר לכל מי שהוא יכול, אינו פוגע באיש, בוודאי לא בקלות נמצא איש כזה. לפיכך, לעולם אין החטא מועיל, מאחר שהוא תמיד מושחת; ומאחר שלהיות איש טוב, פירושו להיות מוסרי תמיד, זה תמיד גם מועיל. "

קיקרו בהתבססו על כתבים סטואים, כותב שאנשים שמתנהגים בצביעות – עושים דבר אחד אבל מעמידים פנים שהם עושים משהו אחר – הם נוכלים וזדוניים. התוצאה של התנהגות כזו היא שהפעולה שלהם, גם אם היא נראית חיצונית כדבר טוב, הופכת ל"מוכתמת". מכיוון שהיא נגועה בשקר, אין בה שום תועלת אמיתית. כמו בחוזים ובמסחר גם בחיים, צריך להרחיק כל שמץ של שקר או הונאה. 

קיקרו למעשה מציג את אחד הפרדוקסים הסטואים החשובים בלוגיקה פשוטה: אם התנהגות רעה היא תמיד מושחתת, היא לעולם לא יכולה להביא תועלת אמיתית. לכן, להיות "איש טוב" (מי שמתנהג במוסריות) הוא תמיד המעשה המועיל והנכון ביותר בטווח הארוך. 

קיקרו אומר לנו למה לא לשקר או להעמיד פנים ולמה חשובה הנאמנות. נעבור לאפיקטטוס ומרקוס אורליוס שיעזרו לנו לזהות שקר אצל אחרים.

ב"מדריך" 1.5 אומר אפיקטטוס:

"מיד, אם כן, התאמן לומר לכל רושם טורדני: "רושם אתה, ובכלל אינך מה שאתה נראה." לאחר מכן, בחן ושפוט אותו על פי אמות המידה שברשותך, והעיקרית והחשובה שבהן היא זו: -האם הרושם שייך לדברים שבשליטתנו או לאלה שלא בשליטתנו? אם במידה מסוימת שייך הרושם לדברים שאינם בשליטתנו, החשיבוֹ כפעוט, משום שאין לו ולא כלום כלפיך." 

במבט ראשון אפיקטטוס שוב מדבר פה על מה בשליטתנו ומה לא. וזה נכון. אבל יש פה יותר מזה. ונכון לקחת את הדברים שלו, לא רק לרושם טורדני. זה מתכון בטוח לשמור על הנפש שלנו נקיה מטרדות, כשאנחנו מנהלים את הרשמים שלנו מן המציאות. אבל הוא נותן לנו כלי שנכון להשתמש בו על כל רושם מן המציאות ולא רק על אלה שטורדים את נפשינו.

אפיקטטוס אומר, בחן ושפוט אותו על פי אמות המידה שברשותך. אחר כך הוא מוסיף שהאמת מידה החשובה ביותר היא אם זה בשליטתנו או לא. 

בספר השיחות 2.11  שואל אפיקטטוס האם המשוגע עושה משהו אחר חוץ ממה שנראה לו שנכון לעשות? 

לדעתי הוא מרמז גם לכולנו כשאנחנו נוהגים על פי מה "שנראה" לנו מבלי לבחון. כי הוא אומר, זה לא מספיק לנהוג רק לפי מה שנראה לי.

צריך לחפש משהו שיותר מזה.

אנחנו צריכים איזשהם מאזניים, או "סרגל נגרים (או זוויתן) במקרה של דברים ישרים ועקומים". הוא אומר. הוא מרחיב שזו גם ראשית הפילוסופיה. כלומר בחירת כללי שיעזור לנו להיות שקולים. הוא מוסיף:

"מה ש"נראה" לכל אדם אפוא אינו מספיק לקביעת מה ש"הוא"; שהרי לא במקרה של משקלים או מידות אנו מסתפקים במראית עין גרידא, אלא בכל מקרה גילינו כלל מסוים. במקרה זה אפוא, האם אין כלל נעלה ממה ש"נראה"? וכיצד ייתכן שהדברים ההכרחיים ביותר בקרב בני אדם יהיו חסרי סימן (אות), ובלתי ניתנים לגילוי? יש אפוא כלל מסוים. ומדוע אם כן איננו מחפשים את הכלל ומגלים אותו, ואחר כך משתמשים בו מבלי לחרוג ממנו, מבלי אפילו להושיט אצבע בלעדיו? שהרי זה, אני חושב, הוא הדבר אשר כאשר הוא מתגלה, מרפא משיגעונם את אלה המשתמשים ב"נראה" גרידא כמדד, ומשתמשים בו לרעה". 

כל דבר אנחנו צריכים לשים על מאזניים לבחון האם נכון לבטוח בו. "אך אם אינך בעל ראייה חדה, ומאזניים אחד אינם מספיקים לך, הבא אחרים…. ולפילוסוף זהו העניין: לבחון ולאשר את הכללים. ואז להשתמש בהם כאשר הם ידועים – זוהי פעולתו של אדם חכם וטוב." 

אומנם אפיקטטוס מדבר על הגעה לדעות נכונות אודות מה טוב ומה רע. אבל זה כלי שמבוסס על הרעיון של בחינת רשמים. הוא גם אומר שאנחנו צריכים לבחון את הסימן של הרושם האם הוא אמת או שקר. 

מיודענו, מורנו ורבנו, ידיד המערכת, הקיסר והפילוסוף מרקוס אורליוס כתב לעצמו ב 12.17-18:

"אם הדבר אינו יאה, אל תבצעוֹ; אם אין הוא אמת, אל תאמרוֹ."

כלומר הוא מתחיל בלהגיד רק אמת. וזה מעבר למוסר של להיות אדם ישר. זה מאלץ אותנו לבחון את עצמנו האם מה שאנחנו אומרים הוא אמת או שקר. זה מאלץ אותנו להשתמש בקנה מידה וזה מאמן אותנו לבחון את המציאות ביחס אלינו. מה נכון ומה לא. 

דרך אגב, ב 10 הדיברות לא כתוב לא לשקר. כתוב "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקְר". דהיינו עדות שקר בבית הדין, ולא בשקר יומיומי. עדות שקר לא הייתה רק "חוסר אמת", אלא מעשה שעלול להוביל להוצאה להורג של אדם חף מפשע, לנישולו מרכושו או להכתמת שמו לשארית חייו. הדיבר אינו אוסר על שקר בשיחה פרטית או על "שקרים לבנים", אלא על עדות זדונית בפורום משפטי. לכן, הניסוח המדויק הוא "עד שקר" (שימוש במילה "עד" – עדות), מה שמגביל את התחולה לתחום המשפטי. 

שבעיני, זה דומה למה שקורה עם ויקיפדיה. הרי שינוי ערכים מטעמים פוליטיים, נועד להשמצה. עשרת הדיברות אינם מתיימרים להוות את כל הקוד האתי של התורה, אלא את ה"חוקה" של האומה – העקרונות הבסיסיים ביותר שבלעדיהם חברה אינה יכולה להתקיים. שזה בדומה לעקרון הסטואי שאנחנו יצורים חברתיים ולכן העוול הוא פגיעה באחר ובהתאם גם בעצמנו. 

הדיברות עוסקים בעבירות שיש להן השלכות חברתיות הרסניות ומיידיות עדות שקר נכללת בקטגוריה זו משום שהיא מערערת את אמינותו של בית הדין – המוסד שאמור להבטיח צדק. 

זה לא אומר שמותר לשקר בדברים אחרים שלא בית דין. התורה אינה מתעלמת מהשקר כאיסור כללי. העובדה שהוא לא מופיע בעשרת הדיברות לא אומרת שהוא מותר. בספר שמות (כ"ג, ז') נאמר במפורש: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". 

נחזור למרקוס אורליוס ובהמשך למה שציטטתי מקודם "אם הדבר אינו יאה, אל תבצעוֹ; אם אין הוא אמת, אל תאמרוֹ."

הוא כותב:

"תהא שאיפתך לראות לעולם כל דבר על סך מרכיביו: מהו דבר זה בעצמו היוצר בך רושם כזה או אחר. פרוס אותו לפניך על ידי חלוקתו לפי סיבה, חומר ותכלית וכן לפי משך הזמן אשר בתומו יידרש לחדול מקיומו.".

הוא גם נותן לנו פה כלי. 

לבחון את הרושם ולהבין למה הוא מפעיל אותנו. לפרק אותו. להשוות אותו. הסטואים נותנים דגש עקבי על הפרדה בין עובדה אובייקטיבית לפרשנות סובייקטיבית. 

ההנחיה של אפיקטטוס לומר "אתה רק רושם" מכריחה אותנו לעשות "זום אאוט". היא מונעת מאיתנו לקבל מידע – בין אם מויקיפדיה או מה-AI, מפוליטיקאי, מאיש מכירות, או מהחרדות של עצמנו – כאמת מוחלטת לפני שהעברנו אותו במסננת הלוגית. 

החכם הסטואי לעולם אינו נותן את ה"הסכמה" (Assent) שלו למשהו שאינו אמת מוכחת. אם אין לו מספיק מידע כדי לדעת אם מדובר באמת או בשקר, הוא פשוט משעה את השיפוט שלו ונשאר ניטרלי. 

החוקר הסיני, חשף את "ז'מאו", לאחר שחלק מהדברים שכתבה לא התיישבו לו עם מה שידע קודם. כמו שאפיקטטוס אמר, בניגוד להנחות מוקדמות. אז בוחנים אותם. זה מה שהוא עשה, הלך ובדק. בדק את המקורות, את המידע והשווה. זה הקנה מידה והמאזניים שאפיקטטוס מדבר עליהם. 

שימו לב לנקודה חשובה. 

מאחר ואנשים אחרים או כל דבר שהוא לא האופי המוסרי שלנו, הוא "אדיש" או מועיל או לא. אז הבעיה היא לא השקרן. אלא אלא איך להגן על התודעה שלנו מפני הכניסה של השקר. מבחינה סטואית הבעיה היא לא שהצד השני משקר, אלא שהאדם השומע נותן את ה"הסכמה" שלו למידע בלי לבחון אותו. 

מרקוס כותב לעצמו ב 3.11:

"עלינו להוסיף עוד דבר אחד לעקרונות האמורים. לעולם הגדר לעצמך טיבו של רושם המתקבל בשכלך, קבע לו מתווה, על מנת להבין אל נכון את מהותו האמיתית, החשופה, להכירו בשלמותו ואת כל מרכיביו. אמור לעצמך את שמו המדויק וכן את שמות חלקיו המרכיבים אותו, העתידים אף להתפרק ולהביא להיעלמותו." 

מרקוס אורליוס מציע להסיר את ה"מעטפת" של הסיפור. כשמישהו מנסה לשקר לך, הוא עוטף את השקר בתיאורים רגשיים, בהצדקות או בסיפורי רקע שנועדו להסיח את דעתך מהעובדות היבשות. 

קחו את מה שהאדם אומר או כותב ו"נקו" אותו מכל התיאורים הרגשיים והנרטיביים מסביב (כמו שעשתה הסינית שהוסיפה סיפורי רקע). 

אח"כ תבדקו האם העובדות לכאורה שנשארו מסתדרות זו עם זו. האם זה הגיוני בטבע הדברים? אם התשובה היא לא, הרי שהנרטיב שנוסף לו הוא ה"שקר" (או האשליה). 

הוא גם מציע לנו לבדוק את האינטרס. שלנו ושל מי שאנחנו מקשיבים לו. בספר 10:

37) באשר לכל הנעשה בידי פלוני, התרגל ככל האפשר לשאול את עצמך כזאת: "מה היא מטרתו של אדם זה?" אמנם התחל בך ובחן ראשית את עצמך" 

חשוב לא רק לשאול מה האינטרס של מי שאנחנו מקשיבים לו, אלא גם לבחון את עצמנו קודם. האם אנחנו לא מקבלים אמת כי לנו יש אג'נדה או אמונות מנחות ומוקדמות שלא מתיישבות עם מה שנאמר. אולי אני טועה? 

כדי לזהות שקר, אנחנו צריכים להפעיל שני מסננים: 

האם העובדות מסתדרות בפירוק לגורמים? (האם A באמת הוביל ל-B, או שזה רק סיפור יפה? 

והחשוב יותר הוא ההשהיית השיפוט וההסכמה שלנו. לא למהר לקבל. האם אני מרגיש מניפולציה רגשית? אם אני מרגיש שמנסים לגרום לפעול או להאמין, סימן שמנסים להחליק לי מידע ללא בדיקה. 

השקרן יכול לשלוט במילים שלו, אבל הוא לא יכול לשלוט במציאות האובייקטיבית. אם תבחרו תמיד להתמקד בעובדות היבשות ותשעו את השיפוט הרגשי שלכם, השקר יתגלה מעצמו, פשוט כי הוא לא יתיישב עם המציאות כפי שהיא. 

אז כמו שאמרתי בהתחלה, ה-AI הגיע אחרי שהאינטרנט שעליו הוא מסתמך, מזוהם בהרבה שקרים, בדיות, חצאי אמיתות וטעויות. אז הוא מזוהם במידע שגוי. אבל גם ה-AI על פי העדות שלו עצמו מתמודד עם לכלוך במידע. אז גם אנחנו צריכים. היינו צריכים עוד קודם, אבל אף פעם לא מאוחר לסנן את מה שאנחנו נותנים לו הסכמה ומכירים בו כאמת. זה אולי הדבר הכי חשוב וטוב שנותנת לנו הסטואיות. 

אם הגעתם עד כאן והקשבתם טוב, זה אומר אתם משקיעים בעצמכם ובהתפתחותכם הרוחנית. אז אני גם מזמין אתכם לאתר שלי stoaisrael.com  דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. אתם מוזמנים לעקוב אחרי ברשתות. ואם נתתי לכם ערך, אני אשמח שתשתפו ותפיצו.

 אז עד  כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב