שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני עוסק בייעוץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה סטואית, והאינסטגרם בשם stoaisrael שם יש פוסטים מעניינים. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
האם ידעתם שלשיר "אבשלום" של "חבורת לול" שהלחין שלום חנוך ושר אריק אינשטיין, יש סיפור מוזר? השיר, אחד היפים בעברית, נכתב על השלום, אבל המשפטים בו לא מתחברים. הסיפור כפי שסיפר שלום חנוך, הוא שהם החליטו לכתוב את השיר ביחד וכל אחד מהחבורה תרם את חלקו: אורי זוהר, בועז דוידזון, שלום חנוך, יהונתן גפן, אריק איינשטיין וצבי שיסל. סיפר שלום חנוך כך: "נדמה לי שזה היה רעיון של יהונתן גפן: כל אחד כתב שורה בנושא הכללי 'שלום' על פתק וקיפל. אחר כך חיברנו בין השורות. אנשים לא יודעים שאין קשר אמיתי בין שורה לשורה, אבל באופן מופלא נוצר שיר בכל זאת. תחשוב, 'יום אחד, שם נולד, לטייל ביער, ורקמה מחוטים של זהב בן מלך קטן אם חורגת וסוס לבן'. אף אחד מעולם לא שאל אותי, 'המילים האלה, מה זה צריך להיות?' כנראה ששיר לא צריך להיות הגיוני תמיד".
הפזמון היא הסיבה שאני מספר לכם על השיר:
"למה לא, למה לא עכשיו,
מה שבטח יבוא רק מחר.
למה לא, למה לא עכשיו
מה שבטח יבוא מחר."...
למה לא, למה לא, למה לא יבוא כבר עכשיו
מה שבטח יבוא מחר."
נחזור לזה אח"כ ובינתיים אספר לכם על מרקוס אורליוס- סיפור שהיה כך היה- לפחות כך טוענים ההיסטוריונים. למרקוס היה חבר משפחה. סוג של… שמו אובידיוס קסיוס. הוא היה גנרל בצבא הרומי ולחם לצידו של אחיו המאומץ של מרקוס והקיסר המשנה לו לוסיוס ורוס.
אובידיוס קסיוס היה שונה ממרקוס אורליוס. הוא היה קשוח והחזיק את חייליו במשמעת נוקשה. הוא גם הפגין אכזריות כלפי אויבים וכלפי עריקים.
אבל הוא היה גנרל בעל הישגים ולאחר מותו של לוסיוס ורוס אחיו של מרקוס, אובידיוס קסיוס היה האדם השני הכי חזק ב אימפריה הרומית באותה עת אחרי מרקוס.
למרות שהקשר ביניהם היה טוב, אובידיוס קסיוס היה נוהג להעביר ביקורת על מרקוס מאחורי גבו. מרקוס מצידו טען שאי אפשר לעשות אנשים בדיוק כמו שאנחנו היינו רוצים שהם יהיו אז צריך לקבל את מה שיש, כמו שהם.
מרקוס היה ידוע בסלחנותו ואובידיוס קסיוס בקשיחותו. אף על פי כן, מרקוס בטח בו.
אובידיוס קסיוס היה מוצב בפרובינציה של סוריה והוא הצליח במלחמות מול הפרתים, עם איראני שניהל אימפריה במזרח. אובידיוס קסיוס כבש את בירתם קטיספון על גדות נהר פרת ובזז אותה. באותה עת, החיילים הרומים שחזרו מערבה, הביאו איתם מגיפה שהשתוללה ברומא כ 15 שנה.
בשנת 172 לספירה, מרקוס אורליוס היה בחזית הצפון מערבית נגד השבטים הברברים, הגרמאניים. באותה עת, שבט מצפון אפריקה באיזור אלכסנדריה, מרד ברומאים. למעשה הם אפילו הטילו מצור על אלכסנדריה שנמשך חודשים וגבה קורבנות רבים.
אובידיוס קסיוס שינע גדודים רומים למצרים וכבש אותה ובכך למעשה הפך את עצמו לאימפרטור ולסמכות הצבאית הבכירה ואחראי על כל הצבא במזרח בהיעדר הקיסר. למעשה המאבק היה לא פשוט, כי המורדים היו כה רבים שקסיוס אובידיוס לא ניהל מערכה ישירה איתם אפילו עם 3 גדודים. הוא למעשה פעל בשיטה הרומית הידועה של הפרד ומשול ובסבלנות ניצל מחלוקות בין השבטים המורדים עד שכבש את כולם. אם זה מזכיר לכם משהו, אתם צודקים כי זה מה שעשו הרומאים ליהודים בעת חורבן בית שני. הם המתינו מחוץ לחומות והכיתות השונות של היהודים נלחמו זה בזה בכך עשו לרומאים חיים קלים. זה היה בדיוק 105 שנה קודם.
גמולו של קסיוס היה בכך שהוא נשאר מושל הפרובינציה במצרים ושמר על תוארו אימפרטור. כך שהוא למעשה הפך להיות אדם מאוד חזק באימפריה הרומית. שליט גם על פרובינציית סוריה וגם מצרים. ההיסטוריה המשפחתית שלו גם עניקה לו מעמד נוסף על גבורתו והצלחותיו הצבאיות. הוא היה צאצא של אצולה רומית. אימו הייתה נסיכה שמצד אביה הייתה צאצאית של הורדוס הגדול. כן ההוא משלנו. מצד אמא שלה, היא הייתה צאצאית של אוגוסטוס הקיסר הראשון של רומא. יש טענה שאימו של אובידיוס קסיוס גם הייתה צאצאית של אנטיוכוס אפיפנס, כן, ההוא המכונה "הרשע" מחנוכה. כך שאובידיוס קסיוס גם היה צאצא של השושלת הסלוקית.
זאת אומרת, שאובידיוס קסיוס, גם היה בעל הישגים משמעותיים, תפקיד שני הכי בכיר באימפרייה וגם בעל תארים ורקע אצולה משמעותי. הוא גם היה שני ללוסיוס וורוס אחיו המאומץ של מרקוס אורליוס וקיסר שותף לו. כך שעם מותו של לוסיוס וורוס, נשאר אובידיוס קסיוס בעל הסמכות הבכירה באימפריה שני למרקוס אורליוס. לא בכדי הוא ראה עצמו כמועמד לגיטימי לקיסרות. צריך להוסיף, הקיסרות לא הייתה משהו שבהכרח נשאר במשפחה וקיסר מוריש את התואר לבנו. בדיוק כמו שמרקוס אומץ ע"י אנטונינוס פיוס, כך גם כמה קיסרים לפניו ואחריו לא ירשו או הורישו את הקיסרות.
למעשה הורשת הקיסרות לקומודוס בנו של מרקוס, היא החריג. היא חריג גם ביחס להתנהלותו של מרקוס. הוא מינה אנשים על פי יכולותיהם - מריטוקרטיה ולא על פי מעמד או פוליטיקה.
כדוגמא לכך, לאחר שלוסיוס וורוס אחיו של מרקוס מת, אשתו, הבת של מרקוס נישאה מחדש. מרקוס חיתן את בתו עם אדם בשם פומפיאנוס שהיה ממעמד נמוך בהרבה יותר. מרקוס קידם אותו לאחד הגנרלים הכי בכירים בשל יכולותיו והתוצאות שהשיג במלחמות במזרח מול הפרתים ואח"כ לצד מרקוס מול גרמאנים ונהיה ליד ימינו של מרקוס. היו שמועות שמרקוס רצה לקדם את קלאודיוס פומפיאנוס לקיסר, אבל הוא סירב. אם זה זה מזכיר לכם משהו, אז אתם לא טועים, זה מזכיר את העלילה של תחילת הסרט המצוין גלדיאטור עם ראסל קרואו. אני מעריך שדמותו של מקסימוס המגולמת ע"י קרואו, בוססה על מה שסיפרתי עכשיו. רק שבסרט קומודוס הורג את מרקוס אורליוס ואין לכך כל בסיס, פרט לעובדה שכנראה קומודוס היה אכן האחרון שנכח בחדרו של הקיסר עם מותו. אין בסיס לטענה שקומודוס רצח את אביו, כי מרקוס מינה את קומודוס לקיסר עוד קודם.
נחזור לאובידיוס קסיוס שסביר לקח את זה קשה שמרקוס רצה לקדם אדם ממעמד נמוך יותר על פניו. בשנת 175 לספירה הוא היה כבר 3 שנים שליט אימפריאלי שני רק לקיסר והדמות הכי חזקה במזרח האימפריה. לשאפתנות שלו היתה חסרה רק עמדה אחת. רק תפקיד אחד היה חסר לו. הקיסרות ומרקוס לא זז בינתיים מהכיסא.
אובידיוס קסיוס היה במרחק של כמעט 2500 ק"מ ממרקוס. על כן רק לאחר כ 10 ימים הגיעה הודעה למרקוס לאחר שעברה גם ברומא. ההודעה אמרה שבפרובינציה של מצרים, הוכרז אובידיוס קסיוס כקיסר. זאת אומרת שההודעה גם הגיעה לסנאט ברומא. כך שגם בפרובינציה וגם בסנאט ברומא התקבלה הודעה שמרקוס אורליוס מת וקסיוס אובידיוס הוכרז כמחליפו, כקיסר. מי ששלח את ההודעה למרקוס היה המושל של קפדוקיה. גנרל נאמן למרקוס ששלט באזור טורקיה של ימינו.
אובידיוס קסיוס הצליח להשיג תמיכה באזור סוריה ומצרים וגם תמיכה של חלק מה סנטורים ברומא. אבל הסנאט ברובו נשאר נאמן למרקוס אורליוס.
יש לציין 2 נקודות חשובות. הראשונה, אובידיוס קסיוס הוא גנרל מוכשר שתחתיו 7 לגיונות של חיילים. הנקודה הנוספת, הוא שולט במצריים. אזור הנחשב אסם התבואה של רומא. כל החיטה שהגיע לרומא, מקורה במצרים. יתרה מכך, נמל אלכסנדריה הוא מהגדולים באימפריה וסחורות רבות בדרכן לרומא עוברות או יוצאות מאלכסנדריה.
כך שלמעשה אובידיוס קסיוס מהווה סכנה אמיתית ולא עוד איזה מורד שולי.
אבל העובדות ההיסטוריות לא ברורות לחלוטין. יש שטענו שבשל מחלה, מרקוס נחלש מאוד ואשתו פאוסטינה דאגה מאוד שבנה בן ה 13 אז קומודוס לא יוכל לרשת את אביו במותו ולכן היא זו שהציע לאובידיוס קסיוס להחליף את מרקוס ולהתחתן איתה כדי שכך היא תשמור על ילדיה מפני כל טוען לכתר צמא דם. השמועות על מותו של מרקוס היו מוקדמות והוא התאושש ממחלתו, אבל ייתכן גם שאובידיוס קסיוס פשוט הוזן במודיעין לא טוב והחליט לנקוט צעדים בשל מחשבה שמרקוס מת. או שאצה לו הדרך והוא בעצמו הפיץ את השמועות השגויות.
כך או כך, הסנאט בנאמנותו למרקוס אורליוס, הכריז באותה עת על אובידיוס קסיוס כאויב האימפריה והקפיא את נכסיו. בכך הלכה למעשה, המצב התדרדר וקסיוס אובידיוס הפך למורד מרצון או שלא מרצון. מלחמת האזרחים החלה באימפריה הרומית.
מרקוס שלא מבחירתו, מצא את עצמו במשבר נוסף.
אבל מרקוס, למוד פילוסופיה סטואית. לא מגיב כמו מי שמופעל ע"י גורמים חיצוניים ובטח שלא באימפולסיביות. אלא חושב ומפעיל שיקול דעת ומתייעץ עם הגנרלים שלו. ראשית, הוא פועל שמא ברומא עצמה יהיה משבר ודואג לאבטח את העיר. הוא יודע שהוא נהנה משם טוב ושהליגיונות הצבאיים שברשותו ותחת פיקודו, הם מאומנים, ומיומנים ועם מוניטין של מי שניצח את הגרמנים.
כפעולה ראשונה, מרקוס שולח שליחים ל 3 כיוונים. לסנאט ברומא, למרטיוס וורוס הגנרל שתחת פיקודו ושליט קפדוקיה הנאמן לו. השליח השלישי, לאובידיוס קסיוס במצרים.
ההודעה: "הקיסר מאשר שהוא בין החיים, בבריאות טובה, ובקרוב הוא ישוב".
הוא עורך ארגונים אחרונים של דיפלומטיה ואבטחה כנגד הגרמאניים כדי להבטיח את הגבול שהוא עוזב ויוצא לחזק את הנאמנים לו בקפדוקיה. הוא דואג גם לנראות. להופיע בעצמו ולהבטיח שהוא במלוא כוחו ואיתן.
ארחיב מעט על הבדלי הגישות בין מרקוס לאובידיוס קסיוס בעוד רגע. אבל נדגיש כמה עובדות היסטוריות. קסיוס שולט בעיקר בסוריה שם רוב צבאו. כך שהחזית הברורה והמיידית כנגדו הוא קפדוקיה- טורקיה של ימינו. ברור כבר לקסיוס שמרקוס חי וברור לו כבר שמרטיוס הגנרל שהוא מכיר ויודע על איכויותיו שולט בקפדוקיה ונאמן למרקוס. עם זאת קסיוס לא נסוג ולא יורד מהעץ.
מרקוס מוצא שזה הזמן לעמוד בפני הצבא לצד הגנרלים שלו, כאחד מהם ולשאת דברים. מרקוס אומר לחייליו שקסיוס אמנם גנרל מוכשר אך לא יותר מהגנרלים שלצד מרקוס שהוכיחו את יכולותיהם. הוא מזכיר להם משל של איזופוס על העיט והעורב. זה סוג של עורב קטן שנקרא בעברית קאק.
המשל מספר על עיט שדאה עם כנפיו העצומות ותפס בטפריו טלה ונסק איתו לקן. העורב ראה את הנעשה, וחשב לתומו שהוא יכול גם. אז בהרבה רעש וצלצולים, נפנוף כנפיים ופיזור הנוצות, הוא ירד על אייל גדול. כשהבין למה הכניס את עצמו העורב, הוא ניסה להתרומם אבל טופריו הסתבכו בצמר של האייל. למעשה הוא כל כך לא השפיע שהאייל בכלל לא שם לב לתסבוכת.
הרועה שראה את המתרחש. תפס את העורב וקיצץ את כנפיו. בערב הוא נתן את העורב לילדיו לשחק בו. צחקו הילדים ושאלו את האב, מה זאת החיה הזאת? ענה האב, "זה עורב, אבל אם תשאלו אותו הוא עיט".
והמוסר השכל הוא לא לתת ליוהרה שלך להעריך את יכולותיך יתר על המידה.
חייליו של מרקוס הבינו את המשל. עם זאת הוא בכל זאת הדגיש בפניהם שהצבא שברשותו הוא עדיף על הכוחות בסוריה. מרקוס גם מפתיע אותם ומציין כי הוא מניח שקסיוס טעה בגישתו ואם היה בא ופונה אל מרקוס הדברים היו נראים אחרת. אולי אם היה משוכנע מהטיעונים של קסיוס ומשוכנע שזה עדיף לעם הרומאי, מרקוס היה מוותר על כסאו.
הוא אומר להם שהשאיפה הגדולה ביותר שלו היא להראות חמלה גם לקסיוס אובידיוס.
ההיסטוריון קסיוס דיו (כן, קסיוס היה שם נפוץ ברומא), טען שיש בידיו את הנאום המקורי של מרקוס לחיילים. והוא מצטט:
"לסלוח לאדם שעשה עוול, להיות עדיין חבר של מי שדרס את החברות ברגל גסה, להמשיך ולהיות נאמן לזה שהפר את הנאמנות. מה שאני אומר אולי עלול להשמע לכם לא אמין ומדהים, אבל אל לכם לפקפק בכך. כי לבטח הטוב לא נמוג לחלוטין מקרב בני האדם ועדיין יש בנו שריד מהמידות הטובות העתיקות. עם זאת, אם מישהו לא מאמין בזה, זה רק מחזק בי את הנחישות לכך שאנשים יוכלו לראות בעיניהם את ההישגים שאף אחד לא האמין בהם שהם אכן מתרחשים. זה יהיה ההישג היחיד שאוכל להרוויח מצרותי היום. אם אוכל להביא את העניין לסיום מכובד ולהוכיח לעולם שיש דרך נכונה להתמודד אפילו עם מלחמת אזרחים".
מרקוס למעשה אומר שאין זה מזל רע אלא הזדמנות לשאת את הבעיות באופן מכובד זה ולכן זה מזל טוב. אני מזכיר לכם מה אמר אפיקטטוס בפרק הקודם שלנו "הבא לי מה שתביא ואני אהפוך אותו לטוב; הבא חולי, מוות, עוני, גידוף, סכנת דין מוות ; כל אלה יהפכו למועילים על ידי מגע מטה הקסמים של הרמס".
שימו לב שלמרות שמעשיו של אובידיוס קסיוס הפכו את רומא ויצרו משבר גלובלי ממש, אין כעס בדברים של מרקוס. יש הזדמנות. יש סליחה ומחילה. תחשבו על זה, הוא נואם בפני חייליו ואח"כ גם שלח את הנאום לסנאט ואומר במפורש שהוא מוחל וחונן לא רק את קסיוס אלא את כל מי שתחתיו עוד לפני שהחלה התכתשות בכלל. יש שיגידו, שזו טעות טקטית. כי לכאורה הוא נותן אפשרות למי שמרד בו להמשיך. אבל זה בדיוק ההבדל בין מרקוס לקסיוס. אובידיוס קסיוס ראה במרקוס פילוסוף קשקשן והוא גנרל קשוח ואכזר. סליחה נתפס בעיניו כחולשה. מרקוס יוצא מתוך הנחה שאף אדם לא עושה עוול מתוך רצון להזיק אלא מתוך בורות. מרקוס מניח שקסיוס שוגה בגישתו אבל שניהם אחים. קסיוס עושה רק מה שהוא חושב שנכון לעשות.
מרקוס זכר היטב מה שלמד ממוריו הסטואים ומכתבי אפיקטטוס המדריך 42 "אם יעשה לך מישהו רעה או ידבר בך סרה, זכור שהוא עושה זאת או מדבר כך מכיוון שלדעתו זוהי חובתו. אי-אפשר אפוא שהוא ינהג בהתאם למה שנראה טוב בעיניך, אלא בהתאם למה שנראה טוב בעיניו. לפיכך, אם טעות בידו: הוא הניזוק, שהרי הוא שהלך שולל, שהרי אם יחשוב מישהו על משפט אמיתי, שהוא שקר, לא המשפט ניזוק אלא הטועה. אם תצא מתוך הנחה זו, תהיה נעים הליכות גם כלפי האיש המדבר בך סרה. בכל מקרה כזה אמור בלבך: 'כך נראה לו'" זה מהתרגום של פרופ' נתן שפיגל ז"ל. בתרגום של ד"ר אברהם ארואטי, מסתיים המשפט באמירה "בכל מקרה תאמר: 'כך הדבר נראה נכון בעיניו'".
מרקוס בוודאי לא חשב לרגע שלא יהיו לו מורדים תחת שלטונו ולא חשב שאנשים לא יעשו טעות. הוא נהג באופן מחושב למול אירוע גלובלי ודרמטי למדי. עם המחילה, מרקוס עדיין שלח צבא ונע לכיוון סוריה עם צבאו. חייליו ראו בו כאדם מבורך שהאלים משגיחים עליו, כי אחרת איך אפשר להסביר את קור הרוח בה הוא נהג באופן שקול מול אירוע כזה.
ברומא הייתה היסטריה שמא קסיוס יכניס צבא ויבזוז את העיר. אבל מרקוס נהג בקור רוח ושלח קדימה לגיונות גם לאבטח העיר וגם לכיוון סוריה.
למרות שלקסיוס היו כוחות לא מבוטלים תחת פיקודו: 7 לגיונות סה"כ: 3 בסוריה, 2 ביהודה, אחד באזור חצי האי ערב ואחד במצרים. אבל זה בערך שליש מסדר הכוחות ברשות מרקוס אורליוס ובכל האימפריה היו ששמרו לו נאמנות.
3 חודשים ו 6 ימים לאחר שקסיוס הכריז על עצמו קיסר, 2 קצינים במחנה שלו תקפו אותו וערפו את ראשו ועשו דרכם עם ההוכחה לכיוון צבאו של מרקוס אורליוס להביא בפני הקיסר את ראשו של המורד.
זה קרה לאחר שהכוחות תחת קסיוס הבינו שמרקוס עדיין חי וצועד עם צבאו לכיוונם. כשהגיעו הקצינים בפני מרקוס, הוא סירב לראות את ראשו של חברו לשעבר וציווה עליהם לקבור אותו. החיילים היו באופוריה אבל מרקוס לא גילה שום סימני שמחה.
למעשה הייתה זו הסליחה והחנינה שהעניק מרקוס שגרמה לקציניו של קסיוס לערוף את ראשו. לא היתה להם שום סיבה להמשיך ולהילחם בקיסר האמיתי רק בשל עיקשותו של המורד קסיוס אובידיוס.
ביולי 175 לספירה מרקוס הוכרז שוב כקיסר על כל האימפריה. קסיוס הצטייר כעיקש, אכזר ולא אמין. גישתו של יד קשה כנגד חייליו וקשה יותר נגד יריביו, עבדה כנגדו. כינויי הגנאי שדיבר כנגד מרקוס מאחורי גבו היו כחרב פיפיות, הרי הדבר שכנגדו לעג קסיוס הוא הדבר שהכניע אותו. הסלחנות של מרקוס היא שהכניע את קסיוס. כמובן שגם הצבא האדיר שהיה ברשות מרקוס. אבל זה צבא שהיה נאמן לו ואפילו קציניו של קסיוס היו נאמנים למרקוס בשל גישתו ועצרו את מלחמת האחים עוד לפני שפרץ אפילו קרב אחד.
שימו לב, אובידיוס קסיוס, הוא צאצא של המלך הורדוס ואנטיוכוס אפיפנס שהיה בכלל סלווקי - מהיוונים הרעים של חנוכה שהובסו ע"י הרומאים. הוא גם צאצא של אוגוסטוס הקיסר הראשון של רומא. אז הוא היה צאצא של האצולה של 3 עמים שונים שחלקם היו יריבים אפילו קשים. אני מניח שאף אחד מהם לא חשב שיהיו לו צאצאים איפה שהוא במורד השרשרת הגנטים שיהיו שותפים עם היריבים המרים ביותר שלו. כתוצאה של כל מלחמת אחים יווצר בהכרח סדר חדש שסביר שלא יהיה בדיוק כמו שמדמיין כל אחד המצדדים. אז למה לא עכשיו מה שבטח יבוא מחר? למה לא יבוא כבר עכשיו מה שבטח יבוא מחר.". עוד הוכחה שמרקוס צדק בגישתו. על פני גישתו של אובידיוס קסיוס. אז לסיום אני ממליץ לכם בכל מחלוקת קטנה כגדולה, תקשיבו לאפיקטטוס "בכל מקרה תאמר: 'כך הדבר נראה נכון בעיניו'". ותנהגו כמו מרקוס ותעניקו חמלה וחנינה מראש.
אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.
Comments