top of page

פרק 71 מונגש בטקסט- כישוף סטואי וטעות היסטורית



שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני עוסק בייעוץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה סטואית, והאינסטגרם בשם stoaisrael שם יש פוסטים מעניינים. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

בפרק היום, נדבר על תפיסה מעניינת שמציג אפיקטטוס. נעשה זאת באמצעות דמות מיתולוגית ונתקן תוך כדי טעות היסטורית. אבל קודם נתחיל בסיפור מההיסטוריה המשפחתית שלי. סבא שלי ז"ל נולד בסלוניקי. היה בן 18 כאשר אולץ לעמוד בסלקציה בשערי אושוויץ-בירקנאו. הוא היה בחור חסון שעסק קצת באגרוף. כשעמד בתור הוא הבחין שההפרדה נעשית בין המבוגרים והחולים לבין הצעירים. מן הסתם הוא לא ידע למה ההפרדה באותה עת. הוא סיפר שהיה לו מעין צעיף קשור על הצוואר והוא החליט להסתיר את פיו, להשתעל ולעשות את עצמו חולה על מנת שיוכל ללכת עם הוריו. בראש התור, ניהל את הסלקציה אחד האנשים הנוראים בהיסטוריה האנושית. ד"ר מנגלה. שהבחין ב העמדת הפנים של סבא שלי וחבט בפניו בחוזקה. סבא יעקב שכאמור היה בחור חסון, תיאר שלא זז מהחבטה במעין התרסה. הוא הופרד ממשפחתו ונשלח למחנה העבודה. אף אחד ממשפחתו לא שרד.

את ההקשר של סיפור הזה לפרק היום, נעשה בעוד רגע. נעבור לדמות המיתולוגית ולטעות ההיסטורית. האל- הרמס מהמיתולוגיה היוונית נקרא ברומא מרקורי. הוא נערץ גם בתרבות היוונית\הלניסטית וגם ברומא. דברים רבים נקשרו בשמו. הברור והמיידי, הכוכב מרקורי - כוכב חמה. כחלק מתכונותיו, שימש מרקורי כשליח האלים, אז הוא הכי קרוב לשמש ולנגה - על שם אלת היופי והאהבה הרומית ונוס שהיא אפרודיטה היוונית. מזיווג בין הרמס לאפרודיטה נולד הרמפרידטוס - שזה מיזוג שמם של הוריו. שלימים יהיה שילוב זכר ונקבה בגוף אחד ואידאה של פלואידיות מינית. הרומים פחות התחברו, היוונים יותר זרמו. עוד נקשר בשמו של הרמס, המילה "הרמטי", היסוד כספית שהוא "מרקורי" כי צבע ההילה והאור שבקע מן האל הרמס היה כסוף. הרמס המציא את כלי הנגינה לירה משריון צב ואת המיתרים עשה מחלקי פנים של בקר נדיר שגנב מהאל אפולו. הוא ריצה את אפולו על הגניבה בכך שנתן לאל הנבואה והחוכמה גם את המוזיקה. ההשפעה המהפנטת שבמוזיקה, מקורה באל הרמס שהיה גם האל של הנוכלים, הגנבים והרמאים. כי בעצמו נחשב לנוכל שובב. לאישה הראשונה פנדורה הוא נתן מתנה, הוא אימן אותה באומנות הדיבור והרמייה, הסקרנות והעורמה. הוא גם הכיר לה את בעלה אפימתאוס אח של פרומתאוס שהביא את האש לאדם ונענש על על כך. הרמס היה גם אל הגבולות והסוחרים. בשל היותו אל הגבולות ושליח האלים, הוא גם ליווה את נשמות המתים לשאול. הוא היה חריף שכל וזריז. היו לו סנדלים מכונפות ומטה מיוחד. המטה שלו לעיתים מוצג עם כנפיים ולעיתים בלי, אבל תמיד עם 2 נחשים מביטים זה לזה. לפעמים מונחים על המטה כמו הספרה 8. עכשיו אנחנו מגיעים לטעות ההיסטורית. מאחר והרמס כאמור היה האל של הסוחרים, הסמל של המטה שלו הפך להיות סמל של גילדות סוחרים למיניהן לרבות של הוצאות הדפוס. במאה ה-19 למשל כמעט על כל ספרי הרפואה היה מודפס סמל המטה של הרמס. כך שב 1902 אימץ חיל הרפואה האמריקאית את הסמל תוך מחשבה מוטעית שזה המטה של הרפואה Aesculapius אסקלפיוס. רק שהמטה של אל הרפואה היה עם נחש אחד ולא עם 2 כמו המטה של הרמס. עד היום ניתן לראות מוסדות רפואה עם סמל מוטעה של המטה של הרמס במקום המטה של אסקלפיוס.

זו הטעות ההיסטורית הראשונה. שנציין היום. את השניה נציין אח"כ.

למה בכלל סיפרתי לכם על הרמס? בגלל אפיקטטוס כמובן. מי שהאזין לפרקים קודמים, יודע בוודאי שאחד מהעקרונות הסטואים החשובים שנתן להם דגש ולימד אפיקטטוס, זה דיכוטומיית השליטה. הדברים שבשליטתנו, הם השיפוט שלנו, הבחירות שלנו, יכולת הסירוב והעמדה שלנו. הדברים מחוץ לשליטתנו, הם הבריאות, המוות, הרכוש, המוניטין ועוד.

אפיקטטוס אומר, שמכאן נובע מה הוא הטוב ומה הרע. ובלשונו: "כמעט הכל מסכימים כי בנוגע לרשמים העיוניים, תלויים הטוב והרע רק בנו וכלל ועיקר לא בדברים חיצוניים. איש אינו אומר על המשפט "יום עכשיו" שהוא טוב, או על המשפט "לילה עכשיו" שהוא רע, או על המשפט "שלושה הם ארבעה", שהוא הרע הגדול ביותר. אלא מה? הם אומרים שהדעת היא דבר טוב, והטעות היא דבר רע, ונמצא שאפילו מהכזב תצמח טובה, דהיינו הידיעה שכזב הוא. וכך צריך להיות גם בחיי היום יום שלנו.".

למעשה אפיקטטוס אומר שמדברים חיצוניים שלא בשליטה שלנו, אנחנו צריכים להפוך אותם לטוב. אפילו מהכזב, זה טוב שאנחנו יכולים לדעת מה נכון ומה טעות. אפילו מאחד מהאנשים הנוראים ביותר בהיסטוריה, ד"ר מנגלה. אני חייב להודות שאם במאי 1941 סבא שלי היה מצליח להונות את מנגלה בסלקציה, לא הייתי נולד. או אפילו נכון לומר שבין היתר, בשל התעקשותו של מנגלה שסבא ילך למחנה עבודה הוא טרם בחוליה אחת בשרשרת הסיבות והתוצאות שהביאו לכך שאני אוולד.

אפיקטטוס אומר את זה קצת אחרת ממני. כאשר מקשה עליו אחד מהתלמידים ושואל, איך להפוך דברים חיצוניים לטוב? אני יכול להפיק תועלת ממי שמקלל אותי? ועונה אפיקטטוס כמו שמאמן מקשה על אתלט כדי לשפר אותו כך מי שמקלל אותי מאמן אותי לסובלנות, לקור רוח ונימוס. "הבא לי מה שתביא ואני אהפוך אותו לטוב; הבא חולי, מוות, עוני, גידוף, סכנת דין מוות ; כל אלה יהפכו למועילים על ידי מגע מטה הקסמים של הרמס" (השיחות 30.20).

מן הרע והנורא שנעשה לסבא שלי, הוא הפך את זה לטוב והתעקש לשרוד ולהביא לעולם משפחה בישראל. מן הסלקציה של מנגלה, נוצרה שרשרת של סיבות ותוצאות שאני חייב לראות את הטוב שבא כי אני תולדה שלה. הרמס אל הגבולות, הוא מעביר דברים את הגבול. נשמות מעולם החיים לעולם המתים. מערות לשינה. הגבול בין שקר לאמת ולכן הוא גם אל הנוכלים. הוא אחראי על הסוחרים שמפיק משהו טוב מסחורה, ממסחר. המטה שלו יהפוך כל דבר למועיל. הוא העניק למוזיקה את כישוריה המהפנטים שמעבירים אדם מתודעה אחת למשניה וזה מביא אותנו לדוגמא השניה לסוג של ניצול טעות היסטורית, לטובה. בחירה להשתמש במטה של הרמס באופן יצירתי ובכישורי ההיפנוט המוזיקליים… פול מקרטני סיפר בראיון שכאשר הביטלס היו באולפן והחלו להקליט את השיר האלמותי Hey Jude, הם ישבו באופן כזה שהוא לא ראה את רינגו סטאר. הוא החל את הפתיחה של השיר ורינגו בכלל הלך לשירותים. כשחזר רינגו סטאר לאולפן, כבר החלו בהקלטת השיר והתפספס כל הקטע תיפוף שבאחריותו. פול מקרטני מתאר, שרינגו בחוכמתו, הבין שהשיר נפלא כמו שהחלו להקליט והצטרף עם קטע התיפוף רק לאחר שחזר מהשירותים. אז המילים של השיר פתאום מקבלות משמעות נוספת:


Hey Jude, don't make it bad.

Take a sad song and make it better.

Remember to let her into your heart,

Then you can start to make it better.

ממליץ לכם להקשיב לאפיקטטוס וחפשו איך להפוך כל דבר חיצוני לטוב. דמיינו שיש לכם את המטה של הרמס בהשאלה להפוך כל דבר חיצוני לטוב ותודו עכשיו שהרמס עשה עלינו כישוף מהפנט ועכשיו השיר hey jude תקוע לכם בראש. שלפחות זה שיר טוב להיתקע איתו …





אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.


24 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page