top of page

פרק 148 למה לסבך? איך פתרון בעיות תורם לאושר

By John Tenniel - https://www.gutenberg.org/files/38056/38056-h/images/i084.png, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=129324945


שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com  דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.


הפרק היום מדבר על ישירות בעיקרו. דרך הישירות, נגיע גם לפתרון בעיות ואיך לא לסבך עניינים. נקפוץ ישר למים ונתחיל  במכתב 45. של סנקה. הוא כותב שלא משנה כמה ספרים יש לאדם, אלא כמה מהם טובים. ההבדל בין קריאה מובחרת לרבגונית היא, שהמובחרת מועילה והרבגונית רק מהנה. לפעמים…

"מי שרוצה להגיע למקום ייעודו, טוב שיבחר בדרך אחת ולא ינדוד בדרכים רבות. לא הליכה היא זאת אלא תעייה." כלומר סנקה אומר לנו ללכת בדרך אחת ולא להתברבר. 

שימו לב כמה מבריק סנקה כשהוא עושה הקשר בין מקום פיזי להלך רוח, ללמידה והשתפרות. הוא אומר לא לתעות בדרכים, אלא לבחור בדרך הנכונה. הוא גם מוסיף ואומר לחברו לוקיליוס שהוא היה מוכן להגיע עד אליו ללמדו ולתת לו חיבוק אילו היה זקן. הוא לא היה מורתע מסקילה וכריבדיס ולא מורתע מהמיצר האגדי. סנקה מתכוון למייצר מסינה. לא רק באונייה הוא היה עובר את המייצר אלא חוצה בשחיה אפילו. שזו נקודה מעניינת עבורינו. 

להיות בין Scylla ו Charybdis הוא ניב מהמיתולוגיה שאומר "לבחור את הפחות משתי הרעות". רעה אחת סקילה והשניה כריבדיס. שזה כמו להגיד "להיות בין הפטיש לסדן". לפעמים הכוונה בביטוי היא לבחור בין 2 סכנות זהות בחומרתן שעלולים להוביל לצרה או אסון. זו נבלה וזו טרפה. אין בחירה טובה. 

סקילה וכריבדיס היו מפלצות ים מיתולוגיות שתוארו ע"י הומרוס מחבר האיליאדה והאודיסיאה; על פי המיתולוגיה, הן חיו משני צידיו של מיצר מסינה בין סיציליה לקלבריה, באיטליה. מסינה היום היא עיר בצד של סיציליה. Scylla מתוארת כמפלצת ים בעלת שישה ראשים, מצד קלבריה של המצר ו-Charybdis הייתה מערבולת מול חופי סיציליה. הם נתפסו כמפגעים ימיים הממוקמים קרוב מספיק זה לזה, כך שהם היוו איום בלתי נמנע על מלחים חולפים; הימנעות מכריבדיס פירושה לעבור קרוב מדי לסקילה ולהיפך. על פי הומרוס, הומלץ לאודיסאוס לעבור ליד סקילה ולאבד רק מלחים בודדים, במקום להסתכן באובדן כל ספינתו במערבולת. מהסיפור אתם יכולים להבין למה נולד הביטוי בין סקילה לכריבדיס. אין בחירה טובה. 

במאה ה-16 ארסמוס מרוטרדם ששטפן צוויג עליו השלום, כתב עליו ביוגרפיה מעניינת, תאר 3 משמעויות לביטוי "בין סקילה לכריבדיס". 

הראשונה, בנסיבות שבהן אין מנוס ללא פגיעה מסוימת, הדרך הנכונה היא "לבחור את הפחות משתי הרעות". השניה, זה עשוי להצביע על כך שהסיכונים גדולים באותה מידה, מה שלא יעשה. שימוש שלישי בביטוי הוא בנסיבות שבהן אדם הרחיק לכת בהימנעות מקיצוניות אחת ונקלע להיפך שלה. ארסמוס תאר זאת כך: לתוך סקילה הוא נפל, מתוך רצון להתחמק מכריבדיס.

להקת פוליס של סטינג גם מזכירה את הדילמה בשיר Wrapped Around Your Finger

ממש בתחילת השיר סטינג שר:



You consider me the young apprentice

Caught between the Scylla and Charibdis

Hypnotized by you if I should linger

Staring at the ring around your finger


את מחשיבה אותי כתלמיד צעיר

נלכד בין הסקילה לכריבדיס

מהופנט על ידך האם עליי להתעכב

בוהה בטבעת סביב האצבע שלך


שיר על סטודנט מאוהב במרצה. 

אבל נחזור לסנקה. כשהוא כותב ללוקיליוס שהיה מגיע אליו אפילו בשחייה במיצר ולא נרתע מסקילה וכריבדיס. הוא מדבר על כך שאם לא היה זקן, היה הולך בדרך ישירה ונמנע מבעיות. כאנקדוטה יפה, היא שסנקה כותב גם באותו מכתב לחברו שקורא את ספריו של סנקה, ש"תהיה אשר תהיה איכות ספריי, קרא אותם כאילו אני עדיין מחפש את האמת, עדיין אינני יודע ומחפש בעקשנות". יש לזה ערך גם לגבי הנושא שלנו היום, של להמנע בעיות ולא לסבך. סנקה מדבר על אחרים שחיפשו את האמת. והוא אומר עליהם, שהאנשים הגדולים הללו, אולי היו מוצאים את ההכרחי אם הם לא חקרו את המיותר. בכך הוא מעביר ביקורת על אלה שמתפלפלים. על כל התדיינות מתחכמת וכזאת שמחדדת חריפות לשווא. יש כאלה שממציאים בעיות כדי לפתור אותם. "למה אתה בוחן משמעויות נרדפות של מילים שאיש לא טעה בהן מעולם אלא בעת התפלפלות?"

סנקה מדבר על הרבה חכמים המתפלפלים באופן אקדמי בלי תרומה לחיים הפרקטיים. האסכולה הסטואית התחילה לאחר שזינון למד אצל כמה מורים מכמה אסכולות שונות. ראש האסכולה השלישי של הסטואים, כריסיפוס נחשב זה שכונן אותה לשיטה סדורה. בין היתר הוא עסק רבות בלוגיקה. גם במשמעויות של מילים, בתחביר, בהצגת טיעונים ועוד. לכאורה מאוד אקדמי. אבל סנקה לא מתנגד ללימוד טיעונים של אתיקה על ידי הסקת מסקנות לוגיות. הוא עושה את זה בעצמו במכתבים רבים. אבל למען מטרה מסוימת. הוא מתנגד ללימודי הלוגיקה כמטרה בפני עצמה. המטרה שלה צריכה להיות, חידוד השיפוט שלנו, שנוכל להגיע לדרך הנכונה בין סקילה לכריבדיס. חידות היגיון והתפלפלות לא צריכים להחליף את העיסוק בתורת המידות. גם אפיקטטוס כותב נגד האסכולה האקדמית שבתקופתו הייתה מאוד מתפלפלת. 

בספר השיחות 1.5.

אנשי האקדמיה האפלטונית בתקופתו היו סקפטיים. הם טענו שאי אפשר להוכיח שום דבר באופן מוחלט. היה לזה ערך מסוים פרקטי, שלא נכנס לזה כרגע, אבל הם הרחיקו לכת ואפיקטטוס מתאר את זה כך:

" - האם אתה מודע שהנך ער? 

  • לא, עונה איש האקדמיה, לא יותר מאשר בשעה שאני ישן ונדמה לי כי ער אנוכי. 

  • וכי אין כל הפרש בין רושם זה לרושם ההוא? 

  • לא, אין.

כיצד אוכל להתווכח איתו עוד? באיזה מצרב או איזמל אטפל בו כדי שיכיר כי מת הוא?" 


אפיקטטוס שואל איך אפשר להתווכח עם המתפלפלים ושואל איך אפשר לטפל בהם? כי הפילוסופיה תפקידה לרפא את הנפש. אז ההתפלפלות הזאת לא פותרת את הבעיה.

אז גם סנקה יוצא נגד התחכמות שאינה משרתת את שיפור המידות שלנו. סנקה כותב: "מי שנשאל אם יש לו קרניים, אינו טיפש עד כדי כך שינסה למשש את מצחו, גם לא שוטה וסתום שלא ידע כי אתה מנסה לשכנע אותו בחידודים מתוחכמים. פלפולים כאלה מאחזים עיניים אך אינם מזיקים, כשם שאינם מזיקים גביעים וקוביות משחק של להטוטנים. אחיזת העיניים עצמה משעשעת אותי".

לא סתם סנקה כותב על מי שנשאל אם יש לו קרניים. כי היו סופיסטים שטענו "מה שלא איבדת יש לך. קרניים לא איבדת - יוצא שיש לך קרניים". 

בקיצור התפלפלות חסרת טעם. 

סנקה שואל במכתב את לוקיליוס למה הוא מעסיק אותו בשאלה "היסק השקר". אני אסביר את הכוונה. הסופיסט: אפימנידס אמר, כי כל אנשי כרתים שקרנים, והוא בעצמו מכרתים; אם כן, שיקר. סיפור זה, הידוע יותר בשמו פרדוקס השקרן (או פרדוקס אפימנידס, על שם הפילוסוף הכרתי אפימנידס מקנוסוס), התפרסם עוד מלפני תקופת סנקה ועד לערך בויקיפדיה, והפרדוקס הטריד את מנוחתם של רבים. 

האיש מכרתים מספר לנו: "כל אנשי כרתים שקרנים ". אם האיש מכרתים דובר אמת, וכל אנשי כרתים אכן שקרנים - משמע שגם הדובר (ככל אנשי כרתים) - משקר. ואם הוא שקרן (ככל אנשי כרתים), גם טענתו שכל אנשים כרתים שקרנים (משקרים תמיד) - היא שקר. ואם זה שקר (כלומר - אין זה נכון שכל אנשי כרתים שקרנים), הרי יש ביניהם גם דוברי אמת. ברור שאין זה האיש מכרתים, גיבור סיפורנו, שהסתירה בדבריו מוכיחה שהוא משקר. זה למעשה להגיד: "מה שאני אומר עכשיו הוא שקר!" האם טענה זו היא אמת או שקר?

מה אנחנו יכולים לעשות עם פרדוקס כזה? 

סנקה אומר על זה, "גם אם אינו מיותר, אין בו נגיעה כלל למה שיכול להפוך אדם לבר-מזל ומאושר". כלומר גם אם אנחנו לומדים לחדד את השכל, גם אם זה לא מיותר, זה לא יעשה אותנו מאושרים אם לא נהיה פרקטיים עם זה. 

סנקה אומר שזמן רב נגזל בחיים במרוץ אחרי המיותר. זה נכון גם לצבירה שלנו של דברים, הישגים ועוד שיוצרים לנו בעיות מכל מיני סוגים. אבל רוב האנשים לא מבלים את חייהם ברכישת כלים לחיים. 



לבני אדם יש נטיה לסבך את החיים. לפעמים החיים מסובכים בלי העזרה שלנו, אבל לפעמים, אולי ברוב המקרים החיים מביאים לנו אתגרים פשוטים שקל להתמודד איתם ואנחנו מעצימים אותם למכשולים משמעותיים. עם חלוף הזמן, אנחנו משכללים את זה לכדי אומנות וחלקנו ממש רואים בעיות בכל דבר. אני מאוד אוהב את הציטוט מזנון מייסד הפילוסופיה הסטואית לגבי האושר. "אושר הוא זרימה טובה של החיים". האתגרים בחיים פוגמים לנו בזרימה. אף אחד לא באמת חי בלי אף מכשול, אתגר או בעיה. אבל למה לסבך? הציטוט הזה תמיד נמצא איתי. כי אם יש משהו שמעכב אותי, אני חושב על זה ובוחר להחזיר את עצמי למסלול. 


איך חלקנו הופכים בעיות פשוטות למכשולים בלתי עבירים? אנחנו מתאמנים על זה. בואו ניתן דוגמא או 2. 

מישהי שסיפרה לי שהלכה עם הבת שלה לרופאה. הרופאה הניחה הנחה מסוימת לגבי הבת, שלא היה נכון להניח מראש. למה הרופאה מניחה הנחה כזאת על הילדה? היא יכולה היתה לשאול והיינו עונות לה, היא אמרה לי. למה להניח הנחות? כמו המשפט באנגלית:

 'Assumption is the mother of all fuck ups'. 

או המשפט:

 "When you 'assume' you make an 'ass' out of 'u' and 'me'"

 שזו שנינה נחמדה תקראו את המילה באנגלית ותראו את זה. זה גם נכון. היא כמובן צודקת למה להניח הנחות. אבל למה זה משנה? שאלתי אותה, הבדיקה טובה? כן. עשתה מה שהייתה צריכה לעשות? כן. אז מה זה משנה מה היא חושבת? שאלתי, את מכירה מישהו או מישהי שלא מניחים הנחות? אני יכול להבין למה היא מצפה שרופאה לא תניח הנחות כאלה ותערוך בירור. אבל מקצועית ככל שתהיה היא בן אדם קודם. 

דוגמא נוספת. 

נניח ומבקשים מכם פרויקט בעבודה שלכם. אתם עובדים עליו ואז הבוסית אומרת שהיא צריכה שתסיימו את הפרויקט קצת לפני המועד המתוכנן. אתם מיד מניחים שהבוסית, היא או לא מאורגנת או חסרת אכפתיות כלפי העובדים שלה. הייתה לכם משימה לעשות פרויקט. נוספה לו בעיה של הקדמת הדדליין ואתם הוספת בעיה רגשית לעצמכם של תסכול וכעס על הבוסית שהיא חסרת רגישות. 

דוגמה נוספת. 

ראיתי פוסט של מישהי עם רשימת הקניות שנתנה לבעלה. וצילום עם מה שהיא ביקשה לעומת מה שהוא הביא. היתה לה בעיה אחת של פער בין מה שביקשה למה שקיבלה והיא הוסיפה בעיה, בעלה שלא מבין אותה ואף פעם לא מקשיב לה. 

דוגמה נוספת אולי מהנפוצות. אתם נוהגים ומישהו חותך אותכם בכביש. הייתה לכם בעיה אחת שכמעט עשיתם תאונה ואחרי שהבעיה נפתרה. התאונה נמנעה. הבעיה כבר לא קיימת, ואז אתם מוסיפים לה עצבים על הטיפש שנוהג בחוסר זהירות וסיכן אותכם. 

הבעיה שאנחנו מוסיפים, בהרבה מהמקרים היא עול נפשי שאנחנו שמים על עצמנו שמוביל בהרבה מהמקרים לתגובה ופעולה המבוססים על הסיפור שסיפרנו לעצמנו בראש. מי שמכיר בטח קופץ לו או לה לראש מודל א.פ.ר.ת. מודל שמראה את סדר ההתרחשויות של אירוע, פרשנות, רגש, תגובה. התגובה היא תמיד בעקבות הרגש והרגש הוא בעקבות הפרשנות שלנו לאירוע. 


הפתרון המיידי מצוי בהקפדה לאמן את החוש הפיזיקלי שלנו.

נתחיל להסביר את זה בדוגמה קטנה. סנקה כותב במכתב 5 לחברו לוקיליוס: "9 חיות נסות מסכנות שהן רואות, משנמלטו הן חשות בטוחות". תחשבו על זה, שאנחנו לא ככה. אנחנו כועסים על הנהג שחתך אותנו. אנחנו יכולים גם להרוס לעצמנו את כל היום. אנחנו מוסיפים סיפורים על מה שחווינו. ועוד ועוד ועוד. אנחנו לא מסתכלים על עובדות יבשות בלבד - תיאור פיזיקלי בלבד של סיבה ותוצאה. בלי תוספות. 

זו דרכו של הטבע: להגיב לדברים שקורים. הטבע אינו מגיב לאירועים שאינם נוכחים או מתייחס בכלל לסיפורים. רק בני אדם עושים את זה. רק בני אדם מנהלים את החיים שלהם סביב דברים שלא קיימים בכלל. הדוגמה הבולטת ביותר היא האלוהות המודרנית - הכסף. הרי כסף, הוא וירטואלי לחלוטין אבל הוא גורם שמשפיע על חיינו באופן דרמטי. אפילו את המטבעות והשטרות מפחיתים ואנחנו עוברים לדיגיטלי. לשורות מספרים על מחשב שמקבלים ערך על ידינו ומנהלים את חיינו. 

אז מה יעשה סטואי. כמה דברים. 

דיבור ישיר ופשוט, בלי להוסיף דברים. להגיד מה הכוונה שלנו באופן ישיר. לפעול בפשטות. לא לסבך עניינים. הרבה  אנשים לא מגיעים לעניין במה שהם רוצים להגיד. לא רוצים להעליב, לא רוצים לפגוע, חוששים ממבוכה, לא נעים וזה נושא רגיש ועוד ועוד סיבות למה ללכת סחור סחור בדיבור. זה מייצר יותר בעיות מתועלת. ללכת ישר ובפשטות. כל עוד הכוונה שלכם טובה ולעשות טוב, אין צורך בכל פתלתולים למנהם. 

מכירים את אלה שאומרים, "אני תמיד אומר את האמת". או אלה שאומרים, "נשבע לך לא עובד עליך". יש גם כאלה שאומרים "אני לא עושה מ"ומ". בד"כ הם כן. למה צריך ללכת סחור סחור? למה להגיד משהו שאמור להיות מובן? בדיוק על זה מדבר גם מרקוס. 

בספר 11 של "מחשבות לעצמי" כותב מרקוס אורליוס

"15.מה נקלה וערמומי הוא המצהיר: "גמרתי אומר בלבי לנהוג עמך בתמימות." מה אתה עושה, בן־אדם? אין צורך להקדים ולומר זאת; כוונתך תחשוף את עצמה. עליה להיות חקוקה על מצחך; גון קולך יעיד עליה מיד, חיש תשתקף היא בעיניך, כשם שהנאהב מכיר אל נכון את כל מחשבות אוהביו מתוך מבטיהם. ככלל, על האדם התמים והטוב להיות כאותו שמדיף ריח רע: כל העומד לצִדו או חולף על פניו מרגיש בנוכחותו, בין ירצה בין לאו. תמימות מעושׂה הריהי פִגיון. אין דבר מביש כאחוות זאבים; ברח ורחק ממנה יותר מכל רעה אחרת. טובו של אדם, תמימותו ואדיבותו ניכרים בעיניו ואינם חבויים."

אז מרקוס אומר, לא צריך להגיד שאתה תמים. צריך לראות את זה עליך. תמים במובן של בלי כוונה זדונית. אנחנו צריכים להיות כמו אלה שמדיפים ריח, אין צורך שיגידו כלום, מריחים מהם. מרגישים בנוכחותם. תמימות כוונות, ישירות דיבור , אדיבות, ניכרים על בני אדם. ואז זה מפשט את העניינים. זה מונע סיבוכים ובעיות. תחשבו שאם רואים עליכם שאתם עם כוונה טובה, ומבלי שתגידו אפילו יבינו שאתם אומרים מה שאתם מתכוונים ואין מניעים נסתרים, אז גם היחס אליכם יהיה אחר ולא מתגונן ולא תוקף. בניגוד לדעה הרווחת של חלק מהאנשים, תום לב משיג יותר בחיים ממניפולציות, או אסרטיביות אפילו. זה תוספת על הכוונה הישירה. זה קישוטים וסינוור מיותר. סינוור גורם לתאונות. קישוטים מיותרים, מסתירים את הטעם האמיתי, את לב העניין. פשטות היא בעלת עוצמה. 

דוגמה שאני אוהב בהקשר הזה. אני מניח שרובכם מכירים את התער של אוקהם. אם לא אז בשביל זה אני פה. 

זה עיקרון פילוסופי המיוחס לוויליאם איש אוקאם, נזיר פרנציסקני אנגלי בן המאה ה-14. לרוב מצטטים אותו כאומר "אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך" או במילים אחרות, כשקיימים הסברים שונים לאותה תופעה יש להעדיף את הפשוט מביניהם, שבו המספר המועט ביותר של מושגים וחוקים. לא לסבך. לא להרבות בישויות יותר מכפי הצורך, זה אומר לא להוסיף יותר ממה שצריך. לא צריך להוסיף בעלי לא מקשיב לי ואפשר להסתפק ב: הוא לא הביא את מה שביקשתי. בלי שיפוט, בלי פרשנות, בלי רגש. בלי לפתור את הבעיה המהותית והשורשית יותר של היותו גבר. זה נכון לגברים זה נכון לנשים, זה נכון לבני אדם.

תער אוקאם הוא כלל מנחה כשרוצים להסביר תופעות בתחומים שונים. המטרה היא להדריך מדענים בנושא פיתוח תיאוריות ומודלים, ולעזור להם בבחירה בין היפותזות שונות. זה כלי עזר. 

השימוש במילה "תער" משמש להדגשת חשיבותו של העיקרון לצורך סילוק ("גילוח") של הסברים מורכבים, שנדחים לטובת אלו שפשוטים מהם. השימוש במילה "תער" הוא גם במובן של להב סכין שחותך לכאן או לכאן, ומשמעותו שהכלל של אוקאם הוא "חד כתער". אז תשתמשו בתער גם לגלח כל מיני גינונים ופיתולים בדיבור שלכם. דיבור ישיר עדיף.

יש עקרון נוסף שאני מחבב שנשען על העיקרון הזה של אוקהם. הוא נקרא התער של הנלון. זו גרסה הומוריסטית יותר שאומרת "אין לייחס לזדון מה שאפשר להסביר על ידי טיפשות" או "אל תניחו זדון, כשטיפשות היא הסבר מספק". אם נרצה, נוכל לקחת את המחשבה מאחורי העיקרון הזה ונגיע למסקנה שהיא אומרת אותו הדבר כמו הסטואים, אל תסבכו עניינים. כי הרי אנחנו משערים שמדובר בזדון ולא טיפשות. או שזה מסביר למה הרופאה מניחה הנחות, לא בגלל זדון, ת'אמת גם לא בגלל טיפשות, אולי יותר בורות. אבל זה בטח הסבר פשוט יותר מאשר ליחס לה כל מיני דברים. 

בואו נעבור לידיד המערכת מורנו ורבנו מרקוס אורליוס. שמביא לנו את הציטוט השבועי שלנו. בספר 4 של "מחשבות לעצמי" הוא כותב: "51. רוץ תמיד בנתיב הקצר; קצר הוא הנתיב התואם את הטבע. לפיכך, שְׁאף לביטחון מלא בכל אשר תאמר ותעשה; הן מטרה כזו תושיעך מצרות וממאבקים, מחישובי רווח והפסד ומעידון יתר".

דווקא התרגום הישן יותר עוזר פה. דר' קמינקא תרגם: " הוֵה הולך בדרך היותר קצרה. והדרך היותר קצרה היא הטבעית, בה מדברים ועושים הכל לפי החוש הבריא. מי שמקבל עליו ֹחק זה, פוטר עצמו מיגיעה יתרה, ֵמריבות ומדנים ודאגות־בית ונפתולים." זה מה שהתכוונתי גם בדיבור ישיר וגם בדרך שאנחנו רואים את הדברים ומפרשים.

אפשר גם להפוך את הדברים. מי שיעשה לעצמו חוק לא לסבך עניינים יפטור את עצמו מאימלול עצמי. יפתור את עצמו ממריבות ודאגות. החוש הבריא אומר לא לסבך. הדרך הקצרה והישירה. "מי שרוצה להגיע למקום ייעודו, טוב שיבחר בדרך אחת ולא ינדוד בדרכים רבות. לא הליכה היא זאת אלא תעייה.". 

כמו שאמרנו על בע"ח. חיות נסות מסכנות שהן רואות, משנמלטו הן חשות בטוחות. הטבע לא מסבך עניינים. נגמר האירוע. לא מוסיפים עליו. 

כשאנחנו אומרים או עושים משהו, אנחנו מרחיבים ומגזימים, או מאדירים את עצמנו או את האירוע. אנחנו  מנסים להפוך אותו למורכב או ליפות אותו. חלק מהאנשים מנסים לפצות על רדידות המחשבות שלהם על ידי הסתתרות מאחורי מילים גבוהות שלא תמיד הם מבינים את המשמעות שלהם. כמו המתפלפלים שסנקה התייחס אליהם. הכי טוב להגיד למה אנחנו מתכוונים ולעשות מה שאנחנו מתכוונים, בלי הגזמות והרחבות מיותרות.

הסטואים נותנים ערך לאיכות, לא לכמות ולא לקישוטים. 

כשהמוח שלנו צלול והשיפוט שלנו טוב, אנחנו אומרים ועושים הכל בצורה הכי נכונה שאפשר בלי לנסות להרשים אחרים בחוכמה שלנו. כאשר מטרתנו ברורה, אנו משוחררים מתשישות, מהססנות, מערמומיות והתפארות - יהירה. בלי להשוויץ.


שימו לב למה שאתם אומרים ועושים. תבחרו את המילים שלכם כדי שתהיו ברורים ואל תפגעו באחרים. מילים ופעולות ראויות ישחררו אותכם מחרדה, מתח, פשרות ויומרה.


הימנעו מבעיות על ידי איכות הדיבור והפעולות שלכם.

 

הפתרונות


כאשר אנו מתמודדים עם בעיה, אנו נוטים לחפש בעיות נוספות במקום לפתור את הבעיה שעל הפרק. אנחנו לא מחפשים פתרון כשמשהו "רע" לכאורה קורה לנו. במקום זאת, אנו אומרים, "למה זה קורה תמיד לי?". אנחנו מניחים שאנחנו המטרה של הבעיות. אנחנו מתקרבנים גם מבלי שאנחנו חושבים שאנחנו מתקרבנים. לפעמים אנחנו עוסקים בהלקאה עצמית איך לא מנענו את הבעיה. או למה לא עשינו א'. או למה לא עשינו ב'. זה כמו לכבות שריפה עם דלק במקום מים. זה לא פותר את הבעיה. זה מחריף אותה. החלק האבסורדי הוא שלפעמים לבעיה יש פתרון פשוט, אבל בגלל שאנחנו עוסקים בלהוסיף בעיות, אנחנו לא רואים את הפתרונות. 


מרקוס כותב לעצמו בספר ה 8 של "מחשבות לעצמי": (50) מר טעמו של המלפפון? השלך אותו! שדה חוחים בדרכך? עקוף אותו! די בכך, ואל־נא תוסיף לשאול: "מדוע נוצרו אף הללו ביקום?" הואיל ושאלה זו מגוחכת הואיל ושאלה זו מגוחכת היא בעיני חוקר הטבע, ממש כשם שנגר או סנדלר יצחקו אם תמצא בהם דופי, כי תראה שבבי עץ וגזרי עורות מעבודתם פזורים בבית מלאכתם".

יש בעיה. חפשו פתרון, לא עוד בעיות. לא צריך לשאול, "למה אני?", הרבה פעמים ההשלכות לא רלוונטיות. לשאול למה קרה מה שקרה זה כמו לשאול נגר למה יש שבבים אחרי שהוא ניסר. מה זה משנה? 


אל תתעלמו מהמשאבים שכבר יש לכם


כשאנחנו לא מחפשים פתרונות, אנחנו לא מזהים אותם גם כשהם ממש מולנו. פתרון בעיות לוקח פחות זמן מאשר להתלונן עליהן. אפיקטטוס כהרגלו בישירות העוקצנית האופיינית לו, לועג לנו על הנטייה שלנו להרגיש חסרי אונים כשאנחנו מתמודדים עם בעיות. שזה מעניין, כי זה בהחלט סטירת לחי נדרשת כשאנחנו מסבכים עניינים במקום לפתור. בספר השיחות הראשון פרק 6 אומר אפיקטטוס: 

"29. …ותחת שאשתמש בכושר לצורך שלשמו קיבלתיו, כלום אתאבל ואקונן על המתרחש? 

  • אמת, אבל חוטמי נוזל. 

  • עבד שכמותך ! לשם מה ניתנו לך ידיים ? כלום לא כדי לקנח בהן את החוטם? 

  • האם זה מתקבל על הדעת, שיהיו חוטמים נוזלים בעולם? 

  • והלא מוטב שתקנח את החוטם מאשר תתלונן. "

כאשר יש לכם בעיה, אל תתעלמו מהמשאבים שיש לכם לפתור אותה. תתעסקו במה אתם יכולים לעשות. לא במסביב. 


הראיה הפיזיקלית שדיברתי עליה היא להסתכל על דברים כמו שהם



אחת הסיבות שאנחנו לא פותרים את הבעיות שלנו בצורה הכי פשוטה שיש היא שאנחנו מנסים לפתור את הבעיה ואת המקור שלה, במקום להתמודד עם מה שעומד מולנו כרגע. זה סביר לנסות להבין את "הגורם השורשי" לבעיה. עם זאת, כאשר אנו מתמודדים עם בעיה, הגיוני יותר לחפש פתרון מאשר לבזבז את האנרגיות שלנו כדי למצוא פתרון לכל הבעיות הללו אחת ולתמיד. פעולה זו מרחיקה את המוח ממציאת פתרון לבעיה הזו ברגע זה. כאשר אנחנו מתמודדים עם בעיה פשוטה, זה יקשה על מציאת פתרון אם נגדיל את היקף הבעיה. זה כמו לנסות להתחמק מסקילה אבל להכניס את עצמנו למערבולת של כריבדיס. אנחנו לא יודעים לצפות את העתיד ואנחנו לא יודעים מה שאנחנו לא יודעים. לכן תמיד עדיף לנו ההתמודדות הפשוטה. שלא נחריף אותה.

סנקה אומר "אם קול תרועה נשמע העני יודע שאין זה נוגע לו : כשהוא שומע קול צווחה, עליו רק לצאת ולא להציל איזה דבר". זאת אומרת שהעני אינו נושא עליו עול של דברים שצריך להיפטר מהם כמו שהעשיר צובר דברים. בהשאלה לימינו, אם יש אזעקה, אתם מחפשים מה לקחת אתכם למרחב מוגן או ישר נכנסים למכסה, כמובן אחרי שלקחתם גם את מי שבאחריותכם. אז ככה זה גם עם בעיה. אם לא נצבור עוד בעיות, נוכל להיפטר זו שעומדת מולנו. 


תחשבו למשל על בעיות שניתקלתם בהם לאחרונה. האם הוספתם עליהם בעצמכם? האם יש משהו שעשיתם בעצמכם שהרחיק את הפתרון או סיבך אותו? האם היתה לכם דרך לפתור את הבעיות הללו מהר יותר? האם הייתם יכולים להשקיע פחות אנרגיה ופחות משאבים לפתרון? איך הייתם פותרים את הבעיה אם רק הייתם לוקחים אותה בפשטות בלי להוסיף עליה? 


בפרק היום דיברתי גם על התפלפלות אקדמית וגם על פתרון בעיות פרקטי. אלה 2 צדדים של אותו מטבע. "הוֵה הולך בדרך היותר קצרה. והדרך היותר קצרה היא הטבעית, בה מדברים ועושים הכל לפי החוש הבריא. מי שמקבל עליו ֹחק זה, פוטר עצמו מיגיעה יתרה, ֵמריבות ומדנים ודאגות־בית ונפתולים." . זה מה שחשוב שתזכרו. לכו בדרך הפשוטה והקצרה בלי לסבך.

הטבע הולך בדרך ישירה של סיבה ותוצאה. כל סטייה מזה, מסבכת אותנו בעוד דברים. אם זה צבירה מעבר למה שאנחנו צריכים על פי הטבע, זה מוסיף לנו דאגות ובעיות. סנקה אומר על זה שאדם יכול להיות עשיר אבל עדיף לו להיות עשיר עם חשיבה של עני. הוא מוכן לא לקחת איתו כלום כשצריך לצאת וללכת. הדרך הישירה, אומרת לא לסבך, כי אחרת אנחנו נחמוק ממפלצת אחת לתוך הלוע של אחרת. אפשר ללמוד לוגיקה והתפלפלות לשם שיפור השיפוט שלנו, לא לשם ההתפלפלות לשם עצמה כמטרה בפני עצמה. זה סתם מייצר דיונים על דברים מיותרים ולא כאלה שמשפרים את מידותינו. שיפור כישורי השיפוט שלנו נועדו לבחירה נכונה בין טוב לרע. לא לשם התפארות בכישורי שכלנו. אינטליגנציה היא לא ערובה לחוכמה. היוונים קראו לפילוסופיה- אהבת החוכמה - סופיה היא חוכמה והסטואים חידדו במילה נוספת לחוכמה פרונסיס, שזה חוכמה מעשית. כישורי שיפוט. המטרה היא האושר שלנו - זרימה טובה של החיים. הם יזרמו לנו כשלא נסבך אותם. 



אז עד  כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.


15 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page