פרק 195 דיאטה סטואית

 שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

הכוונה שלי הפעם, היא לעשות דיאטה עם אתיקה. בסוף גם יהיו לנו טכניקות פרקטיות, אבל קודם תחשבו על המילה דיאטה. אני מניח שהרוב יחשוב על משטר תזונה לירידה במשקל. חלק יחשבו שזה גם יכול להיות משטר תזונה לעליה במשקל או גם וגם. 

האקדמיה ללשון העברית רק בסוף שנת 2015 נתנה מונח עברי למילה דיאטה: תַּפְרִיט תְּזוּנָה.

אבל באנגלית המילה דיאטה הופיעה לראשונה במאה ה-13. המשמעות המקורית הייתה זהה לזו באנגלית מודרנית, "אוכל ושתייה שנצברו באופן קבוע". אך דיאטה שימשה גם במובן אחר בתקופות האנגלית התיכונה והמודרנית המוקדמת, כ"דרך חיים". זוהי למעשה המשמעות המקורית של המילה היוונית diaita, האב הקדמון של דיאטה, הנגזר מהפועל diaitasthan, שפירושו "לחיות את חייו של אדם". ביוונית, diaita כבר שימשה באופן ספציפי יותר לדרך חיים שנקבעה על ידי רופא, דיאטה או משטר אחר.

ניקח את המילה "אתיקה" היא תתקשר לנו למוסר. תחום עיסוק בטוב וברע ובחובה מוסרית ומחויבות. אבל אתיקה במובנה המקורי, היא בין היתה מנהג או התנהגות.

אז הקשר בין דיאטה לאתיקה, הוא קרוב מאוד. כמו דיאטה, אתיקה היא דרך חיים דרך הנוהג שלנו. במובן הפילוסופיה שלה, היא לחיות נכון, לא רק לחיות. לא רק הרגלים, אלא הרגלים והתנהגות על פי תפיסת עולם. זה אומר, שזה לא אקראי. אלא מובנה. ככה גם ההתייחסות לצריכת המזון שלנו, כחלק מאורח החיים שלנו. ואחרי ההקדמה הזאת, אומר שאני לא בעל מקצוע בתחום התזונה או הבריאות לכן אני נשאר באתיקה. 

שימו לב לציטוט הבא:

"ולמעשה בכל ארוחה יש לא סכנה אחת לטעות, אלא רבות. ראשית, האדם שאוכל יותר ממה שראוי לו עושה לא נכון, וגם האדם שמתפלש בחמוצים ובמטבלים, והאדם שמעדיף מאכלים מתוקים על פני בריאים יותר, וגם האדם שלא מגיש לאורחיו אוכל מאותו סוג או באותה כמות שהוא מגיש לעצמו." מוסוניוס רופוס הרצאה 13 "על האוכל"

בבקשה אל תיתנו לכותרת הזו להבהיל אתכם ולשבש את השלווה הסטואית שלכם! מוסוניוס רופוס (בערך 20–30 לספירה – 101 לספירה), המורה והמנטור הנערץ של אפיקטטוס, לא היה רוצה שנספור קלוריות, פחמימות או כל דבר כזה. (קלוריות ופחמימות יתגלו רק יותר מ־1,700 שנה לאחר מותו, וגם אם היה יודע עליהן, הוא בוודאי היה מרגיש שיש לנו דברים חשובים יותר לעשות!)

אכן, אני מדבר כאן על דיאטה לא במובן של איזו תוכנית מזון אקזוטית ומוגבלת בזמן שנועדה להוריד כמה קילוגרמים, אלא במובן של המזון והשתייה הרגילים או המקובלים המרכיבים את הקיום היומיומי של האדם. הסטואים ראו בפילוסופיה אמנות חיים שאמורה להדריך את כל ההתנהגויות האנושיות שלנו ולשאוף להתאים אותן לטבע. כפי שמראים כמה ממאמריו של מוסוניוס על אוכל, לבוש, דיור ואפילו גילוח, הסטואיזם היה (ועדיין) פילוסופיה מעשית לחיים טובים; לכן, אפילו הנושאים השגרתיים והלא־פילוסופיים לכאורה מתאימים להיות חומר לארוחה הסטואית.

אז מה הקשר בין אוכל לפילוסופיה?

לפי מוסוניוס, מדובר בעניין חשוב מאוד. הוא ככל הנראה דיבר על הנושא לעיתים קרובות ובלהט, וראה בו נושא שכל פילוסוף חייב להתייחס אליו. מוסוניוס האמין שהרגלי אכילה ושתייה בונים או הורסים את היסודות של מידת המידה הטובה של איפוק עצמי מרוסן (שנקראת ביוונית Sophrosyne). ישנו פתגם ישן שמייעץ לכלות לעתיד ש"הדרך לליבו של גבר עוברת דרך קיבתו." עבור מוסוניוס, הדרך לאיפוק העצמי של גבר או אישה עוברת דרך הוושט והקיבה שלו או שלה! "אכן, הגרון תוכנן להיות מעבר למזון, לא איבר של עונג, והקיבה נוצרה לאותה מטרה שלשמה נוצר השורש בצמחים. כי בדיוק כשם שהשורש מזין את הצמח על ידי נטילת מזון מבחוץ, כך הקיבה מזינה את הצמח על ידי קליטת מזון ושתייה שנכנסים אליה.

מוסוניוס מקדיש מאמר בן שני חלקים (מאמרים או הרצאות 18A ו־18B), שאורכו מספר עמודים, לנושא האוכל. המאמר נשמר באוסף של 21 "מאמרים" או הרצאות, שהיו למעשה תקופות של שאלות ותשובות לאחר ההרצאות. האוסף נאסף על ידי בן זמנו בשם לוקיוס וסוכם במאה החמישית לספירה על ידי היווני סטובאוס. מוסוניוס נותן מספר המלצות תזונתיות ספציפיות, כולל תזונה המבוססת על ירקות ודגנים ומוגבלת בבשר (אותו ראה כמזון כבד, אשר עיכולו "מכהה את הנשמה" ומאט את יכולות החשיבה שלנו).

כסיכום במילותיו (המתורגמות) של מוסוניוס: "לסיכום עניין האוכל, אני טוען שמטרתו צריכה להיות ייצור בריאות וכוח, שלשם כך יש לאכול רק את מה שאינו דורש הוצאה גדולה, ולבסוף שבשולחן יש לנהוג בהתאמה, נימוס ומתינות, ובעיקר להיות עליון על פני המידות הרעות הנפוצות של זוהמה ודחיפות חמדנית."

זה הזכיר לי קטע מהסרט "שבעה חטאים", עם מורגן פרימן ובראד פיט כבלשים שמנסים לתפוס את הרוצח קווין ספייסי, שהחליט לרצוח אנשים שלדעתו על שבעת החטאים שמגדירה הנצרות. אחד מהם, הוא גרגרנות. לאחר שהדמות של קווין ספייסי נתפסת הוא מנהל דיאלוג עם בראד פיט הבלש שהולך כך:

הבלש אומר: "רגע, חשבתי שכל מה שעשית זה להרוג אנשים חפים מפשע"

והרוצח עונה לו: "חפים מפשע? זה אמור להיות מצחיק?

גבר שמן, גבר מגעיל שבקושי יכול לעמוד על רגליו, גבר שאם היית רואה אותו ברחוב היית מצביע עליו לחברים שלך כדי שיוכלו להצטרף אליך וללעוג לו, גבר שאם היית רואה אותו בזמן שאכלת לא היית מסוגל לסיים את הארוחה שלך."

עדיף שנחזור למוסוניוס רופוס…

אז הוא ראה בזללנות חטא עוד לפני אבות הכנסייה.

האפיפיור גרגוריוס הגדול (בערך 540-604 לספירה), הפך את רשימת "שבעת חטאי המוות" למפורסמת בספרו "מורליא על ספר איוב", שם מנה את שבעת חטאי המוות: גרגרנות, תאווה, חמדנות, קנאה, עצלות וגאווה. כאשר גרגוריוס הקדוש, ולאחר מכן תומאס אקווינס הקדוש, הרחיבו על סוגי חטא הגרגרנות, הם הגדירו אותו כרצון מופרז או בלתי הגיוני למזון ותיארו את הסכנות באכילת יתר, אכילת אוכל יקר מדי, אוכל שהוכן בעדינות מוגזמת, ואכילה מהירה מדי או לעיתים קרובות מדי. במאה ה־13, תומאס הקדוש ציטט פסוק מימי הביניים שסיכם את צורות ההתבטאות השונות של התנהגויות גרגרניות: "בחיפזון, בראוותנות, יותר מדי, בחמדנות, בעדינות מופרזת".

ובכן, אנו מוצאים את הדאגות הללו גם בהרצאה השמונה-עשרה של מוסוניוס עוד מהמאה הראשונה לספירה. הוא מזהיר מפני גרגרנות באכילת יתר, אכילת מאכלים יוקרתיים וגורמה, "התפלשות בחמוצים ובמטבלים"; אכילה בררנית; העדפת מתוקים על פני מאכלים בריאים; ואכילה חמדנית וב"זמנים בלתי ראויים". הוא אינו חוסך במילים ומזהיר אותנו כי גרגרנות הופכת אותנו לדומים יותר לחזירים או לכלבים מאשר לבני אדם רציונליים. הוא מייעץ לנו לאמן את עצמנו להעריך מאכלים פשוטים. למעשה, הוא משבח את דוגמת הספרטני, אשר כשראה אדם מפונק שמסרב לאכול ציפור יקרה, הכריז: "אני יכול לאכול נשר או עזניה."

הנוצרים הקדומים בדומה לסטואים ואולי כתוצאה מהסטואים חשבו שהמידות הרעות הללו פועלות כמו אבני דומינו קטלניות, כשכל אחת מהן מכינה את האדם שנתון בשליטתה ליפול לבאה אחריה. כלומר, אם נופלים למידה רעה אחת, באות גם אחרות. 

מאוחר יותר, גרגוריוס יטען בספרו "מורליא" ש"אלא אם נרסן את האויב השוכן בתוכנו, כלומר את תאוותנו הגרגרנית, אפילו לא קמנו כדי להשתתף בקרב הרוחני."

מוסוניוס רופוס הסטואי הגדול, 500 שנה לפני גרגוריוס, ראה גם הוא בגרגרנות סוג של "חטא שער". הפיתויים של הגרגרנות עומדים בפנינו מדי יום, ואם כוחות האיפוק העצמי שלנו נשחקים דרך גרגרנות, הם לא יעמדו באתגר בתחומים חשובים יותר בחיינו. מוסוניוס מזהיר כי:

"אף על פי שיש הנאות רבות המשכנעות בני אדם לעשות רע ומאלצות אותם לפעול נגד האינטרסים שלהם, ההנאה הקשורה למזון היא ללא ספק הקשה ביותר מכל ההנאות להילחם בה. אנו נתקלים במקורות הנאה אחרים לעיתים רחוקות יותר, ולכן אנו יכולים להימנע מהתמסרות לחלק מהם במשך חודשים ואף שנים. אבל אנו ניאלץ להתמודד עם פיתויים גסטרונומיים מדי יום ואף פעמיים ביום, שכן בלתי אפשרי לאדם לחיות בלי לאכול. כתוצאה מכך, ככל שאנו נתקלים לעיתים קרובות יותר בפיתוי גסטרונומי, כך הסכנה שהוא מציג גדולה יותר."

הפילוסוף הסטואי הרומי הגדול שלנו מזהיר שגברים חסרי איפוק "דומים לנשים בהריון... הם אינם יכולים לסבול מזון רגיל; הם הרסו את מערכת העיכול שלהם."

כשהוא מצטט את סוקרטס לפניו, שאמר שעלינו לאכול כדי לחיות ולא לחיות כדי לאכול, זו הסיבה שמוסוניוס ייעץ לצרוך במידה מזון פשוט, לא יקר, טבעי ובריא (אין פלא שמוסוניוס הסביר בהרצאה 11 שהעבודה הטובה ביותר עבור פילוסוף היא של חקלאי!)..

דיאטה ים תיכונית

אמנם לי אין כל ידע מקצועי בתזונה. אבל ככל שאני מתעניין, בתזונה, אני תמיד שומע שמעבר למספר דיאטות אופנתיות, הדיאטה הים תיכונית שומרת במידת מה על עקביות בהמלצה עליה גם בקרב בעלי מקצוע בתחום. 

זה תמיד דבר מעניין כאשר מחקר מדעי מודרני "מגלה" מה שפילוסופים קדומים גילו מזמן דרך התנסות יומיומית שנבחנה על ידי היגיון קפדני.

ה"דיאטה הים-תיכונית" המודרנית, כפי שהיא נקראת, מעוצבת על פי סוגי המזון והמשקאות שנצרכו באופן מסורתי על ידי תושבי המדינות המקיפות את הים התיכון (כמו ישראל, יוון ואיטליה, כמובן). בסיס פירמידת הדיאטה הזו מורכב מדומיננטיות יומיומית של פירות טריים, ירקות, דגנים מלאים, אגוזים, שעועית, קטניות, עשבי תיבול, תבלינים ושמן זית, עם לפחות כמה מנות שבועיות של דגים ופירות ים אחרים, מנות מתונות ובתדירות נמוכה יותר של ביצים ומוצרי חלב, כולל יוגורט, צריכה מוגבלת מאוד של בשר וממתקים, וצריכה אופציונלית של יין אדום במתינות.

אבל אני מדגיש שאני מדבר על דיאטה במובן המקורי של המילה ולא תהליך של ירידה או עליה במשקל. 

כמה מרתק לחשוב שהדיאטה הים-תיכונית וה"דיאטת מוסוניוס רופוס" הן כמעט אותו דבר! ואכן, מוסוניוס מזהיר מפני מזון מיובא מארצות רחוקות ומציין שאנשים האוכלים את המזון הרגיל והזול של אזורם בריאים וחזקים יותר מאלה שמשתוקקים למזונות אקזוטיים שאינם חלק מהתפריט הים-תיכוני הסטנדרטי. הוא אף מצהיר שעבדים ובני כפר שאוכלים מאכלים מקומיים פשוטים כאלה בריאים יותר, חולים פחות, פחות עייפים מעבודות, עובדים קשה יותר, והופכים חזקים יותר מאדוניהם ואנשים שחיים בעיר.

אם כך, דיאטת מוסוניוס רופוס היא דיאטה של מתינות הגיונית, שבה אתה שואל את עצמך כמה אתה צריך ולא כמה אתה רוצה. זו דיאטה של הערכה למזונות פשוטים וטבעיים, של הכרת תודה לאלוהים ושל נימוסי שולחן כלפי הסובבים אותך, הראויים ליצור שנברא בצלם אלוהים. זו דיאטה שבנויה כדי ליצור נפש מתונה וגוף מאופק, שישמשו בסיס לרכישה וביטוי של כל המידות הטובות.

כפי שייעץ תלמידו המצטיין של מוסוניוס, אפיקטטוס, ב"מדריך" 15, כאשר השווה את החיים עצמם למשתה: "זכור כי בחיים עליך להתנהג כבמשתה. אחד המטעמים נישא סביב האורחים ומגיע אליך. הושט ידך וקח ממנו בצניעות ראויה. אם חלף על פניך ועבר, אל תעכבו. אם עדיין לא הגיע אליך, אל תַפנה את תשוקתך אליו, אלא המתן בסבלנות עד שיגיע אליך. באופן דומה התנהג עם ילדיך, עם אשתך, עם מִשְֹרוֹתיך הציבוריות ועם הונך. אז תהיה ראוי למקום במשתה האלים; אך אם תוכל לא לטעום מן הדברים המונחים לפניך, אלא אף להתייחס אליהם בביטול — כי אז ראוי תהיה לא רק למקום במשתה האלים, אלא גם לשלוט עמם. הרי דיוגֵנֶס, הֵרקליטוס ודומיהם נהגו כך, ובצדק היו אלים ונקראו אלים.".

הציטוט הזה מתייחס לא רק למזון, אלא ליחס שלנו לתשוקה. לדברים בחיים שמעוררים אותנו. 

סנקה אומר שאם בכלל קשה לנו להתמודד עם משהו, אנחנו צריכים לשנות את הנסיבות. הוא כתב במכתב 69:

"מי שמנסה להסיר אהבה מלבו, חייב להימנע מהיזכרות כלשהי בגוף האהוב, כי דבר אינו צומח מחדש בקלות כזאת כמו אהבה. כך מי שרוצה לסלק את תאוותו לכל הדברים שהבעירו פעם את תשוקותיו, יסב עיניו ואוזניו ממה שהשאיר מאחור. עד מהרה ישובו היצרים לתקוף. לכל אשר יפנו יראו משהו ראוי למאמציהם". 

זה אומר, שאם יש מזון שאנחנו יודעים שיש לנו משיכה אליו, אנחנו צריכים לא להיות בסביבתו, עד אשר החוסן הנפשי שלנו יגבר על ההשפעה. כמו שמוסוניוס רופוס דיבר על בחירה במתוקים. לסוכר יש השפעה פיזיולוגית, הוא ממכר. אם נהיה ממוקדים ונתרחק ממנו, ההשפעה שלו עלינו תפחת. 

אפיקטטוס מציע את זה בהקשר של השפעה של אנשים שליליים עלינו, "המדריך" 33 (6): 

"הימנע מסעודות של זרים ושל טיפשים, אך אם תינתן ההזדמנות שים לב שלא תיפול מטה אל דרכיהם. הרי עליך לדעת שאם חברך מלוכלך, מן ההכרח הוא שזה אשר בא במגע עמו יתלכלך גם הוא, גם אם הלה נקי וטהור ביסודו." 

זה אימון של מתינות שלנו בהקשר ליחסים עם אחרים או עם מזון. אנחנו צריכים להיות במודעות לדבר הזה באופן מתמיד. מה משפיע עלינו ואיך לנהל את היחס שלנו אליו. זה נכון לכל דבר חיצוני שיכול להיות מועיל או מזיק. כל עוד הוא חיצוני למידות הטובות שלנו, אין לו ערך בפני עצמו. לכן גם מזון ככלל, הוא רק תרומה יעילה לבריאות שלנו. אם היה לו ערך של טוב בפני עצמו, הוא לא היה יכול להזיק ברמה מוגזמת. לכן הוא מועיל או מזיק והמידה הטובה של מתינות, היא הטוב שאמור לנהל את המועיל והלא מועיל. 

ואנחנו חייבים להקפיד תמיד כי זו דרך חיים ולא רק טכניקה של איזון במשקל. זה המידות הטובות שלנו. הזהירות מתמדת היא חלק מהמיינדפולנס הסטואי. אפיקטטוס כותב בספר "השיחות"  "השיחות" הרביעי פרק 3:

"4. מועט שבמועט מספיק להרוס ולאבד את הכל - רק סטייה קלה מדרך השכל. כדי לאבד ספינה צריך הקברניט הכנה פחותה בהרבה מאשר להצילה. די לו להטותה קצת לצד הרוח, והריהו אבוד. כזה המצב גם בחיי יום יום. נרדמת רק לרגע, וכל מה שאגרת עד עכשיו אבד לך. שים לבך איפוא, לרשמיך, שומרם שמירה מעולה". 

בהשאלה לעולם הדיאטה, קל מאוד להרוס דיאטה, מספיק סטייה קלה מדרך השכל. אובדן הקפדה רגעי והמתינות נכנעת לתשוקה. 

נוסיף עוד טכניקות סטואיות של דרך חיים שיסייעו גם בתחום הזה. 

ציטוט שהשתמשתי בו רבות להדגים את טכניקת התבוננות במציאות, ברשמים כמו שהם בלי המשיכה שבהם ספר 6 של "מחשבות לעצמי" מרקוס כותב לעצמו, אולי כי רצה לעשות דיאטה: 

"אמת, מה טוב הוא לשער בנפשך, שעה שתשב לסעוד לבך במעדנים ובמיני מאכלים, כי אין זה אלא גופו המת של דג, וזו נבלת עוף או חזיר; יין פַלֶרְנוּם הִנו מיץ ענבים… אכן, מה טובות הן אלה המחשבות המגיעות עד לב העובדות וחודרות בעדן, כך שניתן לראות מהו טיבן האמיתי. כך יש לנהוג במשך כל החיים: היכן שעניינים נראים מהימנים ביותר, חשוף את מערומיהם, בדוק מה פעוט ערכם וטול מהם את אצטלת חשיבותם שבה יתהדרו. הן הרהב נורא הוא ומוליך את ההִגיון שולל…"

לדמיין את המנה שאנחנו רוצים לאכול מראש, ולפרק אותה למרכיביה, חושף אותה במערומיה ונטול מהמנה את הערך העודף שבה. הערך הלא תזונתי, אלא את אצטלת חשיבותם שבה יתהדרו. 

אפיקטטוס גם אומר לנו שבכל משימה שאנחנו עושים, אנחנו צריכים לשים את האופי המוסרי שלנו בראש העדפות שלנו. 

בפרק 29 של "המדריך" אפיקטטוס אומר לא לגשת לשום דבר בהתלהבות. אלא להתבונן קודם, לבחון מה יהיו ההשלכות של מה שאני אעשה. ההתלהבות מונעת מאיתנו לחשוב על ההשלכות. אם אנחנו רוצים לחיות טוב, אנחנו צריכים לחשוב מה זה אומר:

"אתה רוצה לנצח במשחקים האולימפיים? גם אני, חֵי האלים, שהרי דבר זה הוא מעולה. אך בְּחן את יסודות העניין ואת הדברים הבאים במהלכו, ובאופן זה טול את המלאכה: עליך לסגל לעצמך משמעת, לנהל משטר אכילה, להתנזר מעוגות, לנהל משטר אימונים — בשעה קבועה, בחום, בקור, לא לשתות מים קרים, לא לשתות יין אם יזדמן לך, ובקיצור — עליך למסור את עצמך לידי מאמנך ממש כמו לידי רופא. אז עליך להיכנס לתחרות. אפשר שתידרש להשליך ידך, לסובב קרסולך, לספוג אבק לרוב, ופעמים ילקו אותך בשוט ועם כל זאת — ייתכן שתנוצח." 

נתרגם את זה בהתאמה לעניינו. אם אנחנו רוצים לחיות חיים בריאים וזה על פי הסטואיות מועדף. כלומר בשליטה שלנו לבחור במשהו מועדף. אז זה מעולה כמו שאומר פה אפיקטטוס. אז קודם נבחן מה זה אומר להיות בריא. תזונה נכונה וספורט. כאשר שימו לב העיקרון החשוב פה, שהם עוזרים לנו שיהיה לנו מידות טובות. בדיוק כמו שמוסוניוס רופוס המליץ להמעיט במזון שמשפיע עלינו לרעה, כי זה נותן עדיפות לחלק החייתי שבנו על פני התבוני. אכילת יתר או מזונות כבדים משפיעים על החשיבה, על הערנות ואז אנחנו לא נתנהל נכון. אז העבודה הראשונית שלנו היא להבין שאנחנו אוכלים מתוך תועלת לנפש ואופי בריאים. אח"כ, נסגל הרגלים כמו שאומר אפיקטטוס. משטר אכילה והתנזרות ממה שלא מועיל לנו. אימון ספורט כי זה טוב לנפש בריאה. לא לשתות יין אם יזדמן לך שוב כי זה משפיע על התבונה. 

אח"כ אומר אפיקטטוס, אחרי ששקלנו את כל זה. ניכנס לתחרות כאתלטים. כי מה הטעם להיכנס לתחרות אולימפיאדה אם אני לא אתלט. בהשאלה לאולימפידה זה החיים שלנו. להתנהל בהם מתוך אימון נכון כי הפילוסופיה היא אומנות החיים. אחרת אנחנו כמו ילדים שמשחקים אתלטים או גלדיאטורים אומר אפיקטטוס. אנחנו לא מיומנים באכילה נכונה. "...כך גם אתה — פעם הינך אתלט, פעם גלדיאטור, ואחר כך נואם, ולאחר מכן פילוסוף — אולם אינך עושה דבר מתוך מסירות שלמה, אלא כמו קוף אתה מחקה את המראה שנגלה לעיניך, ופעם תהיה מרוצה מדבר אחד ופעם מאחר. שהרי לא הגעת לעניין מתוך בחינה ולא מתוך סקירה כוללת, אלא באקראי ולא בלב שלם."

קחו את הציטוט הזה במובן, שאנחנו לא צריכים לאכול מתוך אקראיות, אלא כוונה נכונה. מתוך תפיסת עולם תומכת. הפילוסופיה קודמת לתזונה שלנו. המידות הטובות, הן הטוב היחיד ולכן הן קודמות לדברים המועילים. אז אם אנחנו מקפידים על מידות טובות, אנחנו גם נאכל נכון. התזונה שלנו, תהיה מועילה כל עוד אנחנו מקפידים על מה שמועיל לנו ופועלים בהתאם ומתרחקים ממה שלא מועיל לנו. 

"האם אתה חושב שבעשותך את הפעילויות האלה (כלומר הקפדה על המידות הטובות) תוכל לאכול או לשתות במידה שאתה רגיל, להתרגז ולהיות נרגן כהרגלך? יהיה עליך להסתפק בשינה מועטה, לעמול קשה, להתרחק מבני ביתך, לספוג זלזול מצד משרתיך ולהיות מושא צחוק ולעג לכל הסובבים; בכל עניין תהיה ידך על התחתונה — בכבוד, במשרה, בדין ובכל עניין אחר."

נסדר את הכל. אכילה היא חיובית לחיים שלנו. אבל אופן האכילה הוא מתקשר כבר לאתיקה שלנו. לנוהג שלנו. אם אנחנו מתנהלים באקראי, גם התזונה שלנו תהיה לא שקולה ולא על פי התייחסות של פילוסופיית החיים שלנו. והתזונה קשורה במידות הטובות שלנו. כמו שאבות הכנסייה, אולי בעקבות הסטואים, התייחסו לאכילה מוגזמת כחטא. הסיבה, היא שמידה רעה מביא בעקבותיה עוד מידות רעות.

זה תמיד מזכיר לי פיצוחים. עצם אכילה של גרעינים, בוטנים, פיסטוקים וכדומה, יש בה מין נוהג שמשתלט לנו על התבונה. זה נעשה באופן לא מחושב. לוקחים אחד ועוד אחד ועוד אחד בלי שיקול דעת. שימו לב מתי הפעילות הזאת נעשית, כשאנחנו צופים במשהו והתשומת לב שלנו ממוקדת באירועי חיצוני. פופקורן בסרט, פיצוחים במשחק כדורגל וכדומה. ואני אומר את זה בתור חובב פיצוחים בשליטה. אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה… זה גם נכון לחטיף שמוגדר סם מסוכן בשל היותו ממכר - עוגיות עבאדי. מכירים אנשים ששותים רק זירו או רק קולה. זה בחירה בלא מועיל. 

אז אכילה, חייבת להיות מודעת ועל פי אתיקה מסוימת. אני ממליץ לא לכוון את האכילה שלנו מתוך רצון לאזן משקל, אלא כדי לנהל את האופי שלנו. המשקל יתאזן מעצם הדיאטה שנעשה במובן של אורך חיים. לא צריך להגיד לעצמנו ובטח לא לאחרים, אנחנו עושים דיאטה. צריך להגיד לעצמנו, אנחנו מנהלים את אורח חיינו על פי מידות טובות ועל פי תבונה. רק המידות הטובות שלנו, הן טוב. כל דבר שהוא טוב, אם נגביר אותו יהיה יותר ממנו. מה שהוא אדיש יכול להיות טוב או רע. 

כמו שסנקה כתב במכתב 117:

"אם "בריאות" נטולה משקל ערכי, "להיות בריא" הוא נטול משקל ערכי. אם "יופי" נטול משקל ערכי, גם "להיות יפה" הוא נטול משקל ערכי. אם "צדק" הוא טוב, גם "להיות צודק" הוא טוב."

שימו לב, בריאות פה היא אדישה מועילה - preferred indifferent. לכן זה נטול משקל ערכי. אין לה ערך בפני עצמה, רק למידה הטובה יש. במקרה הזה, סנקה מציין צדק. אבל גם מתינות ואומץ שהוא גם חוסן וסיבולת, אם ניקח אותו בהקשר שלנו. 

בהמשך אותו מכתב, הוא כותב:

"הנפש גם התרגלה להשתעשע יותר מלהתרפא ולהפוך את הפילוסופיה למשחק בעוד היא המרפאה" 

דהיינו, הנפש שלנו התרגלה להשתעשע גם במזון בעוד הפילוסופיה היא הדיאטה הנכונה והמרפאה לנפש. זה אומר לאכול באופן פילוסופי כי זה מועיל לנפש. 

פייר הדוט הפילוסוף הצרפתי כותב בספר המצודה הפנימית שלו על הגישה הסטואית כך:

"רוב האנשים אינם חיים, משום שהם אינם חיים בהווה, אלא תמיד נמצאים מחוץ לעצמם, מנוכרים, ונגררים קדימה ואחורה על ידי העבר וההווה. הם אינם יודעים שההווה הוא הנקודה היחידה שבה הם באמת עצמם וחופשיים." רק מי שעושה בחירה בזמן הווה הוא חי. אז בהקשר של מזון, אנחנו צריכים בכל יום בכל ארוחה להיות שקולים בבחירה שלנו באוכל. בדיוק כמו הציטוט ממקום של מוסוניוס רופוס ולמעשה בכל ארוחה יש לא סכנה אחת לטעות, אלא רבות. זה אומר שדיאטה, היא לא הליך נקודתי שאני עושה למען איזון משקל. היא בחירה במה שמועיל לי בזמן אמת בהווה. לא משנה איך הייתי בעבר ולא משנה איזה עוגה מחכה לי בבית, או מה יגישו במסעדה שאתענג בה בערב. 

תוציאו מהאוכל שלכם את מה שמרהיב בו. תתחילו לראות בו את מרכיביו הפשוטים שאמורים להזין אתכם. לא משלן ולא המנה המועדפת עליכם. לאכול במודעות כדי להזין את עצמכם. ככה עדיין יש בחירה והעדפות, אבל הן משניות לבחירה האתית שלכם. 

נקודה נוספת שתקל על עניין התזונה.

מוסוניוס רופוס דיבר גם על הנישואין:

"בנישואין חייבת להיות זוגיות מלאה ודאגה זה לזה מצד הבעל והאישה גם יחד, בבריאות ובמחלה ובכל עת, כי הם נכנסו לנישואין מסיבה זו וגם להוליד צאצאים. כאשר אכפתיות כזו זה לזה היא מושלמת, והזוג הנשוי מספק אותה זה לזה, וכל אחד שואף להתעלות על השני, אז זהו הנישואין כפי שהם צריכים להיות וראויים לחיקוי, שכן מדובר באיחוד אצילי." זה אומר שאפשר להעזר במישהו קרוב לנו ורצוי בני\בנות זוג. שהמידה הטובה שלנו תהיה זהה. 

אם הגעתם עד כאן והקשבתם טוב, זה אומר אתם משקיעים בעצמכם ובהתפתחותכם הרוחנית. אז אני גם מזמין אתכם לאתר שלי stoaisrael.com  דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. אתם מוזמנים לעקוב אחרי ברשתות. ואם נתתי לכם ערך, אני אשמח שתשתפו ותפיצו. 

 אז עד  כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב