פרק 192 על גדלות הרוח

 שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

קראתי מאמר של דר' דונלד רוברטסון, על סגולה סטואית שלא מרבים לציין אותה. היא איכשהו ברקע, אבל לא מדברים אותה מספיק במפורש. לא שיש מה להסתיר, פשוט כנראה משתמעת. אולי בעת העתיקה היא היתה יותר ברורה ונפוצה. אבל אני בטוח כשאתחיל לספר לכם עליה, תתחברו. 

זו סגולה שעוזרת בהתמודדות עם אירועים ורגשות. ספציפית נמחיש אותה דרך "כעס" אתם כבר תבינו. 

מי שפונה לייעוץ בהקשר של כעס, רוצה להפחית או להיגמל מהרגל של כעס. איך תראה החלופה לכעס? הגיוני להניח שתפיסת עולם חיובית ותפיסת מציאות טובה, יעזרו להתגבר על רגשות שליליים. זה אומר תפיסת עולם מבוססת ערכים חיוביים ושיפור תכונות אופי מסוימות, כמו שהפילוסופיה בעת העתיקה בעיקרה הסטואיות, הדגישה את שיפור המידות הטובות. 

הסטואים הדגישו את ארבעת המידות הטובות - חוכמה מעשית, צדק, אומץ\חוסן, מתינות. אך הן העיקריות ויש עוד הנגזרות מהן. הגינות, אדיבות ועוד. סנקה גם מדבר על סגולה נוסף כשהוא מדבר על טיפול בכעס. בחלק מהמקומות או השפות, מתקשים לתרגם את המידה הטובה הזו. אבל בעת העתיקה, זה היה מושג משמעותי. גם ביוון וגם ברומא. ביוונית זה נקרא megalopsychia בלטינית magnanimitas

לאנגלית זה תורגם magnanimity. הפירוש האנגלי אומר:

תכונה של רוממות רוח המאפשרת לאדם לשאת צרות בשלווה, לסלוד מנבזות וקטנוניות ולהפגין אדיבות רוח. זה תרגום שלי לתרגום של המילון מרים וובסטר. 

לשם השוואה, המילה היוונית megalopsychia קיבלה פירוש במילון עתיק כאצילות בהתמודדות עם אירועים, אצילות הנפש בשילוב היגיון. 

אינטואיטיבית, אני הנחתי שהמונח המתאים בעברית הוא "גדלות נפש". 

אבל שאלתי את הצ'אט של גוגל ג'ימני והוא תרגם את זה כך:

"התרגום של המילה "magnanimity" לעברית הוא גדלות נפש, רוחב לב או נדיבות.

המושג מתייחס לתכונת אופי המבטאת נדיבות, רוחב לב, וראייה רחבה, במיוחד ביחס לאחרים. זהו מצב שבו אדם מפגין אצילות נפש, סלחנות וטוב לב כלפי אדם אחר, גם אם היה יכול לפעול מתוך נקמנות או קטנוניות." 

אם תשימו לב, יש הבדל בין התרגום האנגלי לעתיק. בעת העתיקה נתנו תשומת לב רבה למשמעות המילולית של מילים. והמילים היוונית והלטינית מתייחסות גם למשמעות של נפש או נשמה גדולה. שאני מוצא שהעברית קרובה למשמעות היוונית \ לטינית העתיקה של נפש גדולה. גדלות נפש… 

דיוגנס לארטיוס שכתב על חיי הפילוסופים, מתאר את החכם הסטואי כך:

"החכם הסטואי אינו חווה סבל רגשי מפני שרוחו מרוממת ואינה מתכווצת מול מצוקה."

זה אומר שבעת העתיקה גדלות רוח או גדלות נפש, היתה מידה או סגולה. אם תחשבו על זה זה דומה לשריר. מפותח או לא. הסטואים העתיקים הניחו שהנפש באמת גדלה או קטנה, נהיית כבדה או קלה. הסטואים הראשונים, היוונים, כינו מצוקה רגשית ככיווץ לא רציונלי של הנפש. זה אומר שהציטוט "החכם הסטואי אינו חווה סבל רגשי מפני שרוחו מרוממת ואינה מתכווצת מול מצוקה.", התייחס מילולית לכיווץ או גדילה של הנפש. אני מניח שהיום, אף אחד לא חושב שהנפש מתכווצת או מתרחבת בהתאם לשימוש שלנו בהיגיון הרציונלי או טרדות רגשיות. למרות שבשפה שלנו, אנחנו עדיין משתמשים במונחים כאלה. אני זוכר בדיחה של ספי ריבלין הקומיקאי עליו השלום, שהוא אומר למישהו שאם ישימו את השכל שלו בכפית, יהיה עוד מקום לסוכר. זה לא רק הבדיחה, באמת שנים חשבנו שהאדם החכם מוחו גדול יותר. 

עם זאת, אנו יודעים שהקשב יכול להיות רחב או צר, גמיש או נוקשה, מה שאולי מתקרב למה שהסטואים זיהו באופן אינטואיטיבי וביטאו בדרכם שלהם.

נסו לחשוב על פעם שבאמת כעסתם. כעס כזה שהייתם שקועים בו לחלוטין. שימו לב שבאותה עת, הקשב שלכם נהיה צר, ומתקשה עד לכדי התקבעות על הכעס הזה ומה שעורר אותו. עכשיו תחשבו על מקרה שבו לא הצליחו להרגיז אתכם. אז הקשב שלכם לא נגזל על ידי הגורם שניסה להרגיז אתכם. היתם יותר שלווים ובעלי יכולת קשב גדולה יותר, גמישה יותר. מה שעורר את העניין, לא מקבל מיקוד כל כך גדול. הבעיה לכאורה, לא תופסת את כל הקשב שלכם. 

זה אומר שיש ערך למונח העתיק והמילולי של גדלות נפש. אם נבחן את ההתמודדות שלנו בפרמטרים של נפש גדולה ובעלת יכולת לגמישות קשב, תשומת לב וחשיבה שקולה ובעוד שכיווץ נפש, ממוקד במה שמטריד אותנו ומגרה אותנו. או בשפה המודרנית יותר - מטרגר אותנו. 

שימו לב שאנחנו לא מדברים הרבה על גדלות נפש או גדלות רוח. לא בשפה יומיות בכל אופן. אנחנו כן אומרים לפעמים שאנחנו צריכים להתעלות מעל. באנגלית נאמר we are bigger then that. להיות האדם הגדול יותר. אולי נשתמש במונח "ממלכתי", אבל זה בטח לא בהקשר יום יומי. לפעמים נגיד שאפשר להתעלות מעל הנסיבות. 

זה אומר לא להיות מושפע מגירויים חיצוניים שישפיעו על החשיבה המושכלת שלנו. והמונח "להתעלות מעל", או "גדולת הנפש", יש להם ערך. גם אם אנחנו לא באמת מגדילים את הראש שלנו, אנחנו כן מרחיבים את הקשב, מגמישים את התגובה שלנו ויכולת הבחירה שלנו גדולה יותר. יכולת ההתנהלות המושכלת גדלה. 

אנחנו גם לעיתים נגיד את ההפך. קטנוניות, קטנות רוח. צרות אופקים. אנחנו עלולים להגיד על מישהו שהוא איש קטן ואנחנו לא נתכוון לגודלו הפיזי. 

אנחנו נתרם מאוד אם נתחיל לחשוב על המונח גדלות נפש כסגולה. ככה נוכל לשפר את האופי שלנו על ידי הגדלת הפרספקטיבה שלנו ולהימנע להיות ממוקדים בטריגרים שגורמים לרגשות שליליים. כמו כן, זה יעזור לנו להתעלות מעל לאירועים. 

לשאוף להיות בעלי גדלות נפש, יתרום לנו, להמנע מקטנוניות, מלהיות מושפעים מכל דבר קטן. 

אולי לא מילולית, אבל יעשה אותנו גדולים יותר.  

זה גם לא רק עניין סמנטי. זה משפיע על הנפש. כל העיקרון של סגולות טובות סטואיות בנוי על אימון תכונות שלנו. זה גם יעזור לנו בהקשר של כעסים ומה שמעורר אותם. 

אדם שפועל בערכיות מסוימת. שמאמן את מידותיו הטובות, למעשה מקשה מאוד על נסיבות חיצוניות להשפיע עליו. אם אדם רואה עצמו בעל גדלות נפש, הוא לא נותן ערך לדברים קטנים. אם הוא סטואי הוא רואה בדברים חיצוניים אדישים. הערך שהוא נותן להם הוא פחות אם בכלל ואז ההשפעה שלהם עליו היא קטנה אם בכלל. 

כשאנחנו כועסים למשל, אנחנו מפנים את הקשב שלנו מיידית לבן אדם שהכעיס אותנו. הוא מקבל פוקוס וכוח השפעה עלינו ומכווץ את נפשנו. זה רק כי אנחנו נותנים לו מלכתחילה, איזהו ערך. כל שכן אם זה דבר שאין לנו כל שליטה עליו.  אם אכן הצליחו להפעיל אותנו, זה אומר שנפשנו הוצרה וששכחנו - את מידותינו הטובות. שכחנו לבחון האם אנחנו נותנים ערך למשהו שהוא לא בשליטתנו. התפיסה שלנו הוצרה ולא הורחבה. זה גורם לנו לרצות להעניש את מי שהרגיז אותנו. סנקה אומר שזו המשמעות של כעס. הרצון להעניש. שימו לב איך סנקה מתאר את כל מה שדיברנו עליו עד כה, בספר שלו על הכעס:

"...כי הכועס הרי כמשוגע אין־אונים הוא למשול ברוחו, שוכח מה שהוא לפי כבודו, אינו זוכר את הענינים, שהוא צריך להם ביותר, מתעקש להחזיק במה שהתחיל, אוטם אזנו משמוע עצה ודבר־שכל, נפעם ומבוהל מתוך סיבות הבל, מחוסר־כישרון לבחון את הנכון והאמיתי, דומה לחורבה רעועה, שכשהיא נופלת על אחרים היא עצמה נהרסת".

כאשר אנחנו למעשה מפנים את הפוקוס ואת הקשב שלנו רק למידותינו הטובות, רק לשיפוט שלנו ולפעולות החיוביות שלנו, אנחנו מגדילים את הנפש שלנו. את המודעות העצמית שלנו. אם תרצו את המיינדפולנס שלנו לשיפוט שלנו. זו הדרך לראות שמה שנראה לנו מועיל בטווח הקצר- כמו כעס, למעשה לא נכון לנפשנו או לא מועיל בכלל אלא רק נראה כזה. כי כמו שאמרנו בהתחלה, זה מצר את הקשב שלנו להתמקד בבעיה ולא בפתרונות חכמים. או כמו שסנקה אמר לנו זה עתה מחוסר־כישרון לבחון את הנכון והאמיתי, דומה לחורבה רעועה, שכשהיא נופלת על אחרים היא עצמה נהרסת

אם תשאלו את עצמכם, האם אתם בעלי גדלות נפש בזמן שמשהו או מישהו מעצבן אתכם, זה יקל עליכם לבחון האם זה נכון לכם לבחור בדרך כזאת או אחרת. 

זו דרך אחת, לפתרון מהיר כאשר החימה גורם לכם לא לחשוב בהגיון ותחת לחץ שמייצר כיווץ הנפש. לשאול את עצמכם מה תהיה גדלות הנפש באותה סיטואציה. 

להתחבר לערכים הטובים שלכם, עולה פחות אנרגיה נפשית ועומס רגשי, מאשר להיות מושפעים מטריגר כלשהו. מרגע שהמודעות העצמית חוזרת, תשאלו את עצמכם, איזה בן אדם אני רוצה להיות לאור הסיטואציה. 

כמו שאפיקטטוס מציע לנו לבחון: "תחילה אמור לעצמך איזה מין בן אדם רוצה אתה להיות, ואחר-כך כוון כל מעשיך לפי קביעה זו". בין היתר זה אומר, לשאול את עצמנו, האם התגובה שלי היא לפי הערכים שלי? לפי הבן אדם שאני רוצה להיות?

במקום לצעוק או לפעול בתוקפנות, מה תהיה התגובה של גדלות נפש במקרה זה? מה יגיד או יעשה האדם ה"גדול" יותר כעת?

היום גדלות נפש גם מתפרשת כרוחב לב. זה בסדר וראוי, אבל מבחינה סטואית הסגולה של גדלות נפש מתקשרת לסיבולת. לעמידות בפני רגשות שליליים והתעלות מעל לאירועים. 

דיוגנס לארטיוס שוב מגדיר לנו:

"הם מגדירים גדלות נפש כידע או הרגל שהופך אדם לעליון [או 'גבוה'] מכל מה שקורה, בין אם טוב ובין אם רע.".

היקטו מרודוס הסטואי, חשב שגדלות נפש היא מידה טובה שווה לארבע העיקריות. 

"כי אם גדלות נפש כשלעצמה," הוא אומר, "יכולה להפוך אותנו לעליונים מכל, אף על פי שהיא רק חלק אחד של המידה הטובה, אזי גם המידה הטובה מספיקה לאושר [אודיימוניה], בכך שהיא מזלזלת בכל הדברים שנראים מטרידים."

אם היא מידה טובה בפני עצמה והמידות הטובות, הן הכרחיות ומספיקות לאושר, או לרווחה שלנו, אזי גדלות נפש, אינה תלויה בגורמים חיצוניים, היא סגולה פנימית שלנו שמספיקה לאושר. אדם בעל גדלות נפש, לא צריך תשבוחות כדי לעשות את הדבר הנכון, לא מפחד מביקורת והוא לא נותן ערך גדול לדברים חיצוניים. חלק יגידו לא נותן ערך בכלל לדברים חיצוניים. הוא מבין שכל מה שהוא זקוק לו כדי לשגשג ולהגיע לאושר [אודיימוניה] נמצא בתוכו.

 המורה הסטואי, מוסוניוס רופוס - שהיה המורה של אפיקטטוס, דיבר בהרצאות שלו על הסיבה לכך שפילוסוף לא יתבע אדם בגין תקיפה. מוסוניוס מתמקד בתפקיד שגדלות הנפש ממלאת בתגובתו של הסטואי להתקפות פיזיות או מילוליות. 

"[...] אדם הגיוני לא יפנה לתביעות או כתבי אישום מאחר שהוא לא יחשוב שהעליבו אותו. אכן, זוהי קטנוניות להיות מוטרד או נסער מדברים כאלה. הוא יישא את מה שקרה ברוגע ובשקט, כיוון שזוהי התנהגות הולמת לאדם שרוצה להיות בעל גדלות נפש." מוסוניוס רופוס 10.3

שימו לב שגדלות נפש, למעשה מיתרת מחילה. אין צורך לסלוח אם לא נפגעת. החכם הסטואי כל כך גדול נפש מעל לעלבון, שהוא לא מוטרד או צריך לסלוח. 

מוסוניוס רופוס מתאר את סוקרטס שצפה במחזה הקומי "עננים" של אריסטופנס ששם את סוקרטס ללעג. יש אפילו טוענים שהמחזה טרם להעמדתו של סוקרטס לדין. 

"סוקרטס כמובן סירב להיות מוטרד כאשר עבר לעג פומבי מצד אריסטופנס; למעשה, כשפגש סוקרטס את אריסטופנס, הוא שאל אותו אם ירצה לעשות בו שימוש כזה גם בפעמים אחרות. לא סביר שאדם זה היה מתרגז אילו היה יעד לפגיעה קלה, מאחר שלא נסער כשעבר לעג בתיאטרון!" 10.4

מסופר שכאשר סוקרטס שמע כמה זרים שואלים מיהו האדם שלועגים לו על הבמה, הוא קם ברוגע ממושבו כדי להכיר פומבית בכך שהוא האדם שמוצג באופן סאטירי, לפני שהתיישב חזרה ונהנה מהמשך המחזה. במקרה זה, גדלות נפש היא התכונה הקשורה במיוחד ליכולת להתעלם מעלבונות מבלי לכעוס.

קטע הבא, מוסוניוס מביא את הדוגמה של המצביא והמדינאי האתונאי, פוקיון הטוב, שלפי השמועה היה תלמיד של אפלטון.

"כאשר אשתו של פוקיון הטוב, הועלבה על ידי מישהו, הוא אפילו לא שקל להגיש כתב אישום נגד המעליב. למעשה, כאשר אותו אדם הגיע אליו מתוך פחד וביקש מפוקיון שיסלח לו, באומרו שלא ידע שזו אשתו שהוא פגע בה, פוקיון השיב: 'אשתי לא סבלה דבר בגללך, אבל אולי אישה אחרת כן. לכן, אינך צריך להתנצל בפניי.'" 10.4

זה ממחיש לנו שעבור הסטואים, לא התנצלות ולא סליחה הן הכרחיות או משמעותיות, מכיוון שהאדם החכם לעולם לא ייפגע מלכתחילה. בהיעדר כל פגיעה אמיתית, איזה היגיון יהיה לצפות להתנצלות או להציע לסלוח על משהו?

"והייתי יכול למנות רבים אחרים שהיו יעד לפגיעה, חלקם הותקפו מילולית ואחרים נפגעו מתקיפות פיזיות. נראה שהם לא הגנו על עצמם מפני תוקפיהם ולא ביקשו נקמה." 10.4

לאדם בעל גדלות נפש אין עניין בנקמה, מכיוון שאין פגיעה אמיתית שיש לגמול עליה. בהתחשב בכך שהסטואים מגדירים כעס כתשוקה לנקמה, נובע מכך שגדלות נפש מבטלת את הכעס.

ממש בתחילת הספר שלו "על הכעס", מתאר סנקה את המידה הזאת כרצון לנקמה:

"תשוקה בלתי־אנושית למלחמות ושפיכת־דמים והריגת־נפשות, רק כדי להזיק לאחרים, בלא שים לב לתוצאות; הזדקרות לקראת אבני־קלע, בלא לחוש אף אם בעקב הנקמה יאבד גם המתנקם. הן בעבור זה יש מן החכמים, שקראו לכעס בשם ”שיגעון קצר“. "

אז אם הזכרתי את סנקה, בואו נראה מה יש לו להגיד על גדלות נפש.

סנקה טוען שאף על פי שחלק מהאנשים עשויים להאמין שכעס יכול להפוך אותם לבעלי נפש חזקה, הוא למעשה גורם לפעולה הפוכה. הוא ממשיך ומגדיר גדלות נפש כצורה של חוסן רגשי, שאינה עולה בקנה אחד עם כעס.

סנקה נותן דוגמה את הקיסר קליגולה, שלא היה ידוע בישוב דעת. סנקה הכיר אותו אישית ואפילו היה על הכוונת של קליגולה. הוא נותן אותו כדוגמה לאדם שחשב שהוא גדול. סנקה אומר את זה כך: 1.20 "הבדל גדול יש, לפי דעתי, בין רוממות־הנפש וגאותה". כלומר יש הבדל בין גדלות נפש לגאוותנות ויהירות. 

הוא מתאר איך קליגולה נהג לומר ”ישנאו, ובלבד שיפחדו!“... 

סנקה מתאר  "אנשים כאלה יכולים להיות נוראים ומרעישים ומפילים אימה סביבם, אבל גדלות, שביסודה טוב וחסד, אין בקרבם. אפשר, אמנם, שבתהלוכותיהם, במעשיהם ובהופעתם החיצונית יעשו רושם של גדלות.".

אז הוא מתאר איך קליגולה כעס על השמים בשל מזג האויר שלא מצא חן בעיניו בזמן המשחקים. הוא לא אהב את הרעמים. הוא הגדיל לעשות והכריז מלחמה על יופיטר. "כמה גדול היה שגעונו! הוא חשב, שגם יופּיטר לא יוכל להזיק לו, או שהוא יכול להזיק גם ליופּיטר".

זו לא גדלות להכריז מלחמה על ראש האלים… 

אז מה כן? סנקה מתאר:

"את גדלות־הנפש אני מבין רק בתור מצב, שאינו מתמוטט ומבוסס מתוכו ושוה וחזק בקרבו – וכל זה אי־אפשר לאנשים רעים בטבעם."

במילים פשוטות הוא אומר "אני רואה בגדלות נפש (greatness of mind) מצב שבו היא בלתי ניתנת לערעור, תקינה לחלוטין, יציבה ואחידה מהיסוד; מצב כזה אינו יכול להתקיים באופי רע." 

בהמשך סנקה אומר 3.6:

"אין מופת יותר נאמן למעלתו של אדם, זולתי שלא יוכל להתרחש דבר המקניט אותו. במרומי־עולם המתוקנים ביותר, בקרבת הכוכבים, אין עננים מתכנסים ואין סערות נצררות ואין סוּפה שרויה; שם נעדרת המהומה, כי רק בשפלה הם הזיקים והזועות. כן גם נפש נעלה היא שלוָה תמיד ונמצאת במצב של מנוחה, היא כובשת בקרבה מה שנותן מוצא לקצף, נשארת בענותנותה ובהגינותה מה שאין כן אצל הבא בכעס".

הוא לוקח פה את המובן המילולי לצורכי האנלוגיה. מעל העננים בקרבת הכוכבים, אין סערות וסופות. יש שם שלוה. רק מי שלמטה, הוא קרוב לזועות ולנזקים. חירות מכעס נראית מעצם מהותה, גדלות הנפש.

הגדלות מופיעה גם ב 3.25:

"דבר זה ברור, כי הבּז לכל המקניטים אותו מוציא את עצמו מן ההמון וקונה לו מקום למעלה ממנו. ממידותיו של אדם גדל באמת הוא, שלא להרגיש בעלבון. כן צופה החיה האדירה במתינות על הכלבים הנובחים; כן נתקל הגל לחנם בסלע העצום. מי שאינו כועס, עומד הכן מבלי להתמוטט על ידי המעליבים; הכועס הוא המתמוטט. וזה האיש אשר תארתי, המרומם על כל דבר עלול לפגוע בו, הוא כאילו חובק בזרועותיו את האושר היותר נעלה. הוא לא רק לכל אדם, כי אם לשלשלת המקרים (סנקה משתמש פה במילה פורטונה - אלת המזל) בעצמה עונה ואומר: ”תוכלי לעשות כחפצך; קטונת מהעיב את שמי רוחי. שכלי לא יתנך לעשות זאת, כי בידו הפקדתי את חיי. הכעס יוכל להזיק לי יותר מן העלבון; למה יותר? כי לעלבון יש גבול, ועל הכעס אין לשער, עד היכן יטריד את הנפש“.

האדם בעל גדלות הנפש דומה לחיה כה עצומה, שהוא יכול להתבונן באיבה של יצורים אחרים כאילו היא פשוט כלום עבורו. אגב, אם המטאפורה של הסלע או הצוק הבלתי ניתן להזזה שנגדו מתנפצים הגלים ללא כל נזק, מזכיר לכם את מרקוס אורליוס. אתם צודקים.  "היה כאותו צוק אשר עליו מתנפצים הגלים ללא הרף. הוא עומד איתן וסביבו המים, שוצפים וקוצפים, רוגעים אט אט"

בקטע אחר 3.32, גדלות נפש מתוארת כגישה של אדם הרואה את הדאגות שאנשים רבים רבים עליהן כדברים ילדותיים וטריוויאליים למדי:

"תאמר: איך תדרוש מאתנו, שנראה כל מה שמעליב אותנו כדבר שפל ונמוך ומעשה ילדות? – אמנם אין אני מוצא דרך יותר ישרה לאדם, מלהזדיין בנפש כבירה ולראות כל אותם הדברים, אשר בעבורם אנחנו מדיינים, רצים ומבלים כוחותינו, מה נבזים ושפלים הם וכי לא כדאי לבעל שכל רם ונעלה שישים לב אליהם."

הוא מסיים את הספר 3.43 באמירה על גדלות:

"נבוז נא לכל נזק, לכלימה וחרפות ועקיצות, ובאומץ רוח נשא נא ונסבול גם הדברים הקשים החולפים. התעיף עיניך – כמו שרגילים לומר – או תביט מאחריך – והנה חיי הנצח הגיעו."

גם בספר שלו על "אומץ לב המשכילים", אומר סנקה שגדלות נפש היא תרופה לפגיעות. כאשר יש אנשים חצופים, שלא יודעים איך להתנהג, 11: "יש לו במה לדחוף אחור את ההתנפלות: במדה הנעלה של רוממות הנפש. תהיינה הנאצות איך שתהיינה – עובר הוא עליהן כעל הבלי חלומות וחזיונות לילה שאין בהם אמת וקיום. עם זה הוא חושב, כי בני אדם הללו מאד נמוכים הם מאשר יוכלו להעיז להשקיף מגבוה על מי שנעלה עליהם."

ההמלצה היא, דווקא ברגעי נחת ולא בשעת כעס או רגש שלילי כלשהו, תשאלו את עצמכם מה זה אומר להתעלות מעל לגורל. מעל מקרים מטרידים ומעל למזל טוב. כלומר גם אם נפל בחלקכם משהו לכאורה טוב, עדיין מה זה אומר להתעלות מעל זה. מה זה אומר להיות מעל לעלבון, לקטנוניות. מה זה אומר מבחינתכם לא להיות מוטרדים. תחשבו על דברים שלא מטרידים אותך, אפילו שאחרים יחשיבו אותם ככן מטרידים ונסו לקחת את היכולת הזאת שלכם להתעלות, גם למקרים אחרים. 

תחשבו על מקרים שהיתם עדים לגדלות נפש של מישהו או מישהי. שאתם מכירים או שמעתם עליהם. 

דמיינו את עצמכם מתנהגים בגדלות נפש בתגובה למצבים שונים. ראשית, תחשבו על אירועים שבהם התעצבנתם או כעסתם, ודמיינו את עצמכם מגיבים במקום זאת עם גדלות נפש. שנית, דמיינו אירועים שצפויים לכם, העלולים לעורר בכם רגש שלילי, ותתרגלו כיצד לפעול בגדלות נפש בתגובה אליהם. 

תתמקדו בחשיבות שאתם נותנים לערכים הטובים שלכם ודמיינו שתפעלו על פי סוג האדם שאתם רוצים להיות בחיים. תתחברו לערכים שלכם. 

אם אתם מרגישים שכעס עולה בכם, תשאלו את עצמכם: "איך הכעס הזה תואם את הערך שאני מייחס/ת לגדלות נפש?"

תחשבו שמה שדיברנו עליו היום, הוא סוג של "מבט מעל" לפני ובזמן אירוע. אפשר גם אחריו. אבל חשוב שהוא יהיה מוכוון ערכים ואימון הסגולה שקיימת בכם להתעלות מעל לדברים קטנים. 

לי עוזר להתחבר לאמירה שהכי חשוב זו המידה הטובה. כל השאר הוא שולי ביחס לסגולות שלי. רע, זה רק אם אני לא אתנהג כראוי. 

אם הגעתם עד כאן והקשבתם טוב, זה אומר אתם משקיעים בעצמכם ובהתפתחותכם הרוחנית. אז אני גם מזמין אתכם לאתר שלי stoaisrael.com  דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. אתם מוזמנים לעקוב אחרי ברשתות. ואם נתתי לכם ערך, אני אשמח שתשתפו ותפיצו. 

 אז עד  כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב