פרק 187 סקרנות ומידות טובות

פליניוס הזקן ציור מהמאה ה-19 מדימיונו של הצייר

 שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

נתחיל בציטוט ממרקוס אורליוס. 

בספר ה-3 של "מחשבות לעצמי", כותב מרקוס: 

"נוסף על כך עלינו להשגיח גם בדברים כגון אלה: התוצאות הנלוות לתהליכים טבעיים ניחנות אף הן בהדר כלשהו ובקסם. למשל, הלחם הנֶאֱפֶה תופח ונבקע בחלקים מסוימים; והנה הבקיעים הללו, אשר במידת מה סותרים את כללי האפייה, יש בהם מן החן ובדרכם המיוחדת הם אף מעוררים בנו תיאבון למאכל זה."

הציטוט הזה תורם לנו היום בשני מובנים. הראשון מהותי, השני יותר אסתטי. במהות, מרקוס מדבר על לראות את היופי בטבע. גם מה שנראה פחות יפה. אבל הוא חלק מהטבע. זה לרתום את הסקרנות שלנו לקבל את המציאות. להבין אותה ולא להתרעם עליה. החלק האסתטי, ספציפית הלחם הנאפה, הזכיר לי ממצא ארכיאולוגי מעניין. ב 1930 נמצא בחורבות העיר הרקולנאום כיכר לחם מפוחמת שנאפתה זמן קצר לפני התפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה. מדובר בממצא ארכיאולוגי מדהים ששרד בצורה יוצאת דופן בזכות תהליך הפיחום שנגרם כתוצאה מהזרמים של תערובת של גזים לוהטים ואפר וולקני.

הלחם השתמר באופן מדהים בצורתו המקורית לרבות חותמת מוטבעת על גבי הלחם של האופה. המאפה הזה, יחד עם ממצאים דומים מפומפיי והרקולנאום, מספק תובנה נדירה ומרתקת על חיי היומיום והתזונה של הרומאים הקדמונים. הוא מאפשר לנו ללמוד על טכניקות האפייה, סוגי הדגנים שהיו בשימוש ואפילו על הארגון החברתי של אותה תקופה. אפילו ניסו לשחזר את המתכון. 

תחת כותרת הפרק הזה באתר שלי, אשים תמונה של הלחם. 

עכשיו אפשר לשלב בין עניין הסקרנות שהזכרתי קודם לבין האירוע שהביא לפיחום כיכר הלחם. התפרצות הר ווזוב תועדה בזמן אמת על ידי פליניוס הצעיר. הוא כתב להיסטוריון טקיטוס מכתב עם תיאור האירוע. תיאור אותנטי כי פליניוס הצעיר היה שם. הוא היה אחיין של פליניוס הזקן.  

פליניוס הזקן (שמו המלא בלטינית: Gaius Plinius Secundus; חי בשנים 23–79 לספירה) היה איש רוח רומאי רב-פעלים: סופר, היסטוריון, חוקר טבע, ומפקד צבאי וימי. הוא נחשב לאחד האינטלקטואלים הבולטים של תקופתו, והותיר אחריו מורשת אדירה בדמות יצירה אנציקלופדית עצומה.

חייו ופועלו

פליניוס הזקן נולד בעיר קומו (Novum Comum) שבצפון איטליה למשפחה אמידה. הוא זכה לחינוך מעולה ברומא, ובין היתר למד רטוריקה, פילוסופיה ובוטניקה. בגיל צעיר הצטרף לצבא הרומי וטיפס בסולם הדרגות, שירת בפרובינקיות שונות ואף פיקד על יחידות צבאיות וימיות. במהלך שירותו הצבאי, וגם לאחר מכן, הוא הקדיש את זמנו הפנוי ללימוד, כתיבה וחקר תופעות טבע וגיאוגרפיות.

"תולדות הטבע" (Naturalis Historia)

יצירתו המפורסמת והחשובה ביותר היא ה**"תולדות הטבע"** (Naturalis Historia), אנציקלופדיה בת 37 כרכים, שיצאה לאור החל משנת 77 לספירה. זוהי היצירה הגדולה ביותר ששרדה מהאימפריה הרומית עד ימינו, והיא נחשבת לאנציקלופדיה הראשונה בהיסטוריה במובן המודרני של המילה, וכן למקיפה ביותר בעולם העתיק.

הספר סוקר מגוון עצום של נושאים, ובהם:

• אסטרונומיה וקוסמולוגיה: תיאור היקום, גרמי השמיים והיסודות.

• גיאוגרפיה ואתנוגרפיה: תיאור העולם, עמים ותרבויות שונות.

• זואולוגיה ובוטניקה: עולם החי והצומח, כולל צמחי מרפא וגידולים חקלאיים.

• רפואה ופרמקולוגיה: שימושים רפואיים בצמחים, בבעלי חיים ובמינרלים.

• מינרלוגיה וכרייה: תיאור מינרלים, אבני חן ותהליכי כרייה.

• אמנות ופיסול: דיונים על אמנות, פסלים ועבודות יד.

• חקלאות ומסחר.

פליניוס אסף את המידע ממאות מקורות עתיקים (למעלה מ-2,000 ספרים של כ-500 מחברים), יחד עם תצפיותיו וחוויותיו האישיות. למרות שרמת הדיוק של כל הפרטים אינה אחידה (חלק מהתיאורים מבוססים על אמונות עממיות או תצפיות שגויות), הספר מהווה אוצר בלום של ידע על העולם הקלאסי והיה מקור סמכותי וחשוב למדענים ולחוקרים במשך מאות שנים, עד הרנסנס ואף מעבר לכך.

מותו הטרגי

פליניוס הזקן נספה באופן טרגי במהלך התפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה, ההתפרצות שהחריבה את הערים פומפיי והרקולנאום. הוא, כמפקד צי רומאי, יצא לאזור כדי לחלץ ניצולים ולתעד את התופעה המדעית מקרוב, אך מצא את מותו משאיפת עשן ואפר. את תיאור מותו המפורסם אנו מכירים ממכתביו של אחיינו המאומץ, פליניוס הצעיר, שהיה גם הוא סופר ומדינאי.

פליניוס הזקן הושפע מאוד מסנקה. זה מוזכר בכמה מקורות. שזו גם עדות להשפעה של סנקה על הדור שלו עצמו ולא רק על הדורות שבאו אחריו.

חשבתי להקריא לכם את המכתב של פליניוס הצעיר לטקיטוס המתאר את הסיפור של התפרצות ההר ומותו של פליניוס הזקן. אעשה הפוגה קטנה באמצע, להסבר על משהו מעניין. 

. 16 אל קורנליוס טאקיטוס 

ביקשת שאתאר לך את נסיבות מותו של דודי , כדי שתוכל למסור אותן לדורות הבאים כהווייתן . מודה אני לך , כי אני רואה שמותו יזכה לתהילת נצח , אם יפואר בידיך . אמנם הוא מצא את מותו באסון שהחריב חבל ארץ יפה ביותר, והמאורע ייזכר עם הערים ותושביהם ויזכה לשם עולם; אומנם הוא עצמו חיבר ספרים רבים שיישארו לעד - ובכל זאת יתרמו כתביך, שהם בני אלמוות, תרומה רבה להישארותו. למאושרים אני חושב את אלה שהאלים נתנו להם לבצע מעשים הראויים לתיאור או לתאר מעשים הראויים לקריאה; מאושרים שבעתיים הם הזוכים לשניהם גם יחד. כזה יהיה דוsי בזכות הספרים שלו ובזכות הספרים שלך. על כן אני מקבל על עצמי ברצון רב, אני אפילו דורש, את אשר אתה מטיל עלי .

הוא היה במיסנום " ופקד אישית על הצי . ב 24 באוגוסט, בשעה השביעית בערך, הפנתה אמי את תשומת לבו לכך שהופיע ענן משונה בצורתו ובגודלו. הוא התחמם בשמש, אחר כך רחץ במים צוננים, אכל ארוחה קלה תוך כדי שכיבה ועתה היה עסוק בלימוד. הוא ביקש שיביאו לו את הסנדלים שלו ועלה לגבעה שממנה ניתן לראות היטב את התופעה המפליאה. למסתכל מרחוק לא היה ברור, מאיזה הר עלה הענן - אחר כך נודע שהיה זה הווזוב; צורתו היתה דומה ביותר לעץ אורן . 

הוא עלה לשמים כמו גזע ארוך מאוד, התפלג לענפים מספר - לדעתי, מפני שהוא נדחף אל על במשב האוויר הראשון, ואחר כך נשאר ללא תמיכה כשהלחץ נחלש או הורד על ידי משקלו, עד כי התרחב והתפזר, לעתים לבן, לעתים מלוכלך ומלא כתמים, לפי כמות האדמה או האפר שהוא העלה עמו.

כאיש מדע מובהק הוא היה סבור שהתופעה חשובה וראויה לבדיקה מקרוב. הוא ציווה להכין לו ספינה. לי הוא אמר שאוכל לבוא עמו, אם רצוני בכך; עניתי לו שאני מעדיף ללמוד, ובמקרה הוא עצמו נתן לי קודם נושא לכתיבה. כשיצא את הבית נמסרה לו הודעה מאת רקטינה אשת טאסקוס, שחששה מפני הסכנה שאיימה עליה, כי חווילתה שכנה לרגלי ההר ולא היתה אפשרות להימלט אלא דרך הים; היא התחננה שיציל אותה ממצבה המסוכן. הוא שינה את תוכניתו, ואת אשר התחיל כאיש מדע השלים כגיבור. הוא ציווה להשיט ספינות מלחמה ועלה בעצמו על הסיפון, כדי להביא עזרה לא רק לרקטינה, אלא גם לרבים אחרים; כי החוף הנחמד היה מיושב בצפיפות. הוא ממהר למקום שאחרים בורחים ממנו, מכוון את הספינה, מכוון את ההגה ישר אל הסכנה, עשוי לבלי חת, עד כי הכתיב ותיאר את השלבים של התופעה הנוראה, כל צורותיה, כפי שהוא הבחין בהן בעיניו. וכבר ירד אפר על הספינות, חם וצפוף יותר ככל שקרבו, ירדו גם ספוגיות ואבנים שחורות חרוכות למחצה וסרוקות בידי האש, ופתאום הם היו במים רדודים, והחוף נחסם במפולת סלעים מההר. אחרי רגע של היסוס ושיקול, שמא יחזור, הוא קרא אל הנווט,

שייעץ זאת: 'לאמיצים עוזר המזל; כוון אל פומפוניאנוס'! 

ההפוגה שציינתי היא בשביל להסביר את המשפט "לאמיצים עוזר המזל". 

אם מישהו מכם ראה את הסרט ג'ון וויק עם קיאנו ריבס, אולי שם לב שלאחר פתיח הסרט, לפני שבאמת מבינים מי הוא הדמות של ג'ון וויק, יש סצנה שהוא נכנס להתקלח לאחר אירוע דרמטי שעבר. כולו קעקועים ועל השכמות שלו מקועקע בגדול הכתובת Fortis Fortuna Adiuvat. לפעמים הביטוי הזה מופיע בגרסאות דומות. הוא שימוש סופרים וכותבים בעת העתיקה והיה שגור. היום הוא משמש כמוטו בכמה יחידות צבאיות בעולם המערבי. כמובן שיש שמבינים את המונח הזה בפשטותו של תעוזה. אבל לטעמי דווקא עוז במובן של חוסן והתמודדות עם הגורל היא המשמעות היותר תבונית של המונח. לא סתם להסתער קדימה. אלא איתנות, חוסן והתגברות.  ברוח הזאת, אפשר להמשיך את המכתב של פליניוס הצעיר שמספר על דודו פילוניוס הזקן להיסטוריון טקיטוס. 

אחרי רגע של היסוס ושיקול, שמא יחזור, הוא קרא אל הנווט, שייעץ זאת: 'לאמיצים עוזר המזל; כוון אל פומפוניאנוס'! 

זה היה בסטאביאי, בקצה השני של המפרץ, כי חוף הים מתכופף בהדרגה סביב אגן שמי הים נשפכים אל תוכו. שם העביר פומפוניאנוס את מטענו אל הספינות, כי הוא גמר אומר לברוח כשתיפסק הרוח הנגדית; ואמנם הסכנה טרם התקרבה, אולם בכל זאת כבר היתה בטווח ראייה ואיימה להיות קרובה ביותר לכשתגדל. שמה מפליג דודי כשהרוח נוחה ביותר, מחבק את המבוהל, מרגיע ומעודד אותו, וכדי לשכך את חששותיו על ידי בטחונו שלו, הוא מצווה להביאו למרחץ. אחר כך הוא שוכב וסוער בשלווה או - דבר אמיץ לא פחות כאילו בשלווה. בינתיים התלהטו במקומות אחדים מהר הווזוב שטחי להבות נרחבים ועמודי אש גבוהים, שהבוהק והאור שלהם גברו על רקע חשכת הלילה. כדי להרגיע את האנשים אמר דודי שאיכרים השאירו אש בכיריהם בעת מנוסתם המבוהלת, ועתה נשרפות הסוכות הנטושות כשאין בהן איש. אחר זאת הוא שכב לישון, והוא ישן באמת; שכן, בהיותו בעל גוף היתה נשימתו עמוקה ורועשת ונשמעה היטב באוזני מי שעבר ליד חדרו. אך רצפת החצר שממנה נכנסו אל החדר כוסתה בתערובת של אפר וספוגית והתרוממה עד כי לא יכול היה לצאת מהחדר, אילו נשאר שם. לכן העירו אותו; הוא יצא והצטרף אל פומפוניאנוס ואל האחרים, שלא עצמו עין במשך כל הלילה. הם התייעצו במשותף, אם להישאר בתוך הבית או לצאת החוצה. שכן, הבניינים רעדו מחמת המהלומות העצומות והתכופות , ונדמה היה שיצאו מיסודותיהם , נודדים אנה ואנה וחוזרים למקומותיהם. בחוץ שוב היתה סכנה שייפלו ספוגיות, שהיו אמנם קלות ונקבוביות, ולעומת הסכנות האחרות העדיפו אפשרות זו. אצלו גבר שיקול הגיוני אחד על השני, ואילו אצל האחרים גבר פחד אחד על השני. הם הניחו כרים על ראשיהם וקשרו אותם בסדינים; זו היתה הגנה מפני אבנים נופלות. במקומות אחרים כבר האיר היום ואילו שם - לילה שחור משחור וחושך יותר מבכל הלילות, אולם לפידים רבים ואורות שונים מיתנו את החושך. דודי החליט לצאת אל החוף ולראות מקרוב, אם הים יאפשר פעולה כלשהי. אך הים היה עדיין רוגש ועויין. הוא פרש שמיכה ושכב, דרש מפעם לפעם מים קרים ושתה. אחר זאת להבות וריח גופרית מבשרן של הלהבות מניסים את האחרים ואותו הם מעירים. הוא התרומם כשהוא נתמך בידי שני עבדים, ופתאום התמוטט, כנראה מפני שהעשן הסמיך סתם את נשימתו וחסם את הקנה שהיה אצלו חלש מטבעו, צר ולעתים קרובות מודלק. כאשר שוב האיר היום- יומיים אחרי יומו האחרון - נמצאה גופתו שלמה וללא פגע, מכוסה ובבגדים שהוא לבש לאחרונה, בהופעתו דומה היה יותר לאדם ישן מאשר למת. ובינתיים במיסנום אני ואמי - אולם זה אינו שייך להיסטוריה, והרי אתה לא רצית לדעת דבר מלבד נסיבות מותו, על כן אסיים. רק זאת אוסיף: רשמתי כל אשר נכחתי בו ואשר שמעתי מיד אחרי האסון - כי אז הרי הידיעות מדויקות ביותר - אתה תבחר את עיקרי הדברים. שכן, אחר הוא לכתוב מכתב , אחר - לכתוב היסטוריה; אחד הוא לכתוב לידיד, אחר - לכתוב לכול.

שם הספר: המכתבים

מקום ההוצאה: ירושלים

שם ההוצאה: מוסד ביאליק

שנת ההוצאה: תשנ"ב - 1991

עמוד: 217

פליניוס הזקן היה אדם מאוד מלומד, העריך את סנקה והיה גם אדם אמיץ במובן הסטואי. וזה הזמן לעבור לסנקה שיפשר לנו בין עניין הלימודים, הסקרנות והאופי. 

לסנקה יש מכתב (מספר 88) ללוקיליוס, העוסק בלימודים וחוכמה. הוא גם עוסק בסקרנות. המכתב הוא בין הארוכים מתוך 124 המכתבים. 

הוא מתחיל בדיון על הלימודים לבני חורין. כלומר למי שאינם עבדים. הלימודים הללו כללו: לשון וספרות, גיאומטריה, מוזיקה ואסטרונומיה. בימי הביניים זה הורחב. 

המטרה של סנקה למעשה, היא להפריד בין לימודים לחוכמה. אני מניח שכולנו מבינים שיש אנשים מאוד מלומדים שהם לא חכמים ויש אנשים שלא מלומדים והם כן חכמים. בוודאי שבמובן הסטואי. 

הטענה העיקרית של סנקה, שלימודים בפני עצמם, לא משפרים את הנפש ולא את המידות הטובות. 

אני יכול ללמוד למשל מסחר בבורסה ולהרוויח הרבה כסף. אבל סנקה כותב: "הם רווחיים ומועילים רק אם הם מאמנים את השכל, לא משתלטים עליו." כלומר, אם משתלטים עלי לימודי המסחר, כל שיעניין אותי הוא צבירת הון וכסף. זה משתלט עלי. 

אפשר לעסוק בלימודים שכאלה, כל עוד הנפש מוגבלת לזה. אם יש אפשרות, וצריך לייצר כזאת, הנפש צריכה לכוון למשהו גדול יותר. 

אומנם הם נקראים לימודים לבני חורין. אבל סנקה כותב לחברו לוקיליוס: "אתה רואה מדוע הם נקראים לימודים לבני חורין, כי הם יאים לאדם בן חורין. אבל יש רק לימוד אחד שיאה באמת לבן חורין, הלימוד שעושה את האדם בן חורין, זאת החוכמה - (כלומר הפילוסופיה) נעלה, אמיצה, גדולת רוח. כל השאר קל ערך וילדותי."

הוא למעשה אומר שלא משנה מה אנחנו לומדים, חשוב שזה ישרת את האתיקה, את המוסר שלנו. 

לימודים לבני חורין לא הופכים את האדם לטוב. הם לא מבטיחים דבר כזה וגם לא ידע איך להיות טוב. 

סנקה שואל, אם אלמד ספרות, לשון דקדוק זה ירחיק פחד, תאוות וירסן יצרים? כנראה שלא. 

אם נלמד מוזיקה או גאומטריה זה ילמד אותנו מידות טובות? גם לא. יש לו הסתייגות קלה. אם המורים לגאומטריה ומוזיקה לצורך העניין, כן מלמדים מידות טובות, הם פילוסופים. זו כוכבית שסנקה שם שאפשר ללמוד גם לימודי בני חורין או לימודי ליבה כלשוננו היום, ועדיין לכוון אותם לייצר אנשים טובים. 

משעשע שסנקה מתייחס לעד כמה מיותרים חלק מהלימודים שלא תורמים למידותיו של האדם, כאשר חלק מהדברים שהוא מציין, נלמדים גם היום ומעסיקים אקדמאיים בדיוק אותו הדבר כמו בעת העתיקה. אותן שאלות. כמו שאלות, מי קדם למי, הסיודוס שכתב על האלים, או הומרוס שכתב את האיליאדה ואודיסיאה. מה היו היחסים בין אכילס ופטרוקלוס חברו? איפה הסתובב אודיסאוס 10 שנים בחזרתו ממלחמת טרויה לביתו באיתקה. לא יכול להיות שהוא שט במשך 10 שנים רק בין טרויה לסיציליה ואיטליה. במקום זה אומר סנקה: "למד אותי איך אוהב את מולדתי, איך את אשתי, איך את אבי, איך אפליג אל המטרות האלה הטובות והיפות אפילו נטרפה ספינתי". מה נותן ללמוד האם אשתו של אודיסאוס פנלופה נאפה ורימתה. עדיף ש: "למד אותי מהי מצפוניות וממה הטוב שבה, אם בגוף או בנפש היא שוכנת." 

גם ללמוד מוזיקה זה נחמד, אבל עדיף "שתלמד אותי איך נפשי תשכין שלום עם עצמה והחלטותי לא יסתרו זו את זו. אתה מלמד אותי מה הם צלילי בכי, מוטב שתלמד אותי איך לא אשמיע קול בכי בשעות אסון."

מורה לגיאומטריה ילמד כיצד למדוד קרקעות. אבל האם הוא ילמד כמה קרקעות מספיקות לאדם? איך לא לרדוף בצע? 

הדימוי של סנקה ושפתו הם דוגמה איך נכון להשתמש בלימודים. הרטוריקה של סנקה ממחישה את הפואנטה יפה. הוא כותב שלחשב כמה יש לי, לא יעשה אותי יותר מאושר אם כמות ההון שלי יעסיק הרבה מנהלי חשבונות, עד לרמה שאני אהיה אומלל אם אאלץ לחשב בעצמי כמה יש לי. 

אפרופו, בעיני התופעה של מולטי מיליארדרים כיום ממחישה את הטענה של סנקה. אני לא צריך לתת לכם דוגמאות של אנשים שיש להם יותר ממה שצריך שיהיה להם ומה זה עושה להם. אני לא רוצה לתת להם יותר מדי תשומת לב, אז לא אביא דוגמאות ספציפיות. 

מה יעזור לי לדעת לחלק שטח, אם אני לא יודע לחלוק עם אחי? כמה סיפורי סיכסוכי ירושות בכל מני משפחות אתם מכירים? "מה יועיל לי למדוד בדייקנות את ממדי הנחלה ולכלול גם מה שלא נמדד בקנה המדידה, אם אני ממורמר כי שכן חמדן חוטף לו משהו משלי? הוא מלמד אותי איך לא לאבד אף שמץ מאדמותי ואני רוצה ללמוד איך אאבד הכול ואהיה שמח."

מה יועיל לאדם לדעת למדוד קו ישר ומעגל "מה זה יועיל לך אם אינך יודע מה ישר בחיים?".

סנקה מדבר על ידיעת הכוכבים, גרמי השמיים והשפעה שלהם על בני האדם. כמובן שחלק ממה שחשבו בתקופתו, היום ידוע כשגוי. אבל נשארה נכונה האמירה שלו שהיא משהו ללמוד כל החיים: "לעולם לא תטעה אותי שעת המחר? הרי מטעה מה שקורה לחסר דעת. אני אינני יודע מה יקרה בעתיד. מה שיכול לקרות אני יודע, לדבר מאלה לא אתנגד, אני מוכן לכול. אם יש הקלה כלשהי, אחשוב אותה לחסד. מטעה אותי השעה אם היא חסה עלי, אבל אפילו כך אינה מטעה, כי כשם שאני יודע שהכל יכול לקרות, כך אני גם יודע שלא תמיד יקרה. אני מצפה לטוב, מוכן לרע."

סנקה מתמצת פה את הפער בין אלה שלומדים איך הכוכבים ישפיעו על מזג האוויר על בני האדם לבין ההכנה של הנפש להישמר איתנה ומאושרת. סנקה הוא בין הסטואים שנשארו הכי הרבה כתבים שלהם וניתן ללמוד שהוא נתן דגש לבחון ולהיות מוכנים למה שצפוי לנו. מחשבה מראש על צרות שיכולות לבוא. אבל גם להיות ראלים והניח שיכול להיות שלא יבואו. משפט מופתי אני מצפה לטוב, מוכן לרע.

סנקה מכיר בזה שלימודי בני חורין, מועילים. לדברים שמסייעים בחיים. אבל לא למידות טובות. הוא לא אומר לא ללכת ללמוד. גם לימודים לכאורה נחותים, תורמים לחיים. 

אז לימודי יכולים להכין את הנפש איך לקלוט מידות טובות. זו הכנה. סנקה מתאר את פוסידוניוס הסטואי שחי כמה שנים לפני שסנקה נולד. פוסידוניוס מת בשנת 51 לפנה"ס, סנקה נולד ב 4 לספירה. בכל אופן, פוסידוניוס מנה ארבעה סוגים של אומנויות: 

1. ההמוניות ופחותות -של בעלי מלאכה, מה שמסייע לנוחיות בחיים. כלים למיניהם. 

2. המשעשעות להביא הנאה לחושים. "באלה המדהימים את עיני הבורים המתפעלים מכל ההפתעות כי אינם יודעים את סיבותיהן." 

3. אומנויות לנערים. שזה לימודים שמכינים למידות טובות. סוג של חשיבה ביקורתית. איך לחשוב וללמוד. 

4. לימודי נערים, הם הכנה ובדומה ללימודי בני חורין. שזה הסוג הרביעי. 

סנקה רוצה לומר בזה, שכל מה שנלמד, יש בו כדי לסייע לפילוסופיה. כמו שאוכל מסייע לגוף אבל הוא לא חלק מהגוף, ככה לימודים מסייעים להבין את העולם, אבל זה לא פילוסופיה. הלימודים יכולים לסייע אבל הם לא יביאו חוכמה, כמו שהאuכל לא חלק מהגוף אבל הוא מזין. הוא כותב מפורש: "רק דבר אחד מביא את הנפש לשלמות, ידיעה יציבה של הטוב והרע. אין אומנות אחרת החוקרת טוב ורע."

האומץ: 

אומץ לב הוא בוז לדברים המעוררים פחד; הוא מביט מלמעלה, מאתגר ומרסק את כוחות המאיימים ואת כל מה שמאיים על חירותנו. אך האם לימודי בני חורין עושים זאת גם? 

נאמנות:

נאמנות היא הטוב הקדוש ביותר בלב האדם; אין מה שיכריח אדם לבגוד, אין שכר שישחית אותה. לימודי בני חורין לא יכולים לעצב נפשות כאלה. 

מתינות:

המתינות שולטת בהנאות, יש כאלה שהיא דוחה לחלוטין אחרות, היא ממננת למידה ראויה ולא מבקשת הנאה לשמה בלבד. רק בשל צורך. "היא יודעת שהמידה המיטבית של התשוקות היא לא כמה אתה רוצה אלא כמה אתה חייב לקחת." 

מידת האנושיות:

"אוסרת לנהוג בהתנשאות בחברים, אוסרת לרדוף בצע, היא ידידותית ונעימה לכולם בדברים, במעשים ברגשות. אין צרת אחר זרה לה, ואילו ברכתה היא אוהבת במיוחד כי היא תהיה ברכתו של אחר לעתיד לבוא."

זה אחד היפים. נתעכב עליו רגע. 

סנקה למעשה אומר פה שהאנושיות היא אינה מחשיבה רע כרע של אחר בלבד. אם משהו רע קורה למישהו, הוא לא רק שלו. והסיבה לכך שהיא אוהבת את טובתה שלה היא בעיקר משום שיום אחד היא תהיה טובתו של אחר. זה אומר, שהאנושיות היא מידה טובה בפני עצמה למען כולם. כשאני מטפח את האנושיות שבי, היא טובה לאחרים ולעצמי. כשננהג באנושיות ככלל וכמידה טובה שתקפה תמיד, זה יטיב איתנו ועם הסביבה. קמינקא תרגם את המשפט הזה כך:

"אין יסורי אחרים זרים לו, ואת הטוב אשר לו הוא חובב ביותר בעבור שהוא יכול על ידו להיטיב לאחרים". 

האנושיות היא טובה לכולם. לטפח מידה טובה, זה נכון גם לעצמנו וגם לסביבה שלנו, לאחרים. 

סנקה גם אומר ביותר ממכתב אחד שצריך למקד את הלימודים למה שיגביר את המידות הטובות שלנו והפוך, יש לימודים שיפריעו למידות הטובות. 

"האינך חושב שצריך לגנות אדם שאינו מבדיל בין מיותר לנחוץ ומציג בביתו תצוגה של חפצי יקרות? האינך חושב שצריך לגנות את האיש הממלא עצמו בריהוט מיותר של ספרות? לרצות לדעת יותר מהנחוץ הוא סוג של העדר שליטה עצמית. 

ראה איך הרדיפה הזאת אחרי הלימודים לבני חורין הופכת אנשים לטרחנים, פטפטנים, חסרי התחשבות, מרוצים מעצמם, אינם לומדים את הנחוץ כי למדו את המיותר." 

מי שמעשיר את עצמו בידע כמו תצוגה של חפצים בביתו, הוא למעשה חסר שליטה עצמית ובשל כך הופך לטרחן ועוד שאר הברכות שציטטתי לעיל. זה משתלט עליך. "איזה אדם מלומד!. נדע נא להסתפק בשבח פשוט יותר: איזה אדם טוב!".

סנקה אומר שגם אצל פילוסופים יש הרבה קשקשת - חוסר תועלת. אתן רק דוגמה אחת מאלו שסנקה מתאר. "ראה מה גדולה הרעה בדקדקנות יתר וכמה היא מזיקה לאמת. פרוטגורס אמר שאפשר על כל דבר לדון במידה שווה בעדו ונגדו, וגם על השאלה הזאת עצמה, אם אפשר לדון על כל דבר בעדו ונגדו."

פרוטגורס היה סופיסט מפורסם נושא הדיאלוג של אפלטון. מבחינתו, האדם הוא מידת כל הדברים. מאוד רלטביסטי. יש גם מה ללמוד ממנו ואולי אעשה על זה פרק בנפרד. אבל מה שחשוב פה, זה שסנקה מוכיח אותו שאם אפשר להגיד על כל דבר שהוא טוב ובמידה שווה להגיד עליו שהוא רע, אז גם על עצם השאלה הזאת, אפשר לדון בעדה ונגדה. למעשה הוא אומר, שאין לה ערך מהותי של לעשות טוב בעולם. היא התפלפלות. 

חלק מהפילוסופים הללו שמתאר סנקה, הציגו ידע חדש לדבריו. לא לדעת כלום!

המסקנה של סנקה, היא שכל לימודים, אם מהמלאכות הפשוטות ואם מהמשעשעות ואם לימודים באוניברסיטה, צריך להיות לתכלית של שיפור המידות הטובות של האדם. הם אמורות לסייע לנו לעשות טוב. לא לשם עצמם. 

נסכם, 

מרקוס אורליוס אומר לראות בכל תהליכי הטבע משהו יפה. זה עוזר לנו לקבל. זה סקרנות להבנת המציאות ולא לשפוט אותה. 

הלחם הנֶאֱפֶה תופח ונבקע בחלקים מסוימים; והנה הבקיעים הללו, אשר במידת מה סותרים את כללי האפייה, יש בהם מן החן ובדרכם המיוחדת הם אף מעוררים בנו תיאבון למאכל זה.

זה אומר שיש ערך בכל דבר שקורה בטבע, אנחנו רק צריכים למצוא אותו ולראות אותו. זה מגיע עם הסקרנות. פליניוס הזקן, היה חוקר, איש צבא ואיש אמיץ. הוא הושפע מסנקה והמכתב של סנקה, ממחיש תפיסה שלפיה נהג פליניוס הזקן על פי המכתב של האחיין שלו. מצד אחד, הוא היה למדן וסקרן בלתי נלאה. אבל כשהגיע רגע האמת והר וזוב vתפרץ, הנטיה הראשונית שלו היתה לקפוץ על האוניה ולשוט לחקור. אבל המידות הטובות שלו, באו קודם. הוא שינה את התוכניות ויצא לסייע לחלץ אנשים. "איזה אדם מלומד!. נדע נא להסתפק בשבח פשוט יותר: איזה אדם טוב!".

"רק דבר אחד מביא את הנפש לשלמות, ידיעה יציבה של הטוב והרע. אין אומנות אחרת החוקרת טוב ורע."

ותזכרו Fortis Fortuna Adiuvat. לאמיצים עוזר המזל. כי מי שמתגבר על הפחד, יכול לפעול בהיגיון. כמו שכתב פליניוס על דודו אצלו גבר שיקול הגיוני אחד על השני, ואילו אצל האחרים גבר פחד אחד על השני.

אם הגעתם עד כאן והקשבתם טוב, זה אומר אתם משקיעים בעצמכם ובהתפתחותכם הרוחנית. אז אני גם מזמין אתכם לאתר שלי stoaisrael.com  דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. אתם מוזמנים לעקוב אחרי ברשתות. ואם נתתי לכם ערך, אני אשמח שתשתפו ותפיצו. 

אז עד  כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב