top of page

פרק 46 מונגש בטקסט - על ערך האדם ומיינדפולנס סטואי




שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית.

שמי ברק קידר.

אני עוסק בייעוץ פילוסופי, לומד ומתרגל פילוסופיה סטואית.

אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק והאינסטגרם של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, שם יש פוסטים מעניינים.

היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.


אני רוצה להתחיל בלהודות למי ששלח לי שאלות בדף הפייסבוק של "אומנות החיים" כמו שביקשתי בפרק 44 על האומץ. בחרתי להתייחס היום לשאלה שהפנתה אלי מאזינה. נעזרתי קצת במאמרים של דר' דונלד רוברטסון. הוא פילוסוף סטואי ומטפל CBT. ומאבות הסטואיות המודרנית. אז שנצלול?


כתבה לי "ק" :

"השאלה היא כזאת. מה הסטואה אומרת על התמודדות עם רגשות נחיתות? תחושה שאתה פחות טוב מאחרים, שהוגרלו לך קלפים פחות טובים."


אז בפרק היום, אני אענה לעניין וגם קצת ארחיב מעבר לשאלה הספציפית. בסוף, אנסה לסכם על פי השאלה של "ק". דרך אגב, לא נראה לי שהיא מהשב"כ פשוט שומרת על אלמונימיות והשאלה שלה חשובה וטובה ואני מקווה שאצליח לעזור.


הסטואיות יכולה לספק לאנשים פילוסופיית חיים שמאפשרת חוסן רגשי גדול ככל שמתרגלים אותה. יש לא מעט כותבים מודרניים טובים בתחום וההתמקדות שלי היא כיצד כולנו יכולים להפיק תועלת מיישום סטואיות בעולם המודרני על כן, גם מה שכתבו אלה המשלבים טיפול ופילוסופיית חיים.


להרבה אנשים לא ברור כיצד פילוסופיית חיים עוזרת ובעיקר כיצד לחיות על פיה, לכן השאלה של "ק" מאוד מובנת.

עצות רבות מבוססות על הסטואיות, אבל לא מאוגדות כתפיסת חיים. לכן אני מוצא שאנשים רבים לא יודעים לתרגם את העצות לניהול החיים שלהם. לא בכדי זו הרי פילוסופיה שצריכה להיות נוכחת בחיים תמיד ולא רק כשצריך. זה בין השאר בגלל שהסטואיות היא פילוסופיה די מורכבת, עם הרבה ספרות. זה יכול לעשות את זה מבלבל עבור אנשים שמחפשים מקום להתחיל ליישם אותו בחיי היומיום. אז אנסה להראות את הדרך בצעדים מעשיים ככל האפשר כדי לענות על השאלה. ראשית, רגשי נחיתות הוא לא מונח שמצאתי שהסטואים משתמשים בו ישירות. אבל כן יש התייחסות לכך שאדם צריך לראות את ערכו לא על פי ההשוואה החוצה. ציטוט שכבר ציטטתי בעבר ממרקוס אורליוס בספר 4 (20) של "מחשבות לעצמי": "כל מה שהוא יפה ובאיזה ֹאפן שיהיה, הוא יפה מצד עצמו ושֵלם לעצמו ואין התהילה מבחוץ חלק ממנו. אני אומר זאת על כל מה שרגילים לכנות בשם „יפה”, על יצירי הטבע והאמנות. איזה ֹצרך יש לֹיפי האמתי בשבח מן החוץ?... הכי מתעלים כל אלה על־ידי התשבחות או מתקלקלים על־ידי הִגנוי? הכי אבן טובה יורדת בערכה, אם אין משבחים אותה?"

דהיינו אדם צריך למצוא את הערך העצמי שלו במידות הטובות שלו עצמו. ביכולותיו ובכישוריו. יש דימוי לרצון החופשי שנותן כריסיפוס ראש האסכולה ה 3 של הסטואה ביוון העתיקה. הוא אמר שאם נדחוף גליל במורד גבעה, הוא יתגלגל למטה. אבל אם נדחף משולש או קובייה הם יתגלגלו על פי טבעם. להזכירכם הסטואים דגלו בחיים על פי הטבע. זה גם אומר על פי הטבע האישי שלי. אני גליל ולא קוביה. אז אני מושפע משרשרת של סיבות ותוצאות חיצוניות, אבל הבחירות שלי הן ייחודיות לי על כן, הערך של האדם הוא תמיד פנימי ואישי. המשותף לכולנו, הוא היותינו חיה חברתית ובכלי יכולת חשיבה רציונלית. כולנו מתחילים באותה נקודת פוטנציאל וכישורים ויש לנו יכולת לפתח את כישורינו באופן זהה לכל אחד אחד. הפוטנציאל זהה בהכרח. גם אם לא ניצלנו אותו או מימשנו עד עכשיו, זה גם לא אומר שאי אפשר מעכשיו.

בספר 7 (3), כותב מרקוס:

"ההדר הריק של תהלוכת פאר, מחזות על במה, עדרי צאן ובקר, קרבות כידונים, עצם המושלכת לכלבלבים ופירור — לברֵכת דגים, עמל נמלים ויגען, מנוסת עכברים מבוהלים, תנועותיהן של בובות התלויות על חוטים. עליך אפוא לעמוד בקרב הללו, בנועם ומבלי להתרברב. יש להבין כי ערך כל אדם הוא כערך הדברים, אשר להם יקדיש את מרצו."

מרקוס אומר לנו שכל אחד עושה את הבחירות שלו ונותן ערך לדברים אחרים. אבל מעל לכל חשוב שנזכור שהערך האמיתי של אדם, הוא במה שהוא משקיע את תשומת הלב שלו בו. אז "ק" מרגישה שהיא פחות טובה מאחרים, אבל האם היא השקיע את תשומת הלב שלה בדברים שהיא לא טובה בהם באותה מידה בדברים שהיא מרגישה שהיא יותר טובה בהם? תמיד יהיה מישהו שטוב ממני במשהו. תמיד יהיה משהו שאני טוב בו ממישהו אחר. זה לא משנה בכלל. משנה מה עושים עם מה שטובים בו. אדם יכול להיות הכי גרוע בעולם בכל דבר אפשרי וחסר כישרון לחלוטין. אבל גם לבחור את כל הבחירות הנכונות ולהיות אדם טוב, זה עדיף. הרי ברור ש"ק" משווה את עצמה למה שנראה לה שיש לאחרים. ההשוואה היחידה הנכונה היא, למה שטוב. לשיפור העצמי. יש פתגם בעברית: "קנאת סופרים תרבה חוכמה" זו אולי סוג הקנאה היחיד שאני חושב שהוא יכול להיות חיובי.

אני מציע שננסה להבין מה המחיר שמשלם אדם על הכישרון הנפלא שלו. על היכולות שלה, על היופי שלו או החוכמה שלה. אז נשאל כמו בפרק הקודם שדיברתי על מה המחיר שלכם, האם אתם מודעים למחירים שמשלמים האנשים האלה? האם זה מחיר שאנחנו מוכנים לשלם גם? לוותר על דברים אחרים שאנחנו אוהבים, על מי שאנחנו בשביל להשיג את מושא הקנאה שלנו.


בואו נעבור רגע לתרגול סטואי שיכול להיות רלוונטי גם ל"ק". נתחיל רגע שוב בדיכוטומיה של השליטה, ונעשה אותה רלוונטית גם לשאלה שעומדת בפנינו.


1. דיכוטומיה של שליטה

כן, אני חוזר על זה בכמה וכמה פרקים. אבל גם אני שזה נמצא בתודעה שלי, לא תמיד בזמן אמת פועל על פי ההבחנה של מה בשליטה שלי למה שלא.

אבל אני מזכיר לעצמי ודברים מסתדרים. ניתן לראות שזו הייתה נקודת המוצא של תורתו של אפיקטטוס על הסטואיות. זה גם המקום שבו עלינו להתחיל אם אנחנו רוצים ליישם את הסטואיות היום. אפיקטטוס לא השתמש במונח הזה אבל אנשים היום אוהבים לקרוא לזה "דיכוטומיה של שליטה".


זה אולי נראה כאילו זו רק אמת טריוויאלית. יש דברים שהם כמובן בשליטתנו הישירה ודברים אחרים לא. זה כמו להגיד שחלק מהדברים גדולים ודברים אחרים קטנים. עם זאת, הטבע האנושי מביא אותנו לטשטש את ההבחנה הזו.

למשל, אנשים נוטים להזניח היבטים של הרגש שלהם שהם למעשה רצוניים, במעין קבלה שזו המציאות, או התחברות לרגש, לבחון "איפה זה פוגש אותם". אנשים רבים גם חושבים שהרגש הוא ביטוי לאותנטיות שלהם. הוא הרי ייחודי להם. אבל זה לא אומר שהרגש הוא לא רצוני. כמו למשל כמות הזמן שאנחנו מבלים בדאגה לגבי אירועים עתידיים. או קנאה.

"מה איפוא צריכים אנו לעשות? לנהל ולסדר את העניינים המסורים לרשותינו כמיטב יכולתנו, ובכל האחרים לנהוג לפי טבעם. 'ומהו טבעם?' ככל שעולה הרצון מלפני האל" אמר אפיקטטוס בשיחות 1 (1.17).

גם מרקוס אורליוס "במחשבות לעצמי" ספר 8 (36) כתב: "אל תעמיס עליך מחשבות על־אודות כל חייך; אל תחבר ברעיוניך הדאגות לכל מה שיכול להתרחש ולאפשרות לשאת אותו. על כל מאורע בפני עצמו שאל את נפשך: מה יש בו, שאי־אפשר לשאת ולסבול? ובוש תבוש בהתוַדותך בזה על האמת. עם זה עליך לזכור, כי לא העתיד ולא העבר מכביד על רוחך, כי־אם ה ֹהוֶה לבדו, שהוא הולך ופוחת אם אתה מגביל אותו; ועליך להוכיח את תבונתך על שאינה יכולה נשוא את הֵסבל הקטן הזה".

אז תסכימו אני מקווה עם אפיקטטוס ומרקוס שדאגה לעתיד, זה רגש נשלט. זה בשליטה שלנו. אפיקטטוס אמר לסדר את העניינים כמיטב יכולתנו- דהיינו על פי שליטתנו היום ולהניח למה שלא. מרקוס אמר לא להעמיס על עצמנו מחשבות על כל החיים- על העתיד. זה גם בשליטה שלנו. הוא אפילו נתן לנו כלי נפלא איך להחזיר את השליטה לעצמנו כשאנחנו נתקלים במחשבות מטרידות על העתיד. הוא אמר לפרק כל מאורע בפני עצמו. ולבחון מה יש בו במאורע הזה שהוא לא נסבל. תגלו שאפשר לסבול את ההווה יותר מאשר את העתיד. אפשר יותר לשאת את האירועים כשמפרקים אותם למה שבשליטה שלנו למה שלא. היום, בהווה!

מרקוס גם אומר לעצמו שעלינו להוכיח את תבונתינו שלא מצליחה לשאת סבל קטן היום. דהיינו בשליטה שלנו להניע את עצמנו.

כאנקדוטה, אספר שמצאתי את זה דומה לרגעים בהם אני אומר לעצמי שאני צריך לצאת להליכה או שחיה. אבל אומר לעצמי 5 ק"מ הליכה זה הרבה, אין לי אנרגיה. או לא בא לי. זה תמיד הסתכלות של כלל האירוע של היציאה לעשות ספורט, ההתארגנות לפני ואחרי. התחושה הכללית שנלווית. אבל אז כשאני מפרק את זה לחלקים של האירוע שנראה לרגע גדול עלי באותה עת, הרבה יותר קל להתחיל ולעשות ובסוף אני שמח על שלא נכנעתי ויצאתי מאזור הנוחות. זו דוגמא קטנה אבל היא נכונה לכל משימה. היא נכונה גם באופן מועצם לחרדות מהעתיד ואירועיו.

נראה שהתפיסה הסטואית הבסיסית הזו של דיכוטומיית השליטה, שימשה השראה לתפילת השלווה שהתפרסמה על ידי אלכוהוליסטים אנונימיים וצורות אחרות של תוכנית 12 הצעדים.


"אלוהים, תן לי את השלווה

לקבל את הדברים שאני לא יכול לשנות

האומץ לשנות את הדברים שאני יכול

והחכמה לדעת את ההבדל." - זה סטואי לחלוטין.


פשוט להזכיר לעצמנו את ההבחנה הבסיסית הזו ולשרטט קו ברור יותר בין הפעולות שלנו לבין האירועים הפוקדים אותנו. התזכורת הזו יכולה לעזור לאנשים רבים להתמודד טוב יותר עם מצבי לחץ. פשוט תשאלו את עצמכם: "מה נמצא בשליטתי ישירות במצב הזה ומה לא?"


באירועים אולי היותר משמעותיים, אם יש לכם יותר זמן, שבו וציירו שני עמודים על פיסת נייר. סמנו עמודה אחת "לא תלוי בי" והשניה "תלוי בי". השלימו תחילה את העמודה "לא תלוי בי", וכתבו את ההיבטים של המצב הגורמים לכם ללחץ ושאינם בשליטתכם לחלוטין. לאחר שציינתם את ההיבטים שבהם אתם הכי דואגים, או שנראה לכם שהם הכי חשובים, השלמו את העמודה השנייה, "תלוי בי", כתבו את ההיבטים שנמצאים בשליטתכם לחלוטין.

הסדר חשוב. זו טכניקה שלמדתי מדר' דונלד רוברטסון. כמו שאמרתי הוא סטואיקן ומטפל CBT. אחד ממובילים הסטואיות המודרנית בעולם.


אז שילבתי פה 2 טכניקות הקשורות לדיכוטומיית השליטה. האחת הפירוק שיש לה ביטוי נוסף בכמה מקומות בכתבים הסטואים. פירוק הזמנים. הפרדת ההווה מהעתיד בהסתכלות על דברים. ופירוק לחלקים עם הבחנה מה נסבל ומה לא נסבל במה שאני צריך לעשות.

הטכניקה השניה, היא מה תלוי בי ומה לא תלוי בי. אם בהסתכלות יומיומית או בכתיבה לפני משימות ואירועים משמעותיים, מלחיצים, מדאיגים וכד'.


אפיקטטוס מבהיר, בהמשך הקטע מהשיחות שהקראתי, הדברים היחידים שבאמת "תלויים בנו" הם המעשים שלנו. הוא מתכוון לפעולות הרצוניות שלנו, והוא כולל את הדברים שאנו בוחרים לומר לאחרים או לעצמנו, וגם את המחשבות הרצוניות שלנו, הוא מכניס תחת הקטגוריה הזו. המחשבות והפעולות הרצוניות שלנו "תלויות בנו" וכל השאר, לפחות בחלקו, "לא תלוי בנו". זו ההבחנה בין מה שאתה עושה לבין מה שרק קורה לך.

אני מציע לכם ול"ק" ששאלה את השאלה את מה שהסטואים תרגלו. צורה של "מיינדפולנס" שהפך טרנדי בשנים האחרונות, המיינפולנס של הסטואים נקרא prosoche ביוונית, היא מורכבת מהתבוננות מתמדת במחשבות ובפעולות שלנו. משמעות הדבר היא ללמוד לשים לב יותר, לא רק במצבי לחץ, אלא לאורך שאר החיים. אתם יכולים להתחיל בהתבוננות, במידת האפשר, בהבחנה בין מה שאתה עושה באופן אקטיבי לבין מה שאתה חווה באופן פסיבי. זו התחלה טובה גם להתמודדות עם קלפי הגורל שחולקו לכם שציינה אותם "ק" בשאלתה.


זוהי האסטרטגיה הפסיכולוגית הסטואית הבסיסית ביותר לפיתוח חוסן רגשי. האסטרטגיה הבאה מתקדמת מעט יותר, ומספקת את הבסיס לפסיכותרפיה קוגניטיבית מודרנית. עם זאת, האסטרטגיה השלישית לוקחת אותנו מעבר לעזרה עצמית ופסיכותרפיה, לתחום האתיקה. כפי שאמרתי קודם, סטואיות היא לא רק תרפיה אלא פילוסופיית חיים שלמה ומערכת של ערכים מוסריים.


2. ריחוק קוגניטיבי - Cognitive Distancing


מי שהקשיב בפרקים הקודמים, לרבות בפרק הראיון, ציינתי שהפילוסופיה הסטואית העתיקה הייתה ההשראה הפילוסופית המקורית לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), הצורה המובילה של פסיכותרפיה מודרנית המבוססת מחקרים אמפיריים. טיפולים קוגניטיביים מבוססים על מודלים קוגניטיביים של רגש, גורסים כי תחושות כמו כעס, ,קנאה, פחד ועצב, מבוססות למעשה על אמונות בסיסיות. לדוגמה, מישהו שמפחד יאמין בדרך כלל שמשהו קטסטרופלי עומד לקרות, ושהוא לא יוכל להתמודד כשזה יקרה. הם עשויים לטעות בעניין זה במספר דרכים, כמו הערכת יתר של ההסתברות או חומרתו של האיום, או הערכת חסר של היכולת שלהם להתמודד איתו. רוב האנשים מניחים שהרגשות שלהם נפרדים מהמחשבות שלהם. עם זאת, אינספור מחקרים הראו שכאשר אנשים משנים את האמונות הרלוונטיות, הרגשות שלהם נוטים להשתנות כתוצאה מכך.

כאשר יוזמי ה-CBT חיפשו דרך להסביר זאת למטופלים ולנועצים שלהם, הם נזכרו בציטוט מפורסם נוסף מההתחלה של המדריך של אפיקטטוס. בתרגום של אברהם ארואטי: "לא המציאות מטרידה את בני האדם, כי מחשבותיהם ודעותיהם על המציאות." באנגלית זה :

"It is not events that upset us but rather our opinions about them"


ברור שהתפיסה הזאת הייתה בסיסית בסטואיות של אפיקטטוס מכיוון שהוא דיבר עליה תכופות עם תלמידיו. גם מרקוס אורליוס, שהושפע מאוד מאפיקטטוס, מזכיר את אותו רעיון פעמים רבות, מיישם אותו במגוון דרכים שונות.

בספר 8 (47) אומר מרקוס: "אם מעציב אותך דבר מן החוץ, אין זה הדבר בעצמו, כי־אם משפטך עליו ובך הוא תלוי לשנות את משפטך, (הערת ביניים קטנה, ב"משפטתך" הכוונה לשיפוט שלך) וגם אם סבת יגונך במצבך הנפשי, אין דבר מעכב אותך מלשנות השקפתך על העניין. וכן אם זועף הנך על שלא עלה בידך לפעול כמו שאתה חושב לנכון – הלא טוב לך לפעול ככל האפשר מלזעוף ללא תועלת. – „אבל חזק ממני המעצור אשר בדרכי!” – אם כן, אין להתעצב כלל, כיון שאין אתה אשׁם במה שאין ביכלתך לפעול…." מרקוס פה אומר לנו לפעול ככל האפשר. גם בהקשר של התמקדות בעשייה ולא בתוצאה וגם בהקשר השיפוט שלנו. זה עוזר כל כך שמספיק ש"ק" תגיד לעצמה, אני לא רוצה יותר להסתכל על האחרים אלא איך אני מתמקדת בעצמי שזה ישפיע על הערכה העצמית שלה.


זה בדיוק מה שהתכוון אפיקטטוס שאומר שעלינו להתמקד יותר במחשבות ובפעולות הרצויות שלנו. בהתבסס על כך, אנו מתבקשים כעת להבין שהמחשבות שלנו מעצבות את הרגשות שלנו, יותר ממה שאנו מבינים בדרך כלל. לכן עלינו לשים לב היטב, במידת האפשר, לאינטראקציה בין המחשבות, המעשים והרגשות שלנו, במיוחד האופן שבו השיפוטים הערכיים הבסיסיים שלנו, או האמונות לגבי מה שחשוב, שמשפיעות על הרגשות שלנו.


משהו שקראתי אצל דר' דונלד רוברטסון והוא כותב כך:

אהרון טי בק, מחלוצי הטיפול הקוגניטיבי, השתמש באנלוגיה הבאה. תארו לעצמכם שיש לכם זוג משקפיים צבעוניים, למשל, משקפיים בגוון כחול כהה מאוד. נניח שאתם מרכיבים אותם כל כך הרבה זמן שאתם אפילו לא מבינים יותר ופשוט מניחים שכל העולם נראה קודר וכחול - כאילו זה רק הצבע של הדברים הנמצאים במציאות. אבל יום אחד אתם מורידים את המשקפיים ומסתכלים עליהם במקום להסתכל דרכם. עכשיו אתם מבינים שהעדשות היו כחולות, לא העולם. הפרדתם את הכחול של העדשות מהאירועים החיצוניים שהסתכלתם עליהם דרכן. מה אם הסתכלתם על העולם דרך עדשות "קטסטרופליות"? לשים לב לכך פירושו להפריד או "להרחיק" את המחשבות (או העדשות) שלכם מהאירועים החיצוניים שאליהם הם מתייחסים. אותו דבר הסתכלות על הקלפי הגורל שחולקו לאחרים וכישוריהם.


מטפלים קוגניטיביים מוקדמים האמינו שחשוב שהלקוחות יבינו כיצד המחשבות והאמונות שלהם ("קוגניציות") משפיעות על רגשותיהם. המשמעות היא שהם יכולים לצפות באותם אירועים בדרכים חלופיות ולחוות רגשות שונים. הפרדה זו של המחשבות שלנו מאירועים חיצוניים נקראת "ריחוק קוגניטיבי", “cognitive distancing”. התרחקות קוגניטיבית נחשבה בתחילה כמבשר הכרחי לדיון קוגניטיבי, תהליך הפקפוק באמונות שלנו, על ידי בחינת הראיות בעדן או נגדן וכו'.

עם זאת, הדור הבא של מטפלים קוגניטיביים התנהגותיים גילה שזה יכול לעזור לאנשים גם אם הם לא ממשיכים לחלוק על האמונות הבסיסיות שלהם. השגת מרחק קוגניטיבי נוטה לדלל את עוצמת הרגשות שלנו וזה גם מגביר את הגמישות הקוגניטיבית שלנו, את היכולת שלנו לראות דברים מנקודות מבט שונות, מה שמוביל בדרך כלל לפתרון בעיות טוב יותר והתמודדות טובה יותר באופן כללי. אנחנו לא צריכים להפריך את האמונות הלא בריאות שלנו, במילים אחרות, כל עוד אנחנו מסוגלים לשחרר את האחיזה שיש להם במוחנו.


הסטואים כבר ידעו את זה, לפני למעלה מאלפיים שנה! פשוט לקחת בחשבון את הביטוי המפורסם של אפיקטטוס, לפיו לא דברים שמטרידים אותנו אלא הדעות שלנו לגביהם. זה יכול להספיק כדי לעזור לנו ליצור מרחק בין המחשבות שלנו לבין האירועים החיצוניים שאליהם הם מתייחסים. מרקוס אורליוס גם מתייחס ל"הפרדה" של מחשבות ואירועים בדרך זו פעמים רבות. אפיקטטוס מזכיר גם טכניקה קשורה, הדומה לאלה שנמצאות בפסיכותרפיה מודרנית.

"מיד, אם כן, התאמן לומר לכל רושם טורדני: "רושם אתה, ובכלל אינך מה שאתה נראה."

במילים אחרות, עלינו להתייחס למחשבות המטרידות שלנו בגוף שני, כאילו אנחנו מדברים איתן, ולומר לעצמנו שהן רק מחשבות או רשמים ושאין לבלבל אותם עם אירועים חיצוניים. לדוגמה, אם מישהו מאבד את עבודתו ומרגיש כאילו משהו קטסטרופלי קרה לו, הוא יכול לומר: "אתה רק המחשבה ש: 'קרה משהו קטסטרופלי!' ולא האירוע עצמו.".


מרקוס כתב לעצמו בספר 7 (17), אחד הציטוטים שאני מאוד אוהב: "האושר זו היא רוח טובה או ֵשׂכל טוב. מה לך אפוא בזה, הדמיון? לך בשם אלהים אל המקום אשר באת משם, כי אין לי ֹצרך בך. אתה באת אלי לפי ֶהְרֵגּל קדום, גם אינני כועס עליך – אבל ֵלך מכאן!"


אני מזכיר לכם שהספר "מחשבות לעצמי" של מרקוס אורליוס הוא למעשה תרגול רוחני שהוא עשה עם עצמו. מילולית ביוונית הוא כתב eudaimonia ותורגם גם מילולית ע"י אהרון קמינקא שכתב האושר, זו היא רוח טובה. את הטרדות שלו הוא תאר כדמיון ובתרגול הרוחני, הוא מדבר אליהם בגוף שני. לך בשם האלוהים אל המקום אשר באת משם, כי אין לי צורך בך".


זה היה תרגול מתמשך עבור סטואים עתיקים. ואכן, להיות תמיד מודע למחשבות שלנו בדרך זו, ולשים לב כיצד הן משפיעות על הרגשות שלנו, יכול לעזור לנו להשיג גמישות קוגניטיבית רבה יותר. במיוחד אם לפעמים אתם מרגישים מוצפים מהרגשות שלכם, מומלץ לאמן את עצמכם לזהות את המחשבות המעורבות ולתרגל לראות אותן כאילו הן מחשבות של מישהו אחר, כלומר מנקודת מבט אובייקטיבית יותר. תחשבו על זה כאילו אתם מתרחקים מהמחשבות המטרידות שלכם ומתבונים בהן מצד אחד, במקום להיות שקועים בהן עד כדי כך שאתם רואים את המציאות דרכן.

עניין נוסף:

3. מטרת החיים

כפי שציינתי קודם, סטואיות היא יותר מסתם תרגול פסיכולוגי - זו גם פילוסופיה אתית. עם זאת, בעולם העתיק, כמו היום, אנשים רבים נמשכו לראשונה לפילוסופיה מכיוון שהיא הציעה להם דרך להתמודד עם לחץ ולשפר את החוסן הרגשי שלהם. במובן מסוים, עלינו לנהל תחילה את הרצונות והרגשות שלנו, לפני שנוכל לנמק בבירור לגבי מטרת החיים.

הליבה האמיתית של הסטואיות היא ההוראה האתית ומוסרית שלה ש"סגולה- דהיינו המידות הטובות זה הטוב האמיתי היחיד".

מטרת החיים, על פי הסטואים, היא שנשיג את הפוטנציאל האמיתי שלנו, כיצורים רציונליים, על ידי חיים עקביים בהתאם לחוכמה ולמידות טובות. מרקוס אורליוס, למשל, מזכיר לעצמו כל הזמן להימנע מהסחות דעת ולמקד את תשומת הלב שלו במטרה האמיתית שלו, הדבר החשוב ביותר בחיים. עבור סטואים זה arete, שבדרך כלל מתורגם ל"סגולה" או הצטיינות או מידה טובה, אפשר גם לתאר זאת כחכמה מוסרית.


הסטואים השתמשו בכמה טיעונים פילוסופיים כדי לתמוך בתפיסה שלהם שחוכמה מוסרית היא הטוב האמיתי היחיד. עם זאת, החשוב ביותר התחיל עוד אצל סוקרטס, המבשר העיקרי שלהם הסבא של הסטואיות. בדיאלוג של אפלטון שנקרא Euthydemus, סוקרטס מבקש מבן שיחו להגדיר מהו "מזל טוב". מתואר בדיאלוג שעושר, מוניטין, להיוולד למשפחה טובה, בריאות, מראה טוב וכן הלאה, הם ללא ספק מה שרוב האנשים מחשיבים כמזל טוב בחיים. עם זאת, סוקרטס ממשיך לטעון שאף אחד מהדברים הללו אינו טוב או רע מטבעו, אלא הם אדישים או ניטרליים מבחינה מוסרית.

הוא מתחיל בדוגמה הקלה של עושר. בטח, אם אתה נותן הרבה כסף למישהו חכם ובעל מידות טובות, זה נראה טוב, כי זה מאפשר לו לעשות דברים חכמים וטובים יותר - גישה ליותר כסף יכולה לתת לו יותר השפעה על הסביבה שלו. עם זאת, מה אם אתה נותן הרבה כסף למישהו טיפש ומרושע? האם זה לא רק יאפשר להם לעשות דברים מטופשים ומרושעים יותר כתוצאה מכך, ולגרום יותר נזק בעולם? העושר, כשלעצמו, אינו טוב או רע, אבל מה שחשוב הוא השימוש שאנו עושים בו, שעשוי להיות טיפשי או חכם, מרושע או בעל מידות טובות. כסף נותן לנו יתרונות מעשיים מסוימים, אבל זה יכול לאפשר לאנשים רעים לעשות יותר רע, או לאנשים טובים לעשות יותר טוב. אפשר לומר שזה רק אמצעי למטרה, ולא משהו טוב בפני עצמו.


סוקרטס ממשיך ואומר שזה חל על כל המועילים החיצוניים שחברו אמר. כולם רק נותנים לנו יותר כוח להשפיע על העולם, שמשמש היטב את החכמים, אבל לא את השוטים. לכן סוקרטס מגיע למסקנה שהדבר היחיד הטוב באמת הוא החוכמה או הידע המאפשרים לנו להשתמש היטב ביתרונות חיצוניים, וטיפשות או בורות בהקשר זה היא הרוע הגדול ביותר שפוקד את האנושות.


הסטואים האמינו גם שרוב הבעיות שלנו נגרמות מבלבול בין היתרונות החיצוניים הללו לבין המטרה האמיתית שלנו בחיים. בפסיכותרפיה מודרנית, אחד מהטיפולים המובילים לדיכאון קליני (הנקרא "הפעלה התנהגותית") מבוסס על רעיון דומה: שאנשים מדוכאים נוטים לייחס חשיבות רבה מדי לתוצאות מעשיהם, כגון השגת עושר או מוניטין, ולא מספיק בפיתוח תכונות אופי מסוימות מהן הם זוכים להגשמה, כמו להיות חבר טוב, או להפגין אומץ וכו'. כאשר אנשים ממקדים יותר תשומת לב, ויותר מאמצים בהתגלמות ערכי הליבה שלהם, הם נוטים להיות פחות מדוכאים.


מרקוס, למשל, שאל את עצמו לעתים קרובות לפני ביצוע פעולה האם עשייתה מיותרת ביחס למטרה העליונה של החיים, המטרה של השגת חוכמה מוסרית.

מרבית הדברים שאנחנו אומרים ועושים, הוא לא נחוץ. אם אדם מוציא את הלא נחוץ, יהיה לו יותר זמן פנוי ופחות חוסר נוחות. על כן, בכל הזדמנות אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, "זה הכרחי?" בספר 4 כתב מרקוס (24) "...לפיכך על אדם להזכיר לעצמו בכל הזדמנות: 'דבר זה אינו מן הדברים ההכרחיים, הלא כן?' אמת, יש להשליך לא רק את המעשים שאינם הכרחיים, אלא גם מחשבות שכאלה; הן כך לא יבואו בעקבותן מעשים מיותרים" .

אני לא אתייחס פה לטכניקת ניהול זמן שעשה לעצמו פה מרקוס, אלא לניהול המחשבות, המיקוד שלו.


דעתנו מוסחת כל הזמן, לאורך כל החיים, מדברים לא באמת חשובים, ומזניחה את הדברים שכולנו מאמינים בהם, שיכולים להפוך את החיים לראויים. איש, ששכב על ערש דווי, מעולם לא אמר: "הלוואי והייתי משקיע יותר זמן בוויכוחים עם זרים ברשתות החברתיות!" עלינו לשקול לעומק את מה שאנו רוצים שהחיים שלנו יעמדו בהם ולאחר מכן לעשות מאמץ מודע להמשיך להקדיש את הפעילות שלנו, כל יום, למטרה זו.

כשאתם עומדים לעשות משהו שאתם חושבים שעלול להיות הסחת דעת או בזבוז של הזמן שלכם: עצרו וחישבו. שאלו את עצמכם: "האם זה יתרום לאושר ולרווחה שלי בטווח הארוך?" או אולי זה אפילו יוביל אותי לכיוון ההפוך? הסטואי כנראה ישאל "האם פעולה זו תורמת לחיים בהתאמה לטבע?"


כפי שאמרתי בפרקים קודמים, לחיות על פי טבע, הכוונה להתחבר לאני הרוחני העליון שלי, החשיבה הרציונלית - כבע"ח חושב. לסטואים זה אמר, לחיות בחוכמה ועל פי המידות הטובות.


טכניקה קשורה, המתוארת על ידי גאלן, רופאו של מרקוס אורליוס, כוללת להתחיל כל יום בדמיון שני נתיבים לפניך - כאילו אתה עומד בצומת בכביש. מצד שמאל יהיה היום שלך קדימה אם תאפשר לעצמך להיות מונחה על ידי התשוקות הלא בריאות, כגון פחד, קנאה וכעס, שהסטואים התנגדו להם כמובן. מצד ימין זו תהיה אותה סדרה של אירועים אם תפעילו חוכמה, הגינות, טוב לב, משמעת עצמית, סיבולת, או כל מה שעוצמות אופי או מידות טובות שההיגיון אומר לכם ששווה להעריך אותן ולחיות לפיהן.


אז לסיכום. תזכרו, גם את "ק": "יש להבין כי ערך כל אדם הוא כערך הדברים, אשר להם יקדיש את מרצו." זה אומר לקחת אחריות על החיים שלנו. לא משנה מה היה עד עכשיו ולא משנה אילו קלפי גורל מחולקים לנו. מה שמשנה, זה מה הבחירות שאני עושה היום. חשוב שהם יהיו לפי מידות טובות.

הצעתי פה היום הסתכלות ותרגול סטואי. אשמח אם תנסו ותכתבו לי איך הלך לכם. הכי טוב דרך האתר או הפייסבוק של אומנות החיים.


אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.




80 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page