top of page

פרק 40 מונגש-בטקסט: על מדיניות הדלת הפתוחה



שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית.

תודה לבית אריאלה על אפשרות השימוש באולפן שלהם. שמי ברק קידר.

אני עוסק בייעוץ פילוסופי, לומד ומתרגל פילוסופיה סטואית.

אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, שם יש פוסטים מעניינים.

היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

קראתי ציטוט בספרו של ויקטור פרנקל מפתח שיטת הטיפול לוגותרפיה. שמאוד אהבתי ואני רוצה לשתף אתכם בו. אבל קודם, מי שלא מכיר ויקטור פרנקל רופא נוירולוג שורד אושוויץ כתב את הספר החשוב כל כך, בו והא גם מתאר את חוויותיו באושוויץ וגם נוגע בתפיסת הלוגותרפיה. ספרו המפורסם קרוי "האדם מחפש משמעות". הוא פיתח שיטה המבוססת על רוח האדם. לא רק גוף ונפש. אני לומד כרגע לוגותרפיה כעוד כלי בייעוץ הפילוסופי. ולכן קראתי ספרים של פרנקל. יש לו בסיס ומכנה משותף גדול עם הסטואים. הוא למעשה אקזיסטנציאליסט שהשיטה שלו מתאימה לא רק לטיפול אלא גם לדרך חיים. כרגע העוסקים בלוגותרפיה עושים זאת כשיטה טיפולית. אבל לטעמי כמו שהפילוסופיה הסטואית היא אומנות החיים - פילוסופיית חיים, כך גם את שיטתו של פרנקל אפשר לאמץ כפילוסופיית חיים. אחרי ההקדמה הזאת, אחזור לעניין הציטוט. בספרו "הרופא והנפש", הוא מצטט אדם בשם "שלייך". בויקיפדיה באנגלית מצאתי שהוא היה ביולוג ותאורטיקן, אבל אני לא בטוח שזה באמת הוא ואת מי באמת מצטט פרנקל. אבל מה שחשוב הוא הציטוט עצמו. הוא גם יפה בעיניי וגם מעניין תפיסתית. ותנחשו מה?! אני אחבר את זה לסטואים איך שהו…

אז הציטוט הולך כך: "אלוהים התיישב ליד עוגב האפשרויות, ומהאימפרוביזציה שלו נולד העולם. ואנו בני התמותה שומעים רק את הקול האנושי. אכן הקול יפה, ומה נפלאה היצירה בשלמותה!".

ראשית, כשדיברתי עם אנשים על הציטוט הזה, הקושי העיקרי שלהם היה עם כך שאלוהים מאלתר - אימפרוביזציה. אבל אם תחשבו על זה, הוא התיישב לי עוגב האפשרויות, דהיינו להלחין יצירה מוזיקלית- שיש לה חוקים שהוא ייצר. הוא גם יצר את האפשרויות. והוא מאלתר מתוך אין סוף האפשרויות. מן הסתם אפשר לקחת את הציטוט הזה לדטרמיניזם לעומת חופש בחירה. הכל קבוע מראש והרשות נתונה. אבל אנחנו שומעים רק את הקול האנושי. לא את כלל היצירה- דהיינו את כלל המציאות. מבחינתי, זה נכון אם מישהו הוא מאמין באלוהים או לא מאמין.

פרנקל מביא את הציטוט בשביל להמחיש את היכולת המצומצמת שלנו לתפוס את כל המציאות והבריאה. הוא נותן דוגמא לקוף שמזריקים לו כדי לייצר נסיוב. הקוף לא מבין למה מכאיבים לו. מעבר להסתייגותי מניסויים בבע"ח, נכון השימוש שעושה פרנקל בהשוואה לבע"ח. דוגמא נוספת היא שבעליו של חתול, סוגר אותו בחדר בכל פעם שמגיע אורח עם כלב. החתול לא מבין ולא יודע למה הוא סגור בחדר ואפילו שזה לטובתו. אנחנו לא מודעים לכלל תהליכי המציאות ולחלק שלנו בה. אפיקטטוס דיבר על זה גם:




אפיקטטוס אמר מה שפרנקל אומר בדרכו. אני לא יודע את התוצאות של כלל האפשרויות. אלוהים נתן לי את הברירה להיצמד לדברים שהם בהתאם לטבע. לחיות על פי הטבע. זאת אומרת שעלינו לקבל את הברירות שנעשות עפ"י הטבע כמו שהרגל אם היתה לה הכרה, היתה מקבלת את זה שהיא זאת שצריכה להתלכלך בבוץ לטובת ששאר הגוף יתקדם.

קללה זאת לשיבולים לא להיקצר לעולם, כך זאת קללה לאדם לא להיקצר. הוא אומר שאנחנו היחידים שמודעים לכך שגורלנו גם להיקצר ובדומה לפרנקל, ההשוואה לבע"ח נכונה כי הם לא מודעים לכך. אז מי שלא לא מודע ולא לומד את ענייני בני האדם. מה על פי הטבע ומה לא, רוגז על גורלו למות.


אז כולנו מודעים לכך שיום מן הימים נמות. חלקינו יראים מהיום הזה וחלקינו אפילו לא מקבלים את זה.

האקזיסטנציאליסטים מייעצים לנו לחיות באופן אותנטי לנו בהווה היום, כי מחר נמות. הסטואים אמרו דברים דומים.

מרקוס אורליוס ידיד המערכת אמר בספר 3 (1): "אין די לשים על לב רק זאת בלבד, כי בכל יום ויום נֱֶאָכל חלק מחיינו ונשאר לפנינו חלק יותר קטן ממנו; כי גם על זאת תסוב המחשבה: אפילו אם יאריך איש ימים, הן לא ידוע הוא, אם שכלוֹ ובינתו ישארו לו כדי ה ֹצרך לבחון המעשים ולהשיג על־ידם יחסוֹ לאלהים ואנשים. כי כשמתחיל האדם לקהות ברוחו, אפילו אם יש לו עוד הֹכּח ִלנְ ֹשׁם, לעכּל את מזונו, לח ֹשׁב מחשבות ולהתאוות תאוה, וכל שאר ֹכּחות החיים לא חדלו אצלו – אבל לאט לאט תחדל היכוֹלת להשתמש בכל כּחו הפנימי, לחשׁב בדיוק על כל מה שראוי ונכון, לבדוק את המחזות בחיים, לחרוֹץ משפט, אם למשל הגיע הזמן להיפרד מדעת עצמו מן החיים ועוד שאלות קשות כאלה הצריכות להגיון זך. על כן החובה המוטלת עלינו למהר, לא רק בעבור שאנו הולכים וקֵרבים יום יום אל המות, כי־אם גם בעבור שיכלתּנו להבין את המעשים והשתלשלותם ַמקדימה להתרופף אצלנו."

הסטואים לימדו שאדם צריך להתגבר ברוחו על ייסורי הגוף והנפש. עם זאת, הם חשבוּ שזה ֻמָתּר ונכוֹן לאדם לטרוף נפשו בכפו כשהחיים נעשים עליו למשׂא.

ויקטור פרנקל האקזיסטנציאליסט אמר שבכל רגע בחיים אפשר למצוא משמעות. בעוגב האפשרויות עליו מנגן אלוהים, מאולתרת המציאות שלנו באמצעות הבחירות שאנחנו עושים. כך גם בני אדם שעל פי הסטואים יש להם את היכולת השכלית האלוהית, דהיינו היכולת לחשיבה הגיונית לוגית שהולמת את המציאות. כמו בציטוט מאפיקטטוס, אלוהים עצמו נתן לי את כושר הברירה הזאת. לבחור מבין האפשרויות ולראות את החלק שלי ביצירה הכוללת. בציטוט שפרנקל מביא, אנחנו שומעים רק את הקול האנושי ביצירה. אז פרקל אומר שבכל רגע חובה עלינו למצוא את המשמעות שלנו- האובייקטיבית בעולם, על ידי הבחירות שאנחנו עושים מבין הברירות- האפשרויות. המשמעות היא אובייקטיבית כי אנחנו חלק מהיצירה שמנגן אלוהים. זאת אומרת שפרנקל אומר שתמיד יש סיבה משמעותית לחיות. הסטואים קיבלו את זה עם הערת שוליים מאוד משמעותית. הם האמינו במדיניות הדלת הפתוחה.

דהיינו, שתמיד שמורה לנו האפשרות לסיים את חיינו.

מרקוס אומר: "אבל לאט לאט תחדל היכוֹלת להשתמש בכל כּחו הפנימי, לחשׁב בדיוק על כל מה שראוי ונכון, לבדוק את המחזות בחיים, לחרוֹץ משפט, אם למשל הגיע הזמן להיפרד מדעת עצמו מן החיים ועוד שאלות קשות כאלה הצריכות להגיון זך."

הוא אומר, להיפרד מדעת עצמו. אבל הוא אומר את זה בהדגישו שהזמן להיפרד הוא כאשר תחדל היכולת שלנו להשתמש ביכולת להגיון זך.

גם סנקה מדבר על מדיניות הדלת הפתוחה והוא מביא לדוגמא את קאטו הצעיר.

הייתי בטיול עם המשפחה בצפון איטליה בסוף אוגוסט 22. בעת נסיעה, צלצלה לי מוכר שמה של עיירה בדרך בשם מנטובה ובה אגמים מלאכותיים וארמון מימי הביניים. ספונטנית סטינו מהדרך. ובארמון היו יצירות רבות, תמונות פרסקאות, פסלים וכו'. בין היתר היו פסל של מרקוס אורליוס שמיהרתי לצלם. מאחר וההסכת מונגש כטקסט באתר, אצרף את התמונה תחת הפרק הנוכחי.

צילמתי גם בארמון נוסף 2 תמונות שהפתיעו אותי. הן של צייר מהמאה ה 18 בשם:

Giambettino Cignaroli

תמונה אחת בשם מותו של סוקרטס והשניה מותו של קאטו.

בתיאור של התמונות שגם אותן אפשר למצוא באתר תחת הפרק הנוכחי המונגש, כתוב כך: הציור "מותו של קאטו" והתאום שלו "מותו של סוקרטס" אולי 2 מהמפורסמות בהתאבדויות בעת העתיקה. שניהם בחרו במוות כהגנה קיצונית על החופש שלהם.


מותו של קאטו:


מותו של סוקרטס:




קאטו, התאבד כאשר הפסיד בהגנה על עצם מהותה של הרפובליקה הרומית ליוליוס קיסר שהפך לעריץ. קאטו לא רצה לחיות תחת שלטון עריצות. היה ביטוי ברומא העתיקה כשמישהו לא נהג באופן הכי טוב, הוא היה אומר "טוב, אף אחד לא יכול להיות קאטו". הוא היה פילוסוף סטואי, סנטור ואדם שעמד מאחורי ערכיו ללא פשרה. אני לא בטוח שמרקוס היה מסכים איתו, לאור האמירה שהשיפוט שלו לא נפגע. גם פרנקל לא היה מסכים איתו כי האפשרויות עדיין קיימות ואפשר לבחור מתוכם דרך משמעותית לחיים.

סנקה כתב לא מעט על הנושא. במכתב לחברו לוקיליוס הוא נותן דוגמאות רבות.

אבל הטיעון המרכזי הוא : "אין מחזיקים בחיים לעולם ועד, כי לא כשהם לעצמם הם הטוב, כי אם החיים ההגונים. החכם יחיה ככל אשר רצוי והגון לא ככל אשר לו היכולת... הוא יחשוב תמיד, מה טיבם של חייו, לא מידת אורכם."

עם זאת סנקה ממשיך ונותן דוגמא על איש מרודוס שנכלא בכלוב ע"י עריץ שנהג בו כבחיה. ייעצו לאיש מרודוס שיסרב לאכול. אבל הוא ענה "כל זמן שאדם חי צריך הוא לקוות". סנקה בהחלט לא טוען שצריך למהר. אלא צריך לבחור. הוא נותן כדוגמא את סוקרטס שהיה יכול לשים קץ לחייו בסירוב מזון במקום כפי ששפטו אותו למות בשתיית כוס רעל. בכל זאת ב 30 הללו סוקרטס בילה בהמתנה למוות כמציית לחוק ואיפשר לידידיו לבלות איתו את יתרת הזמן.

סנקה מודע לביקורת ואומר שחכמים מובהקים אומרים שאין רשות לשלוח יד בנפשו וכי פשע הוא להיות הורג נפשו וצריכים לחכות לקץ הטבעי של החיים. סנקה מוסיף שמי שאומר את זה לא רואה, שהוא סוגר דלת בפני החירות. החוק הנצחי הוא טוב וחזק יותר והוא נתן לנו מבוא אחד לחיים אבל מוצאים רבים. סנקה שואל אם הוא צריך לחכות לאכזריותה של מחלה או של יד עריץ אם יש דרך אחרת? בכניסה לעולם לא בחרנו אבל אף אחד לא מכריח אותנו לגבי היציאה ממנו.

"אין אדם אומלל אלא מרצונו. רצונך: חיה! אינך רוצה- תוכל לחזור למקום שבאת משם".

סנקה גם נותן דוגמא של גלדיאטור שאולץ להשתתף בקרבות ובחר לדקור את עצמו בחנית שנתנו לו לשם המשחקים. סנקה מתאר זו "שהמראה היה נהדר ביותר, בשים לב, כי נכבד וישר לאדם שילמד למות משילמד להרוג אחרים.".

סנקה מדבר בעיקר על החירות בבחירה. הוא מסתייג ואומר שתמיד יש תקווה אבל שם דגש על לא לפחד מהמוות ולבחור בו כשזה עדיף על החלופה. מרקוס דיבר אם זה כאשר הכושר השכלי שלנו מתדרדר, סנקה מדבר גם כאשר הבחירה שנתנו בידינו היא גרועה, עדיין יש לנו חופש לבחור לצאת. סנקה עצמו שתה כוס רעל לאחר שאנשיו של נירון קיסר דרשו זאת ממנו בפקודת העריץ.

כל אחד יכול לקחת לאן שהוא רוצה את עניין מדיניות הדלת הפתוחה, אם לקבל או לדחות לחלוטין. אני לא אשפוט אדם שנמצא בעמדה מסוימת אליה הגיע בחייו הייחודיים. כן אציע לבחון האם זה באמת המפלט האחרון. גם הסטואים היו מציעים את זה.


תודה שהאזנתם. תודה לבית אריאלה. נפגש בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב



27 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page