top of page

פרק 31 בהסכת- מונגש בטקסט. על האושר והשמחה



פרק 31- על השמחה

שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית.

תודה לבית אריאלה על אפשרות השימוש באולפן שלהם. שמי ברק קידר.

אני עוסק בייעוץ פילוסופי, לומד ומתרגל פילוסופיה סטואית.

אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק ואינסטגרם של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, שם יש פוסטים מעניינים. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.


אני שמח לפתוח את הפרק החדש בהסכת של אומנות החיים, כי היום נדבר על שמחה. על שמחה ואושר על פי תפיסת הסטואים.

אני בטוח שרבים אינם חושבים על מה זאת שמחה, גם אם הם יודעים להגיד, אני שמח, אני שמחה. אתם מכירים אנשים שהם כל הזמן שמחים? כל הזמן עם חיוך על הפנים? אולי אתם מכירים אנשים רציניים שלעולם לא צוחקים או מחייכים. לא אומרים מפורש שהם שמחים? או שאם הם כבר אומרים את זה, לכאורה לא נראה עליהם שזה כך? אתם יודעים להגיד מי מבין 2 הטיפוסים הללו שמח יותר ? או מאושר? האם בכלל אדם שמח הוא מאושר?

זנון מייסד הסטואה אמר ש "אושר הוא זרימה טובה של החיים". נשמע פשטני. אבל יש בזה עומק שנגיע אליו בהמשך…

זה הרגע להגיד שלכאורה יש בלבול וישתמע במהלך הפרק לעיתים שאני מדבר על אושר ולעיתים על שמחה. אז מה ההבדל? השמחה היא מה שמכונה באנגלית JOY, שמחה שנובעת מבפנים ולא בגין אירוע. האושר בהחלט כולל בתוכו את השמחה, אבל לא רק. הוא גם כולל רווחה נפשית, הגשמה עצמית ועוד כל מיני כאלה.

אבל ראשית נדבר על רגשות בכלל.

התפקיד של רגשות חיוביים לא מודגש במפורש אצל הסטואים. בעוד שהם הכירו בכוחם של כל הרגשות כגורמי הנעה של משיכה ודחייה, כלומר כגורמים לתשוקות עבור חיצוניים או דחייה והימנעות מדברים מסוימים. זה נשמע מוזר שאני אומר שדחייה היא הנעה. אבל אם תחשבו על זה, כאשר דוחים משהו אתם אקטיביים. אני לא מדבר על פאסיביות - על דחיינות, אני מדבר על בחירה להימנע ממשהו. הסטואים מתמקדים לעתים קרובות בהשפעה הרסנית של רגש שלילי, אסביר מאוחר יותר למה.

זה נכון במיוחד כאשר הם ביקשו להזהיר כי רגש לא ממושמע, לא רציונלי יכול לדרדר אותנו מדרך השגשוג והאושר. והרי לנו העמקה ראשונה, למה אושר הוא זרימה טובה של החיים, כי רגש שלילי מעכב. הוא מונע את הזרימה הטובה בחיים הוא מסית מן האושר להתמקדות במשהו שלילי.

אבל, אל תטעו, למרות שהעיסוק הסטואי הוא נרחב בניהול רגשות שליליים ולא ממושמעים, השמחה פורחת בחיים המנוהלים באמצעות עקרונות סטואיים. זה הוא אפילו סימן ההיכר של חיים כאלה. הסטואי פשוט מסדר מחדש את ההיררכיה השגורה של ערכים וכך סגולה ומידות טובות היא המטרה והתכלית שלנו, האושר והשמחה באים כתוצר נלווה. הסבר קצר למה שאמרתי עכשיו, לכל אחד יש סט ערכים וכל בן אדם נותן תעדוף לערך כלשהו על פני אחר. הסטואים פשוט מסדרים לנו אותם על פי המידות הטובות, חכמה, צדק, מתינות וגבורה. מן הסתם יכולים להיות עוד ערכים בד"כ אישיים, אבל המידות הטובות, הם הפוקוס והעיקר. כאשר אנחנו מנהלים את חיינו, שבסדר העדיפויות של הערכים שלנו מצויות המידות הטובות, החיים זורמים ללא מעכבים- אם נצליח כמובן. וסביר שלא תמיד נצליח, אבל שווה להמשיך ולהתאמן.


אז מה הקשר בין מידת טובות לשמחה?


מה הקשר בין המידות הטובות לשמחה? תכלית החיים היא לגלם את המידות הטובות במחשבה, במילה ובמעשה. זה מה שמניב אושר, שלווה והיעדר חרדה. זה הגיוני, כי במידה מסוימת, שמחה בדרך היא מה שנשאר אחרי שמוסרים בתי כלא נפשיים כמו כעס, טינה, קנאה, בושה, חוסר תקווה, או פחד ממה שאנשים אחרים חושבים עליך. כן, אמרתי בתי כלא. כי הם לוקחים את השליטה מידי התבונה ואז כולאים אותך. ברגע שהעול הזה מוסר, מה שנשאר במקום כל השליליים האלה, זה שמחה. הסטואים טוענים כי תשומת הלב לדברים "חיצוניים" היא הדרך אל חוסר שליטה וחוסר שמחה.

השמחה אצל הסטואים נתפסת בדרך כלל כתחושה של ניצחון והצלחה לאחר שהושגה מטרה, אבל לא בשל גורם חיצוני. אלא היא נובעת מבפנים. בעיקר כזו שהיתה כרוכה בקושי בהשגתה. כמובן שמחה היא גם כשמישהו חווה אירוע משמח כלשהו. נכון, אבל שמחה היא יותר מזה. זה מצב של הוויה בלתי מעורערת, חוויה שהנפש משוחררת מכל מיני ייסורים שוטפים. זו הגאונות של הסטואיות: ברגע שמוסרים הגורמים השליליים נשארת שִׂמְחָה. הסטואים טענו מה שהרבה אסכולות עדכניות כיום טוענות, שאי אפשר להשיג אושר או שמחה במרדף אחריהם. זה מופיע בתור תוצר לוואי לאחר זיהוי החובות שלך והאימוץ שלהם תוך לקיחת אחריות. כי אדם לא יעמוד בהתחייבויותיו- באחריות שיש לו, זה ירדוף אותו. זה יסיח מהזרימה הטובה. הסטואי לומד מה נמצא בכוחו של אדם ומה לא ורודף באיתנות אחר מצוינות של סגולותיו - של המידות הטובות. התוצאה מחייבת שמהמאמץ תיווצר שמחה.

כשאנחנו סבלניים, עדינים, צודקים, אפילו בעלי מזג נוח, לא נוהים אחרי תשוקות רגעיות, אמיצים ואדיבים, אנחנו בונים את בית הגידול הטבעי של שמחה. הסטואים בחנו בקפידה מה גורם לחיים בעלי משמעות עבור בני אדם.


אימון לחיים מאושרים עבור הסטואים דומה לפיסול על פני ציור. כאשר מציירים, על קנבס ריק למשל מוסיפים צבע על פי דמיונו של האמן. בפיסול מסירים מהחומר, את כל מה שהוא אינו היצירה. כך גם כולנו יכולים להסיר את מה שעודף אצלינו וגורם לחיים ללא שמחה ואושר. להסיר את מה שמהווה עול ומעכב אותנו ומונע את הזרימה הטובה.


דבר נוסף,

אנחנו לא מרבים לעשות את החיבור, בין כבוד עצמי לשמחה. אבל כבוד עצמי הוא אחד המקומות הטובים להתחיל בהם תרגול סטואי לשם אושר ושמחה. ביוונית עתיקה המילה אושר נקראה eudaimonia, שכמו הרבה מילים ביוונית עתיקה, מכיל הרבה משמעויות במילה אחת. המשמעות למעשה היא שמחה עמוקה ומתמשכת וגם רווחה נפשית.

זאת משום שכמו שאמרתי קודם, השמחה היא תוצר לוואי של הסגולות. של המידות הטובות. הסגולות שלנו הן הצטיינות במידות הטובות. הסגולה נובעת מהחיים בהרמוניה עם הטבע האנושי שלנו. במילים אחרות, אנחנו שמחים כאשר אנחנו מוציאים מעצמנו את הטוב ביותר שאנחנו יכולים.

אפיקטטוס ניסח זאת כך: "וטבענו מהו? כבני חורין, כאצילי רוח, וכשומרים על כבוד עצמנו."

זה לא במקרה שאפיקטטוס מקשר חירות פנימית עם כבוד עצמי. כאשר אדם מכבד את עצמו הוא מאמין ביכולתו לעמוד בקשיים, הוא מתמלא בטחון לקבל החלטות נכונות, ולמצוא אושר באופיו הטוב בלבד. כך אדם לא תלוי באנשים אחרים ובנסיבות חיצוניות לחיים טובים. במקום זאת, כך מוצאים את המקור הפנימי לשמחה. בכל מה שתעשו.


בדומה לאמירה של זנון מייסד הסטואה, אפיקטטוס אמר ש: "אין לך דבר המציין יותר את שלוות הנפש מאשר המשכיות ואי הפרעה. הנה אני נקרא לעשות דבר. הריני הולך מיד ונזהר לקיים ככל האפשר את כל החוקים תוך שמירה על הכבוד העצמי ותוך בטחון, ללא כל תשוקה ומאיסה כלפי דברים חיצוניים". השיחות 4.4 5-6

אפיקטטוס אומר לנו פה, שבכל מה שאנחנו נדרשים או בוחרים לעשות, אני נזהר לשמור על החוקים, על הכבוד העצמי שלי ולעשות אותם בביטחון. מבלי להמשך אחר מסיחים כמו תשוקות מסנוורות או דברים שידחו אותנו מלהשלים את מה שאני רוצה או צריך לעשות.

עניין נוסף שכדאי להסיר כי הוא פוגע בזרימה ובאושר, והוא גם מאוד נפוץ היום עם הרשתות החברתיות. הוא עניין של דימוי עצמי…

לצערי רבים מאיתנו נופלים למלכודת של לתת לדעות הזולת לקבוע את תחושת הערך שלנו עצמנו. למדנו עם השנים לראות את השתקפות שלנו בעיני אחרים. אז אנחנו תלויים באישור שלהם - בשיפוט שלהם, כדי להרגיש טוב עם עצמנו. אם אנשים אחרים דומים לנו או נותנים לנו פידבק חיובי אז אנחנו מרגישים מוערכים. אם אחרים לא אוהבים אותנו, או שופטים אותנו לרעה, אנחנו מרגישים חסרי ערך ואנחנו חווים תחושות רעות.

אחד מהציטוטים הכי מפורסמים מתוך מרקוס אורליוס אומר 12.4 :

"תכופות תמהתי כיצד איש איש מאיתנו אוהב את עצמו יותר מכול, אך עם זאת פחותה בעיניו חשיבות שיפוטו העצמי משיפוטו של הזולת . . . לפיכך, יהיו אשר יהיו דעות הזולת על אודותינו, נרבה להוקירן משנוקיר את עצמנו".


אני לא יודע אם כל ההמולה שנוצרה כתוצאה מתמונה בביקיני שהעלתה עדן בן זקן עם התינוק שלה לרשת, השפיעה עליה באופן כזה או אחר. אבל התגובות שכנגד מוכיחות שאנשים מושפעים מאוד מדעות של אחרים. ליתר דיוק הערכה העצמית של רבים מושפעת מדעות של אחרים. בריוני מקלדת או אפילו בין משפחה אוהב.


הפתרון שאני מציע לעניין, הוא מה שהציע סנקה כי אם ציטטנו גם מאפיקטטוס וגם וממרקוס אורליוס, רק נכון לצטט גם מסנקה. מכתב 6, 7. " אתה שואל במה התקדמתי? התחלתי להיות ידיד של עצמי"

יכולים להיות רגעים בחיים, בהם תתקלו בעוינות ברשת או שלא תמצאו חברים או שמישהו לא יהיה מרוצה מכם, או שתתקלו בבוס לא הוגן, או שתהיו במערכת יחסים לא מתגמלת או אף חלילה רעילה. אף אחד מאלה אינו השתקפות של אופייכם האמיתי. כאשר אתם ידידים לעצמכם, אתם חזקים דיו לעמוד כנגד דעות שליליות של אחרים עליכם מבלי שתתנו לזה להקטין אתכם - בעיקר בעיני עצמכם. כאשר הכבוד העצמי שלכם לא פגום, אתם יכולים לפעול באופן שאתם מאמינים שהוא נכון. עם בטחון. לא משנה מה אחרים חושבים. כשסנקה אומר "ידיד של עצמי", תנסו באמת להתייחס אל עצמכם כמו שהייתם ממליצים לידיד טוב. בוודאי הייתם אומרים לחבר שאתם אוהבים, לא להתרגש משיפוט שלאחרים. אז תגידו את זה גם לעצמכם…


סנקה גם מייעץ לחברו לוקיליוס במכתב 23 " קודם כל לוקיליוס היקר, למד לשמוח. אתה חושב שאני גוזל ממך מתנות גורל, אם אני מייעץ להימנע מתקווה, המתוקה בהנאות? להפך, אינני רוצה שתחסר לך שמחה לעולם, אני רוצה שתיוולד לך בביתך. היא תיוולד אם בקרבך תהיה."

הסבר קצר, סנקה מייעץ לחברו להימנע מתקווה, כי היא השלכת יהבכם בגורמים חיצוניים לא מובטחים. הסטואים תמיד מייעצים כפי ששמתם לב, לשים את מבטחכם באופייכם שלכם. שבכם בלבד תהיה תלויה השמחה והאושר. אם אני מקווה שמשהו יתרחש, הוא לא תלוי בי וכך גם השמחה שלי תלויה בתוצאה שלא בשליטה שלי.

הסטואים סבלו מדימוי של קפוצי שפתיים, אדישים חסרי שמחה. אבל זו טעות. כפי ששמתם לב שמייעץ סנקה לחברו לוקיליוס להיות שמח. אבל להיות שמח ממה שבתוכו. זה נראה שכאשר אני אומר שהשמחה והאושר הם תוצר לוואי של המידות הטובות וההצטיינות בהם, שזה נוגד כל מה שידעתם על אושר ושמחה. אבל תחשבו רגע, כמו שאמרתי בהתחלה, אדם שצוחק ושמח לכאורה באירוע מסוים, עדיין יכול להיות אדם שמאוד לא מאושר, נכון? כי זו שמחה רגעית. הסטואים למעשה מציעים שלא יהיו לנו הפרעות באושר. זה יקרה, אם נתאמן על המידות הטובות, אם לא ננסה לשלוט במה שלא בשליטה שלנו. בעיני זה תרגיל רוחני בפני עצמו לשנן את המשפט של זנון "אושר הוא זרימה טובה של החיים". כי אם נחיה עם מוטו כזה, ברגע שנרגיש תקיעות כלשהי, משהו שמעכב אותנו ונזכר שהאושר שלנו תלוי בזרימה טובה בחיים, אז נזכור לבחון מה בשליטה שלנו ומה לא. אז נזכור שאם נפעל על פי המידות הטובות, אנחנו נשחרר את החסימות בזרימת חיינו. ברגע שנשחרר את החסימות, תבוא השמחה.

זֶה גם אומר ששמחה היא תוצר של שוויון הנפש שבא עם הידיעה שאתה אחראי להשיג את השגשוג בחייך.

יתרה מכך, בהתקדמות לקראת eudaimonia לקראת אושר, הסטואי יחווה שמחה שמגיעה מתחושת התקדמות והצלחה בטיפוח טוב יותר של דמותו כאדם טוב ובעל סגולות.

כאשר אתם מתקדמים בטיפוח האופי שלכם, גם מערכות היחסים משתפרות, בראש ובראשונה עם עצמכם. אבל גם בבית ובעבודה ובעוד מקומות. זה בפני עצמו תורם לתחושת השמחה.

שמחה נטועה גם במערכות יחסים משמעותיות. אם אתם רוצים למצוא תחושה של שמחה, זה לא סוג של שמחה שרק עושה אותנו מאושרים ברגע קצר, כי אכלנו עוגה עשירה או גלידה שאנחנו אוהבים. השמחה נובעת גם בפיתוח ותחזוקה של מערכות יחסים משמעותיות ובגלל החלטות שלקחנו כדי לעודד אותם לפרוח. השמחה והאושר מגיעים גם כאשר אנחנו נוגעים לטובה בחייהם של הסובבים אותנו. נעשה את זה טוב יותר כאשר נטפח את עצמנו. אדם שלא מאושר, וסובל מנטלים רגשיים, אינו פנוי לגעת לחיוב בחייהם של הסובבים אותו ואלה שאיתם הוא מנהל מערכות יחסים. אנחנו גם כך לא מונעים מקטנוניות ודברים שוליים. אנחנו פנויים יותר להסתכל מעבר לעצמנו.

באותו מכתב של סנקה שציטטתי קודם, הוא אומר "... אתה שואל מה היסוד של בינה טובה? שלא ישמחו אותך דברי הבל. אמרתי שזה היסוד? זאת הפסגה. יגיע לפסגה מי שיודע במה לשמוח, מי שאינו מפקיד את אושרו בידיו של אחר."

לסיכום אומר:

שמחה היא המסע אל eudaimonia אל האושר. עבור הסטואים, שמחה היא חלק גדול מהמסע אל האושר. ככל רגש שנגזר מהתבונה ולא סתם רגש או תגובה למשהו שאנחנו אוהבים. שמחה סטואית היא תוצר של התעמקות בכל מה שאומר להתקדם לפריחה ושגשוג אנושי. וגם השקט הנפשי שמגיע כאשר השטחיות מוחלפת בהתעסקות בהצטיינות במידות טובות. ולסיום, בכל פעם שתשימו לב שמישהו שיפוטי כלפיכם או שהדעה שלו עליכם לא טובה, תגידו לעצמכם מה שמרקוס אורליוס אמר לעצמו, תגידו שאתם אוהבים את עצמכם יותר מאשר אותו אדם, אז למה לתת לדעה שלו להשפיע עליכם לשלילה?




אז עד כאן להפעם… תודה שהאזנתם. נפגש בפרק הבא אם ירצה הגורל… היו בטוב.




47 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page