פרק 175 איך לדעת למי להאמין

שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com  דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

הדיון היום הוא תרגול סופר חשוב. השיהוי השיפוט. אבל קודם אספר לכם שיש מישהו שעשה אצלי קורס, שתמיד לועג שאני מרבה לתת דוגמאות מהניסיון שלי בבריכת השחיה. הספורט שבחרתי בו לאמן את עצמי. אז בחרתי להתחיל את הנושא של הפעם עם דוגמה שתאפשר לו להמשיך לצחוק עלי ותת עוד דוגמה מהבריכה. 

שמעתי וקראתי דעות רבות על נטילת מגנזיום כתוסף ובעיקר לאנשים שיש להם כיווץ שרירים בעת ספורט. מאחר ולי מתכווצים השרירים כשאני שוחה, החלטתי לנסות. 

זה לא עוזר לי במיוחד. במקרה גם הייתי אצל רופא המשפחה ושאלתי אותו על הנושא והוא אמר לי שיש מחקר של רופאה מקופת החולים שבדקה את הנושא. לקבוצה אחת היא נתנה מגנזיום לשניה פלצבו. כדור שלמעשה לא מכיל שום דבר פעיל. התוצאה אמר הרופא, שאין כל הבדל. דהיינו זה לא באמת עוזר להתכווצות בשרירים. הרופא הוסיף ואמר: "עכשיו גם הרסתי לך את אפקט הפלצבו למקרה שאתה מאמין שזה באמת עוזר". 

אבל הוא לא הרס, כי עדיין לא מצאתי שזה עוזר לי. עכשיו חשוב לי להגיד, אני לא ממליץ או טוען שזה עוזר או לא. זו החוויה שלי. אני לא יודע מה נכון בהקשר הזה. 

אני רק ממחיש חוויה של אי ידיעה ושל אפקט הפלצבו. הוא אפקט חזק ביותר שממחיש איך אמונה במשהו משפיעה עלינו. 

הנקודה היא שאנחנו אלה שבוחרים במה להאמין.

בזמן ההכנה של הפרק הזה. חיפשתי את המראה מקום של ציטוט באנגלית, משהו שכתב מרקוס אורליוס, כי ברשת אנשים לא מציינים מראי מקום כאשר הם מצטטים משהו. הציטוט הוא: 

“If it is not right, do not do it, if it is not true, do not say it.”

רציתי לבחון אותו ביחס לתרגומים העבריים שבידי. אז ביקשתי מג'ימיני של גוגל את המראה מקום המדויק ואז חשבתי לי, ככה אוכל לפנות ישר לציטוט שאני רוצה. ג'ימני, פעמיים, בשני חיפושים שונים שלח אותי למראה מקום מדויק מאוד בספרו של מרקוס אורליוס. אבל זה לא היה הציטוט שחיפשתי. לא נראה לי שפערי התרגום כל כך גדולים. אז חשבתי אולי בכלל מרקוס אורליוס לא אמר את המשפט שחיפשתי, אלא רק מייחסים לו את הדברים כי זה משהו שנראה הגיוני שהוא יכתוב? כבר נתקלתי במקרים כאלה.

אבל אז עשיתי חיפוש נוסף ברשת, מצאתי עוד מראה מקום ואכן מרקוס אורליוס כתב את הדברים אבל לא במקום שג'ימני טען שנמצא הציטוט. 

אז חזרתי לג'ימני וכתבתי לו את המראה מקום המדויק.

הוא ענה לי: "לך תחפש את החברים שלך ותעזוב אותי בשקט".

טוב לא באמת. 

הוא ענה:

"אתה צודק לחלוטין! אני מתנצל על הטעות. הציטוט "אם זה לא נכון, אל תעשה את זה; אם זה לא נכון, אל תגיד את זה" אכן נמצא בספר 12, חלק 17 של "הרהורים" מאת מרקוס אורליוס.

תודה שהצבעת על הטעות שלי ועזרת להבטיח דיוק. חשוב שההפניות האלה יהיו נכונות!" 

בתרגום של אהרן קמינקא זה הולך כך:

"אם דבר זה אינו כהוגן – אל תעשה אותו. אם אין הדבר אמת – אל תאמר אותו. רק בחפצך הדבר תלוי."

בתרגום העדכני של אברהם ארואטי:

"(17) אם הדבר אינו יאה, אל תבצעוֹ; אם אין הוא אמת, אל תאמרוֹ".

שימו לך שבתרגום של קמינקא יש תוספת -רק בחפצך הדבר תלוי- ואצל אברהם ארואטי זה לא מופיע. בחלק מהתרגומים באנגלית גם מופיע תוספת: "אלה יהיו עקרונותיך הקבועים". או "כי תן לדחף שלך להיות בכוחך שלך".

בכל אופן חלק מהתרגומים מוסיפים שזה בשליטה שלנו לא לעשות את הדבר שלא ראוי ולא להגיד מה שלא נכון. כנראה שבמקור, הקטע הזה קטוע ואין לו השלמה מלאה. אז חלק מהמתרגמים הורידו את התוספת הקטועה וחלק השאירו. 

אני לא סתם מתקטנן פה על תרגומים שונים לקטע קצר. זה חשוב הקטע שבבחירה שלנו להגיד רק מה שנכון ולעשות רק מה שראוי. זה מתחיל בשיפוט שלנו כמובן. כי אי אפשר לדעת מה ראוי ומה שקר אם השיפוט שלנו לקוי.

ואני לא רב עם ג'ימני של גוגל. יש לזה ערך והערך הוא האמת ואיך להגיע אליה. 

אלה שני צדדים של אותו מטבע. מה אני עושה או אומר ולמה אני מתייחס במה שאחרים אומרים ועושים. 

למעשה השיח היום הוא על הראוי. על הנכון. על האמת. 

אני אתן לכם שתי דוגמאות ונתקדם משם.

צפיתי בדיבייט בפודקאסט של ג'ו רוגן בין דאגלס מארי לבין הקומיקאי דייב סמית'. מודה שלא הכרתי את דייב סמית' קודם. את דאגלס מארי כל ישראלי שקצת מחובר לאקטואליה מכיר. עיתונאי בריטי שתומך לא מעט בישראל. הוא כתב ספר "Democracies and Death Cults: Israel and the Future of Civilization."

דייב סמית' הוא סטנדאפיסט שמגדיר את עצמו פרשן פוליטי ליברטריאני. מי שלא מכיר ליברטריאנים תומכים בצמצום סמכויות הממשלה מאחר שהם סבורים שכוחה וסמכויותיה באים על חשבון כוחם וריבונותם של האזרחים להתאגד ולסחור כרצונם. בנוסף, קיים גם המונח ליברטריאניזם אזרחי, המהווה תמיכה בחירויות הפרט והאזרח ללא אג'נדה כלכלית. זה מביא לפקפוק משמעותי בסמכויות ממסדיות ודייב סמית' יוצא לא מעט גם נגד הממשל האמריקאי. 

דייב סמית' מבקר חריף של ישראל מאז המלחמה בעזה. 

בכל מקרה, העניין שלי בדיון ביניהם, הוא לא בגלל ישראל-חמאס או פוליטיקה. דווקא בגלל ביקורת שהשמיע דאגלס מארי ממש בפתיחת הדיון. הוא ביקר גם את ג'ו רוגן שנותן פלטפורמה לאנשים מסוימים וגם את עצם הבעת העמדה של אנשים כמו דייב סמית'. 

צריך לדייק, הוא לא טען שאסור לאנשים הללו להביע דעה. הוא טען שזה מסוכן כשנותנים פלטפורמה לאנשים שלא מקצועיים בתחום, במה לקדם דעות מסוימות וכך זה הופך למסוכן בקידום תיאוריות קונספירציה ועיוות האמת.  

למשל, דייב סמית' וג'ו רוגן לא הבינו מה לא בסדר לראיין ולנהל דיון עם מישהו שטוען שהיטלר לא באמת שאף בשנות ה-30 להשמיד את העם היהודי, אלא הוא רק מצא פתרון לבעיית אנשים במחנות ריכוז. הם לא הבינו מה הבעיה עם לראיין אדם שהוא לא היסטוריון ומביע דעה שצ'רצ'יל היה איש בעייתי מאוד ואולי אפילו האיש הרע במלחמת העולם ה-2. אדם ששואב את המידע שלו מדיויד אירווינג מכחיש שואה שהפסיד במשפט דיבה. מבחינתם כל דעה מעניינת היא לגיטימית לדיון אז הם אפילו לא מבינים את המשמעות של להביא אדם המתבסס על מכחיש שואה. דרך אגב יש סרט שנקרא "ההכחשה" ומדבר על משפט הדיבה בין ההיסטוריונית פרופ' דבורה ליפשטדט לבין דיוויד אירווינג - שכאמור הוא הפסיד. 

 תביעת הדיבה שהגיש ב-1996 מכחיש השואה הבריטי אירווינג נגד פרופ' דבורה ליפשטדט, היסטוריונית יהודייה-אמריקאית, שבספרה "מכחישים את השואה" (Denying the Holocaust) כתבה שאירווינג עיוות במכוון את דעותיו כדי לתמוך באידיאולוגיה שלו. אירווינג סחב את פרופ' ליפשטדט לבית המשפט בלונדון, מאחר שלפי החוק הבריטי, על הנתבעת להוכיח שטענותיה הן אמת. השופט צ'רלס גריי, לא רק דחה את תביעתו של מכחיש השואה, הוא גם הטיל על אירווינג את הוצאות המשפט, והן גרמו לו להודיע על פשיטת רגל.

גם במשפט הישראלי כמו בבריטי, חובת ההוכחה במשפט דיבה היא על הנתבע ולא על התובע. זה בניגוד לכל תביעה אחרת שחובת ההוכחה על התובע. אם אני מאשים מישהו, אני צריך להיות בעל יכולת הוכחה לטענות שלי. לא כך בדיבה. אם מישהו מוציא את דיבתי, חובתו להוכיח שדבריו הם אמת. 

אמנם סטיתי מעט אבל הטענה של דאגלס מארי, היא רלוונטית, כי אם מביאים אנשים לפלטפורמה פופולרית כמו של ג'ו רוגן ונותנים להם במה. למעשה נותנים תוקף לעמדה שלהם. לכל הפחות צריך להביא ולהציג עמדה של מי שזה המקצוע שלו לעסוק בתחום שעליו מדברים. 

הטענה של דייב סמית' מגיעה מתוך הפקפוק בסמכות, במוסדות שלטון. ההתנגשות בין אינדיבידואלים לבין אנשים מוסמכים, זו בעיה שצמחה משמעותית מאז הסגרים של הקורונה בעולם. זו אפילו הקצנה של "הזכות שלי להביע דעה" כמו שאומר דייב סמית' ודאגלס מארי אומר לו, אבל אתה לא יודע על מה אתה מדבר. אפילו לא היית ולא ראית במו עיניך. 

מאז שהיכולת הבעת דעה שתגיע להרבה אנשים ברשתות חברתיות עלתה, יצרה מצב של הרבה אנשים שמעלים תכנים לרשת עם אג'נדות וקידום עצמם תוך פקפוק בסמכות בעלי מקצוע או "ממסד ישן" לכאורה. זו דוגמה שניה. אנשים שמצליחים מאוד בתור משפיעני רשת, מציעים יוזמות ואפיקי השקעה, אימון להתעשרות, איך לרזות ואיך להתחיל עם בנות ב: אומנות הפיתוי. הרבה אנשים שמקדמים אורח חיים בריא על ידי תזונה טבעית, אימון להרזיה, יצאו נגד הרפואה המודרנית. נוצרה מלחמה ברשת בין ד"ר יוחאי רביב שפתח פרופיל רשת בשם "תקראו למרדים", כי הוא רופא ומרדים במקצועו, לבין מספר משפיעני רשת שהוא טוען נגד הדברים שהם מפרסמים. הוא הפך לאחד מהדמויות הבולטות ביותר ברשת הישראלית, עם עמודים ביוטיוב, טיקטוק (עם 65 אלף עוקבים) ואינסטגרם. בכתבה ברשת שמצאתי עליו באתר מאקו כתוב: "בסרטונים שלו הוא מגיב לסרטונים של אושיות רשת אחרות, עם תשומת לב מיוחדת לאלו שמספקים אמירות שנויות במחלוקת, ובראשם ליבנת אורינובסקי, שהתפרסמה בכך שאמרה שאין לה חברות שכירות, ומתן ניסטור, שקורא גם הוא לא לעשות תואר ולא להיות שכירים. בנוסף, מתוקף היותו רופא, הוא מפריך סרטונים רפואיים שגויים."

אני לא מכיר אף אחד מאלה שהוא מציין בכתבה, אז תסלחו לי, אני לא יודע אם הם יודעים על מה הם מדברים או לא. בכל אופן, הכתבה עסקה בכך שחסמו לו את עמוד האינסטגרם בעקבות המלחמה הזאת ודיווחים של גולשים על פרופילים. בכתבה: 

"כשהוא נשאל מי יכול היה להביא לחסימתו, הוא אומר: "לא חסרים לי אויבים - מתן ניסטור, פז פליישר, ליבנת אורינובסקי, מזל כהן, אבי קצב. העמוד באינסטגרם חשוב לי, לא בקטע כלכלי כי אני לא מרוויח ממנו כסף, לא ישירות ולא בעקיפין, אבל אני ממש שמח שיש לי דרך להשמיע את הקול שלי, ולצעוק את האמת שלי".

אני כבר אמרתי לכם שהביטוי "האמת שלי", עושה לי פריחה? יש אמת, היא לא של אף אחד. או שאנחנו רואים אותה נכון, או שלא. לפחות אנחנו יכולים לשאוף ולהתאמן כדי לראות את האמת נכון. בטוח שלהגיד את האמת זה רק בחפצך הדבר תלוי.

בכל אופן מלחמת הרשת הזאת היא ביטוי לתופעה נרחבת של אנשים שמביעים דעה המוצגת כאמת, מדעית מקצועית או אמת שאין בלתה ולבעיה שלנו בתור צרכני תוכן שלא יודעים למי להאמין ומה נכון. 

זה אפילו בעיה שמזינה את עצמה. כי אם אי אפשר לדעת למי להאמין, אני אאמין רק למה שאני יודע בוודאות שזה רק מה שאני חושב. ואז למעשה אין אפקט למידה ואין חקר של האמת. יש רק הבעת דעות ומאבק עליהן כאילו הם האמת. "האמת שלי". 

איפה סוקרטס שצריך אותו? 

זו לא תופעה חדשה. היא פשוט התעצמה. והיא נפוצה. למי להאמין ואיך לדעת מה נכון? כאמור זו לא תופעה חדשה ואותי מצחיק בכל פעם מחדש שזו תופעה שבוב דילן כינה אותה רוח האידיוטיות. 

בשיר הנפלא שלו idiot wind.

יש לשיר הזה קטע מעניין מאוד ואפילו פרשנות מעניינת. אבל קודם, השיר. 

הוא לא קצר אקריא רק חלק ואתרגם עוד פחות. זה הולך כך:

Someone's got it in for me

They're planting stories in the press

Whoever it is I wish they'd cut it out quick

But when they will I can only guess

They say I shot a man named Gray

And took his wife to Italy

She inherited a million bucks

And when she died it came to me

I can't help it if I'm lucky

People see me all the time

And they just can't remember how to act

Their minds are filled with big ideas

Images and distorted facts

Even you, yesterday

You had to ask me where it was at

I couldn't believe after all these years

You didn't know me better than that

Sweet lady

Idiot wind

Blowing every time you move your mouth

Blowing down the back roads headin' south

Idiot wind

Blowing every time you move your teeth

You're an idiot, babe

It's a wonder that you still know how to breathe

I ran into the fortune-teller

Who said, "beware of lightning that might strike"

I haven't known peace and quiet

For so long I can't remember what it's like

There's a lone soldier on the cross

Smoke pourin' out of a boxcar door

You didn't know it, you didn't think it could be done

In the final end he won the wars

After losin' every battle

I woke up on the roadside

Daydreamin' 'bout the way things sometimes are

Visions of your chestnut mare

Shoot through my head and are makin' me see stars

You hurt the ones that I love best

And cover up the truth with lies

One day you'll be in the ditch

Flies buzzin' around your eyes

Blood on your saddle

Idiot wind

Blowing through the flowers on your tomb

Blowing through the curtains in your room

Idiot wind

Blowing every time you move your teeth

You're an idiot, babe

It's a wonder that you still know how to breathe

It was gravity which pulled us down

And destiny which broke us apart

You tamed the lion in my cage

But it just wasn't enough to change my heart

Now everything's a little upside down

As a matter of fact the wheels have stopped

What's good is bad, what's bad is good

You'll find out when you reach the top

You're on the bottom

I noticed at the ceremony

Your corrupt ways had finally made you blind

I can't remember your face anymore

Your mouth has changed

Your eyes don't look into mine

The priest wore black on the seventh day

And sat stone-faced while the building burned

I waited for you on the running boards

Near the cypress trees, while the springtime turned

Slowly into autumn

Idiot wind

Blowing like a circle around my skull

From the Grand Coulee Dam to the Capitol

Idiot wind

Blowing every time you move your teeth

You're an idiot, babe

It's a wonder that you still know how to breathe

I can't feel you anymore

I can't even touch the books you've read

Every time I crawl past your door

I been wishin' I was somebody else instead

Down the highway, down the tracks

Down the road to ecstasy

I followed you beneath the stars

Hounded by your memory

And all your ragin' glory

I been double-crossed now

For the very last time and now I'm finally free

I kissed goodbye the howling beast

On the borderline which separated you from me

You'll never know the hurt I suffered

Nor the pain I rise above

And I'll never know the same about you

Your holiness or your kind of love

And it makes me feel so sorry

Idiot wind

Blowing through the buttons of our coats

Blowing through the letters that we wrote

Idiot wind

Blowing through the dust upon our shelves

We're idiots, babe

It's a wonder we can even feed ourselves

אתרגם רק חלק, כי ההסבר יותר חשוב.

למישהו יש משהו נגדי

הם שותלים סיפורים בעיתונות

מי שזה לא יהיה הלוואי שהם היו מפסיקים את זה מהר

אבל מתי הם יפסיקו אני יכול רק לשער

אומרים שיריתי באדם בשם גריי 

ולקחתי את אשתו לאיטליה

היא ירשה מיליון דולר

וכשהיא מתה זה הגיע אליי

מה לעשות שהיה לי מזל

אנשים רואים אותי כל הזמן והם פשוט לא זוכרים איך לפעול, המוח שלהם מלא ברעיונות גדולים תמונות ועובדות מעוותות.

אפילו את, אתמול, היית חייבת לשאול אותי איפה זה. לא האמנתי אחרי כל השנים האלה לא הכרת אותי יותר טוב מזה.

גברת מתוקה. 

רוח אידיוטית

נושבת בכל פעם שאת מזיזה את הפה

רוח אידיוטית

נושבת בכל פעם שאת מזיזה את השיניים

את אידיוטית, מותק

זה פלא שאת עדיין יודעת איך לנשום.

זה לא מיזוגני למי שחושב כך.

השיר מציג את המחשבות של הדובר כשהוא מוטרד  מהאשמות נגדו. הוא אפילו מוטרד שהיא לא מאמינה לו. אבל המורכבות של השיר היא שכנראה יש סיבות לא להאמין לו. 

בכל אופן יש כמה פרשנויות לשיר הזה אבל חשבתי להביא דווקא אחת רלוונטית ומעניינת.

פרשנות של מישהו שכתב על היבטים יהודיים בשירים של דילן. 

השיר יצא באלבום “Blood on the Tracks” בשנת 1975, התקופה באמריקה שהייתה מפוצלת בתוכה בגלל מלחמת וייטנאם (סייגון נפלה שבועות ספורים מיציאת האלבום) ושחיתות ממשלתית (ניקסון התפטר רק כמה חודשים קודם לכן), כמו גם ביטוי אישי ביותר של אהבה אבודה ("Blood on the Tracks" מכונה לעתים קרובות "אלבום הגירושים" של דילן, ובנו יעקב אמר שכשהוא האזין לאלבום זה היה בשבילו כמו להאזין לשיחות הכואבות של הוריו מאותה תקופה). האלבום הוא גם זעם נגד מבקרים, התקשורת (השיר נפתח ב-"Someone's got it in my / They're seed stories in the press"). דילן גם מתייחס לכל אלה ש"הטעו" אותו בדרך.

חלק מהדימויים בשיר הם יהודיים – ה"עשן היוצא מדלת קרון רכבת" יכול להיות התייחסות לרכבות שהובילו יהודים למחנות המוות – וחלקם נוצריים – "יש חייל בודד על הצלב" . תחושת הקדוש המעונה של דילן נוכחת בשיר גם כשהוא אומר: "אתה פוגע באנשים שאני הכי אוהב ומכסה על האמת בשקרים...".

השורות המשמעותיות של השיר מופיעות בפזמון, ארבע פעמים בסך הכל. בכל פעם המילים משתנות מעט, אבל מה שנשאר זהה (למעט יוצא מן הכלל אחד) זה: "רוח אידיוטיות, נושבת בכל פעם שאת מזיזה את השיניים / את אידיוטית מותק  / זה פלא שאת עדיין יודעת איך לנשום".

ברור שניחוח מיזוגניה עולה פה. אבל לא בטוח שזה ככה. כי ראשית, לא בטוח שבכך הוא מתכוון למישהי בכלל. שנית הוא מסיים ב: "אנחנו אידיוטים, מותק / זה פלא שאנחנו בכלל יכולים להאכיל את עצמנו".

מה שתמיד עניין אותי יותר מכל בשיר היה המונח "רוח אידיוטית". מאיפה זה הגיע? האם זה מונח ששימש בספרות או בשירה? אז באחת הפרשנויות שקראתי, הכותב טוען שהוא לא מצא את זה בשום מקום. הכותב אומר שלדעתו זה מהתלמוד (מסכת סוטה ג' ע"א) המיוחס לריש לקיש: "ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות"

"איש אינו חוטא אלא אם כן רוח הטיפשות נכנסת בו". רוח שטות היא נשימה או רוח הטיפשות. דילן מסתמך על שתי המשמעויות של רוח: "רוח אידיוטית, פלא שאת עדיין יודעת איך לנשום". 

השימוש של דילן בדימוי המרכזי של רוח במקרה מהדהד גם בשיר המפורסם שגם התייחס לחטא ולטיפשות - “blowin’ in the wind.” 

דילן שר:

As a matter of fact the wheels have stopped

What's good is bad, what's bad is good

You'll find out when you reach the top

You're on the bottom

גם 50 שנה אחרי שהשיר הזה יצא, אנחנו מבולבלים מה נכון ומה לא, מה טוב ומה רע. מה נכון? דעות הפרשנים בחדשות 11, 12, 13 או 14? 

בסוף אנשים מתחברים לפרשן ומאמינים לו או לה. לכן דאגלס מארי אומר לג'ו רוגן, כשאתה מביא סטנדאפיסט שמביע דעות על המלחמה בעזה ואין לו מושג על הנושא, זה מסוכן. 

ההתפרקות של הסמכות היא מזיקה כמו שמזיק להאמין למישהו רק בשל הסמכותנות. ליברטריאניות שדייב סמית' נשען עליה, למעשה נותנת ערך גדול מאוד לדעה של כל אחד. 

הוא אומר לדאגלס מארי בדיון - "זה טיעון סמכותני". לוגית אולי הוא צודק. אי אפשר להוכיח משהו ע"י סמכותנות - על ידי אמירה, "אני בעל מקצוע סמוך על מה שאני אומר". צריך להסביר באופן לוגי. אבל גם לא נכון להשוות על המאזניים דעה של מישהו לא מקצועי לדעה של מישהו שכן. כמו שהרופא שלי תאר לי מחקר על מגנזיום. 

אני אגיד משהו שעלול להישמע פרובוקטיבי. לא כל הדעות שוות. 

לכל אחד יש זכות לדעה, לכל אחד זכות להביע את דעתו אבל לא כל הדעות שוות. חלקן מבוססות יותר חלקן פחות חלקן עם אג'נדה וחלקם עם ענווה הערכת האמת. 

אפיקטטוס אומר בספר השיחות 3.11 בפרק שנקרא "לאותם שניגשים לתפקיד ההוראה מתוך קלות-ראש". 

הוא מתחיל באלה שלמדו משהו ומיד רוצים ללמד את אותו הדבר. הוא אומר "ראשית תעכלו את הדבר, אחר כך אל תקיאו אותו כך: אם לא תעכלו אותו, הדבר יהפוך באמת לחומר הקאה, למזון גולמי ולא ראוי לאכילה."

הנגר לא בא ואומר, "שמעו אותי מדבר על אמנות הנגרות"; אלא לאחר שלקח על עצמו לבנות בית, הוא בונה אותו, ומוכיח שהוא יודע את האמנות." 

אפיקטטוס אומר שצריך לנהוג כפי שסוקרטס נקרא לתפקיד של בוחן דעות של אחרים ודיוגנס להוכיח אנשים על היותם ללא מידות טובות. אבל, אתה אומר אפיקטטוס, פותח לך פרקטיקה של רופא, כשאין לך כלום חוץ מכמה סמי מרפא, אבל אתה לא באמת יודע להשתמש בהם. מעולם לא טרחת ללמוד. שזו הביקורת של דאגלס מארי על דייב סמית' או של המרדים על אלא שאומרים לכו תהיו עצמאיים לא צריך ללמוד לתואר, תראו את מארק צוקרברג הוא פרש מהקולג'. 

אפיקטטוס ממשיך ש"אדם טוען שיש לו משחת עיניים כמו שיש לרופא. אבל יש לך את הכישורים להשתמש בה? היודע אתה מתי היא תועיל ,כיצד ולמי? למה הנך משחק באקראי בדברים חיוניים כאלה? ולמה אתה נוהג בקלות ראש כזו, ולמה נכנס אתה לעניינים שאינך ראוי להם כלל וכלל? הנח אותם לאנשים המוכשרים לעסוק בהם, ועוד תוך הצטיינות. "

אני לא אומר להאמין לסמכות בלבד ובכך אני למעשה אומר לכם, אתם לא יודעים למי לאמין או  שימו לב למי אתם מאמינים.

דוגמה נוספת. מעטות הפעמים שאני מעדיף את גרסת הכיסוי על פני המקור. מייקל ג'קסון כתב שיר שכנראה מבוסס על סיפור אמיתי. אבל אני מעדיף את גרסת הכיסוי של כריס קורנל. שניהם כבר לא איתנו, אבל השיר הנפלא Billie Jean

עדיין איתנו. 

השיר מדבר על מישהי שטענה שהילד שלה הוא ממייקל ג'קסון ויש בשיר משפט נפלא שמאוד רלוונטי אלינו בעיקר לפתרון הבעייה שאני מציג. 

אני אתקצר את הסיפור.

She told me her name was Billie Jean as she caused a scene

Then every head turned with eyes that dreamed of bein' the one

היא אמרה שקוראים לה בילי ג'ין כשהיא היא עשתה סצנה וסובבה ראשים כי כולם רצו בה. 

And mother always told me, "Be careful of who you love

And be careful of what you do 

'Cause the lie becomes the truth" 

Billie Jean is not my lover

אמא תמיד אמרה לי תיזהר את מי אתה אוהב. תזהר במה שאתה עושה כי השקר הופך לאמת. בילי ג'ין היא לא אהובתי. 

she's just a girl who claims that I am the one 

But the kid is not my son 

She says I am the one

היא רק בחורה שטוענת שאני האחד, אבל הילד לא שלי. 

מייקל ג'קסון מתאר שהיא סובבה ראשים במשך 40 יום החוק היה לצידה. דהיינו כולם האמינו לה. 

So take my strong advice

Just remember to always think twice

אז הקשיבו לעצתי, תזכרו לחשוב פעמיים. 

People always told me, "Be careful of what you do

And don't go around breakin' young girls' hearts" 

But she came and stood right by me

Just the smell of sweet perfume

This happened much too soon

She called me to her room,

Billie Jean is not my lover 

אנשים תמיד אמרו לי תזהר במה שאתה עושה, אל תשבור את ליבן של נערות.

אבל היא באה ונעמדה לצידי

רק הריח של הבושם המתוק

היא קראה לי לחדרה 

בילי ג'ין היא לא אהובתי.

ככה מייקל ג'קסון מסיים את השיר. כריס קורנל מסיים אותו קצת שונה. הוא שר

So take my strong advice

And remember to always think twice

Do think twice

תקשיב לעצתי ותזכור תמיד לחשוב פעמיים

אל תחשוב פעמיים.

בניגוד אליו, אני כן ממליץ לחשוב פעמיים כדי שהשקר לא יהפוך לאמת. 

וזו הנקודה.

שקר יכול להפוך לאמת אם אנחנו מאמינים בו. 

או כמו שג'ורג' קוסטנזה אומר לג'רי סיינפלד:

Jerry, just remember. It's not a lie... if you believe it…

וזו הנקודה. אנחנו אלה שהופכים את השקר לאמת. כשאנחנו מאמינים למשהו.

פייר הדוט, שכתב את הספר שאני חוזר אליו כל הזמן the inner citadel כותב על תחום השיפוט והסכמה:

“The discipline of assent consists essentially in refusing to 

accept within oneself all representations which are other 

than objective or adequate.”

"תחום ההסכמה טמון בעיקרו בסירוב 'לקבל בתוכו את כל הייצוגים שאינם 'אובייקטיביים או מספקים'."

אפשר לתרגם את זה גם משמעת ההסכמה. כי זה שאלה של אימון. discipline זה גם משמעת וגם דיסציפלינה. והיא נקראת תחום ההסכמה כי אנחנו אלה שצריכים להסכים להאמין למשהו. אז אנחנו יכולים לאמן את עצמנו לא לקבל באופן אוטומטי ייצוגים או דימויים מהמציאות שאינם אובייקטיבים או מספקים -adequate. שזה גם יכול להיות הולם. ראוי. 

ה"ייצוגים" הללו, מכונים ביוונית פנטזיה. מילה שהתגלגלה גם לרוח רפאים באנגלית. כי בסוף, הדימוי הוא לא האמת בפני עצמה. 

אנחנו מתחילים בחושים. ראייה או שמיעה או ריח כמו במקרה של בילי ג'ין 

She was more like a beauty queen from a movie screen

זה הליך פיזיולוגי לחלוטין של קליטת רשמים מן המציאות. ההליך מייצר לנו רשמים בנפש. 

החלק החשוב כאן הוא שהתמונות האלה-הדימויים בתודעה שלנו מלוות בשיח פנימי, או בשיפוט מראש של מה שאנחנו חושבים שטוב או רע.

מרקוס אומר את זה מפורשות ספר 5:

"יט. המעשים החיצוניים אינם נוגעים בנפשך כלל, אין להם מבוא לנפש ואינם יכולים ל ַשׁנותה או להניעה. היא נותנת רק לַעְצָמהּ כל שינוי ותנועה ולפי המשפט שהיא חורצת על ערך עצמה, כן היא פועלת על העניינים שלפניה."

הריח מהבושם המתוק של בילי ג'ין וזה שהיא נראית כמו מלכת יופי מאיזה סצנה קולנועית, היה אצל מייקל ג'קסון בשיפוט כדבר טוב עוד לפני שהוא פגש בה. 

הרעיון, הוא שאנו יכולים לתת או למנוע הסכמה לייצוגים אלה, לדימויים הללו ובעיקרו של דבר על ידי אישור או ערעור על השיח הפנימי או מה שנדמה לנו מראש כדבר טוב או רע.

לדוגמה: הריח והמראה של בילי ג'ין הוא לא דבר טוב. הוא רק בושם משכר (באות "כ" וגם באות "ק"). המראה שלה אולי מרהיב, אבל זה רק מראה זה לא טוב או רע בפני עצמו. "לא, אני לא אלך לחדרה של בילי ג'ין, כי "אמא תמיד אמרה לי תיזהר את מי אתה אוהב. תזהר במה שאתה עושה כי השקר הופך לאמת." או "אנשים תמיד אמרו לי תזהר במה שאתה עושה, אל תשבור את ליבן של נערות.".

זו הסיבה שמרקוס אורליוס מזכיר לעצמו לעתים קרובות את ההבדל בין דימוי גולמי (שהוא ניטרלי רגשית - כלומר לא מושך או דוחה -אין לו ערך בפני עצמו) לבין השיפוט ספר 8:

"(40) אם תבטל את שיפוטך באשר למה שנדמה כמכאיב לך, אזי אתה עצמך תעמוד במקום הבטוח מכול. "מיהו 'עצמך'?" ההִגיון. "אמנם איני הִגיון בלבד." אמת, כך הוא. לפיכך אל יסב ההִגיון כאב לעצמו, אך אם יֵרַע לחלק אחר מחלקיך, יגבש־נא הוא בעצמו את דעתו על כך" 

אומנם מרקוס מתייחס פה למה שכואב או מטריד, אבל החלק החשוב הוא "אם תבטל את שיפוטך". 

או כמו שאהרן קמינקא תרגם: "אם רק תעביר את דמיונך ממה שנראה לך כדבר מעציב, והנה אתה בעצמך כבר ֻמָצּל וָשֵׁלו".

מה שחשוב לזכור שמבחינה סטואית, טוב או רע, זה רק המידות הטובות שלנו או עוול שאנחנו עושים. דברים חיצוניים, הם או מועילים או לא. הם או עוזרים לנו להיות אנשים טובים או מקשים עלינו. אין להם ערך של טוב או רע בפני עצמם. 

לכן מרקוס אורליוס חוזר על הנקודה הזאת רבות. 

ספר 8:

"מֶחה כל דמיונות הבל ואמור לנפשך בכל עת: הן בי הדבר תלוי, שלא תמצא קן בנפש זו לא ִר ְשָׁעה ולא תאוה ולא כל דבר טורד; אני רוצה לראות כל יציר כמו שהוא ולהשתמש בו לפי ערכו. אַל לך לשכוח את היֹכלת הזאת שנתן לך הטבע."

או בתרגום של ארואטי:

"(29) מחה את הרשמים ואמור לעצמך כל העת: עתה בשליטתי הדבר, כי בזו הנפש לא תהיינה כל רִשעות, תאווה או טרדה כלשהי. לא כי, אתבונן בכל הדברים כהוויתם ואעשה שימוש נאות בכל אחד מהם. זכור סגולה זו אשר הטבע חננך."

ספר 8:

"(13) בחן ללא הרף את רשמי המציאות — כל רושם לפרטיו, אם תוכל. חקור את טבעו, בחן את הרגש המתעורר בעקבותיו וישׂם את עקרונות ההִגיון.".

כל זה נכון גם לדעות של אחרים, כי תזכרו, לא כל הדעות שוות. חלק בדקו מה שהם אומרים, חלק אומרים דברים עם אג'נדה. חלק מתוך תפיסה שיפוטית שלהם.

בואו נוסיף משהו שסנקה אומר בעניין.

כשמאשימים אותו שהוא מצטט את אפיקורוס לא מעט, אז הוא עונה בכמה מקומות על העניין. במאמר שלו "על המרגוע", הוא כותב:

"על זה אני עונה תיכף: הן רצונכם שאהיה דומה למדריכינו אשר קדמו לנו במפלגה? כן גם אני עושה. אני הולך בדרך – לא אשר שלחוני ללכת בה, כי אם שהלכו בה הם בעצמם".

סנקה אומר שהוא בוחן את הדרך של האנשים שמהם הוא למד. במקום אחר הוא אומר, שהם מורים שלנו לא מפקדים. 

הוא כותב: "לא מפני שהוטל עלי חוק, שלא לומר דבר נוטה מדעות זינון או כריסטיפוס; כי אם טבע הענין בעצמו סובל שאקבל דעתם. מי שמחזיק בדעה אחת לבדה, הוא כאילו נמכר לכתחילה למפלגה אחת ואינו שם לב למשא ומתן של הוועד. מי יתן והיו כל הדעות כבר חזקות כל כך, והיתה האמת גלויה וניכרת לכל, עד שלא יהיה לנו צורך לנטות מאיזו סברה שתפסנו בה; אבל כפי מצב הדברים עתה, נאלצים אנו לבקש את האמת יחד עם רבותינו שהורו אותה."

מה הוא אומר פה למעשה. ראשית, שצריך לבחון את הדעות שלנו. לא להימכר לכתחילה למפלגה אחת. אלא לעשות משא ומתן עם הדעות. הרי האמת לא גלויה לכל כי אנחנו מתנהלים לא רק מתוך הגיון. אז אנחנו צריכים ללמוד מאחרים גם. 

אבל זה מו"מ.

ויש גם מטרה שצריכה להיות לנגד עינינו. 

"הלא זה הוא מה שדורשים מן האדם, שיועיל אם אפשר לרבים, אם לא לרבים – אזי למעטים, ואם לא – אזי לקרובים, ואם לא – לכל הפחות לעצמו. כי אם יעשה את עצמו לאיש מועיל לאחרים, יתקן בזה גם את ענייני הכלל, כמו שהמשחית דרכו לא רק לעצמו הוא מזיק, כי אם גם לכל אלה שהיה יכול להיות להם לתועלת לוּ היטיב מעשיו. מי שעושה טוב לעצמו, מועיל גם בזה שנעשה מוכשר להביא עזר לאחרים."

האם הדעה והמעשים שלנו מועילים וראויים? 

אז לא להשחית דרכינו, כי אז אנחנו מזיקים לכלל. אז אנחנו צריכים להועיל גם לאחרים על ידי שיפור עצמנו. והדרך לעשות את זה כבר נרמזה קודם. לבחון את השיפוט שלנו, על מה אנחנו מתוך אגו חושבים שהוא טוב או רע. האם אנחנו מנהלים דיון עם השיפוט שלנו אודות הרשמים שלנו אם באמת הם טובים או רעים או שאנחנו רק נותנים להם ערך כזה. זו רוח האידיוטיות שנכנסת באנשים, כשהם מדברים ועושים דברים בשיפוט לא נכון. לא ראוי ומועיל. 

אם רוחם לא נכונה, הם לא עושים את עצמם מועילים אם אפשר לרבים, אם לא לרבים – אזי למעטים, ואם לא – אזי לקרובים, ואם לא – לכל הפחות לעצמו. 

סנקה כותב שהסטואים אוהבים להגיד שנכון לחיות על פי הטבע. הטבע הכשיר אותנו להיגיון ופעולה הוא אומר. מבחינת ההיגיון, אם אנחנו נבחן את עצמנו, נמצא שיש לאדם סקרנות. לגלות את מה שלא ידוע. ואנחנו מתעוררים לפי מה שנפלא. אני אוסיף שזה גם השלילי וגם החיובי. בגלל זה נפלא, זה מה שמפליא אותנו - לרבות פרובוקציה, או הבושם של בילי ג'ין. שזה יכול להיות טוב או רע. 

בגלל זה אנחנו נוסעים למקומות שאנחנו לא מכירים אומר סנקה. הן זה הוא מה שמאסף את ההמון לראות מחזות נפלאים, וזה מה שמושך אותנו לחטט ולחשוף את הטמיר ונעלם, לחקור קדמוניות ולהקשיב למה שמספרים על מידותיהם של עמים פראיים.

הטבע נתן לנו אופי סקרן. תאבה למדע קורא לזה סנקה. שנתבונן בטבע ויופיו. הוא נתן לנו יכולת להתבונן מסביבנו. 

ולא רק זקוף עשה את האדם כי אם, בעשותו אותו מוכשר להסתכלות, יצר לו ראש ממעל לגופו על צוואר קל לנטות ולהתנועע, כדי שיוכל לכונן מבטו בוקר וערב על הכוכבים במרום ולראות את סיבובם מכל צד במרחבי שטח הרקיע…  כוח הראיה שלנו מיישר המסילה לחקירתנו ומניח היסוד לידיעת האמת, למען נגיע על ידי הבחינה מן הגלוי אל הסתום ועד מה שקדם לעולם. 

עוד דבר אחד שכותב סנקה במאמרו על המרגוע שרלוונטי לנו ואז נסכם:

שלש דרכים ישנן בחיים, ועליהן רגילים לשאול איזו היא הישרה: דרך ההנאות, דרך המחקר, ודרך המעשים. נעזוב נא את הקטטה ואת השנאה הנצחת שמביטים בה על מי שדעתו שונה מדעתנו, ונחקורה נא אם אין בעלי הדרכים השונות למטרה אחת מתכוונים בשמות מתחלפים. מי שמבקש הנאות איננו תמיד מחוץ לחיבת המחקר. והחוקר איננו בלי הנאה, והשקוע בעסקיו איננו תמיד רחוק מן המחקר. תאמר: ההבדל הוא בזה, אם עיקר כוונת אדם לדבר אחד או הוא משתמש בו דרך אגב. אמנם גדול ההבדל; אך לא יוכל הדבר האחד להישאר לבדו בלי האחרים. לא יחדל החוקר מלהיות פועל והפועל מלהיות חוקר, והשלישי, בעל ההנאה (אשר בדעה אחת אנחנו, כשאנו מגנים אותו) לא בהנאה סתם הוא בוחר, כי אם בזו שחשב מחשבות אודותה.

סנקה כותב פה שיש את דרך ההנאה, דרך החקירה ודרך העשייה. יש אנשים שפועלים ליהנות, יש שפועלים כדי ללמוד ויש שפועלים כדי לעשות. לעבוד ולפעול. 

אז הוא כותב נעזוב נא את הקטטה ואת השנאה הנצחת שמביטים בה על מי שדעתו שונה מדעתנו, ונחקורה נא אם אין בעלי הדרכים השונות למטרה אחת מתכוונים בשמות מתחלפים.

הכוונה היא שצריך לבדוק כל אחד מאלה, את הפועלים למען הנאתם, או לשם המחקר או למען העשייה. כי אפשר להנות לאחר מחשבה. לחקור בהנאה ולעשות לאחר למידה. 

מה שקובע אם זה טוב או לא, האם זה בא לאחר מחשבה מקדימה. ואז מוסיף סנקה:

כי גם אפיקורוס ששם את ההנאה בעיקר תורתו, טען שלפעמים נכון לבחור בייסורים אם בעקבות ההנאה תבוא חרטה והיסורים יהיו קלים יותר מפגעים יותר קשים שיכולים לבוא אחרת. דהיינו, ההיגיון הוא מתאים לכל השיטות - ההנאה, הלמידה והפעולה והעשייה. 

נסכם

תשמרו על הסקרנות. תבחנו את הרשמים שלכם על ידי שיהוי שיפוט. כי הדיון שאנחנו עושים אודות הרשמים, הוא החלק שימנע מאיתנו לתת הסכמה למשהו לא נכון ולא ראוי ולהפוך אותו לאמת מבחינתנו. אף אחד לא משקר לנו, אנחנו משקרים לעצמנו. מי שמשקר לנו, פוגע בעצמו. מי שמנסה לשכנע אותנו במשהו או למכור לנו משהו, האם הוא עושה זאת כי הוא פועל למען רווחת הרבים? בכל אופן, לא הוא או היא פוגעים בנו, אלא הבחירה שלנו לתת הסכמה לדברים. אם לא ניהלנו דיון עם עצמנו שבוחן את הרשמים והדימויים. עצם האימון להשהות את השיפוט שלנו מועיל. ככה לא נמהר להסכים כל דימוי. 

ככה אנחנו בעלי שיפוט טוב יותר אודות מה נכון ומה לא, מה ראוי ומה לא. זה אימון מתמיד. תמיד לבחון למה אנחנו נותנים ערך חיובי ולמה שלילי. 

שיהוי השיפוט זה אימון מאוד מאוד חשוב. כיוון שככל שנעשה אותו יותר, ככה נשפר את היכולת שלנו לפעול נכון. זה יבוא לנו באוטומט והחיים שלנו ישתפרו פלאים. בלי שנשים לב אפילו. אפשר להנות, לעשות וללמוד רק צריך שההיגיון יהיה מקדים. 

תזהרו שהשקר לא יהפוך לאמת כי זה לא שקר אם אתם מאמינים לזה. 

ואז תזכרו ש "אם הדבר אינו יאה, אל תבצעוֹ; אם אין הוא אמת, אל תאמרוֹ". זה תלוי בכם. 

אז עד  כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב