כולנו יודעים שהעולם נברא בשישה ימים וביום השביעי אלוהים נח מכל מלאכתו. גם פיליפ הנרי גוס,
(Philip Henry Gosse; 1810 - 1888)
מדען בריטי במאה ה-19 האמין בזה ללא עוררין. למעשה האיש חי בסתירה מסוימת בין דרכו המדעית לבין אמונתו הדתית. הוא אפילו ייעץ לדרווין ושוכנע בממצאיו. איך מסתדרת האבולוציה עם האמונה בבריאתנות? שהעולם נברא בשישה ימים? שנתיים לפני שפורסם "מוצא המינים של דרווין, פרסם פיליפ גוס ספר בשם "אומפלוס". בהמשך תבינו למה זה שם הספר. הספר נחל כישלון אבל המדען המאמין לא קיבל זאת ושינה את שם הספר ל"בריאה". זה לא עזר.
פיליפ גוס ניסה ליישב את הממצאים של גיל העולם עם הסיפור המקראי. כיצד יתכן שיש הוכחות שהעולם בן מיליוני שנים בעוד שהאמונה אומרת שהעולם הוא בין 6,000 שנה? יש שהסבירו שהספירה הייתה שונה פעם. אבל גוס הסביר, שאלוהים ברא את העולם כמו שכתוב בספר בראשית, אבל נתן לו מראה ישן. כלומר, כל המאובנים, כתובות עתיקות, דינוזאורים, טבעות בגזעי עצים, הם כולם חלק מהברואים בשישה הימים. פשוט נבראו ישנים. הוא גם טען שהאדם הראשון שנוצר מעפר ושלא מלידת אישה, נוצר עם טבור למרות שלא נולד אלא נוצר. מכאן שם הספר אומפלוס=טבור ביוונית. הוא יצר תאוריה מאוד מסובכת בניסיון לחיות בשלום עם 2 צדדי הסתירה. הוא נחל כישלון כי גם אנשי האמונה לא קיבלו את התאוריה ובצדק, למה להניח שאלוהים עשה מניפולציה ורימה וגם אנשי המדע לא קיבלו את הסיבוך שהוא ייצר.
אבל הטיעון שלו לא נעלם.
בריאתנים למיניהם המשיכו להסביר את גיל העולם באותו אופן. כנגד נוצרה תיאוריה חדשה המתנגדת לטיעון של הבריאתנים הללו. התאוריה החדשה, אינה באמת תאוריה שאנשים מאמינים בה, אלא היא טיעון שנועד להפריך טיעון אחר. בדומה לטיעון שמי שלא מאמין באלוהים צריך להוכיח שאין אלוהים. כך כנגד קם הטיעון שמי שלא מאמין "במפלצת הספגטי המעופפת", צריך להוכיח שהיא לא קיימת. איך להוכיח שמשהו לא קיים?
אז התאוריה החדשה נגד הטיעון שהעולם נברא כמו שכתוב במקרא, אבל בגיל מופלג, היא הסיבה למאמר שלנו כי היא תרגיל מחשבתי מעניין.
היא נקראת "יום חמישי האחרון" או "last thursdayism". היא למעשה אומרת, שהעולם נברא ביום חמישי האחרון. עכשיו תאמרו, אבל אני זוכר גם את רביעי שלפני וגם כמה שנים אחורה. יש לי אפילו דברים שרשמתי לעצמי עם תאריך ושמרתי הרבה לפני יום חמישי האחרון. יש לי קטשופ במקרר עם תאריך ייצור מלפני שנתיים, אני זוכר את הולדת 3 ילדיי והגדולה בת 15 נכון להיום. יש לי תמונות מהחתונה שלי, מהחתונה של הוריי. אז תאמר התאוריה: ביום חמישי האחרון אלוהים יצר את כל העולם עם הזיכרונות שלי, עם כל מה שיש לי לכאורה מלפני יום חמישי האחרון, אפילו עם הגאולוגיה של העולם, ההיסטוריה המשותפת שכולנו יודעים ומכירים ואפילו אור הכוכבים שלקח לו מיליוני שנים להגיע מהמקור בכוכבים עד אלינו. הכל נוצר ביום חמישי שעבר. אם העולם נוצר לפני 6,000 שנה (על פי האמונה) אבל רק נראה כאילו נוצר לפני מיליוני שנים, מה מונע ממני להגיד שהוא נוצר בחמישי האחרון? אז אמנם תיאוריית "יום חמישי האחרון" היא נגד הטיעון הבריאתני ולא משהו שבאמת מאמינים בו, אבל כמו שאמרנו, התאוריה הזאת היא גם תרגיל מחשבתי מעניין.
כי אם המחשבה שהעולם נוצר ביום חמישי האחרון וכל זיכרונותינו וההיסטוריה המשותפת לכל העולם היא רמאות ושקר, זו מחשבה מטרידה. מטריד שלא באמת היתה השואה אבל כולנו יודעים שכן וחלקנו עם נושאים איתם טראומות חיות כתוצאה מכך. כך גם מלחמות וחיילים עם פוסט טראומה. כי למה צריך זיכרונות נוראיים כאלה אם הם לא באמת התרחשו? מטרידה המחשבה שישנם אנשים בכלא, הם וכולנו יודעים שהם שם שנים, אבל אם העולם נוצר ביום חמישי הם לא באמת ביצעו את הפשעים בגינם הם כלואים, זה מטריד. בוודאי יש אנשים שלא מדברים עם שכניהם שנים בגלל ויכוח על חניה, או שכן שטפטפה לו שקית האשפה בחדר המדרגות ולא ניקה אחריו, אבל מה אם זה זיכרון שהושתל בי שנוצרתי עם שאר העולם ביום חמישי האחרון? אז עדיין אני צריך להמשיך לא לדבר עם השכן?
ועכשיו לסטואיים
כולנו חיים עם משהו מהעבר שמנהל אותנו. הרקליטוס הקדם סוקרטי שהשפיע מאוד על הסטואים, אמר שאי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים. כי גם הנהר השתנה וגם זה שנכנס לנהר בפעם הראשונה, הוא שונה כשהוא נכנס שוב לנהר. יש לזה משמעות דומה לתיאורית "יום חמישי האחרון", נוצר הווה כרגע כשאני נכנס לנהר, כאשר אני עם זיכרונות, עם היסטוריה ועם דברים מן העבר שמנהלים אותי למרות שאני כבר שונה והמציאות שלי כבר לא אותו הדבר כמו שהייתי כשנכנסתי לראשונה לנהר או שהתרחשו לכאורה המקרים שבזיכרוני.
מאחר ואי אפשר בלי ציטוט סטואי אז להלן ציטוט מתוך מרקוס אורליוס: "אפילו תחיה שלושת אלפים שנה, או פי־עשרה מכך, זכור עם זאת כי אין איש מאבד אלא את חייו שאותם הוא חי בהווה; ואין הוא חי אלא את אותם חיים שהוא מאבד. הנה כי כן בין ארוכים יהיו בין קצרים עד מאוד, נִקווים החיים כולם למקום אחד. הן ההווה שווה לכולם ולפיכך מה שחלף שווה אף הוא, ומה שאובד אפוא הִנו רגע קצרצר. לא יכול אדם לאבד את העבר ולא את העתיד, הרי כיצד יינטל ממנו מה שאינו ברשותו?"
כשחושבים על זה, מרקוס אומר לנו, תחיו עכשיו בהווה. אדם לא יכול לאבד את העבר או את העתיד שלו כי הם לא ברשותו. ההווה שלו הוא היחיד שברשות האדם. "אין הוא חי אלא את אותם חיים שהוא מאבד", רבים האנשים שחיים את החיים שאיבדו בעבר.
מי שזוכר אפיקטטוס לימד את דיכוטומיית השליטה, מה בשליטה שלי ומה לא (אפשר להאזין לפרק 12 בהסכת פה באתר או בספוטיפיי לשם הריענון). העבר והעתיד, אינם בשליטה שלי. אדם היושב בכלא, אין לו שליטה על כך, אבל הוא עדיין חי היום. גם אנחנו צריכים לנהוג בסלחנות כלפי הזולת כי מה שהיה בעבר צריך להישאר בעבר. זה לא אומר שלא צריך להרחיק מהחברה מי שמסוכן, כי הוא מסוכן היום, אבל ניתן לשקם אותו היום. אפשר להמשיך לא לדבר עם השכן שטפטף משקית האשפה במדרגות, אבל אנחנו לא מדברים איתו היום- ברגע בו אנחנו חיים בשל אירוע שחלף ואיננו עוד. ציטטתי בעבר ממרקוס אורליוס שאומר שיש ללמד את הזולת או לסבול אותו. אז אם יש לי אפשרות לנהל דיון היום עם השכן לגבי נושא האשפה ולהיטיב את המציאות שבה אנחנו חיים, עליי לעשות זאת או לסבול אותו. זה עוד עמוק מכך, זה גם אומר להוריד שיפוטיות. כי היא מבוססת על עבר כלשהו שלא קיים. אנשים משתנים, לומדים ואנחנו עדיין שופטים אותם על בסיס העבר ודברים שלא רלוונטיים יותר. מרקוס אורליוס גם אומר לנו בציטוט שהחיים, ארוכים או קצרים נקווים למקום אחד, ליומנו האחרון. סנקה כותב "אתה מפחד מהמוות - אבל תגיד לי, החיים שאתה מנהל שונים באמת מלהיות מת?". הוא כותב שגם חיינו אינם קצרים, אלא שאנחנו פשוט מבזבזים את רובם.
הציטוט האחרון ממרקוס אורליוס להפעם, מסכם את הדברים מאוד יפה "שלמות האופי ניכרת בזאת: חיה כל יום כאילו היה אחרון ימיך, ללא התלהמות, ללא אדישות וללא יומרות".
שימו לב שהעצה שמרקוס נותן לעצמו היא לחיות היום. מי שמכיר, יש דמיון ל"שיבה הנצחית" של ניטשה.
אז לסיכומו של דבר, גם אם הבריאתנים צודקים והעולם נברא ע"י אלוהים בשישה ימים או שהם טועים ובמפץ הגדול ובאבולוציה הגענו עד הלום, עדיין נכון לנהל את החיים, כאילו העולם נוצר ביום
חמישי האחרון. כאילו פעם ראשונה אנחנו נכנסים לנהר. ההווה הזה עכשיו הוא חוויה ייחודית. אני ממליץ לדמיין מעת לעת שהעולם נוצר ביום חמישי האחרון או אפילו לפני 5 דקות, זה יאפשר לשחרר דברים שלא צריכים לנהל אותנו.
Comments