שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית.
היום פרק מיוחד לרגל המצב בארץ. החלטתי לעשות פרק שאולי יעזור למי שיקשיב לו להתמודד קצת יותר טוב.
אני מבסס את מה שאני מציע לכם על ההנחות הפילוסופיות של הפסיכותרפיסטים, מבשרי התרפיה הקוגניטיבית התנהגותית. ה CBT. אהרון בק ואלברט אליס, פיתחו את הפסיכותרפיה שלהם כאשר שניהם כותבים שהם קיבלו השראה מהפילוסופיה של העת העתיקה ומהסטואים בפרט.
דיסקליימר קטן לפני שנתחיל. הפרק היום יהיה ממוקד לדרך שאפשר להתמודד, אבל מה שאני מציע צריך להיות תפיסת עולם עם אימון מתמיד. אם אתם כאלה שעושים את האימון הסטואי לפני שחוויתם את האירועים, ההתמודדות טובה יותר על אף שקשה. אם לא, עדיין אותו אימון יעזור לכם להתמודד אבל תצטרכו להשקיע בו הרבה אנרגיה.
הפרויקט המרכזי של אפיקטטוס הוא להמחיש לכל מי שמאזין לו ששום דבר לא מצוי לחלוטין בשליטתנו מלבד השיפוט שלנו. התשוקות שלנו והמטרות והיעדים שלנו. בעיקר הבחירות שלנו. אפילו הגוף שלנו ופעולותיו אינן לגמרי שלנו או תלויות בנו. המסקנה היא ששום דבר שנמצא מחוץ לשכל החושב או הרצון שלנו אינו יכול, מטבעו, להגביל או לתסכל אותנו אלא אם כן נבחר לתת למשהו לעשות זאת.
מי שהאזין לפודקאסט בעבר שמע אותי מצטט את הפרק הפותח של ספרון "המדריך" של אפיקטטוס: "הדברים הקיימים נחלקים לשני סוגים: אלה הנמצאים בשליטתנו ואלה שלא. הדברים שבשליטתנו הם: דעה, דחף, תשוקה, הימנעות, ובקיצור — כל מה שהוא פרי עשייתנו. הדברים שאינם בשליטתנו הם: הגוף, נכסים, מוניטין, משרות ובקיצור — כל מה שאינו פרי עשייתנו."
הנקודה המפוספסת של כולנו, ואני אחזור על זה גם מאוחר יותר היא ההבנה שכדי שתהיה לנו שלוות נפש וחוסן נפשי, אנחנו חייבים להיות בפיקוח מתמיד על השיפוט שלנו. ממש בכל רגע נתון להביא את השכל החושב שלנו ולא דברים חיצוניים לו, להיות אחראי על הטוב או הרע שאנחנו חווים.
בסופו של דבר, כל מה שמשפיע עלינו לטוב ולרע תלוי בשיפוט שלנו ואיך שאנחנו מגיבים לנסיבות שנכפות עלינו.
אני לא נכנס לשאלות מוסר גדולות על רוע ועוול. אני ממקד את הפוקוס באתיקה שלי. שאלות מוסר גדולות, כמו תועלתנות, או דאונטולוגיה ועוד, הן לא מה שיעזרו לשלוות הנפש שלי.
אז כשאני מדבר על שיפוט אודות מה טוב ומה רע, הוא בבחירות שלנו ולא הפשעים המחרידים של החמאס.
כמו שאמרתי, אפשר למצוא אצל אפיקטטוס שיטה פסיכותרפיוטית מאוד דומה בהנחות המקדימות שלה לפסיכותרפיות מודרניות כמו CBT. גם התרפיה הקוגניטיבית התנהגותית וגם הסטואיות נותנות דגש מרכזי על תפקיד הקוגנטיבי. הקוגנטיבי - השיכלי הוא מה שקובע את הסיבה ואת התרופה להפרעות רגשיות.
זו נקודה חשובה. השכל שלנו הוא הסיבה להיותנו מוטרדים והוא גם התרופה להיותנו מוטרדים.
אפילו שזה יכול לקחת חיים שלמים כדי ללמוד את הדקויות של הפילוסופיה הסטואית וההשלכות שלה. הבסיס שלה נועד להיות מתומצת למילים בודדות.
אפיקטטוס כותב בספר השיחות (ספר ראשון פרק 20 - 14-15):
"העיקר החשוב ביותר בתורת הפילוסופים קצר הוא בתכלית הקיצור. אם רוצה אתה להכיר זאת, קרא בחיבוריו של זינון ותראה. כלום בעצם יש צורך בדברים מרובים כדי לומר: 'תכלית האדם היא ללכת בדרכי האלוהים, ומהות הטוב היא שימוש הראוי ברשמים'? אבל אם תשאל מהו האלוהים? ורושם מהו? ומהו הטבע ביחיד, ומהו ביקום? והנה לפניך עניין המצריך עיון רב".
נתחיל מהסוף הציטוט, הוא מתייחס למה שאמרתי שלא נתעסק בשאלות מוסר גדולות, אלא באתיקה הפרטית של כל אחד מאיתנו.
בהתייחס לתחילת הציטוט, בפילוסופיה הסטואית ללכת בדרכי האל או הטבע זה אותו הדבר. בעיקרו זה מצריך לקבל בשלווה את הדברים שקורים מחוץ לשליטתנו. קשה עד בלתי אפשרי בימים טרופים שאנחנו עוברים, אבל תזרמו איתי. שימוש ראוי ברשמים משמעו להתאמן בחוכמה מעשית. זה אומר לבחון האם הרשמים שלנו מייצגים דברים שבאמת בשליטתנו. כמו שיפוט ערכי או כל דבר חיצוני שנמצא לא בשליטתנו הישירה. דברים כמו נסיבות שנקלענו אליהם.
הסטואים ראו בלימוד הפילוסופיה - החוכמה המעשית מבוססת על בחינת הנחות מוקדמות שלנו. אם זה אינטואיציות, אמונות, ומה שמביא לרגשות שלנו. מה שמעורר אותם. אנחנו כושלים ביישום של השיפוט שלנו באופן מתמיד או לחשוב על ההשלכות של האינטואיציות או אמונות שלנו.
ספר 1 פרק 22.9-11: "ובכל תכלית ההשכלה מהי? ללמוד ליישם את מושגינו המוקדמים הטבעיים לכל מקרה מיוחד בהתאם לטבע, ויתר על כן, להבחין בין הדברים המסורים לרשותינו לאלה שאינם מסורים לרשותנו. הדברים המסורים לרשותנו הם רצון החופשי וכל מעשיו, והדברים שאינם מסורים לרשותינו הם הגוף ואבריו, נכסים, אחים, בנים מולדת, בקיצור כל אלה הדברים, שאנו נמצאים בכפיפה אחת איתם. ובאיזה תחום נקבע, את 'הטוב', לאיזה סוג דברים ניישם אותו ? לזה המסור לרשותנו."
הציטוט הזה מקבל תוקף משמעותי היום. אחינו, בנינו ובנותינו והמולדת שלנו לא בשליטתנו. האדם החכם כפי שרואים אותו הסטואים, מתמיד ללא הפסק במיינדפולנס שלו - תשומת ליבו נתונה תמיד ללא הפוגה לפעולות שהם במסגרת רצונו החופשי והשיפוט החופשי שלו.
הפרעות רגשיות מקורן בחוסר תשומת לב לשיפוטינו ובהיותנו מושפעים מגורמים חיצוניים בשל כך. להיות קשורים יותר מידי לתשוקות לדברים, הנאות, ממון ושבח מאחרים. גם להיות חרדים מכאב, עוני וביקורת.
הציטוט הבא מאפיקטטוס יהיה מעט ארוך יותר אבל רק כי הוא כל כך הולם את המצב בו אנחנו מצויים. הוא מהספר ה 3 שלה שיחות (פרק 3 14-19):
"צריך שהכלל הזה ינחך, מעל לכל דבר אחר, בכל מעשי התאמנותך. משרק עולה השחר, צא מביתך, וכל מי שמזדמן לך לראות או לשמוע, בדקהו, ושאל את עצמך וענה כמי שעונה לחוקר : מה ראית? אשה יפה או נער יפה. השתמש בכלל שלך: כלום דבר זה תלוי ברצונך החופשי או בלתי תלוי בו? הוא אינו תלוי בו. ובכך, סלקהו. מה ראית? אדם מבכה את בנו. השתמש בכלל שלך: המוות אינו תלוי ברצוננו החופשי. ובכן, סלקהו. האם פגשך הקונסול? השתמש בכלל שלך: משרת הקונסול מה טיבה ? התלויה היא ברצוננו החופשי או לא? היא אינה תלויה בו. סלק גם אותו.
אילו היינו עושים כך והיינו מתאמנים לפי הכלל הזה מדי יום ביומו, מעלות השחר עד צאת הכוכבים, באלים, ודאי היינו משיגים משהו. אבל האמת היא, שאנו עומדים פעורי פה לפני כל רושם שמגיע אלינו, ואנו מתעוררים לרגע קט, (אם בכלל אנו מתעוררים), רק בבית הספר, ואחר כך אנחנו יוצאים החוצה, רואים אדם מקונן ואומרים: "אבוד הוא האדם", או אם קונסול הוא זה, אומרים אנו: "אדם מאושר הוא זה" ואם גולה הוא - "המסכן", אם אדם עני - "אין לו במה לקנות לעצמו לחם".
שומה עלינו לעקור מהשורש את הדעות הקלוקלות האלה; לדבר זה עלינו לתת את כל ליבנו, כי הבכי מהו ומהן האנחות? עניין של דעות. ומהו המזל הרע ? דעה. מהן המריבות, פילוג דעות חיפושי מומים, הקטרוגים, הכפירה והטיפשות? כל אלה הן דעות ולא שום דבר אחר. ולא עוד אלא דעות שאנו מביעים על דברים שאינם תלויים ברצוננו החופשי, כאילו היו דברים טובים או רעים. אילו היה רק מעביר אדם את דעותיו לדברים התלויים ברצונו החופשי, הרני ערב לכם שהיה חי חיי שלווה, תהנה הנסיבות אשר תהנה".
אפיקטטוס מאוד ברור בקטע הזה והוא חיוני להתקדמות לקראת שלוות נפש. הערנות שלנו למה שאנחנו אומרים לעצמנו על כל חוויה, רושם ואירוע זה מה שמייצר לנו את השיפוטים ואת הרגשות הבאות בעקבות.
הדוגמאות של אפיקטטוס הן שיפוט ערכי שאנחנו נותנים לדברים שלא בשליטה שלנו. זה לא הדברים עצמם. זה חשוב לזכור. בכל פעם שהדברים או האירועים עצמם מעוררים בנו תשוקה, חרדה, רחמים, כעס, או עוד רגשות, הן הפרעות עצמיות. אנחנו גורמים להן. הם לא תוצאה של האירועים החיצוניים.
אני מודה שכשאני רואה סרטונים על מה שאנחנו עוברים, העיניים שלי דומעות. דרך אגב, הן דומעות כשאני רואה התגייסות עזרה הדדית של העם וכשאני רואה את הזוועות. אבל אז אני מכריח את עצמי להחזיר את הפוקוס לדברים שבשליטתי.
אפיקטטוס נותן דוגמא של בקבוק מים שקרן אור חודרת לתוכו כמייצג של התפיסה שלנו לאירועים חיצוניים. אם מנערים את הבקבוק והמים, הקרן אור מוטרדת ונשברת. כך גם כאשר השכל שלנו מוטרד ע"י שיפוט פנימי לוקה, אירועים חיצוניים נראים לנו מטרידים.
אנחנו אלה שמקרינים את הרגשות שלנו על האירועים החיצוניים.
החכם הסטואי רואה את כל האירועים בדיוק באותה קרן לא מופרעת כי השכל שלו יציב בכל מה שקשור להצמדת חשיבות וערך לדברים חיצוניים. השיפוט שלנו צריך להיות מופנה לאיך שאנחנו רואים את האירוע. איך אנחנו שופטים אותו.
להגיד איזה מצב נוראי, זה להשליך את השיפוט שלנו על אירוע חיצוני. עם זאת, עדיף להעביר את השיפוט ואפילו אולי שיפוטיות על איך שאני רואה את האירוע- על האוטומטיים שלנו.
יש מעט שאנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את העולם כמו שהוא. עם זאת אנחנו יכולים לקחת אחריות על המחשבות שלנו עצמנו ולהתאמן כל הזמן על לשנות אותם שיהיו כפי שהעולם הוא בפני עצמו.
זאת אומרת שסטואי מחפש כל הזמן את היושרה הפנימית. את האותנטיות שבראיית העולם שלנו. לא אותנטי באמירה שזה אני וזהו אלא אותנטי- אני רואה את העולם כמו שהוא.
ספר 1 פרק 25.3-5:
"-אבל הדריכני נא.
-במה אדריכך? וכי לא הדריכך זאוס? האם לא נתן לך את הדברים אשר לך הם נטולי עיכובים ומעצורים, ואילו הדברים שאינם שלך ניתנים לעיכובים ומעצורים? אילו הדרכות הבאת איתך, כשבאת הנה מלפניו, ואילו פקודות? שמור מכל משמר את אשר ברשותך ואל תחמוד את אשר ברשות אחרים. מהימנותך ברשותך היא; כבוד עצמך ברשותך הוא. ומי, איפא, יכול לגזול ממך את אלה? מי ימנעך מלהשתמש בהם, זולתך עצמך? ואת עצמך, כיצד אתה עושה זאת? בשעה שהינך שואף לדברים שאינם שלך, מאבד אתה את אשר לך, משקבלת הוראות ופקודות כאלו מזיאוס, אילו הוראות תבקש עוד ממני?"
במקום אחר פרק 1.29.4 אומר אפיקטטוס: "את החוק הזה קבע אלוהים ואמר: 'אם רוצה אתה במשהו טוב, אפיקהו מעצמך'..".
מה שאומר שאת הערך הגדול ביותר על האדם לא לתת לשום דבר חיצוני כלשהו. אלה בהשגת מודעות עצמית ושליטה עצמית. כלומר, המידה החשובה ביותר של חוכמה מעשית.
בתשומת לב לשיפוט שלנו אנחנו יכולים לשנות את את הדרך שבה אנחנו חושבים על החיים. לשפוט את הערך שאנחנו נותנים לדברים, ולהשיג שליטה על הרגשות שלנו- בעיקר על המטרידים. אפיקטטוס אומר שהמידה שבה אנחנו נותנים ערך לדברים שלא בשליטתנו, כלומר המידה שבה אנחנו חושבים שלדברים חיצוניים יש להם ערך בפני עצמם ולא ערך שאנחנו נתנו, היא המידה שבה אנחנו משחיתים את חופש הבחירה שלנו. אנחנו משעבדים את עצמנו לחיצוניים.
החיים הם מה שאנחנו עושים מהם. "הדברים החומריים, אינם טובים ואינם רעים, אבל לא כן השימוש בהם" (2.5.1-השיחות).
אפיקטטוס גם אומר שלא רק החומר, אלא גם ההיקש ההיפותטי. כל מה היפותטי, אינו טוב או רע בפני עצמו. השימוש שלנו בו. דעות מסוימות, אמונות וכד'. כלומר החלק החשוב הוא הבחירה שלנו לפעולה.
סיכום ביניים קטן:
תתמקדו במה שבשליטה שלכם. כל הזמן. במה אתם יכולים לעשות וממה אתם יכולים להמנע.
כמו שהאלגוריתם של הרשתות החברתיות דוחף לכם בפוש עוד תוכן שדומה למה שהתעקבתם עליו, ככה אתם צריכים למקד את השכל בבחירות שלכם באיזה תוכן אתם צורכים ועל מה אתם נותנים דגש. תמיד שיהיה לבחירות שלכם.
תעצרו את הבינג'.
עניין נוסף.
דיברתי בפרק אחר על פילוסופיית החובות של אפיקטטוס.
לכל אחד מאיתנו יש חובות. כבן, כאב, כבת, כשכנה, כרעיה. כבעל. כחברים בקהילה. כמשוייכים לעיר, לעם, למדינה ולאנושות. יש עוד. מחויבות לחברים. יש חובות בבית, התפקיד שלי הוא הכביסה, התפקיד שלך הוא לספר את הסיפור לפני השינה.
האחריות של כל הורה היא גם על שלוות הנפש של הילדים שלו.
כשהייתי בחוץ עם ביתי בת ה 6 והחלה האזעקה, גם חשבתי שהחובה שלי לדאוג שהיא לא תפחד, שהיא לא תזכור את האירוע כטראומטי.
אז רצנו כשעשיתי מהחוויה תחרות והורדתי את הסטרס מכל החוויה. זה כן בשליטה שלי. הבחירות שלי הן גם במסגרת החובות שלי. השליטה שלי היא גם להיות אחראי על החובות שלי.
בשליטה שלי לבדוק שהשכנה המבוגרת שגרה לבד מסתדרת. בשליטה שלי לתרום דם. בשליטה שלי החובות שלי לשלוות הנפש של משפחתי. עד כמה שיש לי השפעה.
תמקדו את תשומת הלב שלכם במה שאתם בוחרים לעשות במסגרת החובות שלכם למעגלים השונים הסובבים אתכם.
סנקה אמר שאנחנו צריכים להיות בסביבת אנשים שמשפרים אותנו, או שאנחנו משפרים אותם.
זה גם חלק מהחובה שלנו. זה גם אומר להיות דוגמה טובה ולחזק את הסובבים אותנו ולהתחזק מדוגמאות חיוביות.
אני אקטיבית בוחר להסתכל ברשתות על פוסטים של גבורה, עזרה ודברים חיוביים. אני בוחר לדפדף פוליטיקה נמוכה וסיפורי אימה.
אני מעצים את שלוות הנפש שלי בניהול הבחירות שלי.
זה הדבר היחיד שבשליטתי.
היו בטוב.
מרתק