שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית.
תודה לבית אריאלה על אפשרות השימוש באולפן שלהם. שמי ברק קידר.
אני עוסק בייעוץ פילוסופי, לומד ומתרגל פילוסופיה סטואית.
אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק ואינסטגרם של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, שם יש פוסטים מעניינים. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
נתחיל בסיפור היסטורי…
הסיפור שלנו מתחיל במלחמה הפונית השנייה, המכונה לעיתים "מלחמת חניבעל". התרחשה בין הפיניקים מקרתגו בסביבות 230 לפנה"ס לרומאים. קרתגו הייתה עיר פיניקית בצפון אפריקה באיזור תוניס של ימינו. מהשם "המלחמה הפונית השניה" ניתן להסיק שהייתה גם ראשונה. אכן שנים קודם הרומאים ניצחו את קרתגו והשפילו אותם במס כבד. הפיניקים היו זקוקים לתבואה מסיציליה ומתכת מסרדיניה, חיפשו ומצאו חלופות וכבשו את הספניה - בספרד של ימינו.
עובדה זו עוררה את רומא לצאת למלחמה נוספת בקרתגים "המלחמה הפונית השניה". האגדה מספרת שאביו של חניבעל : חמילקרת ברקה השביע את חניבעל עוד בהיות ילד לשנוא ולהילחם ברומא.
חניבעל שהיה מלומד ומיומן בתור בנו של המלך. אסף צבא שכוחו כלל בסך הכל בערך 120,000 חיילים רגליים, 16,000 פרשים וכמה עשרות פילים. הוא שלח בערך 20,000 חיילים רגליים ו-2,000 פרשים להגנת אפריקה, ומספר דומה הותיר בספרד תחת פיקודו של אחיו.
הרומאים ציפו שחניבעל יתבצר בהיספניה- ספרד של ימינו. לכן שלחו את מרבית הכוחות לאזור. אולם תוכניתו של חניבעל הייתה אחרת, הוא תכנן להכות במקום שבו הרומאים לא יצפו להתקפה, באיטליה עצמה.
כדי לבצע משימה מורכבת זו ולהגיע אל איטליה עמדו בפני חניבעל שתי אפשרויות. הראשונה הייתה להפליג דרך הים מהיספניה לאיטליה, השנייה הייתה מורכבת יותר, לחצות את גאליה (צרפת של ימינו) ולאחר מכן את הרי האלפים הקשים למעבר, וכך לחדור אל צפון איטליה. לכאורה הייתה הדרך הראשונה פשוטה יותר, אולם חניבעל בחר בדרך השנייה. חוקרים רבים תוהים מדוע בחר חניבעל בדרך המסובכת יותר לכאורה במקום בדרך הים הפשוטה. הסברה היא שעליונות הרומאים בים הרתיעה את חניבעל.
חניבעל השאיר כוחות במקומות שכבש ועשה הסכמים עם שבטים גאליים שגם כן נלחמו ברומאים. בספטמבר 218 לפנה"ס הוא החל את המסע בהרי האלפים. כצפוי הייתה המשימה קשה ביותר. בחורף הטמפרטורה באזור יורדת במהירות, הגבעות מכוסות בשלג תמידי וקרחוני ענק נוצרים ביניהן. חייליו האפריקאים של חניבעל לא היו רגילים לקור כזה, קשה היה למצוא אוכל בכמות מספקת עבור הפילים שחלו בזה אחר זה. בנוסף על כך הטרידו אותם שבט פראי גאלי שחי בהרים. כאשר הגיע חניבעל לפסגות והחל לרדת, התברר שהמעבר כולו חסום בקרח ובשלג, מה שגרם למעידת החיילים והסוסים. חניבעל השתמש בדרכים לא שגרתיות כמו הבערת הקרח והתזת יין עליו, כדי לפנות את הדרך. לבסוף נחת חניבעל בעמק הפו באיטליה עם 20,000 חיילים רגליים ו-6,000 פרשים. המסע כולו לקח בערך חמישה חודשים, במהלכו איבד חניבעל רבים מחייליו.
חניבעל המחיש לחייליו שהאלפים מאחוריהם והרומאים לפניהם ולמרות המסע, הם ניצחו את הקרבות הראשונים עם הרומאים.
ההצלחות של חניבעל גרמו לרומאים לחשוש מפלישה לרומא ומינו דיקטטור דבר שנעשה בשעת חירום בלבד. האסטרטגיה הרומית הייתה להתיש את חניבעל ולא להילחם מולו ישירות. תוך ניצול טעות של חניבעל כלאו הרומאים את צבא חניבעל במעבר צר בין הרים. כאן הוכיח חניבעל כושר צבאי ויצירתי ביותר, הוא הורה לקשור לפידים בוערים לקרניהם של שוורים, ולשחרר אותם. הרומאים בחשכת הלילה סברו שאלו חייליו של חניבעל מיהרו ללכוד אותם, ואפשרו לחניבעל לעבור בשלום.
חניבעל המשיך להילחם באיטליה וחזר לקרתגו רק בשנת 203 לפנה"ס- כמעט 15 שנה לחם חניבעל על אדמת איטליה עד שחזר להגן על צפון אפריקה מפני הרומאים.
סיפורו של חניבעל לא נגמר פה. אבל את הפואנטה של הפרק אפשר כבר להסיק.
חניבעל שהתמודד עם ההשפלה שחווה מהרומאים, חיפש דרך להתמודד עם מעצמה בעלת יתרון מובהק על הפיניקים. הוא החליט להעביר את הקרב לאיטליה ובכך להשתחרר מעול הרומאים. לגרום להם לעבור מהתקפה להגנה.
הוא ידע שאין לו יתרון בים, אז החליט לחצות את האלפים עם צבא של אפריקאיים, עם סוסים ופילים - בחורף מושלג.
הוא המיס קרחוני שלג כשהצית אותם עם יין.
אח"כ כשנלכד במעבר צר בין הרים, מצא דרך להטעות את הרומאים ולצאת מהמלכודת.
הדוגמאות הללו נועדו להמחיש 2 נקודות סטואיות. נחזור אליהן לאחר הציטוטים ממרקוס אורליוס:
הראשון:
ספר רביעי (1)
"כל אימת שהיסוד המנהיג בתוכנו פועל על פי הטבע, ניצב הוא מול האירועים באופן המאפשר לו כל העת להסתגל על נקלה לדברים המעשיים ולמציאות הנתונה. זאת מפני שאין הוא מתמודד עם שום חומר כפי בחירתו שלו, אלא נוקט הסתייגות כלפי כל הנקרה בדרכו; הוא משייך לעצמו את החומר הבא לקראתו, כאש הגוברת על כל המושלך לתוכה; להבת נר הייתה אומנם כבה בשל כך, אך מדורה בורקת חיש מטמיעה את כל הנערם עליה, מאכלת אותו ובשל כך אף מיתמרות להבותיה ביתר שאת."
השני
ספר 5 (20)
"מצד אחד האדם הוא הקרוב אלינו מכל, היות שעלינו להיטיב עם בני האדם ולשאתם, אמנם אם מי מהם יפריעו את מהלך פעולותי הפרטיות, כי אז הופך האדם בעיני לאחד מאותם דברים ניטרליים, ואין הוא שונה משמש, רוח או חיית בר. אלה יש ביכולתם להפריע פעולה כלשהי, אך הם אינם מהווים מכשול לרצוני ולהלך רוחי משום כוח ההסתייגות וההסתגלות שבי. הלא המחשבה יכולה לשנות כל גורם המכשיל פעולתנו ולסגלו לתועלתה; לפיכך, אותו גורם שהיה בעוכרי פעולה מסוימת הופך מועיל לזו הפעולה, ומה שהיה מכשול בדרכנו, הוא הוא מקדמנו באותה הדרך. "
נתחיל בציטוט השני. כשמרקוס אומר שמצד אחד האדם הוא הקרוב אלינו מכל, הוא מתכוון שכל בני האדם זהים ביכולתם התבונית ועלינו לנסות להסתדר עם כל אחד על בסיס ההגיון המשותף הזה. אבל לא תמיד זה ניתן ולעיתים בני אדם יכולים להפריע לנו ואז הם הופכים לנטרליים כמו שמש או רוח או חיית בר. הכוונה בנטרליים, היא שהם לא מועילים ולא מזיקים. הם לא מועילים כי לא הצלחנו לתקשר איתם ולא מזיקים כי מבחינת הסטואים, רק אני יכול להזיק לעצמי, אין לי שליטה על הזולת ועל כן, אם אין תועלת וקשר טוב, הם ניטרליים. חניבעל, לא יכול היה להגיע להבנות עם האימפרייה הרומית או לנצח אותם בים, אז החליט לחצות דרך האלפים ולקחת את הקרב אליהם. מבחינת המטרה שהציב לעצמו, האויב במקרה זה לא היה רלוונטי להחלטות שלו. האויב לא היווה מעצור לשאיפותיו. כמו בהמשך הציטוט: "יש ביכולתם להפריע פעולה כלשהי, אך הם אינם מהווים מכשול לרצוני ולהלך רוחי משום כוח ההסתייגות והסתגלות שבי". דהיינו, הרומאים יכלו להפריע לפעולותיו ולמנוע מהקרתגיים תבואה מסיציליה, אבל לא יכלו להפריע ליכולת ההסתגלות והסתייגות שלהם מהמצב.
מרקוס ממשיך ואומר שהמחשבה יכולה לשנות כל גורם המכשיל פעולתנו ולסגלו לתועלתה. תחשבו מה המחשבה של חניבעל שינתה בגורם המכשיל והפכה אותו ליתרון - חניבעל ידע את סגולות הרומאים וידע איך לנצל את החולשה שלהם באותה עת בתוך איטליה. "אותו גורם שהיה בעוכריו פעולה מסוימת הופך מועיל לזו הפעולה ומה שהיה מכשול בדרכנו הוא הוא מקדמנו באותה דרך". חניבעל השתמש בכוחם של הרומים נגדם. הוא השתמש בעוצמה שלהם שרוב העוצמה הצבאית נמצאת מחוץ לאיטליה משך אותם לכיוון ספרד והפך את הכוח שלהם נגדם. הרומאים לא יכלו להלחם בו באיטליה וזה עבד לטובתו 15 שנה בהם הוא עשה לוחמת גרילה בביתם. הוא עשה הסכמים עם שבטים שהתנגדו לרומאים בדיוק כמוהו- דהיינו ניצל מה שכן יכול היה לעשות. אני מציע לכם לזכור את הסוף מתוך הציטוט כמעין מנטרה. "מה שהיה מכשול בדרכינו הוא הוא מקדמנו באותה דרך". בכל עת שאתם נתקלים במכשול, תראו בו כנטרלי, לא מועיל ולא מזיק. אז תחשבו שהמכשול אינו יכול להכשיל את הלך הרוח שלכם, לא את ההסתייגות שלכם ממשהו ולא את ההסתגלות שלכם. אז תחשבו על כל מכשול כזה, כמשהו טכני, שניתן להתמודד איתו, להמיר אותו לטובתכם באיזשהו אופן.
נקודה סטואית נוספת. הסטואים לא האמינו באוטופיות. לא רוחניות ולא מדיניות. שינוי הוא חוק טבע והכל משתנה כל הזמן ולכן אוטופיה היא לא מציאותית, כי אוטופיה לכאורה היא מקום מושלם וטוב כל הזמן. מטבעו הוא אמור להיות ללא שינוי. כי אם המקום הטוב (שזה אחד מ2 המשמעויות המילוליות של השם), לא משתנה אבל בני אדם כל הזמן משתנים, הם מרכיבים אותו, אז תתרחש סתירה והתנגדות. על כן, הפירוש המילולי השני של אוטופיה הוא "שום מקום". השינוי גם אומר שיש תמיד התנגדויות בן הטבע האישי של אדם לזה של זולתו. תמיד יהיו לנו התנגדויות, אף פעם לא נחיה באוטופיה. לא מבחינה פוליטית ולא מבחינה נפשית. אז יש לקבל את המשמעות של לחיות בהרמוניה עם הטבע, אומר להתאים את עצמך לשינוי. להיות מודע לפנימיים וחיצוניים.
מי שרואה מכשולים כאתגרים, ראשית רואה בהם חלק מהטבע ולא מכשולים ואתגרים, אלא שינויים וחלק מהטבע, אז אפשר ללמוד מהם, להתחשל, להתפתח ובעיקר אפשר לאמן את עצמנו להתמודד נכון. על כן, לטפס 5 חודשים באלפים עם צבא של אפריקאים עם סוסים ופילים, זה מעשה מרהיב של התגברות על מכשולים שמקדמים. רק אדם שחושב כמו שחשב חניבעל היה מוצא פתרון של שריפת יין על קרחונים כדי להמיסם ולפנות את הדרך.
וזה מביא אותנו לציטוט הראשון.
"כל אימת שהיסוד המנהיג בתוכנו פועל על פי הטבע, ניצב הוא מול האירועים באופן המאפשר לו כל העת להסתגל על נקלה לדברים המעשיים ולמציאות הנתונה. בדיוק כמו שחניבעל הסתגל ומצא דרך לחצות את האלפים. זאת מפני שאין הוא מתמודד עם שום חומר כפי בחירתו שלו, אלא נוקט הסתייגות כלפי כל הנקרה בדרכו; הוא משייך לעצמו את החומר הבא לקראתו, כאש הגוברת על כל המושלך לתוכה; להבת נר הייתה אמנם כבה בשל כך, אך מדורה בורקת חיש מטמיעה את כל הנערם עליה, מאכלת אותו ובשל כך אף מיתמרות להבותיה ביתר שאת."
כל קושי מחזק כמו להבה - מדורה שזורקים לתוכה חומר. היא גוברת והיא מתעצמת. כך הקשיים אמורים לטפח אותנו. אבל רק את מי שיודע לראות את היסוד המנהיג בתוכנו כפועל על פי הטבע. היסוד המנהיג - הוא השכל החושב. ופעולה על פי הטבע, היא ידיעה עצמית וידיעת המקום שלנו בעולם. מי שמסתכל על עצמו מהצד ורואה את המכשול שעומד מולו, יכול לנהל את המחשבה ולהגיד לעצמו המכשול הוא חלק מהטבע ומהמציאות, עלי להסתגל ולמצוא את הדרך בהתאם למה שנכון לעשות על פי המידות הטובות, על פי ערכים. כך כל חומר, כל אירוע, כל אדם וכל קושי צריך לתדלק את האש שבנו. אם לא תהיה לנו ראיה שכזאת, אז נחזור לאזור נוחות, אבל נהיה כמו נר ולא כמו מדורה. הנר עלול להיכבות המדורה מתעצמת.
לסיום, אגיד, אל תירתעו מאתגרים וקשיים. הם חלק מהחיים והם טובים לחוסן שלנו ללהבה שלנו. תשתמשו בהם.
אז עד כאן להפעם… תודה שהאזנתם. נפגש בפרק הבא אם ירצה הגורל… היו בטוב.
Kommentare