top of page

מה היא החוכמה? ומי הוא החכם?

מה היא חוכמה? ומי הוא החכם?


ראשית, נתחיל במה היא חכמה בכלל. אקדים ואומר שעל פי הפילוסופיה הסטואית החכם מחזיק בחוכמה אבל יש צורך בכמה דברים נוספים מלבד חכמה כדי להיות חכם. אבל לא נקדים את המאוחר.

אז כאמור, נתחיל בחכמה.

לעיתים השוואה מבהירה את ההגדרה ונשאל, מה ההבדל בין אינטליגנציה לחוכמה? האם אדם אינטליגנטי בהכרח חכם? מהי תבונה ומה פיקחות? המונחים הללו משמשים לעיתים מילים נרדפות, אך הן לא. יש משמעות שונה ונתחיל דווקא במענה לשאלה הראשונה, ההבדל בין חכמה לאינטליגנציה.


כמה דוגמאות הממחישות את ההבדל בין אינטליגנציה לחכמה:

אנחנו חיים היום בעידן מאוד טכנולוגי שדורש התמצאות בכלים חדשים שלא היו בעבר. בעולם העתיק בני האדם השתמשו בכלים פשוטים כגון אבנים ומקלות. הטכנולוגיה המפורסמת הראשונה היא המצאת הגלגל. הכלים הראשונים שפותחו, אם גרזן מאבנים ומקלות, או הגלגל, היו פשוטים לשימוש על ידי כל אחד ואחת. עם השנים ולאורך ההיסטוריה פיתוח כלים וטכנולוגיה השתכללו עד אשר מרבית האוכלוסייה אינה אינטליגנטית או מיומנת מספיק להבין איך עובדת הטכנולוגיה ויש צורך בלפשט לנו אותה. מעטים היום יודעים איך מייצרים את הפלסטיק או הסיליקון, או שאר החומרים שמהם מייצרים מוצרים. מעטים מתוך האוכלוסייה מבינים איך מייצרים שבבים ומה תפקידם של שבבים. או איך כותבים תוכנה. בשל החינוך הנפוץ, הנגישות הגבוהה למידע ויכולת שימוש בטכנולוגיה, הדורות הצעירים וגם הבאים הם בעלי יכולות קוגניטיביות גבוהות מהדורות הקודמים. האם הנכד בן ה 12 שעוזר לסבתא עם האינטרנט שלה הוא חכם יותר? אולי הוא בעל פוטנציאל אינטליגנציה גבוה יותר, אבל סבתא בוודאי חכמה יותר ואני לא מבסס את הטענה רק על פער השנים והניסיון של סבתא.

שימו לב להבדל בין מגמות הלימוד. הפסיכומטרי מודד יכולת למידה כתנאי קבלה ללימודים גבוהים, כדי ללמוד מדעי הרוח לא צריך פסיכומטרי גבוה, בשל ביקוש נמוך. כיום יש יותר אנשים לומדים מקצועות טכניים שמצריכים אינטליגנציה, לדוגמא עובדי היי-טק שצריכים ללמוד מתמטיקה ברמה גבוהה, או הנדסת חשמל הכוללת גם פיזיקה, מדעי המחשב, מדעי החיים ורפואה ועוד. אבל מקצועות מדעי הרוח, היסטוריה, ספרות, פילוסופיה וכדומה, לא מקבלים את תשומת הלב שקיבלו בעבר. יש מדינות באירופה לדוגמת צרפת, שפילוסופיה הוא מקצוע חובה בתיכון.

אפרופו צרפת, נפוליאון בונפרטה, היה מצביא דגול ובעל הישגים היסטוריים דרמטיים שאין ספק שאפשר לייחס אותם לגאוניותו. צרפת כיום היא דמוקרטית ללא קיסר ובגבולות מצומצמים דרמטית לעומת כיבושיו של נפוליאון. אין ספק שאת כיבושיו הרבים ניתן לייחס בין היתר לאינטליגנציה הגבוהה אשר ללא ספק הוא נהנה ממנה, אך אין ספק גם שניתן לייחס את "ההצלחות" שלו לאופיו ובעיקר לגאוותו ולאגו המנופח באופן חריג, לשאיפותיו האימפריאליות שלא הלמו באמת את צורכי העם הצרפתי. כמות האנשים שנספו בעקבות מלחמות נפוליאון היא מזעזעת בכל קנה מידה וזה עוד לפני השימוש בכלי נשק מודרניים שיש לנו היום. אז האם ניתן להגיד שנפוליאון היה איש חכם? האם זה היה חכם לפתוח במלחמות כפי שעשה?

דוגמא נוספת, כששאלו את איינשטיין איך זה להיות האיש הכי חכם בעולם, הוא ענה "לא יודע, תשאלו את ניקולא טסלה". מאחר ולא הורסים סיפור טוב עם האמת, כי אני לא יודע אם הציטוט נכון, אבל העובדה היא שאיינשטיין אכן היה גאון וקידם את האנושות משמעותית בתחום הפיזיקה. יחד עם זאת, אם תנסו להיזכר בכל ציטוט שאתם מכירים מאיינשטיין, אותנטי או לא, תשימו לב שרובם ככולם, אינם מתחום הפיזיקה. כי איינשטיין דיבר לא מעט על חוכמה, דמיון, חינוך וככלל על אתיקה. ניקולא טסלה, אכן היה גאון ועני לא מוערך בזמנו. האם גאוניותו עשתה אותו מאושר? האם גאוניותו של תומס אדיסון עזרה לו בדריסתו של טסלה? האם תומס אדיסון היה מוסרי?

אז לדעת הפילוסופיה הסטואית, יש קשר בין אדם חכם לאושר שלו ולמוסריות שלו. זה הולך ביחד. הם למעשה טענו שרק האדם החכם באמת מאושר ואתה לא יכול להיות חכם ומאושר אם אתה לא מוסרי.

אפילו בהיגיון הבריא של כולנו, אנחנו מבינים שכל אדם מן הישוב יכול לנהוג בחכמה, אבל זה לא אומר שכולנו אנשים חכמים. תחשבו על האיש או האישה הכי חכמים שאתה מכירים. זה יכול להיות, סבא, סבתא. רב, מורה, ראש שבט או דוד שכולם באים להיוועץ בו. בדימוי שיש לכולנו, האדם החכם יש לו תכונה מסוימת שהיא מעבר לידע. תכונה שנותנת תחושה שהאדם החכם מבין את רזי העולם.


אבל נחזור רגע להבדל בין חכמה לאינטליגנציה.

יש ציטוט המיוחס לדוסטוייבסקי שאומר (בתרגום חופשי שלי מאנגלית): "צריך שיהיה לך משהו נוסף לאינטליגנציה כדי לפעול באופן אינטליגנטי" ולמקרה שכישורי התרגום שלי לא משהו להלן הציטוט באנגלית:

" it takes something more than intelligence to act intelligently".

אז מה הוא המרכיב הסודי במתכון לחוכמה שהופך אדם לחכם?

אולי ספרים ולמידה?

הפילוסוף הסטואי הגדול אפיקטטוס אמר: "אל תגיד סתם שקראת ספרים. הראה שדרכם למדת לחשוב טוב יותר, להיות אדם בררן וחושב יותר. ספרים הם משקולות האימון של הנפש. הם מאוד מועילים, אבל זו תהיה טעות קשה להניח שאדם התקדם רק על ידי הפנמת תוכנם". אני אפילו אלך צעד נוסף קדימה. גם דוקטורט בפילוסופיה ולמידה של אתיקה, שאר מדעי הרוח ומוסר, לא עושים אדם בהכרח לחכם. אז מה כן?


אז אם דוסטוייבסקי אומר שיש צורך בעוד משהו בנוסף לאינטליגנציה, ניתן להבין שאינטליגנציה היא כמו כלי שאפשר לעשות בו שימושים רבים. אין ספק שנפוליאון פעל והצליח במטרות שלו (עד שלב מסוים) בין היתר בזכות אחד מהכלים שהשתמש בהם - האינטליגנציה שלו, אבל הוא לא פעל בחוכמה. אנחנו גם מבינים שספרים ולמידה לא מספיקים, כי אפיקטטוס אומר לנו שצריך להראות שלמדנו. אז המסקנה שהחוכמה היא גם פעולה. אפיקטטוס לא מתכוון שעלינו להציג בפני אחרים את חוכמתינו. הוא מתכוון שעלינו לפעול על פי החוכמה. הרי הוא מוסיף וכותב שהספרים הם כמו משקולות האימון של הנפש. יש לי בספרייה בביתי עדיין לא מעט ספרים שאגרתי וטרם קראתי. לא אהיה חכם יותר רק מלאחוז בהם וגם אם אקרא אותם, ערכם פחות מאשר אם אקרא ואפנים ואיישם. אז ניתן להבין שהסטואיים אומרים שיש פעולות שצריך לעשות כדי להיות חכם. "אימון של הנפש" כפי שהוא אמר.

זה עדיין לא מסביר מספיק את המשמעות של חוכמה.

אז האם פילוסופיה היא חוכמה? המשמעות המילולית של פילוסופיה היא אהבת החוכמה. פילוסופיה היא דרך להגיע לחכמה. אם לא נלמד ליישם גם את החכמה, יהיו לנו אנשים כישרוניים, אינטליגנטיים ללא חוכמה שתכוון את הכישרונות והכלים שלהם למקומות נכונים. לדוגמה:

בספרו "אני רובוט", מנסח אייזיק אסימוב את 3 החוקים. הרובוטים הם בעלי בינה מלאכותית, אבל יש להכניס להם באופן מובנה חוקים מוסריים:

  1. לא יפגע רובוט לרעה בבן אדם, ולא יניח, במחדל, שאדם ייפגע.

  2. רובוט חייב לציית לפקודותיו של אדם, כל עוד אינן סותרות את החוק הראשון.

  3. רובוט ידאג לשמור על קיומו ושלמותו, כל עוד הגנה זו אינה עומדת בסתירה לחוק הראשון או לחוק השני.

האם אדם מאוד אינטליגנטי שפועל לא בחכמה אינו דומה לרובוטים של אסימוב שחסר משהו בקוד שלהם שיעשה את ההבדל? האם אנחנו לא זקוקים כבר בעצמנו להפעיל אוטונומית חוקים דומים שישביתו את פעולתנו בעת עבירה על כללי המוסר שלנו? אנשים אינטליגנטים רבים חסרים את המסנן המוסרי וחשוב לא פחות, משהו שייתן משמעות אמיתית לחיים שלהם.

אז מה היא חוכמה?

ליוונים ולרומאים, היה עיסוק לא מבוטל בפילוסופיה ומחשבה על מה היא חוכמה. אני מציע לאמץ גם כן את גישתם לחוכמה. הם ראו בה כהתמחות הולמת אודות הרשמים מן המציאות. אל דאגה, אני אסביר…

"אחרים הגדירו את הפילוסופיה כמימוש המומחיות המתאימה של החיים הטובים ביותר לבני אדם,

אומרים שהפילוסופיה היא אימון, וקוראים למומחיות התאמת חוכמה, שהיא גם הכרה

בכל העניינים אנושיים ואלוהים.". הציטוט הוא מספרו של גאלנוס הרופא. הוא היה רופא ופילוסוף בתקופתו של הקיסר הפילוסוף הסטואי מרקוס אורליוס.

גאלנוס מתכוון ב"עניינים אנושיים ואלוהים" לטבע האדם ולטבע הפיזיקלי בכלל.

הסטואים הניחו שאדם לא יכול להיות חכם אם הוא לא לוקח בחשבון כיצד פועלים העולם וטבע האדם לפני שהוא פועל. המשמעות של זה היא, חידוד יכולות ההיגיון, הרציונל שלנו- להיות לוגיים, לבחון את טיבענו ואת טבע העולם ולפעול עם הלימה ביניהם. אם כך, חוכמה היא למעשה ידיעה (עליה יש להתאמן), על איך לחיות נכון. או אמנות החיים. כיצד לנווט במורכבות החיים.

נוסיף עוד אלמנט חשוב למשוואה. הראשון שכינה את עצמו פילוסוף, היה פיתגורס. כולנו זוכרים אותו ממשפט פיתגורס. כשהבת שלי למדה עליו בחטיבת הביניים היא תיקנה אותי ואמרה, הוא היה מתמטיקאי ולא פילוסוף. אבל לפיתגורס היו תלמידים לא למתמטיקה, אלא לאהבת החוכמה. אפלטון הושפע מפיתגורס בין היתר. הוא כתב על סוקרטס החכם בכל יוון. הכי חכם, כי סוקרטס לא הניח מראש שהוא יודע, אלא בירר וחקר. אפלטון וסוקרטס הכניסו ענווה לאהבת החוכמה. בעקבות סוקרטס, הסטואים העמידו בראש תפיסתם, 4 מידות. חוכמה, מתינות, צדק ואומץ. החוכמה היא מידה וסגולה עליה יש להתאמן כמו שאר המידות. כך שהחוכמה היא מומחיות כמו שרשמתי לעיל; התמחות הולמת. הכלי של חשיבה לוגית ורציונלית, מסייע לנו לסנן או כמו שכתב אפיקטטוס בציטוט לעיל, להיות בררן וחושב. דהיינו להיות ביקורתיים כלפי הרשמים מן המציאות ולוודא שיש הלימה בין החשיבה שלנו לטבע העולם. לוודא שהשיפוט שלנו אינו מוטה אלא תואם למציאות כפי שהיא (ככל שניתן). השואף לחוכמה, צריך להיות עניו ולבחון את הרשמים שהוא מקבל מן המציאות ולא לסמוך על השיפוט האוטומטי שלו ולחשוב שהוא כבר יודע.

התפיסה של של כל אחד ואחת היא סובייקטיבית. התפיסה שלנו נבנתה לאורך שנות חיינו, לעיתים אפילו ללא מודעות מצדנו. באופן פרוידיאני אם תרצו וכתוצאה מהנסיבות של חיינו. על כן הסטואים בחרו בדרך שמאזנת בין התפיסה והשיפוט שלנו לבין המציאות. ככל שנתאמן ונפתח את השיפוט שלנו אודות המציאות ונפתח את הראש ולא נניח שהשיפוט המובנה שלנו הוא האמת שאין בילתה, כך נפעל יותר ויותר בחכמה.

סנקה הפילוסוף הסטואי, הסביר את החוכמה כידיעה כמו ידיעה כיצד לנגן על כלי, כמו ידיעה בפתרון משוואה גיאומטרית. דהיינו החוכמה היא ידיעת "האיך". אך מעבר לידיעה לנגן על כלי, היא גם ידיעת ה"למה". זאת אומרת סנקה אומר שזו מיומנות שמפתחים.

הסטואים טענו שהחוכמה היא היכולת לפרש נכון "התרשמות" או "רשמים מן המציאות", דהיינו התגובות הראשונות שלנו לדברים, כולל השיפוט שלנו מצריכים בחינה. לבחון דברים טובים לעומת דברים רעים. החוכמה היא לא להתנהל על בסיס השיפוט הראשוני שלנו מרשמי המציאות. עלינו נהל באופן רציונלי דיון פנימי רפלקטיבי על הרשמים.

מרקוס אורליוס כתב לעצמו: " הבן כי יש בתוכך דבר נעלה וקדוש יותר מגורמי ההיפעלויות ההופכים אותך בן רגע למעין בובה על חוטים. מה הוא הלך רוחי כעת? כלום זהו פחד? כלום חשד? כלום תשוקה או דבר אחר היוצא באלה?" מרקוס אורליוס מתייחס לכוח החשיבה שלנו שיכול לבחון את השיפוט. הוא הקדוש כי הוא האלוהי זהה ליכולת החשיבה ההגיונית הלוגית של האלים של חוקי היקום. אדם שבוחן את הרשמים או ההיפעלויות שהן רשמים שמפעילים אותנו, פועל בחוכמה.

כל האמור לעיל הוא הסיבה שאפיקטטוס התעקש שהדבר החשוב ביותר למי שמתרגל סטואיות ובכלל, הוא לשפר את יכולת השיפוט. כלומר את עצם הסגולה שלפיה אנו מעריכים רשמים (מה אנחנו מקבלים והופכים לאמונה ומה אנחנו מסרבים לקבל ולהאמין בו). כשאני מנהל את הרשמים שלי באופן קבוע ובוחן אותם, אז אני גם בוחן האם הרושם שהתקבל אצלי נכון לי או לא.

לדוגמא: הנחת היסוד, האמת המוחלטת, הדבר הכי ודאי ביקום שמרבית אוכלוסיית העולם כבר קיבלה והפכה לאמונה היא: שפיצה זה דבר טעים ואולי הכי טעים. אך החוכמה אומרת לנהל את הרושם שבא לי פיצה ולבצע חשיבה הגיונית. אני רוצה פיצה, אבל אז אני צריך לנהל דיון פנימי עם עצמי ולחשוב שאם אני אוכל פיצה כל הזמן, גם אראה כמו פיצה. או דוגמה יותר משמעותית היא, כשאומרים לי שמישהו אמר עלי משהו מאחורי גבי, זה רושם שעלי לנתח. ראשית, לא אמרו שאני צריך להתרגש מזה, אלא רק שאמרו עלי משהו. דהיינו יש עובדה אחת ידועה והיא שמישהו אמר שאמרו עלי משהו. זו אפילו לא עובדה שאמרו עלי משהו. זו לא עובדה ידועה לי בוודאות וגם לא בטוח שהמסר שעבר הוא אכן אותנטי. אני מחליט לא להתרגש מזה. שנית, לבחון האם אכן נאמר או בכלל זה שווה שאתן לזה תשומת לב. האמירה שדיברו עלי מאחורי גבי, היא רושם מהמציאות. אני צריך לבחור איך אני שופט את הרושם הזה ואח"כ איך אני פועל, אם בכלל.

אפיקטטוס אמר "...כושר המחשבה. שכן האחד והיחיד בין הכישורים שקיבלנו היכול לבחון גם את עצמו - מה טיבו ובמה כוחו יפה, מה היא התועלת שהוא מביא לנו - וגם את כל שאר הכישורים. כי מי לבד ממנו שיגיד לנו כי הזהב הוא דבר יפה? הן הזהב עצמו לא יאמר לנו זאת. ברור שזהו הכושר היודע כיצד להשתמש כראוי ברשמים. כי איזה כושר אחר יכול לבחון את המוזיקה, את הדקדוק ואת כל שאר הכישורים להעריך נכון את השימושים שעושים בהם ולהורות לנו את הזמן הנכון להשתמש בהם? אין עוד מלבדו.".

לסיכום עניין החוכמה

החוכמה היא יכולת וסגולה להתאמן עליה. היא יכולת לפרש נכונה רשמים מן המציאות ולפעול באופן הולם את ההיגיון הבריא. החוכמה מושגת רק בשיפור היכולת לשפוט נכון את הרשמים - הסטואים מלמדים כיצד להתאמן על כך.

אז אם נחזור להתחלה, אינטליגנציה היא לא מספקת. אדם יכול להיות אינטליגנטי יותר מרעהו אבל חכם פחות.

אז מי החכם?

הפילוסוף סנקה טען, שהאיש החכם מגיע כמו הפניקס, עוף החול המיתולוגי, כל 500 שנה. סנקה לא היה טוען שהוא עצמו חכם. למה בעצם?

הסטואים האמינו שהאדם החכם מיומן בכל המידות הטובות באופן מושלם ואינו טועה. הם האמינו שהסיכוי שלנו להיות חכם, הוא קלוש, אבל עדיין עלינו להתאמן על כך, ולשאוף לכך באמצעות תרגול המידות הטובות. זאת אומרת שאדם החכם מצטיין ומחזיק בסגולות של 4 המידות. חוכמה היא רק אחת מהן. החכמה היא המידה שהוא ישפוט לפיה את הרשמים מן המציאות, יבחר לפעול במתינות ובצדק. האומץ, הוא עצם הפעולה שתינקט על פי החוכמה, הצדק והמתינות בלבד.

הציטוט הנרחב יותר מתוך אפיקטטוס שציטטתי לעיל, הולך כך: "והנה אם המידות הטובות כוחן יפה להבטיח לאדם את האושר, אפס התרגשות ואת שלוות הנפש, הרי ברור שכל התקדמות בדרך המידות הטובות היא התקדמות לקראת כל אחד ממצבי הנפש. כי הרי לעולם נכון הדבר, שכל תכלית שהשלימות מביאה אליה, ההתקדמות היא שמקרבת אליה. … כי מה היא תכלית המידות הטובות? שלוות הנפש. ומי הוא האיש המתקדם? כלום זה שקרא חיבורים רבים של כריסיפוס? וכי זוהי תכלית המידות הטובות - להבין את כריסיפוס? שאם כך, שהרי עלינו להודות כי ההתקדמות אינה בלתי אם הבנה בחיבוריו של כריסיפוס….

  • פלוני, אומר שמישהו, כבר יודע לקרוא בעצמו את כריסיפוס.

  • באלים ! התקדמת הרבה, בן אדם. איזו התקדמות!

… בקש אותה (את ההתקדמות) במקום שבו נמצא שדה פעולתך… בתחום התשוקה והמאיסה, שלא יבצר ממך להשיג את מבוקשך ושלא תיקלע למצב המאוס עליך. הוא נמצא בתחום הדחף לפעולה ולהימנעות מפעולה, שלא תשגה בו. הוא נמצא בתחום מתן הסכמה ומניעת הסכמה לדעות, שלא תבוא לכלל טעות…. כלום אין אתה יודע, כי שוויו של הספר הוא חמש פרוטות בלבד? וכלום סבור אתה כי המסביר אותו שווה יותר מזה?

… ובקיצור אם בקומו, בבוקר השכם הוא שומר ומקיים את העיקריים האלה - הוא מתרחץ כאדם ישר, אוכל כאדם צנוע ובכל נסיבות שבהן יימצא הוא מתאמץ לפעול לפי העיקרים המנחים אותו, דוגמת הרץ נוהג לפי כללי המרוץ ודוגמת המאמן את הקול, הנוהג לפי כללי אומנותו - כזה הוא אדם המתקדם באמת…. התכלית הראויה לשמה היא ללמוד כיצד יעקור מחייו כל גניחה וקינה וקריאות כגון: 'אוי ואבוי לי', 'כמה אומלל אני' ודיבורים על צרות וכישלונות


…. ומה איפה מציע לנו כריסיפוס 'כדי שתדע' הוא אומר, 'שלא כוזבים הם הדברים שמהם באות לנו שלוות הנפש ואפס התרגשות, קח לך את ספרי ותיווכח כמה נכונים ותואמים לטבע הם הדברים המביאים אותי לכלל מנוחת הנפש'. "


כריסיפוס המוזכר אצל אפיקטטוס, היה מגדולי הפילוסופים הסטואים והיה השלישי שעמד בראש האסכולה ביוון העתיקה וזה שארגן אותה לכדי שיטה של פילוסופיה מעשית, הוליסטית וקוהרנטית. הוא היה מפורסם בעת העתיקה כמו אפלטון ואריסטו אך לצערנו ספריו הרבים לא שרדו את השנים.

אפיקטטוס, מסביר שהאושר ושלוות הנפש מגיעים מיישום המידות הטובות.

הוא מסביר שיש להתקדם דהיינו על ידי אימון במידות הטובות.

חוכמה היא אחת מהן. כך גם מתינות, אומץ וצדק. החוכמה מבחינה בין נכון ללא נכון בין רשמי המציאות, איזה דעה לקבל ואיזה לא. כיצד לפעול נכון, או להימנע מפעולה. אומץ ללא חוכמה שמנחה כיצד לפעול, הוא רק תעוזה. האדם החכם מיומן בחוכמה להבחין בין רשמים ושיפוט נכון. הוא פועל על פי הצדק, הוא פועל במתינות ולא אוכל רק פיצה. הוא אמיץ ונוקט בפעולות ולא נמנע מלפעול כשצריך, אבל על פי החוכמה ולא כובש את כל אירופה בשל שאיפה מוטעית לאימפריאליזם הנוגד את הצדק או מתבוסס בחורף הרוסי כשהוא יודע שזה קרה לקרל הגדול לפניו… נפוליאון לא היה חכם.


בסיכומו של דבר


אנחנו חיים כיום בעידן שאנשים רבים הם בעלי כישורים ויכולות רבות. אבל זה לא מספיק… צריך גם להתאמן להיות חכם.


673 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentarios


bottom of page