top of page

פרק 97 -מונגש- על צדיק ורע לו ועל הַהשָׁגָּחה ההֱאֹלִהית של סנקה





שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ או להירשם לקורס הבא. אפשר גם למצוא שם את הקישור לקבוצת המיטאפ שלנו להצטרפות לשיח סטואי בזום ופרונטלי שיהיו בקרוב.

היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.



סנקה כתב לחברו לוקיליוס מכתבים המהווים אוצר של סטואיות. מלבד המכתבים, כתב גם סנקה ספר לחברו, שנקרא "על ההשגחה".

זמן כתיבת החיבוּר הוא אחרי שוּבו של סנקה מגלוּתו בקורסיקה, בימי הקיסר קלודיוּס.

הוא הולם לימינו גם בגלל השאלה שעומדת בבסיסו של הספר על הצדיק ורע. בגלל שהנושא נשמע תנ"כי ממש, הנוצרים הקדומים השתמשו ברעיונותיו. לטעמי הוא נכון גם היום לא בהיבט דתי, אלא תפיסתי. אגיע לזה.

סנקה עונה לאחר שחברו לוקיליוס שואל שאלה לגיטימית לכל מי שמניח שיש השגחה. איך זה שדברים רעים קורים לאנשים טובים.

אבל לפני שאתחיל ואצלול לעניין, סיפור קטן. הסיפור הוא מהמיתולוגיה היוונית ואני מספר אותו, כי סנקה מתייחס אליו בספר ומי שלא מכיר את הסיפור, עלול לפספס את הפואנטה.


הסיפור הזה הוא על פאיתון בנו האנושי של האל אפולו.

אפולו מנסה לשכנע את בנו לא לנהוג במרכבתו שאפילו הוא עצמו מפחד. אבל הבן מתעקש. הוא רוצה את הסכנות.

הסיפור מתחיל כשפאיטון הולך מיוון ועד ארמון השמש במזרח הרחוק. הוא מבקש מאפולו שיבטיח לו מתנה על כך שהוא אב נעדר. אפולו בחופזה מבטיח ופאיטון מבקש לנהוג במרכבת השמש עם 4 הסוסים המופלאים שרתומים לה. הליוס טיטאן השמש בעצמו לא נהג את המרכבה אלא ישב בה ואפולו היה נוהג. אחותו של הליוס, אאוס, אלת השחר הייתה פותחת את שערי ארמון השמש ואז המרכבה היתה חוצה את השמיים ממזרח למערב.

אפולו נעתר כי הבטיח לבנו חסר הכישורים המספקים לנהוג את המרכבה. אאוס פתחה את שערי ארמון השמש והמרכבה יצאה בדהרת הסוסים. אך כמובן שפאיטון רצה שיראו אותו והוא היטה את המרכבה באזור של הנילוס. הסוסים ירדו לכיוון האדמה וחרכו אותה. מאז כל אזור הסהרה הוא מדברי. כשנסקו שוב למעלה, הם התרחקו מהאדמה ובאזורים מסוימים נהייתה קרה וכפור שפגעו בצמחיה ובחי. האלים פנו לזאוס להטיל את אחד מברקיו על פאיטון לפני שהגיע לאזור איטליה. פאיטון נפל לנהר.

מאז הליוס נהג בעצמו את המרכבה.

המאהב של פאיטון ישב בדממה על שפת הנהר ובכה על אהובו. אפולו הפך אותו לברבור אילם. בע"ח שמייצג את האל אפולו. כל חייו הברבור הזה שותק עד שלפני מותו הוא שר בעצב את שירת הפרידה - שירת הברבור.

הליוס נתן את שמו לגז הליום שנוסק למעלה כי הוא קל ומשמש למילוי בלונים. והוא אחד מהגזים המרכיבים את השמש שלנו יחד עם מימן. פאיתון בנו של אפולו הושם בין הכוכבים והפך לקבוצת הכוכבים "העגלון".



בפרק הראשון לספר, מתחיל סנקה בשאלה של החוקיות בטבע המהווה השגחה. מחזוריות הכוכבים, גלי הים גאות ושפל אשר מושפעים מן הירח. כן סנקה תאר את זה כבר לפני 2,000 שנה. אפילו דברים הנראים אקראיים כמו רוח וברקים. רעמים, התפרצויות הר געש, רעידות אדמה ועוד, הם על פי שיטה.

אצל הסטואים האל הוא הטבע. וזו נקודה חשובה. כי כשסנקה אומר שהאלים מרבים להיטיב לעושי הטוב. זה מחבר את שאלת האתיקה לשאלת הפיזיקה והמדע. כי זה אומר שהטובים לא יזיקו לטובים כי זה נגד הטבע. כלומר לפעול באופן שאינו מוסרי, זה נוגד את הטבע. זה נשמע כמעט דתי. ואני בפרק הבא אדבר על הקשר בין היהדות לסטואים ואז גם אסביר את הדברים הדומים ואת ההבדלים.

סנקה כותב : "בין בני־אדם עושי טוב ובין האלהים יש כמין קשר ידידות, והקושר אותו הוא הצדק. אני אומר: ידידות – אבל באמת היא קרבת אחוה ורעות. כי האדם הטוב רק בקוצר ימיו הוא שונה מאלהים, ובכלל הוא תלמידו ההולך בעקבותיו ונחשב כבן לאביו זה הנעלה, המייסד ומחנך אותו בדרכי הצדק, כמו שהאבות הותיקים מגדלים את ילדיהם."

כהערת ביניים אספר, שסנקה כותב שהאדם הוא תלמידו של האל. הוא כותב את זה ביחיד- אל יחיד. כי לעיתים הסטואים התייחסו לאל ביחיד ולא ברבים.

אז הוא למעשה אומר שהקשיים והדברים שעוברים אנשים טובים זה כמו אב המחנך את ילדיו. ללמדם ענווה וכדי שיתחזקו. "כן תשכיל לדעת במעשה אלהים: את האדם הטוב איננו מניח בחיי תענוגים, כי אם מנסה הוא אותו ומחזק אותו ומכין אותו לקרבהו אליו".


פרק ב


אז למה יש צרות לאנשים טובים? סנקה אומר שלא יקרה דבר רע לאנשים טובים כי הדברים הרעים הם כמו ההפך מאנשים טובים. הכוונה שלו היא שהדברים שהדיוטות קוראים להם רעים הם ערך מוסרים שנותנים אנשים לדברים שמתרחשים ואנשים חכמים מפרידים את המאורעות מהמוסר שלהם. הם לא יראו בכך רע.

ציטטתי בעבר ממרקוס אורליוס שאנשים טובים הם כמו להבה שכל חומר הוא תבערה בשבילה. אם הם רק נר הלהבה תכבה, אבל אם הם מדורה אז כל אירוע שיקרה להם רק יגביר את האש שבהם. סנקה נותן דימוי דומה וכותב שכל הנהרות המתוקים והגשמים לא מצליחים להפחית את מליחות הים. ככה הוא איש טוב וחכם, הצרות לא משנות את רוחו.

"הוא נשאר נצב ולוחם ומושך את כל המעשים שיסייעו לחפצו כי כוחו גדול מכל מה שסובב אותו.".

הוא מרגיש את הכאב, את הצרות אבל מתגבר. הסטואי נשאר שלו ושם את עצמו מעל למקרים והאירועים. הוא רואה באירועים המתרחשים משהו להתגבר עליו. ללמוד ממנו. "מעלת איש נחלשה, כשאינה באה לידי נסיון". כלומר כשאין התנגדות. תחשבו על זה יהלום הוא פחם שהופעל עליו לחץ כביר.

מעלתו של אדם "את כוחה וגבורתה היא מראה במה שהיא יכולה לסבול. דע לך, כי ממש כן צריכים להתנהג הטובים והישרים, למען לא יפחדו מגורל קשה ולא יתאוננו על גזרה רעה. יגיע עליהם מה שיגיע – את הכל יחשבו לטובה וגם יהפכו לטובה." דרך אגב, הרעיון הזה של "גם זה לטובה", נכנס לתלמוד היהודי הרבה אחרי סנקה.

זאת אומרת שהשאלה היא לא מה אדם סובל, אלא איך הוא סובל.

"אדם חזק נלחם בגורלו הקשה, אפילו אם בעצמו גרם לזה.".



פרק ג


סנקה כותב שהאל דואג יותר לכלל מאשר לפרט. הוא אומר שהגורל מכוון את פעולותיו לטובת כלל הטבע ולא בהכרח לפרט כזה או אחר. מכאן שגם דבר רע שלכאורה מתרחש הוא לטובת האדם שזה קורה לו. " כי מה שנראה כדבר רע אינו כן באמת".

סנקה מודע לכך שמה שהוא כותב הוא קשה לעיכול. "מכל מה שאני טוען, נראה כיותר חמור המאמר הראשון, כי הפגעים שאנחנו מתיראים ומפחדים מפניהם הם באמת לטובתנו".

הוא אפילו כותב את ההתנגדות, כי איך זה יכול להיות לטובת אדם, השכול, העוני, החרפה והחרם? אני מקווה שזה לא מוקדם לחלק מהאנשים, אבל תמיד יש אירועים קשים וסנקה אומר שגם הם יכולים להיות לטובה. זה קשה לקבל. אבל ההסבר שלו שהמחשבה שלנו צריכה להיות שלצורך ההבראה שלנו אנחנו צריכים לעיתים לעשות מעשים קשים. כמו שחותכים איבר כדי להציל את הגוף.

"יש פגעים רעים מתרחשים לטובה – בודאי כמו שיש גם מקרים רצויים ומשובחים, אשר הם לאסונם של האנשים אשר שמחו עליהם, ודומים למלוא בטנם של הזוללים והסובאים ושאר התענוגים המחישים את המות"

הוא מצטט את דימיטריוס הפילוסוף הציני :"אין דבר נראה לי יותר אומלל מן האדם אשר לא באה עליו צרה מימיו".

דוגמא נוספת היא שהגלדיאטור רואה כביזיון אם נותנים לו יריב חלש כי אין תפארת בניצחון בלי הסכנה. ככה גם המזל עושה. הוא יריב חזק שעלינו להתגבר עליו.

המזל או פורטונה. מבקש להתמודד עם החזקים יותר שהם ראויים לו. רק כנגד מי שמתנגד לו ויכול לו.

סנקה נותן דוגמאות של כמה וכמה אנשים שהתגברו. אבל כל הדוגמאות שלו מזכירות לי רק דוגמאות של אנשים שעשו מעשי מופת בתקופה האחרונה מאז 07.10. כאלה שהגנו על משפחתם. כמו אלוף במיל נועם תיבון. כמו האלופים ישראל זיו ויאיר גולן שירדו לשטח להציל. כמו מספר דוגמאות של כאלה שקפצו על רימון כדי להציל אחרים. כמו אנשי כיתות הכוננות. בראשם רבשצית ענבל רבין-ליברמן רק בת 25 מקיבוץ ניר עם שהיא בעיני דוגמא ומופת כמו הרבש"צ של נירים. שניהם זיהו מה הגורל מפיל עליהם בשבת בבוקר, התעשתו והפעילו כל מה שצריך כדי להציל את היישובים שלהם על יושביהם.

סנקה היה אומר לנו שהגבורה שלהם היא תוצאה של הגורל והמזל שניסו אותם ואת הסגולות שלהם.

כשאני משתמש במילה "מזל", איזה הקשר קופץ לכם לראש. מזל כמשהו טוב? או כמשהו רע? וכשאני אומר "גורל"? אז הכוונה לא למשהו טוב ולא למשהו רע. הכוונה פה היא להבדל בין אירועים חיצוניים לבין מה שבבחירה שלי.


פרק ד


הספר הזה של סנקה עתיר בפנינים שמהם תוכלו לקחת לכם שיזכירו לכם את העיקרון הזה. נתן כמה לדוגמא.

"קברניטה של הספינה אפשר להכיר בשעת הסערה, את איש־החיל ביום קרב"...

"התלאה היא הזדמנות מוצלחת לרחוש מעלה יתירה" …

"מאורעות קשים דוחקים ביותר את הבלתי־מנוסים. כבד העול לצוארות רכים. בחזון פצע מתפלץ לוחם־צעיר, בעת אשר איש־צבא זקן רואה במנוחה את דמו שותת, בידעו כי כמה פעמים נצח אחרי שנפצע. הנה כי כן מחזק אלהים את אשר מצא חן בעיניו ואת אשר הוא אוהב, הוא מנסה אותו ומחנך אותו! "...

לשאלה מדוע יש כאלה שלא נפגעי גורל, עונה סנקה הם יתגלו כחלשים ביום שיגיע הגורל אליהם כי הם לא התנסו. בסוף לכולם יגיע הגורל.

ולמה רק לטובים יש את הצרות? כי גם בקרב נותנים משימות מיוחדות לטובים ביותר עונה סנקה.

"הכי לא טוב יותר לשאת עמל בתמידות ולהתרומם על־ידי זה לגבורה, מלהיות אובד מתוך אושר נפרז שאין לו קצבה? טוב יותר גם המות בעקבות סגופים, משתתבקע הכרס המלאה וגדושה."


בספרטה היו מכים בשוטים ילדים מגיל מסוים לשם האימון. שיתחשלו. ממש עד עלפון. זו נראית לי דוגמא קיצונית, אבל היא לשם ההמחשה שהניסיון מעמיד את הרוח בניסיון.

"המופת לגבורה איננו דבר רך ונוח. אם מכה אותנו המזל ודש את בשרנו – נשא ונסבול. אין כאן אכזריות; התגוששות היא, וכל אשר נוסיף להאבק, כן יגדל כוחנו."

זה מעבר לזה. סנקה אומר שאנחנו צריכים להרגיל את עצמנו לקשיים. להתמיד כמו שיבוז לסכנות מי שרגיל בהן. כמו המלחים בים רגילים לגלים ומחלות ים. "לבוז לתוקף התלאות מגיעה הנפש על־ידי סבלנות."


"לפלא בעיניך, כי אנשים ישרים סובלים מכות, למען יגבר כוחם בצרתם? הרי אין עץ נעשה חזק ואדיר, אם לא הרבו הרוחות לנשוב סביביו; וכאשר יצערו אותו, כן יתעצם וכן ידבקו באדמה שרשיו. עצים רכים וקלושים הם אלה שגדלו בבקעה רק לאור השמש. הנה כן גם לטובתם של האנשים הישרים הוא, אם מאורעות איומים עוברים עליהם בתכיפות, ובזה ילמדו לחיות בלי פחד ולשאת במנוחת הנפש מה שאינו רע מצד עצמו, כי אם נראה רע למי שאינו מביין לסבול אותו."


פרק ה


הפיזיקה הסטואית היא דטרמיניסטית לחלוטין. "גזרה מושלת בנו, ומן השעה הראשונה בהולד איש נחתכה קצבה לשנותיו". שרשרת של סיבות ותוצאות אחראית על כל מעשי הפרט והכלל. כלומר גם החברה והעולם ככלל וגם חייו הפרטיים של אדם. על כן, מה שיש לנו בבחירה שלנו הוא לסבול הכל באומץ. "הן המקרים אינם מתרחשים לפתע־פתאום, כי אם באים כדרכם". ויותר מלסבול אותם, מראש נקבע בדטרמיניזם, בגורל, מה הדברים שנשמח מהם ומה הדברים שנתעצב מהם. אנחנו כולנו יצורים חולפים והאירועים חולפים. אז למה להתרגז עליהם? למה להתלונן? אנחנו צריכים להיות מוכנים לגורל הזה. הטבע יעשה בדברים החולפים כרצונו, גם בגוף שלנו אבל אומר סנקה: "אנחנו לא נחדל מהיות שמחים בכל העובר עלינו ובאומץ לב נחשוב, כי אין דבר אובד משלנו". הבחירה שלנו לא אובדת. לא הבחירה איך אנחנו שופטים את האירועים החולפים ולא אופן ההתמודדות שלנו ולא הפעולות שנעשה. הם בבחירה שלנו ולא משועבדים לגורל ולמזל. אדם טוב יכין את עצמו לסבול את המקרים ואת הגורל. אדם טוב יכין את עצמו על ידי זה שמראש יכיר בזה שמאורעות יכולים לקרות. ממש לדמיין אותם לרבות את יום מותו שלו ואולי בעיקר את יום מותו. וגם יכין את עצמו על ידי הניסיון וההתמודדות. יכין את עצמו על ידי הבחירה האמיצה והחכמה.

"אבל מי שחפץ להיות גבר ראוי לשם זה, צריך להתרגל בסבל גורל קשה. לא תמיד בדרך סלולה יתהלך, כי אם יעלה הרים וירד בקעות, על פני גלים יטולטל, ובסערה יוליך אניתו; למרות כל הפגעים הוא צריך להחזיק בנתיבתו. צרות רבות ותלאות תבואנה עליו, אבל הוא יסיר המכשולים ויפנה הדרך. באש יצורף הזהב, ובצרה נעשה אדם חזק"


תסלחו לסנקה שכתב "מי שחפץ להיות גבר ראוי". הוא בכל זאת חי לפני 2,000 שנה.


סנקה מצטט משירי המטמורפוזות של אובידיוס והוא הקשר לסיפור המיתולוגי שסיפרתי בהתחלה. אקריא את הקטע ואז אחבר לכם:

"ראה איך מעלת האדם צריכה להתרומם והתבונן, כי בדרך פשוטה ובטוחה לא תגיע אליה.

ְתּלוָּלה ַהְמִּסָלּה ְמ ֹאד ֶ וקשה ַלסּוִּסים ַבּ ַשַּׁחר

ִָרק ַלֲעלוֹת, ַגּם הוֵֹלְך וַָרב יְִגיָעם ַעד ֶאְמַצע רקיע.

ַפַּחד ֹיאֵחז אַף אוִֹתי ְבַּהִבּיִטי ָשׁם ִמָגּבוַֹהּ

ַעל ְפּנֵי ֲאָרצוֹת וְיִַמּים, וְּלָבִבי ִמְתַפֵּלּץ ֵמַרַעד.

נוָֹחה ַהיְִריָדה ְבּסוֹף, אְַך ִבְּזִהירוּת יְֵתָרה יֵשׁ ְ ֹצֶרך:

ֶתִּטיס ַעְצָמהּ ַבּת ַגִּלּים, ַהְמַחָכּה ָעַלי, ְמַפֶחֶדת

פּן ֲאֻטְלַטל ְבָּחְפָזה ְבִּרְד ִתּי, וְּתהוֹמוֹת ֶאפּוָֹלה"


כשמוע זאת העלם הנדיב, אמר: ”הדרך טובה בעיני ובה אתעלה; כדאי ללכת בה אפילו בסכנה שאפול לארץ“. לא חדל אז הדובר בו להבהיל את רוחו המהיר:


גּם ִכּי ִתּזֵָּהר ְמ ֹאד וְֹלא ִתּ ְשֶׁגה וְִתְתֶעה ִמֶדֶּרְך,

נִָתיב ְתַּפֵלס ְּלקרני ַהשּׁוֹר ַהנּוָֹראוֹת ַתִּגּיַע,

וְקשת ֶתַּסְליָה ַתֲּעבוֹר וְּבלוַֹע ָהֲאִרי ַהָפּתוַּח.


על זה הוא משיב רק: אסור נא לי את הרכב שהבטחת לתת לי! מה שאתה מאיים עלי, מעורר ביותר את תשוקתי. אני חפץ לעמוד שם, במקום אשר גם השמש רועד ממגור. השפל והעצל מבקש לו נתיבות מבטחים; הגבורה שואפת למרום."


סנקה מביא את הסיפור הזה משני טעמים להבנתי.

הראשון להמחיש את הצורך בניסיון להתגבר על פחדים ולהתחזק ע"י הניסיון. והטעם השני, שלא צריך לחפש את הסכנות והאתגרים. אלא פשוט להתמודד עם מה שהגורל מביא עלינו. לא לחפש את הצרות.


פרק ו


סנקה שואל, אז למה בכל זאת האל נותן למקרים רעים להתרחש לאנשים טובים וישרים? והתשובה היא נחרצת הוא לא!

כל רע אמיתי הוא מרחיק מאנשים טובים. כי הרע האמיתי הוא העוונות שנמנעים מהם אנשים טובים. מפשעים, מחטאים, מתאוות בצע וקנאה. מהדברים האלה מגן האל על האנשים הטובים. כי הוא נותן להם את היכולת לבחור נכון והם בזים לאירועים חיצונים.

אבל יש יסורים גדולים היום, בעיקר בקרב אלה שקרוביהם נחטפו או נרצחו. סנקה כותב אליהם לדמיין מה היה אומר האל. אביא את הקטע המלא כי הוא מעניין ומסביר מעולה:

"דמה בנפשך, כי כך אומר אלוה: ”מה יש לכם להתאונן עלי, אתם אשר בטוב ובישר בחרתם? לאחרים הרביתי מתנות שוא, ואת נפשותיהם הרודפות אחרי ההבל רמיתי בחלום ארוך וכוזב. הענקתי להם זהב וכסף וכלי־שן מחוץ, ותוכם אין דבר טוב. לוא ראיתם את האנשים ההם, שאתם חושבים למאושרים, מגואלים, מכוערים, וכמו כתלי בתיהם הם טוחים רק לעין רואים. אין זה אושר אמתי וברור, הוא רק כאין כסוי. וגם דק מאד. לכן, כל זמן שהורשה להם להתקיים ולהתראות לפני דמיונם, הם נוצצים ומפליאים. אבל אם רק יקרה דבר המפריע שלותם ומגלה הלוט, אז יתראה פתאום לעין כל כמה מן הכיעור והתועבה היה צפון מאחורי ההוד המדומה. לכם נתתי קנינים טובים באמת, עומדים לעד, מתרוממים ומתגדלים כל יותר שתתעסקו בהם ותבחנו אותם מכל צדדיהם; הכשרתי אתכם לבוז לכל דבר מעורר פחד, לתעב מאויי היצר; אין אתם נוצצים כלפי חוץ, כי הטוב שבכם הוא בקרב נפשכם. פנימה. הלא כה תבל כולה בוזה לכל אשר סביב לה ודי לה במחזה עצמה. את כל טוב באמת בתוככם נטעתי. שלא להצטרך לאושר – זה הוא אשרכם!“ – ”אבל יש מקרי יגון, ודברים נוראים מתרחשים אשר קשה לסבול אותם?“ – ”יען לא יכולתי למנוע אותם מכם, זיינתי את רוחכם וחזקתיכם על כל. סבלו באומץ לב, בזה אתם מתעלים על אלוה: הוא קיים מחוץ לאפשרות היסורים, ואתם למעלה מהם. אל תשימו לב לעניות; אין אדם עני בחייו יותר מבשעה שנולד. אל תשימו לב למכאובים; הם יִכלוּ או יכלוּ. אל תשימו לב למות; הוא רק ישים קץ או יעתיק אתכם. (הכוונה ביעתיק אתכם, היא גלגול נשמות למי שמאמין בזה). אל תשימו לב לפגעי הזמן; לקלוע לתוך נשמתכם לא נתתי להם אבני בליסטראות."


הוא מסיים בפחד הגדול ביותר של רוב האנשים. הפחד מהמוות. לא ארחיב בנושא מלבד משפט הסיום כי הוא פשוט מופתי "כי מפני מעשה כה קצר פחדכם כה ארוך?".

המוות הוא קצר אומר סנקה, אבל הפחד ממנו נמשך כל כך הרבה זמן ומשפיע על החיים שלנו.

לסיכום, יש דבר שהגורל לא יכול לקחת מכם. בגלל זה גם זה לא נכון שדברים רעים קורים לאנשים טובים. את החירות בבחירה, לא הגורל ולא אירועים יכולים לקחת מכם.

בחנו עם עצמכם, מי אתם ואילו כישורים, תכונות וכלים יש לכם להתמודד עם כל מה שאתם חווים.

"התלאה היא הזדמנות מוצלחת לרחוש מעלה יתירה".


אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.


34 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Kommentare


bottom of page