שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני עוסק בייעוץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ או להירשם לקורס הבא. אפשר גם למצוא שם את הקישור לקבוצת המיטאפ שלנו להצטרפות לשיח סטואי בזום ופרונטלי שיהיו בקרוב.
היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
הפרק היום יעסוק בספרו של סנקה על קוצר החיים. אני אישית מאוד אוהב את הספר הזה. הוא מעניין, פותח את הראש ועוזר גם להתנהל אחרת בחיים.
אתחיל בשורה התחתונה. סנקה אומר, שרק מי שמתנהל בחוכמה, נהנה מהחיים ומעריך אותם נכון. הוא גם אומר איך לעשות את זה ונגיע לזה בהמשך.
כהקדמה, יש לציין שרוב החוקרים סבורים שדיאלוג זה נכתב בשנת 49 לספירה. כלומר סמוך לעת בה שב מהגלות ולפני שהחל לחנך את נירון הקיסר. יש משמעות לתאריך כדי להבין התוכן, שכן כששב סנקה מגלותו הוא השתוקק לדבר אחד: לחיות בשלווה ללא תפקיד ציבורי ולהתמסר לפילוסופיה.
פאולינוס אליו פונה סנקה בספר, הוא למעשה דמותו של סנקה עצמו. הוא למעשה מדבר לעצמו להתמסר לפילוסופיה ולכלכל את חייו בתבונה על פני חיי הציבור.
א.
סנקה פותח את הספר בהסבר שחלק מהאנשים חושבים שהחיים קצרים. החיים עוברים בזמן שהאדם עושה הכנות חייו, הם מתבזבזים. לא רק ההמון חושב כך, גם היפוקרטס הרופא המהולל אמר: "החיים קצרים האמנות ארוכה".
אך האמת אומר לנו סנקה, לא זמן החיים קצר, אלא רק הזמן שאנחנו מאבדים. הנקודה החשובה היא בזבוז הזמן בעיקר ע"י חוסר השגחה. אם אנחנו משעבדים את חיינו לדבר טוב, אנחנו לא מרגיש איך הזמן חולף. רק שסוף חיינו מתקרב אנחנו מבינים שחיינו חלפו מבלי שהבחנו בכך.
אנחנו מקצרים את תחושת חיינו. הדוגמא של סנקה היא של אחוזות מפוארות בידי בעל בית גרוע אשר מתכלים מהר בעוד נכסים צנועים אם הופקדו בידי בעל בית טוב מתרבים בניהולו הנכון.
ככה החיים מתמשכים ומתרחבים למי שמנהל אותם נכון.
ב.
החיים ארוכים אם נדע להשתמש בהם נכון.
יש מי שלא ישבע מאהבת ההמון, יש מי שישקיע עצמו בעבודות לא הכרחיות. יש שמתמכר ליין ויש לעצלות. יש מי שרודף כבוד ותלוי תמיד בדעות של אחרים, יש שמפחד על עצמו, ויש שהתשוקה למסחר שולחת אותו מסביב לעולם. יש מעונה מאהבת מלחמה. יש שמפחד להסתכן. יש כאלה שמשתעבדים מרצון לאדונים שלא מכירים להם טובה.
יש כאלה שדואגים להצלחת אחרים, או לגורל עצמם. יש כאלה שאין להם תכלית בחיים ואז הם מטלטלים ממסלול אחד לשני. יש כאלה בלי כיוון שפשוט לא עושים כלום. הם חיים רק מעט.
אנשים שנוטים אחרי התאוות לא יכולים לחזור לעצור ולבחון את עצמם שוב. כי הם כמו אחרי שוך הסערה בים הם ממשיכים להיטלטל. התאוות לא נותנות שלווה. דימוי יפה, נכון?
לא מדובר רק בכאלה עם מוסר ירוד ורודפי תאוות. גם אלה ש"נחנקים בהצלחתם" בשפתו של סנקה. חלק נכבד מקדיש בפרק סנקה לאלה שמשתעבדים מרצון. הוא אומר "אבל אתה בעצמך עוד לא כבדת את נפשך להשגיח בה ולשמוע בקולה " דהיינו האחריות על השעבוד היא באדם עצמו.
כלומר לשווא מתלוננים האנשים שהחיים שלהם קצרים. לא החיים קצרים אלא אנחנו מקצרים אותם בעצמינו בבזבוז הזמן בלי חשבון, כאילו אנחנו חיים לנצח והמוות לא מחכה לנו.
ג.
אפילו החכמים ישתוממו איך אנשים מגנים על ביתם או גבולם מפולשים אבל הם מכניסים בעצמם את אלה שגונבים להם את זמן. כלומר במתן אפשרות לאחרים או לדברים חיצוניים למשוך אותנו לעיסוקים. אנשים לא יחלקו כסף בקלות אבל את הזמן שלהם כן.
נניח אומר סנקה, שנשאל אדם מבוגר שיעשה לנו חשבון. כמה שנים מחייו המופלגים, ניתנו לאהובה, לבעל חוב, למושל, לחוסים בביתך, כמה במריבות, כמה בהענשת העובדים שלך - כל אלה בשל גורמים חיצוניים שמשכו אותך ולקחו לך את הזמן.
כמה בעצמך בזבזת? כמה בבטלה?
כמה ימים היו כפי שחשבת שהם יהיו?
בלי פחד, בלי ייסורי הבל, שמחת שווא, שיחת חנופה ותשוקה כוזבת?
האם היינו מבזבזים את היום באותו אופן אם היינו יודעים שהוא אחרון?
"כמו אנשים בני תמוּתה אתם מפחדים מכל דבר, אבל כקיימים לעד אתם מתאוים לכל דבר"
"מה רבה הסכלוּת, לשכוח את המות האורב לאדם ולדחות"
בשני המשפטים הללו סנקה אומר MEMENTO MORI זכור את המוות
ד. ה.
"ההצלחה נושאת בקרב עצמה את הנטיה לחורבנה" הוא אומר. כי הם חייבים תמיד להשתעבד לה. לשמור עליה, להתקדם. היא הופכת לגבירה על זה שמצליח.
אנשים לעיתים מבקשי מנוחה - גם רמי מעלה. אם היו יכולים, היו מבקשים לרדת מהפסגה.
ו.
"אמנם החיים, אשר אתם מבלים, לוּ גם אלף שנים יארכו, מאוד יצטמצמו במידתם. בפני חטאיכם גם דורות לאין סוף חיש יתעופפו, ומן ההכרח הוא, כי משך הזמן הזה, אשר הטבע קובע מהלכו וביד השׂכל להרחיבו, עליכם יעבור במהירוּת יתירה. הלא אין אתם תופסים בו ומעכבים אותו ואינכם שמים שום מעצור למרוּצתו המהירה יותר מכל, כי אם נותנים אותו לחלוף כדבר שאין צורך בו ואשר נקל למלאות חסרונו!"
בציטוט הזה סנקה אומר שהטבע קוצב את הזמן של חיי האדם. אבל השכל יכול להרחיב אותו אם אנחנו שמים לב למה לוקח לנו את הזמן ומה אנחנו עושים שאח"כ ידרוש עוד זמן ותשומת לב.
מי שמבזבז את חייו, אפילו אם יחיה מאות שנים, יראו לו החיים כעוברים ברגע. (ד-ו).
ז.
סנקה מציין 2 סוגי אנשים מבזבזי זמן, הרודפים אחרי תאוות- שתיה ותאוות בשרים ודומיהם, הם הנבזים יותר. ויש את אלה שבדרך יפה תועים - בעלי דמיונות הבל של כבוד ותהילה. סנקה מתאר שאנשים הללו עוסקים בבזבוז זמן של תחזוקת התאוות או הכבוד. אם זה שיחות חנופה ואם זה ארגון משתאות. 2 הסוגים הללו יכולים לגרום לכך שלאנשים לא יהיה זמן בכלל.
אז גם נפשם טרודה בדברים הללו ואז היא לא יכולה לקלוט את הדברים הנכונים.
"אבל לחיות – הוא ענין של למוּד לכל החיים. גדול מזה, ולפלא יהיה בעיניך: גם למות הוא ענין למוּד לכל החיים."
"גבר חכם ומתרחק משגיאות אנושיות יתאמץ שלא יאבד לו רגע מהזמן הנתוּן ברשוּתו, ובזה יהיוּ ימיו ארוּכים ביותר: שיהיו בכל היקפם רק שלו לבדו."
"אין איפוא רשות לומר על איש שהאריך ימים בעבור אשר שׂיבה זרקה בו או קמטים נראים במצחו. הוא לא חי ימים רבים, כי רק היה זמן רב בעולם. או התחשוב שעשה אדם נסיעה גדולה בים, אם בצאתו באניתו מן החוף טלטלה אותו הסערה לכל צד ורוּחות חזקים ומתנגדים סיבבוּ אותו בנתיבה אחת סחור סחור? הוא לא נסע הרבה, כי אם טולטל הרבה"
הכי קשה הוא השחתת הזמן של השיכורים וההוללים. מי שימיו מלאים בהבלים, לעולם לא ימלא את חייו בדעת האמיתית ולא יקיר את מהות החיים. לא מספר שנותיו של אדם עושה את חייו קצרים או ארוכים, קיום ממושך אין משמעותו חיים ארוכים. לעולם יראה אדם כל יום כאחרון. כל יום, כל שנה נסחפים בזרם הזמן שאין ממנו חזרה, ואין הזמן סר למשמעתו של איש. לדעת את ערך החיים משמע לחיות (ז-ח).
ח.
"האנשים טועים בערכו, מפני שאיננו דבר גשמי ואינו נראה לעינים, בעבוּר זה נחשב הוא להם כדבר שבזול, או יותר נכון: כדבר שאין לו כל מחיר"
"אבל זהירוּת יתירה נחוּצה כדי לשמור דבר שאין אתה יודע, היכן הוא קצו."
ט.
סנקה עובר לדבר על התפיסה של עבר, הווה עתיד. הוא אומר שמי שמתמהמה ומשתהה להרהר בעתיד בלי מבלי לתת את דעתו להווה, את זמנו הוא מבזבז לשווא. אך מי שהוא זריז ומנצל את זמנו הוא העוצר את מרוצת הזמן (ט).
"אבל האבידה היותר גדולה לחיים היא הצפּיה למה שיבוא"
י.
בתוך הזמן כלול ההווה שהוא כהרף עין, העבר שאין לשנותו והעתיד שנסתר (י-יא).
סנקה מחלק את הזמן באופן טבעי לעבר, הווה ועתיד. העתיד עוד לא התרחש, ההווה, הוא רגע קטן בתנועה מתמדת והעבר כבר אינו נתון לשליטת המזל. הוא כבר חתום. אין שליטה בו והוא חתום.
סנקה אומר דבר מעניין, הוא אומר שהאנשים הטרודים מאבדים את העבר. אמירה לכאורה סתומה, כי איך אפשר לאבד את מה שכבר קרה ולא יקרה. אבל הוא מסביר שהם טרודים כל כך, שלא נוח להם עם העבר שלהם אז הם לא רוצים לבחון אותו. גם אם יש להם זמן לבחון את העבר, מי היה רוצה להיזכר במה שמתחרטים עליו? הם מתחרטים שפספסו כי היו טרודים. בטח אם עשו דברים לא ראויים.
אנשים לא רוצים להתבונן בעברם אלא אם הם עושים זאת בעין פקוחה ובלי הונאה עצמית. מי שרימה, רדף כבוד, שהתנשא על אחרים, אם יסתכל על העבר מבלי לראות את עצמו, לא יאהב מה שיזכר בו.
הוא אומר:
"נפש שלוָה ובטוּחה יכולה לחדור לכל חלקי חייה, אבל נפשות הטרודים כמו כפוּפות תחת עול ואי אפשר להן לזקוף עצמן ולהביט מאחוריהן"
ההווה הוא קצר וחולף מהר. כמו כוכבים בתנועה מתמדת.
יא.
אנשים מבינים באמצעות החוויה של הזקנה או מחלה קשה שהמוות קרב, אז הם מתחילים לבקש עוד זמן לחייהם וכאילו המוות מושך אותם בכוח בידם תוך התנגדותם. הם לא יוצאים מהחיים אלא נדחפים. אז הם אומרים לעצמם שבזבזו את החיים. איך טרחו על דברים שלא יוכלו לקחת איתם או להשתמש בהם. טרחו על דברים שלא נהנו מהם.
"לעוּמת זאת, כשאדם מסדר את חייו הרחק מכל עסק מטריד למה לא יהיו ארוכים?" הוא אומר
כלומר כשאדם מסדר את חייו וחי לפי בחירה מושכלת, הוא לא מטולטל ע"י המזל להתעסק בדברים שנכפים עליו. השפעת האקראיות וגורמים חיצוניים על הבחירות שלו היא קטנה. אצל החכם היא אולי אפילו לא קיימת.
אף חלק של חייהם לא מתבזבז.
יב.
"יש אנשים אשר גם במנוּחתם הם טרוּדים….עוד הם על עצמם למשא."
יד .
"מכל האנשים, רק העוסקים בחכמה הם הנהנים מן הפנאי שלהם; הם לבדם החיים." סנקה מוסיף שהחכמים גם לומדים מדורות קודמים איך נכון לנהוג.
"הרי כל גדולי עולם הידוּעים יוצרי הדעות הקדושות – למעננו נולדו, לחיינו סללו נתיבות! " ובכך הכוונה שהגורל טווה את הלך המציאות עד אלינו והחיבור הרציונלי לטבע מביא אותנו להבין את החוכמה שהורישו קודמינו ולנהוג בעצתם עפ"י הטבע.
קטע יפה איך לנהל שיח עם דורות קודמים כותב סנקה. זה הולך כך:
"לדברים היותר יפים שאנחנו מוציאים ממחשכים לאור, מגיעים אנחנו בעמל אחרים. אין דור סגור בפנינו, לכל הזמנים פתוּח לנו השער, ואם רק רוּח נדיבות לנו למען צאת ממסגר הפחיתוּת האנושית – מה ארוך הזמן שיכולים אנחנו לטייל בו! יכולים אנחנו להתוַכּח עם סוקרטס, לעורר ספקות עם קרניאַדס, לחבב שלוָה עם אפיקורוס, להתגבר על הטבע האנושי עם הסטואים, לצאת מגבוּלותיו עם הציניים, להתהלך כחברים, כמו הטבע, עם כל דור ודור. למה לא נפנה מן הזמן הקצר והחולף הזה ונמסור את כל נפשנו אל המרחב אשר אין קץ לו, אל הנצח, אשר בו אנחנו שותפים לאנשים הטובים מימות עולם?"
למעשה אומר סנקה, שאת הזמן שלנו אנחנו צריכים להשקיע בחכמי הדורות ללמוד מהם איך נכון לנהוג.
טו.
סנקה מתאר איך החכמים שמהם נכון ללמוד לא יפקדו עליך מוות, אבל ילמדו אותך איך למות בלי פחד. אף אחד מהם לא יקצר את הזמן שלך אלא יוסיף לך. אין לך אף סיכון בלמידה מהם. אפשר לבחור מה ללמוד מהם. אפשר את כל אוצרותיהם לרכוש והם לא יעצרו אותך.
"מה רב האושר, מה נהדרה השׂיבה למי שבחר לו באלה להיות לו למגינים!" אפשר להתייעץ איתם, ללמוד מהם, להשוות לחייו שלו.
"רגילים אנחנו לומר, כי לא ברשותנו היה לבחור לנו את הורינו וכי לפי הגורל ניתנו לנו; אבל באמת יש בידינו להוָלד על פי בחירתנו החפשית. כי ישנן משפּחות של הרוּחות היותר נדיבות בחר לך, על איזה מהן תחפוץ להיחשב! "
נקודה יפה מעלה סנקה, שאנחנו לא בוחרים את הורינו אבל יכולים לבחור להיוולד מחדש ע"י בחירת הרוח הנדיבה של חוכמה." היא תתרחב במידה שתחלק אותה לרבים."
עיסוקים שונים מוצא לו האדם: יש זוללים וסובאים, יש למדנים שעושים ימים כלילות לרכוש דעת, שאין בה ממש. לחיות חיי אמת זה אומר להפסיק לבזבז את הזמן שלנו על דברים מיותרים ולהקדיש עצמינו לחוכמה. כי בפניה גלויים אוצרות הדעת והמחשבה. והיופי וכל גאון האדם. והוא ממליץ למצוא את הזמן לשיחת רעים ומסיבת חכמים, אשר יורוהו בדרך מוסר, המביאה אל התהילה וחיי הנצח. החכם מפיק תועלת מהזמן כולו: העבר מעשיר את זכרונותיו, ההווה מזומן לו והעתיד ממלא אותו שמחה ותקווה.(יב-טו).
יז.
סנקה אומר שאין ביטחון בהנאות או שמחות שתלויות באקראיות הגורל. ככל שמרבים טובות כאלה, ככה גודלת הדאגה. ככל שיותר מצליחים בכאלה דברים חיצוניים ככה יותר רופף הביטחון. כי צריך לשמר. לא לאבד. "כל מה שבא על ידי המקרה אינו מתקיים. מה שמתרומם ביותר, עלוּל יותר לנפילה, ומה שעומד בסכנת נפילה לא יתן שמחה בלב. מן ההכרח איפוא שיהיו החיים לא רק קצרים כי אם גם רעים מאד למי שמכין לו בעמל רב קנינים, הצריכים ליתר עמל בשמירתם. יגע הוא להשיג מה שביקש, ומחזיק במורא ופחד מה שהשיג."
פחד ודאגה ממררים את חייו של זה השוכח את העבר, מבזבז את ההווה וירא מפני עתיד. מי שקץ בחייו אין משמעו שימיו ארוכים, אלא שלעולם אינו שמח בחלקו. (טז-יז).
יח. יט .
סנקה מציע לחברו פאולינוס אליו מיועד הספר, לצאת מחיי ההמון. מהעיסוק בדברים טפלים. גם מהעיסוק והטרדות המרובות של עבודתו. על אף ש פאולינוס עושה את עבודתו כאחראי על התבואה של רומא בדרך ראויה לדברי סנקה. עדיין יש אחרים אשר יכולים לעשותה. סנקה מתאר את החיים של ההגות של העיסוק בפילוסופיה. זה עיסוק יותר שלו ויותר בטוח. הוא לא תלוי בדברים חיצוניים. להבין את הטבע ואת החיים והמוות. כך הוא יזכה לאהבת צדק ומעשה צדק. הוא ישכח עוונות ותהיה לו שלוה בכל המעשים.
לסיכום
הספר על קוצר החיים מחולק לכמה נושאים עיקריים.
אנחנו אחראים לבזבוז הזמן שלנו + אנחנו לא מעריכים נכון את הזמן שלנו. אנחנו מעריכים יותר כסף ולא מבינים שהזמן הוא מוגבל. בהתאם אם היינו יודעים שהיום זה יומנו האחרון, האם היינו מבלים אותו באותו אופן? המשמעות של מה שאנחנו עושים גדלה אם אנחנו מניחים שזה הדבר האחרון שנעשה. memento mori זכור את המוות.
השגחה. אנחנו צריכים להשגיח איך הזמן שלנו מתבזבז ובהתאם לנהל את הבחירות שלנו כאשר סנקה מחלק לדברים שמושכים אותנו מבחוץ, תאוות למיניהם, כסף, נכסים שגורמים לנו להשתעבד להם. החלוקה הנוספת היא הדברים שאנחנו בוחרים לעצמנו בחיים, כמו כבוד, תהילה, מוניטין ואפילו לימוד דברים שלא נותנים כלום. דברים שגם מצריכים תיחזוק והשתעבדות אבל הם מונעים ממבפנים מתוכנו. בהתאם אנחנו צריכים לדעת לומר לא. גם לעצמנו וגם לדברים חיצוניים. זו נקודה חשובה. תלמדו להגיד יותר : "לא". גם מרקוס אורליוס אומר לעצמו: "עשה מעט.... הלא רוב אמרינו ומעשינו אינם הכרחיים ואם ישליכם אדם מעליו, אזי ירבה לעצמו פנאי וחופש מטרדות. לפיכך על אדם להזכיר לעצמו בכל הזדמנות: "דבר זה אינו מן הדברים ההכרחיים, הלא כן?" אמת, יש להשליך לא רק את המעשים שאינם הכרחיים, אלא גם מחשבות שכאלה; הן כך לא יבואו בעקבותן מעשים מיותרים" ספר 4 (24). המתינות שהיא אחת מ-4 המידות הטובות היא תשומת לב למעשינו ובחירותינו. מה אנחנו עושים יותר מידי ומה אנחנו לא עושים מספיק. כדי לחיות את השיעור הזה, תתרגלו להגיד "לא!" לרבים מהדברים מבזבזי הזמן שאתם עושים, כמו לנסות להרשים אנשים או לבהות במסך. תשקלו אם הפעולות הפוטנציאליות שלכם הן טובות, באמת יועילו לכם, והאם הן ראויות להיות חלק מחייכם היחידים. אם לא, תדחו את זה, גם אם זה עלול לגרום לאחרים להיות לא מרוצים מכם. השיעורים מ"על קוצר החיים" דוחקים בנו לעשות חשבון נפש על איך חיינו עד כה, ולספור את הזמן שחיינו באמת, בניגוד למלא עיסוקים שוליים והסחות דעת לא ראויות.
החלוקה של הזמן לעבר הווה ועתיד היא בעלת משמעות. הסטואים ככלל נותנים את תשומת הלב להווה בו הבחירות שלנו נעשות, העבר ממנו אנחנו לומדים וסנקה אפילו בשפתו היפה מראה איך לנהל דיון עם הפילוסופים של פעם שילמדו אותנו איך להעריך ו להאריך את החיים שלנו. איך להיות מוכנים למוות. העתיד הוא לוט בערפל ותלוי באקראיות. יש כאלה שמחכים בציפיות ותקוות שווא. אנחנו צריכים להיות מכוונים לדברים הנכונים בהקשר של העתיד, אבל הוא לא צריך לנהל אותנו. פחד ודאגה ממררים את חייו של זה השוכח את העבר, מבזבז את ההווה וירא מפני עתיד.
לימוד הפילוסופיה הוא העיסוק החשוב ביותר לדעת סנקה. גם השיח שלנו עם הקרובים לנו צריך מוקדש לשיפור העצמי. שיח פילוסופי. דיון על איך לשפר את עצמנו. אם מדובר בשיעורים שהשאירו לנו גדולי הדורות, או בשיח עכשיו עם אנשים שיכולים לעזור לנו לשפר את עצמנו.
ואחרון חביב, הנקודה בה התחלנו. מי שמנהל את עצמו נכון, את הבחירות שלו. גם נהנה יותר מהזמן ומהחווית שלו בחיים.
אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.
Commenti