top of page

פרק 86 מונגש בטקסט חיי זקנו של הפילוסוף



שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני עוסק בייעוץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com דרך האתר אפשר להירשם לקורס הבא. אפשר גם למצוא שם את הקישור לקבוצת המיטאפ שלנו להצטרפות לשיח זום ופרונטלי שיהיו בקרוב.

היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

בשנת 176 לספירה, הקיסר הרומי הפילוסוף הסטואי מורנו ורבנו מרקוס אורליוס הקים 4 מושבים של אסכולות פילוסופיות באתונה. אחת לכל אסכולה מהעיקריות שבהן. עדות נפלא לייחודיות הנפלאה של האיש הזה. למרות שברור שהוא היה סטואי לחלוטין, הוא היה ליברלי מספיק להקים מקומות עבור אלה שחשבו שונה ממנו. להזכירכם הוא היה שליט יחיד. הוא לא היה חייב. לאחר כמה שנים, הלך לעולמו ראש האסכולה הפריפטטית (האסכולה שהלכה בדרכו של אריסטו). שניים התמודדו על התפקיד להחליפו. שניהם ראויים. אחד מהם בחור בשם DIOCLES כבר היה מבוגר מאוד, לכן נראה שהמחליף יהיה בחור בשם BAGOAS . עם זאת אחד מחברי הוועד הבוחר, התנגד למינויו של BAGOAS בטענה שאין לו זקן. מעל לכל מאפיין אחר, ראוי שיהיה לפילוסוף זקן ארוך כדי להשרות ביטחון בתלמידים. BAGOAS ענה שאם פילוסופים נשפטים על פי אורך זקנם, אז אולי בראש האסכולה הפריפטטית צריך לשבת תיש.

העניין היה בעל חשיבות כל כך מכרעת, שהוחלט לפנות לרומא לאינסטנציה הבכירה ביותר שתכריע, כנראה לקיסר בעצמו.

הסיפור המפוקפק הזה מעיד על דבר אחד. שבתקופה הגרקו-רומית, הייתה חשיבות לחזות המזוקנת של הפילוסוף.

באותה עת פילוסופים היו חייבים להיות מזוקנים וכל מי שהיה בעל זקן אוטומטית נחשד כפילוסוף או היפסטר. אבל אני לא בטוח שהיו אז היפסטרים.

למה זקן ארוך היה מזוהה כל כך עם פילוסופים? מה זה אומר על האופי של הפילוסופיה אם זה מרכיב משמעותי להיות בעל זקן?

לפני שנענה למה השאלות חשובות בכלל, כדאי שנדבר קודם על המקור ועל הסטטוס של זקנו של הפילוסוף.

תאמינו או לא, לזקנו של הפילוסוף יש היסטוריה מורכבת.

מי שיחפש בגוגל תמונות, את הדמות של סוקרטס או אפלטון, לא יראה אותם עם זקן פילוסוף. במאה הרביעית וחמישית לפנה"ס, גילוח גברים לא היה דבר נפוץ. כך יוצא שכל גבר בוגר היה בעל זקן.

מייחסים את התחלת הגילוח לאלכסנדר הגדול שהפך את הנוהג הזה לקראת סוף המאה הרביעית לפנה"ס, לפופולרי. אם זאת מיד בסמיכות, פילוסופים נהגו לטפח זקן מפואר וארוך בניגוד לאופנה החדשה. אף על פי, בתקופה לאחר סוקרטס ואפלטון, בתקופה של זנון מייסד הסטואה ואפיקורוס מייסד האסכולה האפיקוראית, השניים הללו לא טיפחו זקן פילוסוף כפי שניתן לראות מתמונות ופסלים.

במאה השלישית לפנה"ס הגיעה הפילוסופיה מאתונה לרומא.

על פי המסורת, הרומאים הראשונים גידלו זקן ארוך. עם זאת, במאה השלישית לפנה"ס הגיע המקצוע גלב מסיציליה לרומא והחל נוהג של גילוח. הראשון שסופר עליו שנהג להתגלח באופן יומי, היה סקיפיו אפריקנוס המצביא הרומי הדגול שניצח את חניבעל מקרתגו. זה היה לקראת סוף המאה השלישית לפנה"ס.

אם הגילוח הפך נפוץ באתונה שלאחר אלכסנדר הגדול, היא נהייתה כמעט הכרח ברומא. כל המכובדים ונושאי התפקיד היו מגולחים למשעי.

אז אחרי שסיפרתי קצת על ההיסטוריה של הגילוח והזקן, זה הזמן להכניס לתמונה את הזקן של הפילוסוף.

בשנת 155 לפנה"ס משלחת של 3 פילוסופים יווניים ביקרו ברומא. לסיפור ביקורם נלווים אנקדוטות רבות, אבל זה אולי לפעם אחרת. הם היו 3 נציגים של 3 האסכולות הפילוסופיות החשובות ביותר של התקופה: קרנידס- ראש האסכולה האקדמית שהלכה בעקבות תורתו של אפלטון. CRITOLAUS מהאסכולה של אריסטו ודיוגנס מבבל (לא להתבלבל מדיוגנס הציני או מדיוגנס אחר כי השם דיוגנס באותה עת היה כמו "משה" היום). בכל אופן דיוגנס מבבל היה אז ראש האסכולה הסטואית.

קהל שבא לראותם היה כולו מגולח למשעי בעוד שאת הפילוסופים עיטרו זקנים מפוארים ומטופחים.

העובדה ששלושת הפילוסופים היו מזוקנים, יצרה בעיני הרומאים קשר ישיר בין פילוסוף לזקן. כך נוצר מושג של ממש "זקנו של הפילוסוף".

רומא כבשה את אתונה ב 87 לפנה"ס וסיפחה את אתונה כמרכז פילוסופי. עבור הרומאים המגולחים, הפילוסופים נראו כמי שאמורים להיות מזוקנים. הזקן נקשר בדמות הפילוסוף ואולי אפילו עד היום זה הדימוי.

סיפרתי לכם בפרקים קודמים על קיקרו המדינאי והנואם הרומי המוכשר שגם חטא לא מעט בכתיבת פילוסופיה. הוא היה מגולח למשעי כראוי לדמות ציבורית ברומא. יש משמעות לכך שדמות כמו קיקרו שעסק גם בפילוסופיה וגם בפוליטיקה בחר לא לעטות זקן פילוסוף. המשמעות היא בדימוי שהוא רצה לשדר. אם היה מגדל זקן, הוא היה נראה לציבור ברומא כפילוסוף בדיוק כמו 3 חברי המשלחת היווניים שביקרו ברומא כמאה שנה קודם. בתקופת קיקרו, הפילוסופים המזוקנים היחידים ברומא באותה עת, היו או פילוסופים עבדים ששירתו את אדונם בספריות ובלימוד, או פילוסופים מהאסכולה הצינית שהזניחו עצמם כעיקרון. כך שקיקרו לא היה רוצה להידמות לפילוסופים מהסוג הנפוץ הזה ברומא. כמובן מעל לכל לקיקרו היה יותר חשוב מעמדו הפוליטי והקריירה שלו מאשר משיכתו לפילוסופיה.

הוא עסק יותר במה ניתן ללמוד מפילוסופים וליישם את זה בנאומיו ובקריירה הפוליטית שלו, מאשר להקדיש את חייו לפילוסופיה עצמה. על פי כן, קיקרו אף פעם לא אימץ לעצמו זקן פילוסוף.

לעומתו, אפיקטטוס ראה בזקן הפילוסוף כמשהו כמעט מקודש. זה כדי להמחיש שפילוסופיה היא לא תחביב אינטלקטואלי, אלא דרך חיים אשר בהגדרה נוגעת לכל היבט בחיים ולכל היבט בהתנהגותו של אדם, לרבות גילוח. אם מישהו המשיך להתגלח כרומאי מכובד, הוא הוכיח בכך שלא אימץ את הפילוסופיה כדרך חיים ועדיין לא הוציא מקרבו מנהגים שנכפו ע"י הסביבה.

עבור אפיקטטוס פילוסוף ינהג רק על פי ההגיון הרציונלי ועל פי הטבע. בכך זונח הפילוסוף מוסכמות חברתיות שרירותיות שמנחות טרנדים ואופנות.

בספרי השיחות בפרק על "ההתקשטות" מדבר על כך אפיקטטוס. אבל לפני כן, אזהרה קטנה, הדברים שאומר פה אפיקטטוס אינם הולמים את ימינו אנו. היום לא נדבר כפי שדיבר אז אפיקטטוס, אבל בכל זאת נסו להקשיב בין השורות למה הוא מתכוון וסננו את את הדברים הלא הולמים שהוא אומר. בכל זאת אנחנו לא שופטים את ההיסטוריה באופן אנכרוניסטי, נכון? אז הוא אומר כך:







זאת אומרת, שאם אני רוצה רגע לעשות את ההשוואה, קיקרו לא היה פילוסוף במובן שאפיקטטוס דיבר עליו. קיקרו היה באמת מאוד אקלקטי, שייך עצמו לאסכולה האקדמית אבל כתב ואימץ את האתיקה הסטואית. נהג כפוליטיקאי לפני שנהג כפילוסוף.

זאת כי הוא לא אימץ דרך אחת מסודרת שהולמת את תפיסת עולמו. או השתייכותו לאסכולה פילוסופית.

אפיקטטוס טיפח זקן. הוא תואר כזקן אצילי, מכובד. בעצם למה יש ציטוט? בבקשה מתוך השיחות ספר 1.16:





שוב אני מבקש, אל תקחו את דברי אפיקטטוס לימינו בהקשר המגדרי. זה אנכרוניסטי ולא נכון. הוא חי לפני 2,000 שנה והתקדמנו מאז. החשיבות בדברים היא לשמור על האותות שטבע בנו באל- או הטבע. לא להפקירם. החשיבות היא במובן הרחב של התבונה והנוהג על פי התבונה.


יש התייחסות גם בספר השיחות 1.2.29:





המתרגם ד"ר אהרון קמינקא כותב על הקטע הזה כך:




עבור אפיקטטוס, המשמעות של לגלח את זקנו, היא להתפשר על האידיאל הפילוסופי שלו של לחיות על פי הטבע. וזה יהיה להתכופף בפני סמכות לא צודקת של אחר. האידיאל הפילוסופי זה לא לגדל את הזקן, אלא לחיות על פי תפיסת עולמך, בהסכמה עם הטבע. אפיקטטוס על זה לא מתפשר, קטן כגדול.

הוא מעדיף למות ולא להתפשר על האידיאל.

אני מניח שזה נשמע קיצוני כי כמו שכתב המתרגם, היו שהתגלחו כדי להעלים את עיסוקם. אבל חשוב לזכור שזו היתה סוגיה פוליטית משמעותית באותה עת. הקיסר דומיטיאנוס ציווה למשל לגלח בכוח את זקנו ושערו של הפילוסוף אפולוניוס כאקט של ענישה כנגד פעילות אנטי ממסדית. להוציא את הפילוסוף להורג, היה הופך אותו לקדוש מעונה ויש לכך השלכות. לכן פעולת הענישה של גילוח בכפיה, היתה הבחירה של הקיסר. זה בוודאי היה במוחו של אפיקטטוס מאחר והוא היה ברומא בתקופה בה דומיטיאנוס גרש את כל הפילוסופים מאיטליה. כך שאפיקטטוס נמלט על נפשו ממש.

אני מניח שכבר אפשר להבין איך טיפוח זקן מתקשר עם הדמות של הפילוסוף וליתר דיוק, איך זקן קשור בהיבט הפילוסופי של דרך חיים.

הזקן של הפילוסוף היה בגדלים וצורות שונות. אחד המקורות מספר על כמה פילוסופים מאסכולות שונות שהתארחו במסיבת יומולדת. הוא מתאר זאת כך:

"נכח שם, חברינו ETEOCLES הסטואי, המבוגר ביותר, עם זקן שהיה זקוק לגיזום, הבחור המלוכלך, ראשו לא מטופח, קשישותו ניכרת במצחו המקומט יותר מארנק העור שלו. נוכח גם THEMISTAGORAS מהאסכולה הפריפטטית (מהאסכולה של אריסטו), אדם שחזותו לא חסרה קסם, אדם שהתגאה בשפמו המתולתל"

הקטע הזה ממחיש שבכל אסכולה פילוסופית בעת העתיקה, נהגו לטפח את זקניהם בדרך מאפיינת. יתרה מכך, הזקן ממש אמור היה לשקף את הדוקטרינה הפילוסופית של מי שמטפח אותו.

לדוגמא: הציניים שהטיפו לאדישות מוחלט כלפי כל דבר חיצוני וכלפי כל נוהג חברתי, היו בעלי הזקנים הארוכים והמלוכלכים ביותר. הסטואים שטענו שאפשר להנות מדברים חיצוניים כל עוד הם לא מקבלים עדיפות על פני המידות הטובות, גם טיפחו זקן ארוך, אבל מעת לעת, הם היו רוחצים ומקצצים אותו מטעמים פרקטיים בלבד. מוסוניוס רופוס המורה של אפיקטטוס תאר את זינון מקיטיון מבשר הסטואיות: "ההערה של זינון היתה ברורה, שזה די טבעי לגזור את השיער כפי שטבעי לתת לו לצמוח ארוך, כדי שלא יפריע לשום פעילות"

הפריפטטים, ממשיכי דרכו של אריסטו, האמינו שדברים חיצוניים היו נחוצים לחיים טובים לצד מידות טובות, (נקודה שהיוותה מקור לויכוחים רבים בינם לבין הסטואים), הם טיפחו את זקניהם בהקפדה ואסתטיות ההולמת אריסטוקרטיה יוונית.

מהדוגמאות הללו ניתן להבין איך סגנונות זקן שונים, לא רק הבחינו בין האסכולות הפילוסופיות בעת העתיקה, אלא ביטאו עמדה פילוסופית ברורה של האסכולה.

כשקראתי לראשונה שטיפוח הזקן היה על פי האסכולה אליה השתייכת קפצתי ואמרתי לעצמי, אז זה לא שונה מטרנד אופנתי שנוהים אחריו אז מה הקטע להגיד שהזקן אמור להיות הבחנה בין אלה שנוהים אחרי מנהגים באופן לא מושכל לבין הפילוסופים שפועלים על פי חשיבה תבונית? אבל זה לא כך, כי יש עקרון מנחה שאדם פועל על פיו ומטפח את זקנו על פי העיקרון. אז התוצאה יכולה להראות זהה, אבל לא הסיבה לתוצאה הזאת.

זה לא שאדם חייב שיהיה לו זקן כדי להיות פילוסוף וזה לא שלזקן יש חשיבות פילוסופית.

אלא החשיבות הפילוסופית מה הזקן יכול לבטא. אם זה היבט הפילוסופי כמו הבדל בין אפיקטטוס לקיקרו או דוקטרינה פילוסופית כמו שראינו בתיאור של האורחים במסיבת יום ההולדת.

אם מישהו רואה בפילוסופיה לא רק תחביב אינטלקטואלי, או עניין אינטלקטואלי או ידענות, אלא דרך חיים של ממש, אז הפילוסופיה של האדם תבוא לידי ביטוי באופן בו האדם נוהג ופועל ולא רק במה שאדם אומר. כך שטיפוח או גילוח זקן יכול להיות עניין פילוסופי לחלוטין כמו כל פעולה שאדם עושה שעומדת מאחורי חשיבה ועקרון מנחה.

יש ציטוט מתוך דבריו של MICHAEL FREDE שהיה פילוסוף מומחה לעת העתיקה שהולך כך: "חיי אדם הם עניין של דברים בנאליים… אם יש משהו לא בנאלי בהם, זו החוכמה שבדרך בה הדברים הבנאליים הללו נעשים, ההבנה והרוח שמתוכם הם נעשים".

אז מה עושה סתם זקן לזקן של פילוסוף? החיים הפילוסופיים שהם מבטאים. ברור שיש יותר זקנים לא פילוסופיים ויש יותר פילוסופים ללא זקנים. אך בעת העתיקה, לפילוסופים היו זקנים וחלקם אפילו נתנו להם חשיבות גדולה יותר מאשר לחייהם.

אולי עכשיו הסיפור על מינוי ראש אסכולה פילוסופית מקבל זווית ראיה שונה. נראה שיש משמעות לסירוב למנות את BAGOAS לראש האסכולה הפריפטטית כי לא היה לו זקן. זה לא היה רק קישוט אלא ביטוי של חיים פילוסופיים. שהאדם המטפח את זקנו עושה זאת כי הוא חי על פי הפילוסופיה שלו. על כן, חשוב שיהיה זקן לראש האסכולה, אחרת איזה דוגמא הוא מהווה?

העיסוק המשעשע והטריוויאלי בזקנים, ממחיש שפילוסופיה היא יותר מאשר פיתוח תיאורטי של הבנה של המציאות.

פילוסופיה היא יותר מזה. היא נוגעת בכל היבטי החיים של אדם, עד לרמת הגילוח. יתרה מכך, זה מוכיח שפילוסופיה היא עניין של פעולה ולא רק שיח. הפעולות של הפילוסוף או הפילוסופית הם מבוססות על חשיבה ועמדה פילוסופית יותר מאשר דברי הפילוסוף. זה התחיל עוד במאה החמישית והרביעית לפני הספירה. במחלוקת בין הסופיסטים באתונה שלימדו איך לנהל דיון על כל נושא והערך החשוב הוא לצאת כשידך על העליונה, לעומת סוקרטס שיצא נגדם וראה חשיבות באמת ובמעשים קודם. מה שהוביל לדגש על הלימה מלאה בין המילים למעשים בחייו של אדם. הרעיון הזה נכח בכמה אסכולות פילוסופיות אחרי סוקרטס, אבל באופן בולט במיוחד אצל הסטואים.

דוגמא מספרי השיחות 2.19.20-25:



אפיקטטוס מנבא שחלק מתלמידיו יהיו יותר דומים לאפיקוראים וחלק יותר לפריפטטים, אבל בעלי חוט שדרה חלש. הוא בספק שימצא בין תלמידיו סטואים אמיתיים. בוודאי חלקם יצטטו סטואים וידעו לדקלם עקרונות סטואים.

אבל אפיקטטוס הוא סטואי שגם כשהוא חולה הוא מאושר, כשהוא בסכנה הוא מאושר, אם גוסס עדיין מאושר, מגורש עדיין מאושר. מעטים הם כאלה כמו שמתאר אפיקטטוס. תלמידיו אולי מבינים את הסטואיות, למדו ואולי אפילו יודעים לדקלם בע"פ, אבל הם לא סטואים עד שהם לא פועלים על פי הסטואיות. בגלל זה במקום אחר הוא מזהיר את תלמידיו מלהסביר לאחרים את הסטואיות.

במדריך הוא אומר: …כאשר יאמר לי מישהו: "הסבר לי את כריסיפוס," אהיה נבוך אם לא אוכל להראות את מעשי כדומים וכתואמים את מה שאני מסביר במילותי"

אפיקטטוס לא טוען שלמדנות אינה חיונית. הוא אומר שהיא חייבת לבוא לידי ביטוי במעשים. פילוסוף אמיתי, פיו וליבו שווים וחשוב להוסיף ומעשיו הולמים את מילותיו. יש חשיבות ללמידה ולהבנה ויש חשיבות לנוהג על התפיסה.



מאחר וסנקה אומר את זה טוב ממני. נשמע מה יש לו להגיד בעניין כי הוא ממחיש את זה יפה בדרכו.

ראשית גם הוא אומר לחברו לוקיליוס (מכתב 20): "תבחן את התקדמותך לא בדיבור ולא בכתיבה אלא בחוזק לבך ובהתמעטות תשוקותיך. הוכח דבריך במעשים".

הוא אומר מפורש שפילוסופיה מלמדת לעשות, לא לדבר. שאדם צריך לחיות לפי חוקיו בכל מעשיו. שהמעשים יתאימו למילים.

הוא מציע לחברו לוקיליוס לבחון האם בגדיו וביתו נבדלים, אם הוא נדיב לעצמו וקמצן לבני ביתו, אם סועד בחסכנות אבל בונה בתי מותרות. "אמץ לך חוק אחד שעל פיו תחיה תמיד ואליו תכוון את כל חייך".

נסיים בעצה המעולה שנותן סנקה לחברו לוקיליוס: "כוון את מחשבותיך לזה, לזה דאג ואת זה בקש, שתהיה שבע רצון מעצמך ומן הטוב שנולד ממך, את הבקשות האחרות כולן השאר לאל".




אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.


27 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page