שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני עוסק בייעוץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה סטואית, והאינסטגרם בשם stoaisrael שם יש פוסטים מעניינים. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
בפרק היום אדבר על נושא שלכאורה לא קשור אלינו היום בישראל של 2023. אבל אני מבטיח שהוא רלוונטי ומבטיח להראות איך. נדבר היום על עבדות. במהלך הפרק ניתן זווית מעניינת לנושא ויש דמויות מעניינות מאוד שנדבר עליהן.
נתחיל בדוגמה קטנה על איש בשם גאיוס יוליוס קליסטוס.
הוא היה עבד משוחרר שהחזיק בכוח פוליטי רב תחת המשטרים של הקיסרים גאיוס קליגולה וקלאודיוס. הוא היה איש עשיר מאוד וכוחו השתווה לזה של הקיסר עצמו.
יוספוס פלביוס, כלומר יוסף בן מתתיהו הזכיר אותו בספרו "קדמוניות היהודים": כאחד מבין אלה שקשרו קשר להתנקשות בקליגולה.
כך כותב יוסף בן מתתיהו: "ומלבד אלה, גם קליסטוס, שהיה אדם משוחרר של גאיוס (כלומר של קליגולה) והיה האיש היחיד שהגיע לדרגת הכוח הגדולה ביותר תחתיו - כוח כזה שהיה שווה לכוחו של העריץ עצמו, על ידי האימה שחשו כל האנשים ממנו ועל ידי העושר הגדול שרכש; כי הוא לקח שוחד ברוב המקרים והוא ביצע פגיעות באנשים ללא גבולות, והיה אקסטרווגנטי יותר בשימוש בכוחו בהליכים לא צודקים מכל אחד אחר"
אחד ההיסטוריונים בין התקופה סיפר כיצד, מחשש לאבד את עושרו, קליסטוס התחנף קלאודיוס, אם כי לא עד כדי כך שחש חובה להודיע לקיסר על בגידותיה של מסלינה אשתו, "בזכור כי עצות נבונות ולא נמרצות מבטיחות את שמירת הכוח" כך כתב עליו.
אבל הסיפור המעניין על קליסטוס עם מוסר ההשכל הנלווה לו, מסופר על ידי לא אחר מאשר סנקה שחי באותה תקופה.
לפני שאגיע למה שכותב עליו סנקה, נצלול קודם לנושא המרכזי, עבדות.
יש שסברו ואף פעלו בהתאם לגישה שאין להתייחס לעבדים כמו אל בני אדם. סנקה חשב אחרת. הוא אמר "באמת הרי חברים הם לנו בעבדותם, אם תזכור כי כמונו כמוהם ברשות המקרים.". כלומר העבדים זהים לשאר האנשים בהיותם נתונים לגורל וליד המקרה בדיוק כמו כל אחד אחר. בדיוק כמו שבמציאות הלא צפויה והגורל יכול להביא אותי למקום אחד, הוא יכול להביא אותי למקום אחר בחיים וכך כל אדם גם עבד.
סנקה מביא כמה טיעונים וסיבות למה היחס לעבדים צריך להיות ראוי. הוא מתחיל בהבאת דוגמא מאלה שחושבים שחרפה לשבת ולסעוד עם העבדים. אנשים שבוחרים להלקות את העבדים שלהם ולא לאפשר להם לפצות פה בנוכחות המעביד. זאת בזמן שהם מאביסים את עצמם, אח"כ מקיאים וחוזרים לאכול. סנקה בכוונה בוחר בדוגמא הזאת כדי להמחיש את השעבוד של האדונים לתאוות ושחיתות המוסר שלהם.
אלה שאסור להם לדבר ליד אדונם מרכלים עליהם מאחורי גבם בעוד שאלה שלא רק שהותר להם לדבר ליד המעביד, אלה אפילו מותר להם לשוחח עם המעביד, היו נכונים להקריב עצמם כדי להציל את אדונם. ברומא היו מענים עבדים שהיו צריכים להעיד במשפט כנגד אדונם, אבל אלה שהמעביד שלהם נהג בהם ביושר, לא היו פוצים פה נגד אדונם.
"יש גם מפיצים מתוך גאווה וגאון את הפתגם: ”כמספר העבדים כן מספר האויבים“. באמת אין הם אויבים אלא כשאנו עושים אותם לזה." אומר סנקה
הוא מתאר את העבדים שהגיעו למיומנות מקצועית בחיתוך אוכל לאדונם, אלה שהיו ממונים על היין, אלה שהיו מספקים ייצרים אחרים ועוד. והיו מעבידים שהתייחסו לעבדים לא כמו בני אדם, אלא כבהמות. אחד הטיעונים שמביא סנקה הולך כך : "אבל האל יודע, אם אין בין העבדים, מי שעתידים להיות אדונים.". כלומר נכון להתייחס לעבדים כראוי כי אולי הגורל יהיה שונה יום אחד. ואז מספר לנו סנקה על קליסטוס שפתחנו איתו את הפרק: "צופה ומתבונן הייתי, איך על סף ביתו של קליסטוס עמד אדונו מלפנים אשר מכרהו כעבד נבזה ועתה לא הניחו לו להיכנס לביתו בין שאר הנכנסים."
על העבדים שנמכרו, היה תלוי לוח על גבם עם ציון המגרעות שלהם, ארץ המוצא שלהם והמחיר. כאשר נמכר קליסטוס, הוא קובץ בעשירייה הראשונה, של פחותי הערך. אבל עכשיו מספר סנקה, הוא מנע מאדונו לשעבר להיכנס לביתו כלא ראוי. "האדון מכר את קליסטוס, אבל איזה תשלום גבה מאדונו קליסטוס!".
אני מודה שבהתחלה חשבתי שהטיעון של סנקה שנכון להתייחס לעבד כראוי כי הוא עבד רק בשל נסיבות הגורל אבל הגורל גם יכול להתהפך, הוא טיעון לא חזק מספיק. למרות שאני אוהב את הטיעון הזה ואסביר עוד רגע למה אני אוהב אותו, אבל חשבתי שהוא טיעון חלש. אבל אז סנקה חיזק את הטיעון וכתב: "ההגית במחשבתך, כי האדם הזה, אשר אתה מכנה בשם עבד, כמוך מן הזרע נוצר, כמוך הוא רואה את הרקיע על ראשו, וכמוך הוא נושם, חי ומת? אתה יכול לראות אותו כבן חורין והוא אותך כעבד".
זה כבר טיעון יותר ליברלי מודרני אפילו. שאומר שאנחנו נבראנו זהים כבני אדם. טיעון המבוסס על הקוסמופוליטיות הסטואית. סנקה גם מוסיף והתוספת הקטנה היא משמעותית. הוא כותב אתה יכול לראות אותו כבן חורין והוא אותך כעבד.
זו תוספת משמעותית מ 2 טעמים,
הראשון: אתה יכול לראות אותו כבן חורין כלומר יש לך בחירה לראות את האדם כבן חורין ולא לפי מוסכמה ומה שמוכתב לך והמקצוע או התפקיד של האדם וכאמור הגורל שלו.
השני: הוא יכול לראות אותך כעבד ולא רק בשל שינוי נסיבות, אלא גם בשל יכולתו לבחור את נקודת המבט שלו ובכך הוא זהה לי וגם בשל כך שגם אני משתעבד לדברים.
סנקה ממשיך וכותב: "התהלך עם השפל ממך בדרך שאתה רוצה כי הנעלה עליך יתהלך עמך! בכל פעם שיעלה ברוחך, מה אתה רשאי לעשות לעבדך, תחשוב כי אדונך רשאי לעשות כן אף לך. – ”אבל לי אין אדון!“ תאמר. – עודך צעיר! שמא עוד יהיה לך."
סנקה נותן דוגמאות היסטוריות.
למשל הקובא שהיתה מלכת טרויה, אשתו של פריאמוס, אמא של פאריס שחטף את הלנה וכך החלה מלחמת טרויה וגם אמו של הקטור גיבור טרויה שהפסיד בקרב לאכילס. לאחר תבוסת טרויה, המלכה הקובא נהיתה שפחתו של אגממנון, המלך היווני שניצח במלחמת טרויה.
כך גם קרויסוס שהיה מלך לידיה, שמו הפך לשם נרדף לעושר מופלג. הוא תקף את פרס והפסיד ושועבד להיות העבד של מלך פרס ב 546 לפנה"ס. גם אמא של דריווש השלישי שהפסיד לאלכסנדר הגדול, הפכה להיות שפחתו של אלכסנדר. אפילו אפלטון אולץ על ידי מלך סירקוזה בסיציליה להיות עבד כי הוא לא אהב את דעותיו עד שאפלטון שוחרר בכופר. דיוגנס הציני אף הוא נחטף ע"י שודדי ים ונמכר בכרתים. וכאשר שאלו אותו מה כישוריו הוא ענה: "למשול בבני אדם". כבר דיברנו בפרקים קודמים על דיוגנס ועל הסגנון של הפילוסופים הציניים. דיוגנס הצביע על איש עשיר ואמר "האיש הזה זקוק לאדון". האיש קנה אותו ומינה אותו כמורה לילדיו.
סנקה אומר: "התהלך בחסד עם עבדך. התרועע עמו ובוא עמו בדברים שאל ממנו עצה וסעוד עמו".
הוא עונה למתנגדים שישאלו, אז את כל העבדים אני צריך להסב לשולחני? והוא עונה כמו שלא את כל החופשיים נזמין לשולחננו כך גם לא את כל העבדים. אבל זה לא משנה אם מדובר בעבד שהוא נהג פרדות או מזכיר או מורה לילדים, זו טעות להוציא מן הכלל עבד בשל העיסוק שלו.
ובעיני הציטוט החשוב ביותר הפרק הזה הוא בהקשר הדברים הללו של סנקה : "לא לפי אומנותו אערוך אותו כי אם לפי מידותיו. את מידותיו קובע לו אדם בעצמו, את אומנותו גורם לו המקרה".
צריכים לסעוד לשולחננו כאלה שראויים לכך ואחרים כדי שיהיו ראויים. שהייה בקרב מכובדים, תשפיע לטובה.
טיפש האיש שרוצה לרכוש סוס ובודק את האוכף שלו. באותה מידה טיפש הוא מי שמעריך אדם אחר לפי בגדיו ומעמדו. "כי מעמד אינו אלא בגד שהולבש עלינו".
כולנו עבדים באיזשהו אופן. אנשים משתעבדים לתאוות, לרדיפת כבוד, לתאוות בצע, לתקווה ופחד. חלק משתעבדים בחנופה לשם השגת משהו, חלק משועבדים לאחרים שרודים בהם.
"אין לך עבדות יותר גרועה מזו שמקבל עליו אדם מרצון".
זה מביא אותנו לענק רוח אחר שאמר דברים דומים:
"כי כולנו עבדים אפילו
שיש לנו כזה כאילו
פותחים פה גדול
ומחכים לעונג הבא
כולנו מכורים של מישהו
שמבקש עכשיו תרגישו
פותחים פה גדול
ומחכים למנה הבאה
חלונות ראווה יפים פה
זה הכל למכירה
גם אנחנו תלויים
עם פתקי החלפה
אז מה נעשה עם הכעס הזה
מה יהיה עם הקנאה
כולם רוצים להיות חופשיים
אבל ממה אלוהים ממה"
אני מניח שרובכם זיהיתם את השיר "עבדים" של ברי סחרוף. אני לא יודע אם במכוון, אבל גם ברי סחרוף כותב שאנחנו תלויים עם פתקי החלפה בדיוק כמו שהיו העבדים עם לוח על גבם בעת המכירה שלהם. גם ברי סחרוף כמו סנקה, שההשתעבדות היא לתענוגות וגם לכעסים, קנאה וכד'. כשהוא שואל ממה אנחנו רוצים להיות חופשיים, הוא כבר ענה על כך עוד קודם. מהדברים וההתמכרויות שאנחנו משעבדים את עצמנו אליהם.
"אין לך עבדות יותר גרועה מזו שמקבל עליו אדם מרצון".
סנקה אומר שעדיף שעבדיך יכבדו אותך מאשר יפחדו ממך. כי את מי שמכבדים גם אוהבים ואי אפשר לערב אהבה עם פחד.
סנקה מסיים את הנושא באמירה שהמידות הטובות הן מעריכות את ערכן והן קבועות ויציבות. הן לא צריכות עידוד. בעוד שרוע לב, הוא הפכפך ומשתנה לעיתים תכופות, לא לטובה אלא לרוע אחר. לא בכדי מזכיר סנקה אהבה ושאי אפשר לערב אותה עם פחד. אותם אלה שמשתעבדים לתענוגות מוגזמות, לכעסים, קנאה, רדיפת כבוד, כסף, חנופה מעמד ותפקיד, הם לא מודעים שרוע לב הוא הפכפך ומשתנה לעיתים קרובות לא לטובה אלה לרוע אחר. כלומר הביטוי של הגישה ההשתעבדותית הזאת מתגלם גם ביחס לאחר.
אמרתי קודם שאני אוהב את הטיעון שנכון להתייחס לעבד כראוי כי הוא עבד רק בשל נסיבות הגורל אבל הגורל גם יכול להתהפך. סנקה נותן דוגמאות כפי שהראתי קודם של כאלה שממעמד ראוי אשר שועבדו, כמו הקובה, דיוגנס, אפלטון ועוד. אבל הטיעון הזה הוא לא רק בגלל שאפשר שיום אחד נמכור מישהו לעבדות ויום אח"כ הוא יהיה האיש החזק באימפריה ולא יכניס אותי לביתו. הטיעון הזה לא מנסה לשכנע אותנו שעדיף לנו להתייחס טוב לאחרים רק מתוך שיקול תועלתי. הרי הוא גם אומר טיפש האיש שרוצה לרכוש סוס ובודק את האוכף שלו. באותה מידה טיפש הוא מי שמעריך אדם אחר לפי בגדיו ומעמדו. "כי מעמד אינו אלא בגד שהולבש עלינו".
זאת אומרת, אל לנו לבחור את היחס שלנו למישהו אחר בשל משהו שהגורל בחר ואנחנו לא צריכים להתייחס לעצמנו על פי המקום שבו שם אותנו הגורל. אם זה במעמד רם או נחות. אנחנו צריכים לבחור את היחס שלנו על פי המידות של האדם. "לא לפי אומנותו אערוך אותו כי אם לפי מידותיו. את מידותיו קובע לו אדם בעצמו, את אומנותו גורם לו המקרה". זה נכון גם לגבינו עצמנו וגם וגבי אחרים. אני לא ארים את אפי בגלל שהגורל שם אותי במקום מסוים או שהיה לי מזל בחיים. אני צריך להתייחס בחירות שעשיתי והאם הן על פי מידות טובות. כך גם כל אדם שאני באינטראקציה איתו. אם זו בוסית בעבודה, קולגה. לקוח או המלצר שלוקח ממני הזמנה. אנשים רבים נותנים יחס לאחר על פי המעמד שלו, הבגדים, התפקיד, ההשכלה, מוצא מגדר גיל וכד'. כל אלה נתונים לבחירתו של הגורל. אבל יכול להיות אדם שהגורל שם אותו במקום נמוך אבל הבחירות שלו בחיים הן מוסריות וגישתו לחיים היא נכונה.
לסיום אציין שנושא העבדות הוא כן רלוונטי לישראל 2023 . גם בעת העתיקה היו עבדים שהגיעו למעמד גבוה ושוחררו והיו שהתייחסו טוב יותר לעבדים והיו שהתייחסו אליהם כאל פחותים מבני אדם. גם אפיקטטוס היה עבד והביא את עצמו להיות אחד הפילוסופים המשפיעים בהיסטוריה. גם היום יש עבדים גם אם אנחנו לא קוראים להם ככה.
בנוסף כולנו עבדים כמו שאמר ברי סחרוף משתעבדים מרצון לתאוות, פחדים, מעמד, תפקיד, כסף וכבוד.
בשני ההיבטים הללו, הגישה הנכונה היא הגישה של היחס הראוי על פי מידותיו המוסריות של אדם. לבחור לפעול על פי מידות טובות ולהתייחס לאדם אחר על פי מידותיו ולא גורלו. ובכלל בפרפרזה למה שכתב סנקה: "ההגית במחשבתך, כי האדם הזה, אשר אתה מכנה בשם עבד, כמוך מן הזרע נוצר, כמוך הוא רואה את הרקיע על ראשו, וכמוך הוא נושם, חי ומת? אתה יכול לראות אותו כבן חורין והוא אותך כעבד".
חשבתם פעם כי השומר הזה בכניסה לקניון, נהגת האוטובוס, המנקה או המנקה, נוצרו מזרע בדיוק כמוכם? כמוכם הם רואים את השמים ממעל, נושמים, חיים ומתים? כמו שאתם רואים אותם משועבדים, הם רואים את השיעבוד שלכם.
אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.
Comments