top of page

פרק 78 מונגש בטקסט- האם עושר זה רע? ועל תאנים וחמורים



שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני עוסק בייעוץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה סטואית, והאינסטגרם בשם stoaisrael שם יש פוסטים מעניינים. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

בפרק היום, נדבר קצת על היבט מסוים בטבע האדם והאתיקה שיוצאת מתוך התפיסה הזאת. כלומר נתחיל בתיאוריה הפילוסופית ונתקדם לפרקטיקה, כמו כל דבר בפילוסופיה הסטואית.

אבל מאחר ואני גם אוהב את האנקדוטות ההיסטוריות, אז נתחיל באחת כזאת הקשורה לכריסיפוס. ראש האסכולה השלישי של הפילוסופיה הסטואית ומי שלמעשה בנה אותה.

זינון מקיטיון היה זה שהחל את האסכולה, המשיך אותו קליאנתס ותלמידו המוכשר כריסיפוס בנה את האסכולה מבחינת משנתה הסדורה. הוא כתב כ 700 ספרים שאף אחד מהם לא שרד וידוע לנו עליהם מפרגמנטים שמצטטים אחרים בעולם העתיק. האנקדוטה בקשר אליו היא על מותו.

כריסיפוס מת במהלך האולימפיאדה ה-143 (208–204 לפנה"ס) בגיל 73.

Diogenes Laërtius נותן שני תיאורים שונים על מותו.

בתיאור הראשון, כריסיפוס חטף סחרחורת לאחר ששתה יין לא מדולל במשתה, ומת זמן קצר לאחר מכן. בתיאור השני הוא ראה חמור אוכל כמה תאנים וצעק: "עכשיו תנו לחמור לשתות יין טהור כדי לשטוף את התאנים", ואז הוא מת בהתקף צחוק.

במדע ידוע על תופעה של מוות בעת התקף צחוק. זו לא המצאה של גוזמאים. אבל כנראה שהסיבות הן התקף לב או אירוע מוחי בעת התקף הצחוק הוא היה איש מבוגר מעל גיל 70 באותה עת.

אני מודה שהעסיק אותי קצת למה הוא צחק כל כך. ניסיתי להבין דרך אולי הקשר לתאנים, אולי זה פרי שנחשב יקר, אבל הוא היה והוא עדיין נפוץ. אולי בגלל שכריסיפוס אכל בעצמו תאנים ושתה יין וראה חמור נוהג אותו הדבר והצחיק אותו שהם לא שונים מאותה בחינה. אף אחד לא יודע באמת, אבל האנקדוטה הזאת מתחברת לי לפרק היום גם בהקשר של התאנים וגם לגבי הטבע שלנו כבני אדם.


את האסכולה הסטואית מחלקים באופן גס לשלוש תקופות. ביוון העתיקה, עת בה האסכולה הייתה קרובה לקשיחות של הציניים. לתקופה האמצעית, אז המרכז ההגותי נדד לרודוס וראשי האסכולה התחברו עם האצולה הרומית והשפיעו מאוד על רומא והתקופה השלישית, של סנקה, אפיקטטוס ומרקוס אורליוס.

בתקופה האמצעית, נתנו קצת להשפעות מאסכולות נוספות להיכנס לאסכולה, לדוגמא, השפעות מהאסכולה הפריפטטית, מביתו של אריסטו.

שני המשפיעים הגדולים בתקופה האמצעית, היו פנאיטיוס מרודוס שחי בין השנים 180 לפנה"ס עד 100 לפנה"ס בערך. התלמיד שלו פוסידוניוס שנולד באפאמיאה שבסוריה. הוא חי בין השנים 135 ל 50 לפנה"ס. השניים הללו השפיעו מאוד ברומא. פנאיטיוס למשל היה יועצו של סקיפיו אפריקנוס, מצביא ומדינאי רומי מוכשר ורב הישגים.

פוסידוניוס, התיישב ברודוס לאחר מסעות לימודים התפרסם בשל חכמתו ועלו אליו לרגל והתכתב איתו גם קיקרו. היה מקובל באותה עת לעלות לרגל לבקר איש חכם ולשמוע הרצאות מפיו. גם חיבוריו הרבים של פוסידוניוס לא שרדו. אבל הוא השפיע רבות על סנקה ולכן אני מספר לכם עליו עכשיו ועל תפיסתו.

פוסידוניוס טען, שככל ונפחית את ההפעלה שלנו מרושם מסוים כך מצטמצם השעבוד שלנו לפחד, לכאב, לתשוקה לתענוגות וכד'. את הנקודה הזאת הדגיש הרופא גלנוס שהיה רופא החצר של מרקוס אורליוס ועסק גם בפתולוגיות שמקורן בנפש.

פוסידוניוס אמר שככל שאדם רע יותר, כך גדולה יותר משיכתו אחר ההיפעלות החיצונית. מי שלמד והתחנך כמו שצריך, יודע לכבוש את הרשמים הראשוניים וכך לא בקלות יגרר לאחר היפעלויות חיצוניות ללא תבונה.

בין היתר דן פוסידוניוס בטיבו של העושר. מה אתם אומרים השפעתו של העושר טובה לנפש או רעה? אז פוסידוניוס עשה הבחנה שמציין אותה סנקה. לקניין חיצוני יש השפעה המובחנת בין סיבה פועלת וסיבה ראשונה.

העושר הוא הסיבה הראשונה להשחתה, משום שהוא גורם לדאגות לבעליו ומחזק גם את הכוחות חסרי הבינה בנפש. כמו פחד לאבד את הקניין, הגברת התשוקות והתענוגות והימשכות אחר עוד היפעלויות חיצוניות.

אבל…

פוסידוניוס אמר שהעושר לא מזיק בפני עצמו, הוא כן יכול להזיק לבעל נפש של כסיל. הוא יכול להזיק בשל רשעות אנשים.

פנאיטיוס ופוסידוניוס, היו בעלי השפעה אדירה ברומא, לשנים רבות מאוד וכך בתפוצה ע"י הרומאים בשאר אירופה. למעלה מ 100 שנים לאחר פוסידוניוס סנקה מצטט וכותב עליו במכתב ללוקיליוס שנקרא "על עושר ועל עוני" (מכתב 87).

סנקה מספר לחברו לוקיליוס על טיול שהוא עשה והוא דימה אותו כאילו הוא ניצל מספינה טרופה, מתוך רצון לומר שהוא טייל במעט בלי כל ציוד ורכוש. כך שהטיול לימד אותו כמה דברים מיותרים יש לנו.

הוא ישן על הקרקע על מעילים, הארוחה הייתה פשוטה. "בשום מקום לא היינו בלי תאנים, אף פעם בלי לוחות כתיבה. תאנים, אם יש לי לחם, הן התבלין. אם אין לי, הן הלחם".

סנקה מתאר שבכל יום מתחילה אצלו שנה חדשה והוא עושה אותה מאושרת ומשגשגת בגדלות נפש. הגדלות נפש מגיעה כאשר הוא מניח למה שאינו שייך לנפש. כשהוא מסלק פחד, מגיעה שלווה, כשהוא מסלק חמדנות הנפש קונה עושר.

אז סנקה מעלה נקודה מעניינת שמאוד תתאים לתקופתנו. הוא מתאר שהוא מתנייד בעגלת איכרים. אני מזכיר שסנקה היה איש מאוד עשיר. בכנות הוא אומר "בקושי אני משכנע את עצמי להסכים שרכב כזה יראה שלי. עדיין שוכנת בי הבושה המעוותת כלפי הנכון וכל אימת שאנחנו נתקלים בחבורה אופנתית יותר אני מסמיק שלא מרצוני - הוכחה ניצחת שעניין אין בי מושב בטוח ויציב למה שנכון בעיני, למה שאני משבח. מי שמסמיק ברכב זול יתהלל ביוקרתי".


הכנות של סנקה מרחיקת לכת כשהוא אומר שהוא התקדם רק מעט כך שהוא לא מעז להציג בגלוי הסתפקות במועט כי אכפת לו מה יגידו עוברי אורח. הוא לא אוהב את זה מן הסתם. הוא חושב שצריך להגיד לכל המין האנושי שהם מעריצים את המיותר. הנכון הוא לשפוט אדם לפי ערכו.

כאשר מדובר ברכוש, אנשים מאוד מדויקים בהתחשבנות ושיפוט ערכו של אדם אם אנחנו מתבקשים להלוות לו או לעשות משהו למען אחר. או בכלל, אנחנו שופטים אנשים יותר לפי גודל הבית שלהם, הרכב בו הם נוהגים, כמה הם בחו"ל באיזה תפקיד הם נושאים. סנקה אפילו נותן דוגמא של אנשים כאלה בעלי אחוזות רחבות ידיים ובתים יפים אבל הכל מחובות. אנשים בעלי עבדים רבים, אבל הם לא מסלקים את החובות שלהם כי אם ישלמו למלווים להם, לא ישאר להם כלום. אנחנו מחשיבים אדם עשיר גם אם לווה הכל, או הכל למען ההתפארות. סנקה שואל איזה חשיבות יש אם הפרדות מפוטמות ולכולן צבע אחד ואיזה חשיבות יש למרכבות צבעוניות?

"סוסים מהירי רגליים, ארגמן ורקמה על גבם,

רתמת זהב תלויה על צווארם,

זהב מכוסים, נושכים מתג זהב בשינייהם.

אלה אינם יכולים להשביח את האדון גם לא את הפרדות"

סנקה מתאר את קטו בו ראה חכם סטואי, כרוכב על סוס עלוב ושקים עליו לחפציו. כלומר לא היה רוכב בסוסים מפוארים עם פמלייה שתסחב לו דברים מיותרים. זאת לעומת אלה שהיו רוכבים כאשר איתם עבדים רבים ובני לוויה עם כבודה מיותרת ומתלבטים אם לבחור להיות גלדיאטור או לוחם בחיות פרא בזירה כדי לשלם חובות. שהיו עיסוקים לא מכובדים אבל יכולים היו לאפשר הכנסה טובה.

סנקה אומר שכל הדברים החיצוניים הללו של סמלי סטטוס מהווים עכבות לאופיו של אדם. ממש כמו כבודה רבה בנסיעה.

סנקה מנהל דיון עם האסכולה הפריפטטית על העניין. כמובן שהדיון הוא במכתב שהוא כותב לחברו לוקיליוס אבל העמדה של האסכולה של אריסטו מוצגת היטב ע"י סנקה.

המסקנה הלוגית הראשונה שמציב סנקה, היא שאומרת "שטוב עושה טוב, כמו שהטוב באומנות המוזיקה עושה מוזיקאי. מקריות אינה עושה טוב. יוצא שמקריות אינה אינה טוב."

אבל האסכולה הפריפטטית שאמרה שאדם צריך שיהיה לו דברים חיצוניים למען אושרו, ענו שהסטואים שגו בנקודת ההנחה. כי טוב לא תמיד עושה טוב. והם מתארים גורמים חיצוניים כמו חליל, נבל או כל כלי נגינה אחר שהם טובים אבל הם לא מה שיעשו את המוזיקאי לטוב.

התשובה הסטואית לכך שהם מפרשים טוב במוזיקה אחרת כנראה. כי לא הציוד של המוזיקאי הוא הטוב והוא לא יעשה אדם למוזיקאי. הפריפטטים מתייחסים לציוד ולא לאמנות עצמה. "אם יש טוב כלשהו באמנות המוזיקה עצמה, הטוב הזה יעשה המוזיקאי".

הסטואים מבחינים בין האמנות לבין הביצוע שלה. כלי הנגינה שייכים לחלק של הביצוע והאמן הוא אמן גם בלעדיהם.

נחזור רגע לעולם ולא של המוזיקה, הסטואים אומרים שמה ששייך לאדם בזוי לא יכול להיות טוב. כי גם סרסור יכול להיות עשיר. אז העושר בפני עצמו אינו טוב. בעוד שהפריפטטים טוענים שבמקצועות מסוימים אפילו הפחות טובים הם עשירים.

אבל אומרים הסטואים הם לא גורמים לגדולת רוח. הם לא עושים את הבן אדם טוב יותר. את זה יעשו המידות הטובות אומר סנקה. צריך לא "לחמוד יותר מידי מה שמכונה טוב ומה שמכונה רע וגם אינו ירא".

אדם יכול להתעשר גם במקרה. כמו שכסף נופל לביוב. "המידות הטובות אינן מעריכות כטוב דברים היכולים לקרות למישהו סתם במקרה". אדם לא טוב יכול להיות רופא, מורה טייס ועוד. "ערכו של כל אדם כערך תכונותיו".

בעיני התשובה שנותנים הסטואים לגבי דברים חיצוניים כמו עושר משכנעת מאוד. "טוב אינו נולד מרע. עושר נולד מחמדנות. יוצא שעושר אינו טוב." היו כאלה שאפילו טענו שטוב כן יכול להיוולד מרע כמו שוד וגניבה יביאו לאדם כסף. אבל סנקה עונה שהם יוצרים יותר רע מטוב. הם מרבים רווח אבל בפחד, בדאגה ובייסורי הנפש.

אמנם יש כאלה שגונבים מבלי להסמיק ויש אפילו כאלה שמתפארים בניאוף. אפילו חמור מכך סנקה אומר "גזילות קטנות ממקדשים מענישים, גדולות מציגים בתהלוכת ניצחון". הכוונה למקרים בהם בעת כיבוש שודדים את המקדשים של המובסים ואז עושים תהלוכת ניצחון. אז אם כך, אפשר יהיה לכנות שוד מקדשים מעשה מכובד וצודק כי אנחנו אלה שעושים אותו. אבל אף אחד באמת לא יקבל את העמדה הזאת. אז המסקנה ברורה, דבר טוב לא יכול להיוולד מרע. "העונש הגדול ביותר על פשעים הוא הפשעים עצמם".

"טוב אינו נולד מרע, כשם שתאנים אינן צומחות מעץ זית". הייתי חייב להביא את הציטוט הזה גם למרות שכבר הבנתם כי בכל זאת סנקה שוב חוזר לתאנים. אבל יותר מזה. הדוגמא הזאת באה להמחיש שהפרי הוא כמו זרעו. דבר טוב יש לו מקור טוב.

המבקרים טענו, שהסטואים הגדירו את העושר מהמועילים כי לא שהוא רע בפני עצמו, הוא פשוט לא טוב. אבל בגלל העושר אנחנו עלולים להסתבך ברעות ולכן לא הגיוני להגיד שהוא מועיל.

הסטואים עונים, עושר אינו מזיק לאיש. טיפשותו של אדם מזיקה לו או רשעות הזולת. בדיוק כמו שחרב לא הורגת אלא היא הכלי של זה שהורג.

סנקה אומר שהתשובה של פוסידוניוס שהזכרתי בהתחלה היא הטובה יותר. העושר הוא רעה כי הוא מעורר לפעולה. יש הבדל בין סיבה פועלת, שבהכרח מביאה נזק לבין סיבה מקדימה. לעושר יש סיבה מקדימה. הוא משלהב את הנפש, מביא לגאווה כמו הדוגמא של סנקה על המבוכה מלרכב במרכבה פשוטה, הוא מעורר קנאה, הוא פוגע בהגיון עד כדי כך שמוניטין של עושר גורם לנו לגאווה גם אם הוא גורם לנזק.

מה שהוא טוב, צריך להיות נקי וללא רבב ולא משחיתים את הנפש ולא גורמים לחרדות ודאגות. הם משמחים מרחיבים את הנפש אבל בלי גאווה.

סנקה כותב: "מה שטוב יוצר ביטחון, עושר יוצר חוצפה. מה שטוב מעניק גדולה לנפש, עושר - רברבנות. רברבנות אינה אלא מראית עין כוזבת של גדולה".

מאחר והעושר הוא סיבה ראשונית לפי פוסידוניוס, הוא אינו רע בפני עצמו. הוא היה כזה אם היה סיבה פועלת. רק פעולות שאנחנו עושים והכוונות שמעוררות אותם הם רעות. העושר גורר את הנפש הוא לא מפעיל אותה.

סנקה מצטט את פוסידוניוס: "מה שאינו מעניק לנפש גדולה, לא אמון, לא ביטחון, אינו טוב. עושר בריאות טובה וכדומים להם אינם עושים דבר מאלה, יוצא שאינם טובים". …"מה שאינו מעניק לנפש גדולה, לא אמון, לא ביטחון, אלא להפך, יוצר רברבנות, גאווה, חוצפה, הוא רעה. דוחפים אותנו אליהם הדברים המקריים. שיוצא שאינם טובים".

התנאי הראשון הוא מה מפעיל את נפשי. אני צריך להיות ער לדברים שמפעילים אותי ואולי יש בהם סיבה פועלת ואז הם יכולים להיות רעים בפני עצמם, כמו שוד המקדשים שתאר סנקה ובהתאם כל עוול שאני עושה פוגע בי. או שיש בדברים מסוימים סיבה ראשונית - מקדימה. כמו עושר שעלול לדרדר אותי. להסית אותי מדרך הישר. זה שחברי מרוויח יותר ממני לא עושה אותו אדם טוב יותר. זה שאדם מרמה כדי להרוויח יותר ממני, זה אפילו עושה אותו טיפש שפוגע בעצמו. לדברים חיצוניים לנפש, אין ערך בפני עצמם אבל הם עלולים לדרדר אותנו. לפעמים אפשר להסתפק בתאנים.


אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.


25 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page