שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני עוסק בייעוץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה סטואית, והאינסטגרם בשם stoaisrael שם יש פוסטים מעניינים. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
הציטוט הראשון להיום הולך כך:
"אין פירוש הדבר שעל הנשים לרכוש לעצמן בהירות בטעינת טיעונים וחריפות יתר על המידה, אם ברצונן לעסוק בפילוסופיה כנשים…". הציטוט הזה חלקי ומן הסתם דורש הסבר, מה הכוונה בכך שנשים לא צריכות לעסוק ברכישת בהירות טיעונים וחריפות יתר על המידה? מה זאת אומרת לעסוק בפילוסופיה כמו נשים? אז לקחת סוף הפרק אני אשלים ואסביר את הציטוט כי הוא חלקי, תזכירו לי בבקשה שלא אשכח.
בפרק היום, נדבר קצת על הבדלים בין גברים ונשים, על פמיניזם. ועל התפקידים הטבעיים של גברים ונשים. נדבר על חינוך ומערכות יחסים ויש בפרק היום כמה סיפורים מעניינים מאוד.
בפרק הקודם תיארתי את האתיקה של התנקשות בעריץ בעיקר דרך תפיסת עולמו של ברוטוס מראשי הקושרים נגד יוליוס קיסר. ציינתי שהוא הלך בדרכה של האקדמיה הישנה על פי גרסתו של אנטיוכוס מאשקלון. ברוטוס היה אחיין של קאטו הצעיר, החכם הסטואי. אבל ברוטוס גם היה נשוי לפורשיה. Porcia Catonis. ביתו של קאטו הצעיר דהיינו בת דודתו של ברוטוס.
לא ידוע הרבה על קורותיה של פורשיה וחלק ממה שכן ידוע הגיע מפלוטרך שיש לקרוא את כתביו עם כוכבית קטנה לגבי הדיוק ההיסטורי. אבל עדיין הוא נותן תמונה יחסית טובה. עם זאת ביותר ממקור אחד פורשיה מופיעה כאישה שעסקה בפילוסופיה סטואית בדיוק כמו אבא שלה.
היא נולדה כנראה בשנת 79 לפנה"ס. לפני התקופה של סנקה, אפיקטטוס ומרקוס אורליוס, אבל בת תקופתו של קיקרו וכאמור אביה קאטו הצעיר היה הגיבור הגדול בעיני רומאים רבים ובניהם סנקה שראה בו חכם סטואי.
בעלה המפורסם ברוטוס היה למעשה בעלה השני ואמו הייתה חצי אחות של קאטו. אם זה עוזר למישהו לעכל את העניין קצת יותר טוב.
פלוטרך כתב עליה: "גם בתו של קאטו לא הייתה נחותה משאר בני משפחתה, בגלל שחיה חיים מפוכחים ובגדלות רוח. היא הייתה נשואה לברוטוס, שהרג את קיסר; ידעה על הקשר, ושמה קץ לחייה על פי גורלה וסגולותיה.".
זה מתוך חיי קאטו כפי שכתב פלוטרך. הוא כתב עליה גם במאמר שלו "חיי ברוטוס":
"פורשיה, בהיותה מחויבת לפילוסופיה, ואוהבת גדולה לבעלה, ומלאת אומץ לב, החליטה לא לחקור את סודותיו של ברוטוס לפני שתעמוד במבחן הזה בעצמה. היא הוציאה את כל המשרתים שלה מחדרה, ונטלה סכין קטנה, כמו זו שהם היו נוהגים לגזור בה ציפורניים, חתכה לעצמה חריץ עמוק בירך; לאחר מכן זרם דם גדול פרץ, וזמן קצר לאחר מכן, כאבים עזים וחום גבוה, שנגרמו על ידי הפצע.
עתה, כאשר ברוטוס היה חרד מאוד וכאב עבורה, היא, בשיא כל כאבה, דיברה אליו כך: "אני, ברוטוס, בהיותי בתו של קאטו, ניתנתי לך בנישואין, לא כמו פילגש, ל השתתף רק במגע המשותף במיטה ובמגורים, אלא לשאת חלק בכל טובך ובכל מזלך הרע; מצדך, לגבי דאגתך לי, איני מוצאת סיבה להתלונן; אבל ממני, איזו עדות לאהבתי, תרצה אותך, אם לא אוכל להשתתף איתך בלשאת את יגוניך הנסתרים, ולא להיכנס באף אחת משיקוליך הדורשים סודיות ואמון?
אני יודעת היטב שיש רושם שלנשים יש טבע חלש מכדי לסמוך עליהן עם סודות; אבל ודאי, ברוטוס, לידה למשפחה טובה וחינוך למידות טובות, וחברת הטובים והמכובדים, הם בעלי עוצמה כלשהי לגיבוש הליכותינו; ואני יכולה להתפאר בכך שאני בתו של קאטו, ואשתו של ברוטוס, שני תארים בהם אמנם לפני כן נתתי פחות אמון, אך כעת ניסיתי את עצמי, ומצאתי שאני יכולה לעמוד בהתרסה מול הכאב.
אילו מילים דיברה, הראתה לו את פצעה, וסיפרה לו את המבחן שעשתה על עמידתה האיתנה; אשר נדהם, הרים את ידיו לשמים והתחנן לעזרת האלים במפעלו, כדי שיראה לעצמו בעל ראוי לאישה כזו כמו פורשיה. אז הוא ניחם את אשתו."
הפרק היום לא נוגע לפורשיה אלא בכלל להבדלים בין נשים לגברים. אבל פורשיה מהווה לנו דוגמא ולו בשל המשפט שאמרה: "אני יודעת היטב שיש רושם שלנשים יש טבע חלש מכדי לסמוך עליהן עם סודות; אבל ודאי, ברוטוס, לידה למשפחה טובה וחינוך למידות טובות, וחברת הטובים והמכובדים, הם בעלי עוצמה כלשהי לגיבוש הליכותינו; ואני יכולה להתפאר בכך שאני בתו של קאטו, ואשתו של ברוטוס, שני תארים בהם אמנם לפני כן נתתי פחות אמון, אך כעת ניסיתי את עצמי, ומצאתי שאני יכולה לעמוד בהתרסה מול הכאב."
למה יש יותר השפעה, לטבע האישה וטבע הגבר, לחינוך, לחברה, למערכת הנישואין? לכולם בצורה שווה או שיש חלקים יותר משמעותיים ויש שפחות?
נחזור אח"כ לסיפור על פורשיה כי יש כמה אנקדוטות מעניינות מהמעט שידוע עליה. אבל נעבור למה שחשב על העניין מוסוניוס רופוס.
יש משפט זן שאני מאוד אוהב שאומר שאם התלמיד לא התעלה על מורו, המורה כשל… אז על פי האימרה הזו, מוסוניוס רופוס הצליח בגדול. כי התלמיד שלו אפיקטטוס התעלה עליו, לפחות לדעתי. בכל אופן כמו אפיקטטוס, גם מוסוניוס רופוס לא כתב אלא לימד ומה שיש לנו על דבריו, מגיע מתלמיד חרוץ שכתב את הרצאותיו.
מוסוניוס נולד ב 25 לספירה והלך לעולמו ב 80 לספירה. חייו כללו קשירת קשר נגד נירון הקיסר המטורף, הוא הוגלה מרומא מספר פעמים, הטיף לשלום, היו לו קשרים טובים עם הקיסר אספסיאנוס ועוד ועוד. דבריו בין היתר עסקו בחיי משפחה וגם חינוך. הוא לימד גם עבדים וכך אפיקטטוס הצליח ללמוד פילוסופיה והוא לימד גם ונשים. מוסוניוס ראה את עיקר התועלת שבפילוסופיה לאדם המצוי באותו חלק של הפילוסופיה שבעולם העתיק היה קרוי 'אתיקה', ותפקידו הוא ללמד את האדם את המידות הטובות וההתנהגות המוסרית בחברה ובמדינה.
אפשר לומר שרעיונותיו הם פמיניסטיים, אבל זה דורש הבהרה. כי בדומה לכל מונח חברתי, גם לפמיניזם יש הגדרות רחבות יותר וצרות פחות. אני מניח שלא כל מי שחושב על המילה פמיניזם, חושב עליה כמו שהתכוון מוסוניוס בשוויון בין המינים מלא בין המינים. אבל מה שהוא אומר על העניין, בהחלט יכול להיות משהו שאפשר לקבל אותו גם היום.
מוסוניוס אינו מציע לבטל את חלוקת התפקידים המקובלת אז בין גברים לנשים, אלא לצמצם אותה לאותם תפקידים ומלאכות ה "'תואמים את טבעם השונה", ולפתוח את החינוך והעיסוק בפילוסופיה לגברים ולנשים ובשווה. בשביל בני זמנו היה גם בזה חידוש. בכלל כמו שאמרתי בפרק על היפרכיה הפילוסופית הקינית, אני לא חסיד של אנכרוניזם. צריך לראות את דבריו של מוסוניוס על פי התקופה בה הוא חי וגם אז, הוא היה מתקדם למדי. בכל מקרה, רעיונותיו תקפים גם היום כמו שאמרתי.
מוסוניוס רופוס לא רק חשב שנשים יכולות ללמוד פילוסופיה, הוא חשב שזו חובה שילמדו.
זה מתחיל בכך שנשים קיבלו מן האלים או הטבע אם תרצו, את אותו היגיון שיש לגברים. זה אותו היגיון שאנחנו משתמשים בו בניהול מערכות היחסים בין בני אדם. ההיגיון הזה מאפשר לנו להבין זה את זה, להסכים וגם לראות כל דבר ודבר אם הוא טוב או רע, ראוי או מגונה.
גם החושים לא שונים בין גברים לנשים וכך גם התשוקה והנטייה הטבעית למידות טובות. זו הנטייה של כל אדם להתאים את עצמו לטבע העולם. החכמה תמיד תבחר בדרך נכונה מוסרית וטובה על פי חוק הטבע.
מוסוניוס שואל: "שהרי הן, לא פחות מן הגברים, שביעות רצון מן המעשים הטובים והצודקים ומרחיקות את היפוכם. ואם כן הדבר, מדוע לגברים יהיה זה מן הראוי לחקור ולהתבונן כיצד יוכלו לחיות את החיים הנאותים — שהרי זה טיבו של העיסוק בפילוסופיה — ולא לנשים? האם לגברים ראוי להיות טובים ולנשים לא? "
בהמשך הוא אומר:
" וכן על האשה להיות מיושבת בדעתה, כדי שתהיה נקיה מן התאוות האסורות ומן ההפרזה בהנאות האחרות, שלא תהיה משועבדת לייצרים, שלא תהיה אשת ריב ומדון, שלא תשקע במותרות ולא תתיפה ותתקשט שלא לצורך. אלה הן ממידותיו של המיושב בדעתו, וכן גם לשלוט בכעס, לא להתמסר לצער, ולהיות נעלה על כל הִ פַ עֲלות . העָ רֵב לכל אלה הוא הדיון הפילוסופי, ומי שלומד דברים אלה ומֵ שִ ים אותם בחיי המעשה, נראה לי שהגיע למרום פסגת הסדר הטוב , אם גבר הוא ואם אשה"
הכוונה של מוסוניוס ליישם בחיי מעשה, את הסדר הטוב, היא בבחירות שעושה אדם לחיות על פי הטבע. על פי סדר היקום. לדוגמא כמו שאמר, אם אישה היא זהה לגבר בהגיון שלה. גם הגיוני, שתלמד פילוסופיה כדי להיות מיושבת בדעתה להימנע מריב ומדון.
אם אישה תפעל על פי מידות טובות, היא גם תפעל בצדק. היא תהיה חברה לחיים ושותפה. מוסוניוס שואל, האם אישה כזאת לא תהיה גם אם טובה? האם פילוסופיה שבוחרת במידות טובות, לא תבחר במתינות על פני בצע ותאווה? מוסוניוס אפילו טוען שבזכות הפילוסופיה היא תאהב את ילדיה יותר מאשר את חייה. גם אומץ כמידה טובה, הוא סגולה שנכונה שתהיה לאישה כמו לגבר.
"יש האומרים, חי זאוס, שנשים כאלה ההולכות אל הפילוסופים שומה עליהן שתהיינה עזות מצח ואנוֹכיוֹת, שכן הן פונות עורף לניהול משק הבית ומבלות את זמנן בין הגברים, לומדות דברי הגיון והתחכמויות וניתוח היקשים, בשעה שחובתן היא לשבת בביתן ולאחוז בפלך. אני כשלעצמי איני סבור שכך חיבות לעשות הנשים העוסקות בפילוסופיה, כשם שגם איני סבור שעל הגברים להניח מאחורי גבם את כל העיסוקים ההולמים אותם ולעסוק רק ברעיונות. יתר על כן, אומר אני גם שאלה העוסקים ברעיונות חייבים לעשות זאת לשם המעשים. שכן כשם שהרעיון הרפואי אין בו כל תועלת אם אינו תורם משהו לבריאותו של גוף האדם, כך גם הפילוסוף שיש לו רעיונות והוא מלמדם, אין בו כל ערך אם אינו תורם למידות הטובות של נפש האדם. "
מוסוניוס טוען שככלל יש לחנך בנים ובנות אותו הדבר. כמו שמאמני הסוסים והכלבים מאמנים את הזכרים והנקבות אותו הדבר.
קל לראות שהמידות הטובות אינן שונות בין גברים לנשים. כי מה הערך של איש או אישה חסרי בינה? האם גבר ואישה לא צריכים לנהוג שניהם על פי הצדק? אם אישה לא נוהגת על פי צדק, גם כלפי בעלה היא לא תעשה צדק.
מוסוניוס נותן דוגמא מיתולוגית של אריפילה. אבל לפני שאספר על אריפילה, צריך לספר על השרשרת של הרמוניה. או הענק של הרמוניה. אחד הסיפורים היפים במיתולוגיה היוונית, הוא על קדמוס והרמוניה. קדמוס הוא במקור מצור בלבנון והוא זה שהביא את הכתב למערב- ליוון. הפיניקים בצור היו סוחרים והיה להם שימוש בכתב וקדמוס שהתחתן עם הרמוניה, נדד איתה ליוון והם התיישבו בתביי. הרמוניה על פי המסופר, היא ביתם של אפרודיטה אלת האהבה והיופי וארס אל המלחמה. אבל מי שבקיא יודע, שאפרודיטה היא אשתו של הפייסטוס, אל הנפחים ובנה הבכור של האלה הרה. הפייסטוס לא אל נאה במיוחד כעס על הרומן בין אפרודיטה לארס וקילל את כל צאצאי הרומן הזה לדורות. בחתונת קדמוס והרמוניה. הביא הפייסטוס ענק- של שרשרת זהב שהוא צרף בעצמו בצורת 2 נחשים שפיהם הפעור יוצר אבזם. השרשרת מעניקה לכל מי שעונדת אותה יופי נעורים לנצח. מן הסתם השרשרת נחשקה על ידי כל נשות תביי ובוודאי יורשותיה של הרמוניה. בניהן למשל יוקסטה, אמו ואשתו של אדיפוס המלך. מי שטרם צפה, יש מחזה נפלא בקאמרי בכיכובם של קרן מור בתפקיד יוקסטה ועמוס תמם בתפקיד אדיפוס שעשו למחזה עדכון גרסה לימינו.
נחזור לאריפילה שמוסוניוס מביא אותה כדוגמא. על פי המיתולוגיה, היא התבקשה ע"י הבן של אדיפוס לשכנע את בעלה לצאת למלחמה. היא עשתה זאת למרות שידעה שבעלה ימות בקרב. על פי גרסה אחרת היא הלשינה על בעלה, שהשתמט ממלחמה והסגירה את מקום מחבואו תמורת השרשרת של הרמוניה. בעלה נתן בה אמון, וכך יצא לקרב שבו נפל.
מוסוניוס אומר שגם ישוב הדעת הוא נאה לאישה ובדומה לזה הוא נאה גם לגבר. כי החוקים מענישים בשווה את הזונָה ואת הזונֶה אחריה. בכלל מוסוניוס גם לגברים הטיף לא לבגוד בנשותיהן.
ישוב הדעת הוא נכון לכל אדם אומר מוסוניוס שבזכות סגולה זו אנחנו נמלטים מהתרת הרסן.
גם האומץ. מידה טובה שנכונה לנשים כמו לגברים. גם אישה צריכה לטהר את עצמה מן הפחדנות שלא ישברו אותה הסבל או היראה. הוא אפילו מרחיק ואומר שעל הנשים להיות מיומנות בהגנה עצמית. למה שנשים תהיינה חסרות אומץ? אפילו האמזונות צלחו בכיבושים צבאיים. על פי המסופר, הן היו לצד הטרויאנים במלחמת טרויה. ההשערות המודרניות, הן שמקום מושבן של האמזונות מעבר לנהר טנאיס שהוא נהר הדון שנמצא באוקראינה של ימינו. מי שלא מכיר, אני ממליץ גם לחפש מידע על הלוחמות הכורדיות, אימתם של הגברים בדאע"ש.
זאת אומרת על פי מוסוניוס, אם אישה היא לא כמו האמזונות או הלוחמות הכורדיות, זה רק בגלל חוסר אימון.
אז הנשים זהות לגברים במידות הטובות וכמו עניין האומץ והאמזונות, גם מידות טובות הן עניין של אימון. על מנת שנצטיין במידות הטובות, עלינו להתאמן עליהם. כמו כל דבר שנרצה שיצטיין בתחומו, צריך לאמנו. כך יש לחנך נשים וגברים ילדים וילדות למידות טובות באותו אופן.
"אילו היה, על הגבר והאישה בשווה להיות מוכשרים לנגן בחליל, והיה דבר זה לשניהם תנאי הכרחי לחיים, הרי היינו מלמדים את שניהם את אומנות הנגינה בחליל… ואם על כל אחד משניהם להיות לטוב באמצעות ההצטיינות המיוחדת לאדם, ולהיות מסוגל לחשוב בבינה, ולהיות מיושב בדעתו, וליטול חלק גם באומץ ובצדק, ללא הבדל בין הגבר והאישה, האם לא נחנך את שניהם באותה צורה, ולא נלמד את שניהם בשווה את אותה אומנות שבה נעשה האדם לאדם טוב?"
מוסוניוס כבר עונה למתחכמים מראש. אלא ששואלים, אז מקומו של הגבר גם במטבח, או כלשונו של מוסוניוס ללמוד את אומנות הטוויה? והנשים צריכות לעשות את עבודות הגברים?
מוסוניוס אומר, שכל אחד צריך לעשות את המלאכה הטבעית לו. לרוב גברים חזקים מנשים. את המלאכות הקשות יותר לחזקים ואת הקלות יותר לחלשים. לכן לרוב נשים יעסקו בטוויה. אבל לפעמים גברים יעשו מן המלאכות הקלות יותר והנראות מתאימות לנשים, ונשים יעבדו במלאכות קשות יותר שנראות כהולמות את הגברים, וזאת כאשר ידרשו זאת צרכי הגוף, ההכרח, או הרגע הנכון - דהיינו אם כך ירצה הגורל.
מוסוניוס אומר: "למעשה, כל הפעולות האנושיות משותפות ושוות לגברים ולנשים, ואין למנוע מאחד משניהם פעולה זאת או אחרת; אך אחדות מהן נוחות יותר לטבע האחד ואחדות לטבע השני, ולכן אלה נקראות מלאכות גברים ואלה מלאכות נשים… ולכן סבור אני שמן הראוי שנחנך להצטינות בצורה דומה את האשה ואת הגבר".
אז מה שחשוב ללמד גברים ונשים, זה להבחין בין טוב לרע. את המידות הטובות. ולעניין הציטוט שהבאתי באופן חלקי כפרובוקציה (תודה שהזכרתם לי)," ..אין פירוש הדבר שעל הנשים לרכוש לעצמן בהירות בטעינת טיעונים וחריפות יתר על המידה, אם ברצונן לעסוק בפילוסופיה כנשים…"
למעשה הציטוט המלא אומר: "ואם ישאל אותי השואל מה הוא המדע הממונה על חנוך זה, אענה לו שללא פילוסופיה לא רק הגבר, אלא גם האשה, לא יחונכו כראוי. ואין פירוש הדבר שעל הנשים לרכוש לעצמן בהירות בטעינת טיעונים וחריפות יתר על המידה, אם ברצונן לעסוק בפילוסופיה כנשים; כי גם אצל הגברים איני משבח ביותר עסוקים אלו. כונתי לכך שעל הנשים לקנות לעצמן את מעלות האופי ואת ההתנהגות האצילה והרי הפילוסופיה, היא ולא אחר, היא האמון לאצילות.".
מוסוניוס אומר שפילוסופיה היא לא התפלפלות של חריפות שכל. לא לגברים ולא לנשים. המטרה שלה היא רפואה לנפש. "שכן כשם שהרעיון הרפואי אין בו כל תועלת אם אינו תורם משהו לבריאותו של גוף האדם, כך גם הפילוסוף שיש לו רעיונות והוא מלמדם, אין בו כל ערך אם אינו תורם למידות הטובות של נפש האדם. ".
התרגומים מתוך מוסוניוס רופוס הם של פרופ' יוחנן גלוקר מאוני' ת"א.
נחזור לסיפור על פורשיה ביתו של קאטו הצעיר ואשתו של ברוטוס.
לפי סיפור אחד, כששמעה מאוחר יותר על מותו של ברוטוס, פורשיה התאבדה בבליעת גחלים לוהטות. למרות שסיפורים אחרים סותרים זאת, הוא הפך לסיפור ידוע והיווה השראה לכמה מחברים בעיקר שייקספיר. מה שכנראה באמת קרה, זה שהיא מתה מהפחמן הדו חמצני שנפלט מהאש בחדר סגור. אבל שייקספיר ראה כנראה משהו פיוטי בסיפור כפי שסיפר פלוטרך. שייקספיר מביא אותה כדמות גם בסוחר מוונציה :
"בבלמונט נשארה גברת בעושר;
והיא הוגנת, ויותר הוגנת מהמילה הזו,
ממעלות מופלאות: לפעמים מעיניה
קיבלתי הודעות נאות ללא מילים:
קוראים לה פורשיה, שום דבר לא מוערך בחסר
לביתו של קאטו, הפורשיה של ברוטוס."
אחרי שקוראים את מה שטען מוסוניוס רופוס על חינוך למידות טובות גם לגברים וגם לנשים, אז ההתנהגות של פורשיה מקבלת זווית מבט נוספת כשהיא אומרת "אני יודעת היטב שיש רושם שלנשים יש טבע חלש מכדי לסמוך עליהן עם סודות; אבל ודאי, ברוטוס, לידה למשפחה טובה וחינוך למידות טובות, וחברת הטובים והמכובדים, הם בעלי עוצמה כלשהי לגיבוש הליכותינו; ואני יכולה להתפאר בכך שאני בתו של קאטו, ואשתו של ברוטוס, שני תארים בהם אמנם לפני כן נתתי פחות אמון, אך כעת ניסיתי את עצמי, ומצאתי שאני יכולה לעמוד בהתרסה מול הכאב."
נקודה מעניינת מעלה פורשיה כשהיא אומרת ואני יכולה להתפאר בכך שאני בתו של קאטו, ואשתו של ברוטוס, שני תארים בהם אמנם לפני כן נתתי פחות אמון. כי אלה תארים ראויים בהחלט. גם ברוטוס וגם קאטו היו אנשים משכמם ומעלה. אבל היא נותן בכך פחות אמון כי היא נותנת יותר אמון בעצמה. ביכולותיה. והיא עמדה בהתנסות. היא במעשיה כמו בדבריו של מוסוניוס עונה על מה ששאלנו בהתחלה. לחינוך למידות טובות יש משקל רב מאוד אם לא הגדול ביותר. יותר משם המשפחה והתארים אליהם נולדה או התחתנה. ההתנסות שלה בבחירות על פי מידות טובות הן בעלי המשקל הגדול. פורשיה הבינה שבעלה זומם משהו ושמרה על שתיקה. ניסתה את עצמה אם תוכל לעמוד בכאב וניסיון לשתוק ולאחר מכן פנתה אליו וביקשה להשתתף איתו בעול שהוא נושא. בניגוד אריפילה שתמורת שרשרת המבטיחה יופי נצחי, שלחה את בעלה למוות.
לסיכום: הפמיניזם של הסטואים, הוא כזה שאומר שחינוך למידות טובות וההבחנה בטוב לרע - הם מבוססים על ההיגיון שזהה אצל גברים ונשים. המידות הטובות הן הדבר היחיד שחשוב ולכן ללמוד פילוסופיה זה הדבר הכרחי לעשות עברו גברים ונשים. ההבדלים הטבעיים בין גברים לנשים, הם קיימים אבל שכל אחד יעשה את חובותיו ומלאכתו על פי טבעו ויכולותיו. או יכולותיה.
אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.
Comments