top of page

פרק 70 בטקסט- ערפדים, הרים וכוכבים והוכחה מחקרית לסטואיות




שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני עוסק בייעוץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה סטואית, והאינסטגרם בשם stoaisrael שם יש פוסטים מעניינים. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

"לג'ירף יש צוואר ארוך

הוא יכול לראות אוטובוס לפני שהוא יוצא

ושמש לפני שהיא זורחת


כל מה שאנחנו רואים הג'ירף רואה לפנינו

יש לו גם על הפנים מין הבעה:

כמה יפה להיות "חיה גבוהה"


לג'ירף יש צוואר ארוך

הוא רואה עננים בקצה העולם

ומכריז:


חברים, בעוד חודשיים ירד פה גשם

מגובה של ג'ירף כולנו נראים נמוכים

והבעיות הכי גדולות שלנו

הן רק נקודות קטנות בשביל הג'ירף"


בשיר הנפלא הזה, יונתן גפן ז"ל, נתן לנו מתנה כמו הרבה מתנות אחרות שנתן. רק שבשיר ילדים הזה, יש תרגיל רוחני סטואי שדיברתי עליו בפרקים אחרים, אבל אסביר מה הוא באמת עושה לנו.


מרקוס אורליוס מורנו ורבו, כותב בספר 12 (32) של מחשבות לעצמי: " מה קטן החלק אשר נִתּן לכל אחד ממשך הזמן הארוך בלי סוף וגבול! והוא מתעופף חיש במרחבי הנצח. מה קטן החלק מכלל המציאות,

והחלק אשר בנו מן הנפש העולמית! ומה צר גוש האדמה הזה, אשר עליו אתה דורך! לכל אלה שים לבך, ולא יהיה עוד שום דבר גדול בעיניך,

זולתי לפעול כמו שיורה אותך הטבע ולסבול מה שנטל עליך כלל־היצורים"


בספר 6 (36) הוא כותב: "אסיה ואירופה – הן פינות נידחות בכלל היקום, כל הים הגדול – כִטָפּה בכלל־העולם. ההר הגדול של אַתּוֹס – גוש אדמה קטן בכלל־העולם, כל החלק ההוֶה מהזמן – נקודה אחת בדורות עולם. הכל קטן, משתנה, חולף, הכל יוצא ממקום אחד, נפעל מאת מושל אחד כולל או נובע מתוך פֻעלתו. וגם מלתעות כפירים וסם־המות וכל דבר מזיק, וגם הקוצים, אדמת בוץ – ֻכּלם תוספת ַלנהדר והיפה שבעולם. אל תחשוב אפוא, כי אין קשר בין כל אלה ובין מה שהוא נעלה ונשגב בעיניך. הבט למקור כל הדברים."

הר אתוס שמזכיר מרקוס, נמצא ביוון. הוא הר קצת יותר גבוה מהחרמון 1,995 מטר מעל פני הים. כאנקדוטה, אספר שכיום יש בו מנזרים נוצריים שרק גברים יכולים להיכנס אליהם. מקום לא נגיש כל כך, אבל מרקוס מתייחס אליו מבחינת גודלו, שלנו נראה גדול, אבל לא ביחס ליקום ולעולם.




במבט מעל, כמו שמרקוס מתאר, אנחנו יכולים להסתכל על אירועים או מקומות בהסתכלות ממבט ציפור או מהחלל- מהירח או בהסתכלות בזמן קדימה או אחורה.

ראשית המבט מעל, כתרגיל רוחני יש לו השפעה מיידית של פתיחת המרחב בין הרושם והחוויה שלנו לבין התגובה. הוא נותן לנו שהות. זה כשהוא מופעל בעת בה אנחנו חווים אירוע כלשהו.

אם אנחנו מנסים לשנות את חיינו ואת הדרך שבה אנחנו פועלים בעולם, אנחנו צריכים לשנות משהו באופן איכותני ולא רק כמותי. באיסוף ידע כמותי, אנחנו גם אוספים שגיאות. לרוב אנחנו אוספים ידע על העולם. אבל מבחינה איכותנית, חלק מהמידע והרשמים שאנחנו אוספים, הוא לא נכון.

הסטואיות שואפת שנתנהג כמו החכם וכל הידע שנצבור לאחר קליטת רשמים, יהיה נכון. הוא יהיה איכותני ולא רק כמותי.

בשנת 1999 הוציאו 2 חוקרים מק'קי וברבר מאמר המבוסס על פילוסופיה ופסיכולוגיה. המאמר עוסק במה היא חוכמה. המסקנה של המאמר היא פשוטה, לראות דרך האשליה. אז החוכמה היא לראות דרך האשליה את המציאות כפי שהיא. זה אומר להיות עם היכולת להיות עם תובנה מקיפה על המציאות.

אותו מנגנון שעוזר לנו לפתור בעיות בעולם, הוא גם זה שגורם לנו להשלות את עצמנו. כי אנחנו משתמשים במה שאנחנו יודעים ובשיטת הסקת המסקנות שלנו, גם במקרים חדשים. אנחנו לא יכולים לדעת הכל. אנחנו לא יכולים לקחת בחשבון הכל, אז אנחנו עושים קיצורי דרך. אי אפשר לחשב את כל האפשרויות. אז אנחנו נותנים תשומת לב לדברים שרלוונטיים אלינו. זה גם גורם לנו לפספס. כי אי אפשר לבדוק את כל העובדות, אז בודקים את מה שרלוונטי אלינו. כך יוצא שאנחנו מתייחסים רק לעובדות שגורמות לנו להתחזק בעמדנו. זו אשליית האמת. או אשליית האישור.

זה אומר שאנחנו צריכים להיות בתשומת לב לעצמנו.

ידע המבוסס על הנחות יסוד גורם לנו לאמונה. וכך האמונה שלנו גדולה מהידיעה. ובהתאם מבחינתנו, אמת היא מה שמתאים להנחות היסוד שלנו. כולנו מתנהלים ככה. בעינינו האמת היא לא המציאות האדישה אלינו כמו שהיא צריכה להיות, אלא העובדות המתאימות להנחות היסוד שלנו. אז הידיעה התפיסתית שלנו, היא על פי מה שאנחנו נותנים לו תשומת לב.

את ההנחות שלנו אנחנו מקבלים כתוצאה מידע המבוסס על השתתפות בעולם ואיסוף כישורים בחוויות. אנחנו לומדים על מערכות יחסים בינינו לבין המציאות והיבטיה, כתוצאה מהשתתפות במציאות.

מה שעושה המבט מלמעלה, הוא גורם לנו להיכנס לתוך מבנה הידיעה וההנחות שלנו ועוזר לנו לא להתנהל על פי הנחות אוטומטיות. כי אם נתנהל רק על בסיס אמונות, אנחנו לא נהיה בהלימה עם המציאות בהכרח. ראיתי סרט נחמד לאחרונה ב"כאן 11", שנקרא "המוחרם" על ברוך שפינוזה. התראיין בסרט דר' ג'רמי פוגל הנפלא. ג'רמי פוגל הסביר את התפיסה של שפינוזה לגבי 3 דרגות ההכרה. וכדי להסביר את דרגת ההכרה השלישית של שפינוזה, שהיא די דומה לאהבת הגורל הסטואית, ג'רמי פוגל נתן דוגמא משיר של לאונרד כהן:

"If you don't become the ocean, you'll be seasick every day."

ככל שראיית העולם שלנו וההתמקדות שלנו יהיו על בסיס הנחות אוטומטיות ולא נסתכל על העולם ועל עצמנו מלמעלה, תהיה לנו מחלת ים ובחילות. להיות האוקיינוס, הוא מה שהסטואים מאמינים שהחכם עושה, התפיסה שלו וניהול הרשמים שלו מהמציאות כל כך טובים, שהוא רואה את העולם הכי נכון שיש ולא לפי התמקדות עניינית רגעית או אמונות לא מוכחות. לשם אנחנו צריכים לשאוף.


המבט מלמעלה הוא נכון גם כאשר אנחנו רוצים לקבל החלטות מסוימות בחיים ושהן תהיינה רציונליות אבל לא תמיד אפשר. נסביר.

פילוסופית בשם L.A פול, כתבה ספר בשם Transformative Experience חוויה משנה ונתנה דוגמא נפלאה בנושא של קבלת החלטות. אם אנחנו רוצים לקבל החלטה רציונלית לגבי משהו שיכול לשנות את התפיסה שלנו, אנחנו בבעיה. היא נותנת דוגמא מעניינת למה אנחנו בבעייה. נניח ואני אומר לכם שאני יכול בוודאות מוחלטת להפוך אתכם לערפדים. לאחר התהליך הזה, אתם תהיו ערפדים ותפיסת עולם שלכם תהיה של ערפד. ההתמקדות שלכם בחיים והדברים שיעניינו אותכם יהיו של ערפדים. בכלל כל תפיסת העולם שלכם תהיה שונה ממה שהיא כרגע. עכשיו אתם בבעיה. כי אתם לא יכולים לדעת עכשיו לפני השינוי איך תפיסת העולם של ערפד. אתם לא יכולים לדעת כרגע איך ערפד רואה את העולם. יתרה מכך, אתם לא תוכלו לחוות את העולם שוב כמו שאתם חווים אותו כרגע וכמו שאתם רואים אותו כרגע לאחר שאני יהפוך אתכם לערפדים. זה הליך בלתי הפיך. איך מקבלים החלטה אם לעבור את השינוי? מתייעצים עם אנשים שעברו את התהליך? לומדים על ערפדים? אבל זה לא אותו הדבר. זה עדיין יהיה עם ההתמקדות שלכם היום. זה עדיין יהיה עם ההסתכלות וההבנה שלכם את העולם כפי שהיא היום. רק אם תהיו ערפדים תדעו איך זה.

זה אולי נשמע שאלה היפותטית, אבל אנשים רבים עומדים בפני שאלה האם לעשות שינוי בחייהם שיגרום לכך שהחוויה והתפיסה שלהם תהיה שונה לאחר השינוי מבלי לדעת לפני איך זה לחוות את העולם לאחר השינוי. לדוגמא - ילדים. אף אחד לפני שהביא ילד לעולם, לא יכול לדעת איך תהיה תפיסת העולם שלו והחוויה שלו לאחר שיביא ילד לעולם. לא בטוח שכולם היו רוצים את השינוי אם היו יודעים לפניו איך זה מרגיש להיות הורה. אולי זו הסיבה שזו לא החלטה רציונלית, אלא דחפים אבולוציוניים. דוגמא נוספת היא חזרה בתשובה או בשאלה. או בכלל המרת דת או מעבר מלהיות אדם מאמין לאתאיסט. לא בכדי זהו הליך הדרגתי. בשלב מסוים, תפיסת עולם שונה לחלוטין מלפני שנעשה השינוי.

חלק מהפתרון, הוא משחק בדמיון… עכשיו תגידו מבוגרים לא משחקים כמו הילדים שבונים לעצמם עולם. בנים ובנות משחקים בתור ילדים באמצעות משחקי דמיון. אבל גם מבוגרים. יש לא מעט שלפני הבאת ילדים לעולם, לוקחים קודם כלב. לפני שמתחתנים והזהות משתנה מרווק לנשוי וכך גם החשיבה, התפיסה וראיית העולם משתנה, אנשים עוברים לגור ביחד לפני החתונה. לפחות בחלק מהמקרים.

גם לגבי החלטות אחרות, אפשר לשחק.לדמיין.

המבט מעל, למעשה הוא מאפשר חוויה של שינוי של תפיסה שונה ממה שיש לנו כרגע המבוססת על הנחות קיימות על הטיית האישור. גם בוחנת את התפיסה שלנו כרגע וגם את השינוי ואת ההלימה למציאות. הסתכלות במבט על, זה גם חווייתי וגם תפיסתי. זה לעשות לעצמנו סוג של מניפולציה חיובית. זה הליך רציונלי מאוד בתהליך בו אנחנו רואים את העולם. זה הליך פעיל ולא מופעל מבחוץ.

דרך אגב, זה מוכח ע"י מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית. גם אם נלך לטיפול בפסיכולוגיה קוגניטיבית התנהגותית, האפקט של הטיפול יכול לרדת אם לא נשמר אותו ע"י מיינדפולנס כזה כמו שמרקוס עשה.

ספר 7 (47-48): ""בחן את מסלולי הכוכבים כאילו היית שותף לתנועתם; חשוב כל העת כיצד משתנים היסודות האחד למשנהו. שהרי הגיגים כגון אלה מטהרים את החיים עלי אדמות מזוהמתם. (48) ועוד, בדיוניך על בני האדם עליך להתבונן בכל העניינים הארציים כמשקיף מטה מעמדה נישאת: עדרים, צבאות, מרחבי חקלאות, נישואין, גירושין, לידות, מקרי מוות, המולת בתי המשפט, אזורי שממה, עמי נכר ססגוניים, חגיגות, קינות, אסֵפות — הכול מתבוללים יחדיו, מערך סדור המורכב מהפכים."


במבט מלמעלה, על בסיס קבוע, אנחנו משנים את התפיסה שלנו לגבי דברים מסוימים ובודקים אם אנחנו רואים ומבינים נכון.

זה מעבר לשלווה המדיטטיבית שזה מייצר. שזה חשוב. זה מייצר לנו פליאה מהעולם וכך גורם לנו לנהוג בענווה. לא לחשוב שאנחנו יודעים. במבט מעל, יש פליאה מהעולם, להבין שאנחנו קטנים ויש לנו מה לבחון, להכיר, ללמוד לחוות ולדעת. אולי הפרספקטיבה שלנו לא נכונה, או לא הולמת לקבלת ההחלטה אם להיות ערפד או לא.

בקיצור, המבט מעל, הוא תרגיל רוחני שהשפעות שלו רבות. גם השלווה שהוא נותן, גם כשנרצה לשנות משהו וגם כשנרצה לבחון את המצב בו אנו נמצאים. וזה מוכח מחקרית - תנסו…




אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.


45 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

コメント


bottom of page