שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- עפ"י הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני עוסק בייעוץ פילוסופי, מלמד ומתרגל פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה סטואית, והאינסטגרם בשם stoaisrael שם יש פוסטים מעניינים. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
פרק מעניין יש לנו היום. אנחנו נעסוק בגישה של הסטואים לחברים. כולנו לאורך החיים צברנו חברים, חלק טובים יותר חלק פחות, חלק זמן קצר ובהקשרים מסוימים וחלק תקופות ארוכות איתנו. האם שאלתם את עצמכם, איך אתם מגדירים חבר או חברה, לעומת מכרים. מה עושה מישהו או מישהי לחברים קרובים? מקווה שלפחות על חלק מהשאלות, יהיה פה בפרק מענה. אז שנצלול?
יש 2 קטעים מתוך אפיקטטוס שנראים לכאורה סותרים. אביא את 2 הקטעים ונעזר גם בסנקה ומרקוס אורליוס שיביעו את דעתם בנושא.
הקטע הראשון של אפיקטטוס מתוך "המדריך" 33 (6): "הימנע מסעודות של זרים ושל טיפשים, אך אם תינתן ההזדמנות שים לב שלא תיפול מטה אל דרכיהם. הרי עליך לדעת שאם חברך מלוכלך, מן ההכרח הוא שזה אשר בא במגע עמו יתלכלך גם הוא, גם אם הלה נקי וטהור ביסודו."
בתרגום של נתן שפיגל ז"ל הקטע הולך כך: "המנע מסעודות אצל זרים והדיוטות; ואם תתגלגל פעם הזדמנות להסב עמהם, מצווה עליך להיזהר לבל תשקע בעצמך במנהגי הדיוטות. דע לך, שאם ריעך שרוי בזוהמה, מן ההכרח שגם העושה במחיצתו יזדהם, אפילו הוא עצמו נקי ללא רבב".
אברהם ארואטי תרגם "סעודות של זרים וטיפשים" בעוד שפרופ' נתן שפיגל תרגם "זרים והדיוטות". על פניו הבדל זניח. באנגלית התרגום הוא "non-philosophers" במקום טיפשים או הדיוטות.
התרגום האנגלי עלול לתת הרושם שאפיקטטוס מציע להתרועע רק עם פרופסורים באקדמיה. ה- non-philosophers הם אלה שלא נוהגים באופן פילוסופי והכוונה בפילוסופים, אלה אנשים המבקשים לחיות חיים על פי מידות טובות למען אושר. על כן, "הדיוטות" מסביר טוב את הכוונה מבחינת להיזהר להתרועע עם אנשים שנוהגים בבורות באשר לאתיקה, אבל גם "טיפשים" עובד טוב.
כך או כך, הציטוט נשמע מעט סנובי. אבל לא זו הכוונה.
הציטוט השני שהוא חשוב ורלוונטי ממש לכל היבט של תקשורת עם אנשים ולא רק חברים, מתוך אפיקטטוס "המדריך" 45 הולך כך:
"מתרחץ מישהו במהירות - אל תאמר שזה רע, אלא אמור שזה מהר. מרבה מישהו לשתות יין - אל תאמר שזה רע, אלא אמור שהוא מרבה לשתות. שכן אם לא ידעת את שיקוליו מניין לך שמעשהו רע? כך לא יארע לך לקבל דימויים מסתברים על דברים מסוימים וליתן את הסכמתך לאחרים".
אז הפער בין 2 הציטוטים טמון בשיפוטיות. איך אדם אמור לא לשפוט אחרים כי אנחנו לא בטוחים מה המניעים שלהם אבל באותה עת גם להימנע מהדיוטות ולהשתדל לא "להתלכלך" מאחרים?
אני מציע שנשמע מה יש למרקוס ידינו להגיד על הנושא. אחד מהציטוטים המפורסמים מספר 2 ב"מחשבות לעצמי":
"ב ֹבקר ַה ְשֵׁכּם א ֹמר לנפשך: היום אפֹגש אדם יהיר, כפוי־טובה, עז־פנים, ֵזד, הולך־רכיל ובוגד, אדם שאין להתַחבּר עמו; אבל כל רשעת אדם זה היא בעבוּר שלא ידע להבחין בין טוב לרע. ואנכי הן ידעתי את טבע הטוב שהוא יפה, ואת הרע שהוא מֹכער, גם מכיר אני בטבע האדם החוטא, שהוא קרוב לטבעי, ואם גם לא עצמי ובשרי הוא, הן אחד הוא השכל, חלק אלוֹה ממעל, לשנינו. וגם זאת ידעתי, כי לא יוכל להרע לי אחד מהאנשים האלה, יען שלא יוכל לכוף אוֹתי לדבר רע. אפילו לכעוס לא אוּכל על אדם זה הקרוב אלי, ולא להתרעם עליו, אחרי שנוצרנו לעבוד עבודתנו יחד בעולם, כמו שנוצרו הרגלים, הידים, העפעפים ושוּרות ַה ִשּׁנַּיִם העליונות והתחתונות ול ַשׁמש בגוף אחד. לפעול כנגד חברו הוא אפוא דבר שכנגד הטבע; אבל גם לכעוס על אדם ולהתרחק ממנו הוא ֹפעל כנגדו".
אני אחזור על הסוף, "לפעול כנגד חברו הוא אפוא דבר שכנגד הטבע; אבל גם לכעוס על אדם ולהתרחק ממנו הוא פעל כנגדו". .
מרקוס מראה לנו את השקפתו על הטבע האנושי. הרבה אנשים הם איך נאמר, לא משהו. לא 100… קצת מבולבלים או הרבה מטורללים. על כן, הגיוני יהיה להימנע מחברתם כי הם לא תורמים לשלווה ואושר שלנו. בפעמים שלא נמנע, הם יהוו לנו אתגר למימוש הסבלנות שלנו והשליטה העצמית. זה די דומה למה שאמר אפיקטטוס בציטוט הראשון. דומה גם בהקשר מרקוס אומר שהאנשים הללו הם בורים - או הדיוטות אודות הטוב והרע- דהיינו האתיקה. מרקוס מוסיף שהוא כן יודע, שטבע האדם זהה אצל כולם והוא יודע שיש להם ולו יכולת הגיון זהה. ומאחר והוא כן מתאמן להיות סטואי, הם לא יכולים באמת לפגוע בו. אז הוא סבלני כלפי הזולת.
עם זאת, מרקוס מסכים עם אפיקטטוס שאין טעם להוסיף שיפוט. כי אנחנו לא יודעים מה המניעים שלהם ומה הם עברו בחיים. זה דומה לציטוט השני מתוך אפיקטטוס. אז שני הציטוטים למעשה כן מתיישבים זה עם זה. כי אפיקטטוס לא אומר להסתלק מחברת בני האדם. הוא אומר שאם יצא לכם להיות בחברת הדיוטות, שאתיקה היא לא במודע ובאימון שלהם, תזהרו לא לשקוע במנהגים של הדיוטות. אבל אל תשפטו אותם.
גם לאריסטו למרות שהוא מאסכולה אחרת לחלוטין, יש מה לתרום לנושא. אריסטו מתייחס לשלושה סוגי ידידות, שלכולם יש ערך: ידידות של תועלת (אתה מתחבר עם מישהו כי הקשר מועיל הדדית), ידידות של הנאה (אתה אוהב חלק מאותם דברים שהאדם השני עושה , ונהנים לעשות אותם ביחד), וידידות של סגולה- של מידות טובות (אתם חברים כי אתם עם הערכה הדדית ורוצים ללמוד אחד מהשני ואתם משפרים את החיים אחד של השני באופן הדדי).
ידידות של מידות טובות היא הסוג "הגבוה ביותר", לפי אריסטו, משום שהיא לא מבוססות על עניין או הנאה (שגם הסטואים לא יחשבו עליהם כמשהו טוב בפני עצמו, אלא כמועילים). ידידות ברמה הגבוהה היא ללא תכלית - או לשם מטרה כלשהי, אבל עוזרת להפוך לאדם טוב יותר בעזרת אחרים.
זה נראה לי הגיוני במיוחד ותואם לחלוטין לרעיונות סטואיים כמו אלה שהביע אפיקטטוס לעיל. בכל אופן, אין מניעה להתרועע עם מה שמרקוס כינה " אדם יהיר, כפוי־טובה, עז־פנים, ֵזד, הולך־רכיל ובוגד, אדם שאין להתַחבּר עמו". ואפשר להוסיף, עם השחצנים, הרמאים, הקנאים, הלא חברתיים. במידה שאתם חייבים, תזכירו לעצמכם, כפי שמרקוס עשה, שהם פשוט נשמות טועות. אבל אם יש לכם ברירה, תפעלו לפי העצה של אפיקטטוס וטפחו חברה שיכולה לעזור לכם להפוך לאדם טוב יותר.
בואו נראה מה לסנקה יש להגיד על העניין.
למעשה יש לו כמה וכמה התייחסויות לעניין. במכתב 7 לחברו לוקיליוס, הוא בכלל טוען שההמון הוא הדבר שיש להימנע ממנו יותר מכל.
סנקה אומר שיש לו חולשה "מעולם לא שבתי לביתי כפי שיצאתי". משהו שהוא דאג לסלק מעל עצמו חזר. הוא מדמה את זה לחולים שבשל חולשתם לא יכולים לצאת מהבית. כי בכל פעם, התערבות בהמון מדביקה אותנו במשהו. מזהמת אותנו במשהו. מערכת החיסונית שלהם חלשה והפגישה עם המונים מביאה אותם להזדהם ביותר רדיפת בצע, ברדיפת כבוד, ראוותנות אפילו אכזרית יותר בעיקר בשל משחקי הגלדיאטורים. כשהוא אומר "מעולם לא שבתי לביתי כפי שיצאתי", הבית הוא הרציונל, ההגיון הנקי. אם הוא יוצא ממנו ומתרועע עם ההמון הוא נדבק בדברים שליליים ואופיו לא חוזר להיות אותו הדבר.
סנקה מתאר שבהתחלה משחקי הגלדיאטורים היו בלוחמה רחמנית, אבל הם הפכו להיות רצח טהור. בגלל שההמון - הצופים צריכים גירוי קיצוני יותר ויותר. הם מלהיטים אחד את השני. בהקבלה אצלנו, אני שומע יותר ויותר כאלה שאומרים שאי אפשר ללכת עם משפחות למשחקי כדורגל בגלל אוהדים מתפרעים. כשחיים בסביבה אלימה, זה מחלחל פנימה. סנקה מצטט את ההמון הצועק בהפסקה מן המשחקים: "תשחטו בינתיים קצת אנשים! שיתרחש משהו!" הוא אומר שדוגמאות רעות מחלחלות אל עושיהן. מלמדים את הקהל את ההמון להיות אכזר. כך שחובה להרחיק מההמון נפש רכה.
הוא אומר שדוגמא של מותרות או תאוות בצע מחוללת רעה גדולה. כי אם ידיד טוב רודף תענוגות, הוא מחליש אותך בהדרגה. עשיר מעורר רכושנות "בן לוויה מלעיז מכתים בזוהמתו אפילו אדם טהור וישר".
סנקה אומר שמן ההכרח שנחקה את ההמון או שנשנא את ההמון. שניהם לא טובים. "אל תדמה לרעים כי רבים הם, אל תשנא את הרבים כי שונים הם". משפט חכם. הוא אומר, שלא צריך ללכת אחרי הרבים. רק בגלל שהרוב פועל באופן מסוים, זה לא אומר שזה נכון וטוב ומוסרי. ואל לנו לשנוא את הרבים כי הם כולם שונים זה מזה. די דומה למה שאפיקטטוס אמר. אם יזדמן להיות בנוכחות הדיוטות, אבל אל תשפוט ובטח אל תשנא.
אז הפתרון של סנקה אומר: "התרועע עם אלה שיהפכו אותך לטוב יותר. קבל כחברים את אלה שתוכל אתה להפוך לטובים יותר. הדדי התהליך, בני אדם בעודם מלמדים לומדים".
במכתב 3 ללוקיליוס, אומר סנקה, שמי שלא נותן אמון מלא בחברים כמו שאנחנו נותנים בעצמו, לא יודע מהי חברות אמת.
הרבה אנשים מתחברים זה לזה כמו בחלוקה של אריסטו, מי על בסיס הנאה משותפת ומי על בסיס אינטרס משותף ואח"כ שופטים זה את זה. לא נוהגים כמו שאמר מרקוס או אפיקטטוס. סנקה אומר, "הפוך…!" קודם לשפוט ולבחון שהאדם עימו אנחנו מתחברים ראוי לאמון ואח"כ לבטוח בו כאילו אנחנו בוטחים בעצמנו. "אם נמצא ראוי, קבל אותו בכל לבבך. דבר אתו באומץ כמו עם עצמך".
אדם צריך להתנהל באופן שקוף וגלוי כי הוא ישר ונוהג במידות טובות כך שאפילו בידי אויבים לא יהיה דבר עלינו. אבל אם בכל זאת יש לנו סוד, והרי זה הגיוני, אנחנו צריכים חברים שנוכל לבטוח בהם עם עצה טובה ועם סודותינו ומחשבותינו.
סנקה אומר משהו מאוד יפה בעיני. מי שחשדן, ילמד את מי שסביבו לחשוד גם בו. הרמאים, תמיד מפחדים שמרמים אותם. אבל קורה גם הפוך, אם ניתן אמון בחברים, אנחנו מעלים את הסיכוי שהם ינהגו איתנו באותו אופן.
סנקה מתאר אנשים שמספרים הכל לכולם כל הזמן. מעמיסים על השומעים כל מה שמציק להם. לעומתם יש את אלה שלא נותנים אמון באף אחד אפילו בעצמם. "מגרעת היא להאמין גם לכול וגם לא לאיש".
נארוז את הכל יפה מחדש.
אפשר להתרועע עם הדיוטות וזרים ואף עם ההמון. אבל צריך לא לשפוט. ואפילו יותר מכך, לנהוג בהם בסבלנות כאילו הם חלק בגופנו כמו שאמר מרקוס. או כמו שאפיקטטוס אומר במדריך 43 "לכל דבר שני קצוות: באחד ניתן לתפוס בו ולשאתו ובשני- לא. כשאחיך יעשה לך עוול, אל תאחז את הדבר בקצה זה ואל תאמר: "הוא עושה לי עוול" (כי לא תוכל בקצה זה לתפוס בעוול ולשאתו), אל מוטב שתתפוס בקצה השני, שאחיך הוא, שגדלת יחד איתו, ועל-ידי כך תתפוס בו בקצה שניתן לשאתו". אם מתרועעים עם ההמון, רק צריך לשים לב לא לחזור הביתה עם נגעים וזוהמה ולשמור על שיפוט הרשמים שלנו נקי. חברים צריכים להיות כאלה שעושים אותנו טובים יותר ואנחנו אותם. כמו הפתרון של סנקה: "התרועע עם אלה שיהפכו אותך לטוב יותר. קבל כחברים את אלה שתוכל אתה להפוך לטובים יותר. הדדי התהליך, בני אדם בעודם מלמדים לומדים".
נסיים במה שמרקוס אומר באותו עניין "מחשבות לעצמי" ספר 6(48): " אם תחפוץ למ ֹצא נחת־רוח, שׂים לבך ליתרונות של כל אחד מחבריך בחיים; איך האחד מֻציָּן בחריצות, השני בענוה, השלישי בנדיבות, וכן הלאה. כי אין דבר משעשע כל־כך כמחזה המדות הטובות הנמצאות בתהלוכות בני־הדור ומתגלות לך במספר עצום. לכן אל יזוזו מעיניך.". שימו לב שמרקוס לא מציין תכונות כמו כוחנות, עשיית כסף, כיבושים, תהילה ומוניטין, משרה בכירה. הוא מציין: חריצות, ענווה, נדיבות וכן הלאה. תכונות שאפשר להתאמן עליהן ורצוי שאם יש אותן לחברינו, הם ישפיעו עלינו לאמץ את התכונות הללו ולהפך.
אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.
Comments