top of page

פרק 63 - מונגש בטקסט - ריקוד פרסי ועצות טובות






שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני עוסק בייעוץ פילוסופי, מלמד ומתרגל פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, והאינסטגרם בשם stoaisrael שם יש פוסטים מעניינים. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.




זה מתוך השיחות של אפיקטטוס. יש הרבה מה לומר על הציטוט הזה. נתחיל במקרה שקרה לי אישית כדוגמה. ישבתי עם מספר אנשים לשיחה במסעדה. במהלך המפגש השיחה נדדה בין המשתתפים ובין הנושאים. לעיתים 2 שוחחו ביניהם, לעיתים אחד דיבר והשאר הקשיבו, לעיתים נוהלו כמה שיחות במקביל. זה גם היה עם אנשים ממקומות שונים בעולם. באחת מהשיחות הללו, סיפרתי לבחור שישב מולי, על הפעם היחידה שהייתי בברלין באיזה סוף שבוע עם אשתי. בין היתר סיפרתי לו שכאשר יצאתי משדה התעופה וביקשתי לעלות על הרכבת, המכונה לא קיבלה את השטר 100 יורו שהיה לי ולא את הכרטיס אשראי שלי. הנחתי שיעלה כרטיסן ואוכל לשלם לו במזומן. עליתי על הרכבת. חיפשתי כל הנסיעה במבט שלי לראות אם יש כרטיסן על הרכבת. כאשר הגעתי ליעד שלי, נאלצתי לרדת מבלי שהיה לי למי לשלם. לתדהמתי סיפרתי לבחור מולי, גם לא היה שער שדרש כרטיס ביציאה כמו שיש אצלינו. יצאתי מתחנת הרכבת ולא שילמתי על הנסיעה. מן הסתם הבחור ידע שאני מישראל. סיימתי לספר לו על החוויה שלי ברכבת בברלין והוספתי: "אפשר להגיד שזו נקמתי הקטנה במערכת הרכבות הגרמנית". כמובן שזה היה בהומור. אולי הומור שחור אופייני לישראלי נכד לניצולי שואה. הבחור שישב מולי, גרמני ממינכן הבין שצחקתי ואמר טוב שלא היה כרטיסן. כאשר הגיע לשולחן החשבון, כל אחד התכוון לשלם את חלקו והבחור החביב ממינכן אמר, "אני אשלם עליך". באופן לא מחושב ואנסטנקטיבי לחלוטין, עניתי, לא תודה זה בסדר. לאחר הארוחה, שמתי לב שהבחור ממינכן נהיה קצת יותר קריר. בדיעבד פרשתי את זה שהוא נעלב שלא רציתי שישלם עלי. אולי למרות השיחות הנעימות, הוא הרגיש לא בנוח עם הבדיחה שנקמתי במערכת הרכבות הגרמנית. לכן רצה לשלם עלי. הרי הוא לא הציע לאחרים בשולחן לשלם עליהם.

המשכתי לנהוג בו כרגיל ובנועם וכאשר החבורה נפרדה, הצעתי לו שיצור קשר אם אי פעם יזדמן לישראל.

עכשיו ייתכן והייתי מעט חסר טאקט עם הבדיחה הזאת לבחור גרמני נחמד. אולי לא. הבחור גם בקיא ברזי הפילוסופיה הסטואית ואם נחשוב רגע סטואית, גם אם לרגע נעלב שסירבתי שישלם עלי, השיפוט שלו אמור לאבחן את הסיטואציה מחדש ולהגיד לו שאין לו שליטה על גורם חיצוני כמוני, אלא יש לו יכולת לבחון ולראות שלא רציתי להעליב והשכל שלו אחראי לעלבון אם גורם חיצוני משפיע עליו.

גם אני הרגשתי לא בנוח שהוא נעלב, הרי סירבתי שישלמו עלי כי כזה אני, לא בגללו.

בפרסית יש מילה רבת משמעות "תערוף" -Taarof

תערוף זה שאתה מציע משהו ששייך לך או טובות הנאה לאחרים גם אם אתה לא ממש מתכוון לכך , או שלא מקבל בקלות את מה שאחרים מציעים לך למרות שאתה ממש רוצה את זה . בתרבות הפרסית, להיות נדיב ולהציע עזרה לאחרים הם ערכים נעלים.

לכן אפשר לראות אנשים היוצאים מגדרם כדי להציע משהו לאורח , לחבר, או אפילו לזר מוחלט. תערוף הוא כמו ריקוד מורכב של כבוד בין שני אנשים. בתחילה זה יכול להיראות מורכב ולעיתים מבלבל לאנשים שמגיעים מתרבויות אחרות. שני אנשים רוצים לעבור בפתח הדלת; האחד מציע לאדם השני ללכת ראשון. לפעמים מבצע זה יכול להימשך זמן רב, עד שלבסוף אדם אחד נכנע ועובר ראשון. בוא נגיד שחבר או בן משפחה עובר ליד ביתך. באיראן, זה נחשב נימוסי להציע להם תמיד להיכנס הביתה; גם אם ברור שהם או אתה לא עם הכוונה הזו.

או כאשר אתה מציע לאורחים להישאר לארוחת ערב

או אתה הולך לבקר בן משפחה לתה אחר הצהריים. ממש לפני היציאה הוא יבקש ממך להישאר לארוחת ערב: גם אם מתחשק לך להישאר, תחילה תסרב להצעה. המארח ירגיע אותך שזה יהיה תענוג בשבילו: כאורח, תסרב בפעם השנייה:לא, אני לא רוצה להטריח אותך. המארח יתעקש שוב. "זה לא מפריע בכלל" הריקוד הזה של הצעה וסירוב יכול להימשך כמה פעמים לפני שאתה כאורח מקבל או מסרב להצעה.

אם האורח מסרב להצעה בפעם הראשונה, והמארח לא מתעקש יותר, ריקוד התערוף מסתיים שם. נאמר ש"זה היה רק ​​תערוף." זה אומר שהמארח רק רצה להיות אדיב, אבל הוא לא ממש התכוון לארוחת הערב.

אם האורח מקבל את ההצעה בפעם הראשונה, המארח צריך לקבל את רצונו , גם אם זה היה רק "תערוף".

עם זאת, הקפידו לא לקבל את ההצעה מיד, מכיוון ש קבלת ההצעה בפעם הראשונה יכולה להיחשב לא מנומס בתרבות האיראנית.

לפעמים גם כשאתה בחנות או לוקח מונית, הם עשויים להציע לך לא לשלם, רק בגלל שאולי ניהלתם שיחה טובה ביחד. עם זאת, זה רק כדי להראות את הכבוד שלהם, זה לא אומר שאתה לא צריך לשלם.

כלל אצבע לתערוף באיראן, כאשר במסעדות:

גם אם אתה מנחש מי בסוף ישלם בסוף, עליך תמיד להציע את נכונותך לשלם את החשבון. בדרך כלל האדם עם ההכנסה הגבוהה יותר, המבוגר יותר או מעמד חברתי גבוה ביותר 'יזכה' וידאג לחשבון. אם לכולם יש אותה הכנסה, אז האדם עם יותר נכונות מנצח בקרב. עם זאת, אם אתה לא מציע, ופשוט נותן לאחרים להמשיך, יתכן שיראו אותך כלא מנומס ולא מתחשב.





אני לא פרסי במוצאי, למרות חיבתי לשפה, למיתולוגיה ובעיקר לאוכל. אבל אם הייתי פרסי, ריקוד "תערוף", עם הבחור ממינכן לא היה עובד טוב.

רק מאוחר יותר אפיקטטוס דיבר אלי ואמר שאם אני רואה משהו מנוגד לטבע אצל הזולת, אני לא צריך לראות את זה כרע בשבילי כי לא נולדתי לחלוק איתם את השפלתם או עלבונם או מזלם הרע. רק את הטוב. אם אדם בצרה, הוא הביאה על עצמו. ברור שאני לא אשאף לפגוע באחר, אבל אם נפגע, זו אחריות שלו. נשמע קר, לא? אבל זה לא. אין בסיפור הזה שום היבט מוסרי לוקה. מידת הצדק היא לא לקחת מאחר מה ששייך לו. לא לעשות עוול לזולת. אבל עדיין תחושה רעה יכולה להיווצר כתוצאה ממעשיי. אבל אני לא אחראי על איך שאחר תופס את הסיטואציה.

חבר אחר שלי ישראלי הפעם, שאל בעצתי. הציעו לו חברים מהעבודה לנסוע איתם לחו"ל לאיזשהו אתגר. חוויה מיוחדת וחד פעמית. כזאת שלא סביר שתזדמן לו אי פעם בעתיד. הציעו לו גם ליד הרבה אנשים וההצעה היתה כאילו אתגרו אותו למשימה ואם בסוף לא ישתתף, יש לזה משמעות בפוליטיקה החברתית בארגון בו הוא עובד. הנסיעה כרוכה בהוצאה כספית גבוהה ובאתגר פיזי משמעותי על כן כשהציעו לו להצטרף כאילו אתגרו את הגבריות שלו במידה מסוימת.

חשוב לומר שהאיש יודע לאתגר את עצמו וגם לעמוד באתגרים. כשהוא התייעץ איתי, הוא מצד אחד התלבט באמת בשל ההוצאה הכספית הגדולה והזמן הקצר שיש לו להכין את עצמו פיזיולוגית למשימה וגם מבחינת המוניטין שלו בחברה.

למרות שכ סטואי יש לי תשובה, הסטואים לא נוהגים לתת עצות אם לא ביקשו אותן וגם אם ביקשו אותן, לא מומלץ לתת עצות. זה שונה אם זה במסגרת של לימוד פילוסופיה סטואית, מאשר עצה חברית. אבל האיש ביקש עצה. אני נוהג להיות אדיב. אז נתתי עצה ובעודי עושה את זה, ידעתי שהיא על פי ראייתי הסטואית ולא לפי ציפיותיו. אמרתי לו שאתגרים תמיד יהיו. נסיעות ואירועים חד פעמיים תמיד יהיו. אז זו לא סיבה שצריכה לקבל מקום גבוה בסדר העדיפויות שלו. נקודה שניה היא, שהמוניטין שלו בחברה גם מול הבוס שלו, הוא לא בשליטה שלו. הוא יכול לפעול למען המוניטין שלו וזה טוב שיש שם טוב. כי הרי "טוב שם טוב משמן טוב". אבל אם מישהו בחר לאתגר אותו או שאתגר אותו לא מכוונה רעה, זה לא בשליטה שלו. הבחירה שלו בפעולה הבאה, היא מה שבשליטתו. אין לו חובה לצאת למסע אתגרי. המוניטין שלו נבנה בשל מה שעשה עד כה ומה שיעשה מעתה ומה שאחרים חושבים עליו, זה שלהם. ההוצאה הכספית גם היא לא הכרחית. אז זה אומר שהוא פשוט מתלהב לצאת למסע מאתגר ואם הוא יכול לעמוד בו פיזיולוגית וכספית, שילך על זה. אבל בשיחתנו עלה שיש לו מחויבויות משפחתיות וההוצאה הכספית מאוד גדולה עליו. אז ברור שהנסיעה היא משנית לחובה למשפחתו. לתחושתי הוא התייעץ איתי ורצה שאתלהב איתו מהאתגר המיוחד שאליו הוא רוצה לצאת. שאתמוך ואדרבן אותו. אבל מן הסתם אף אחד לא מתייעץ עם מישהו ואומר לו, אני רוצה שתתלהב איתי. הוא שיתף אותי מתוך דילמה אמיתית אבל רצה רק שאומר, לו משהו בסגנון של "וואלה נשמע כמו חוויה מדהימה, לך על זה".

אפיקטטוס אומר בשיחות 3(24.50) " כלום אינך יודע שאין אדם המעלה עושה שום דבר לשם מראית עין אלא לשם עשיית דבר כהלכה?"

על כן, אני לא יכול לתת עצה שביקש החבר רק למראית עין ולייעץ מה שמראש הוא רצה שאייעץ. אני כן יכול להיות חבר ולתמוך מרגע שהחליט. הוא אכן החליט לנסוע וכמובן שכאשר הוא הכין את עצמו לנסיעה-לאתגר, אז תמכתי בכנות. למרות שעצתי היתה: תקבל החלטה על בסיס החובות המשפחתיות שלך ולא על בסיס המוניטין וההתלהבות מתשוקה של נסיעה לאתגר שאין לו כל ערך מוסרי. זה יכול להיות מועיל, אבל לא חיוני.

אפיקטטוס ששוחרר מעבדותו, ניסה לתת עצות ברומא לאנשים ברוח הפילוסופיה הסטואית. הוא אפילו הוכה פעם בשל עצותיו. אז הוא פתח בית ספר באפירוס לאחר שגורש מרומא (הוא גורש בלי קשר לעצותיו, הקיסר דומיטינוס גירש את כל את כל אנשי הרוח וביניהם את הפילוסופים מרומא - ככה זה כשאתה טירן). אז אפיקטטוס כאמור עבר לאפירוס, שזה בצפון מערב יוון ואנשים מרומא הגיעו אליו ללמוד אצלו.

בין היתר הגיע אדם מכובד מרומא כבר יודע דבר. מאלה שאין ממש מה ללמד אותו כי הוא כבר יודע. בספר 2 פרק 14:



אנשים תמיד חושבים שהם יודעים ואפיקטטוס נתן עצות בבוטות ובחדות. בלי חנופה. באופן ישיר כראוי לסטואי. לייעץ למישהו כמו שהוא מבקש לשמוע, זה לשקר לו. זה נוגד את מידת הצדק. כי זה למנוע ממנו את האמת.

החבר הגרמני שנעלב ממני, יודע פילוסופיה סטואית. הוא אמור להסכים עם אפיקטטוס. החבר שלי לא מכיר. אז לייעץ לו ושהוא יתאכזב מעצתי, זה כמו שהרופא יעץ לו, אדוני יש לך סוכר גבוה תתחיל לשמור והוא יעלב. כמו שהמראה תראה למישהו שהוא מכוער. הוא לא אמור להעלב מהמראה.

זה מה שאומר אפיקטטוס, אם מישהו מבקש עצה, תהיו כמו ראי גם אם האדם מכוער. חובתכם היא לאמת. אבל אנשים הם לא תלמידים לפילוסופיה ברובם. על כן, תמנעו מלייעץ. כי הרי העצה אמורה להיות לפי תפיסה כוללת. כמו שאני ניסיתי לייעץ באופן סטואי מקוצר, לאדם לא סטואי, שיש להתייחס לנסיעה באדישות כי היא לא חיונית. שחשובה יותר החובה שלו למשפחתו. שאין לו שליטה במוניטין שלו. כמו שאפיקטטוס אמר לגנרל הרומי:



לא תעשו לאף אדם רעה אם תציבו מראה, גם אם הם מכוערים. העלבון הוא בחירה של האדם. אבל אני ממליץ שתבחרו להיות אדיבים להיות בטוב.

אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.



50 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


bottom of page