top of page

פרק 60 מונגש בטקסט - על תחרותיות ובאדר מיינהוף



שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית.

שמי ברק קידר.

אני עוסק בייעוץ פילוסופי, מלמד ומתרגל פילוסופיה סטואית.

אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, שם יש פוסטים מעניינים.

היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

היום יש לנו את הפרק הכי טוב שהיה ובכלל…

מה שהעלה במוחי את הרעיון לפרק, זה שיחה שהייתה לי. התייעצה איתי מישהי בעניין מקצועי. יצא לה לאחרונה להפסיד עבודה למתחרה שלה. היא הלינה על צורת העבודה של המתחרה שלה. שאלתי אותה אם היא עובדת באותה צורה והציעה את אותם תנאים כמו שהציעה המתחרה שלה. היא ענתה שלא. שאלתי אותה אם בכל פעם כזאת שמתחרה שלה זוכה בעבודה היא רואה בזה הפסד. היא חשבה רגע וענתה, "אתה יודע, אני באמת רואה בזה הפסד, לא חשבתי על זה ככה" היא אמרה. נחזור אליה עוד מעט. נקפוץ רגע לבריכה. בעודי שוחה בבריכה אני חושב על השיחה עם הגברת שהתייעצה איתי. אני שם לב, שבמסלול לידי האדון ששוחה, מאיץ. אני מבין שהוא בתחרות איתי. אני מעת לעת פוגש בו בבריכה כי שנינו מגיעים בשעות דומות. בד"כ הוא שוחה מהר ממני. הפעם הוא נכנס למים אחרי שחיתי כבר כמה בריכות ומיד החל להאיץ. לאחר כמה בריכות בהן הוא צמוד אלי ואנחנו ממש שוחים זה לצד זה, הוא עצר ואני המשכתי. ניצחתי אותו. לפחות לשיטתו.

שעשע אותי שבזמן שאני חושב על כך שמישהי התייעצה איתי על כך שהיא בתחושה של הפסד בכל פעם שמתחרה שלה מקבל עבודה על פניה, מישהו מתחרה בי, אפילו שלא בחרתי להתחרות באותו רגע.

זה שעשע אותי כי זה הזכיר לי הטייה קוגניטיבית ידועה שנקראת באדר מיינהוף. אומנם זה לא נושא הפרק היום, אבל נעשה סטיה קלה לכיוון הטיה קוגניטיבית נפוצה ונחזור לשיחת ייעוץ עם הגברת ולנושא שלנו. מי שלא מכיר, באדר מיינהוף זו הטייה שנקראת על שם ארגון טרור גרמני משנות ה-60-70 של המאה ה 20 מגרמניה המערבית. ההטיה מתאפיינת בזה שלפעמים כשאנחנו נותנים תשומת לב למשהו, פתאום הוא מופיע שוב ושוב. לדוגמא כאשר זוג נמצא בהריון, פתאום הם רואים הרבה נשים בהריון מסביבם. או כאשר התחילו להגיע לארץ מכוניות טסלה, פתאום ראינו יותר ויותר כאלה בכביש. כשמישהו משתעל, פתאום שומעים יותר אנשים משתעלים מסביבם. אז הטייה קוגניטיבית הזאת היא טבעית ויש לה פלוסים אבל גם מינוסים. הפלוס למשל שהצטרפות המקרים של שיחת ייעוץ ושחיה בבריכה גרמו לי לחשוב על תחרותיות, משהו שרציתי לדבר עליו בפודקאסט. בפאן השלילי, באמת יש יותר טסלה על הכביש. רגע אל תקפצו אני לא נגד טסלה. רק רוצה לומר שזה התחיל בהטיה קוגניטיבית. כי הטסלה היתה ייחודית בנוף, פתאום בלט לנו בסביבה כלי רכב חדיש. גרם להתלהבות מגאדג'ט חדש, כמו הדגם העדכני ביותר של האייפון זה העלה את הפופולריות שלו כי לחבר שלי יש אז גם אני רוצה וזה סמל סטטוס ואז באמת בשלב מסוים הוא היה כלי רכב הכי נמכר בישראל באותה עת. עכשיו מי אמר שהוא טוב? אולי זה רק טרנד? זה המינוס של ההטיה הזאת, אנחנו לא חושבים אם באמת יש יותר ממה שנראה לנו או שזו הטיה שאנחנו פתאום ערים לה יותר. גם זו שהתייעצה איתי, שמה לב שהיא מפסידה יותר ויותר עבודה לטובת הקולגה הזאת. השאלה אם זה אמיתי או אפקט באדר מיינהוף. אם אמיתי, אז למה?

נחזור רגע לאיש שהתחרה בי בבריכה. בד"כ כמו שאמרתי הוא שוחה מהר ממני. אבל… הוא שוחה חתירה ואח"כ קצת שחיית גב, קצת עם סנפירים. אני שוחה רק חתירה ולמרחק גדול יותר ממנו וזמן רב יותר בכל פעם. אז באותה עת שהוא לכאורה הפסיד, הוא פשוט היה בתחרות שונה מזו שאני הייתי בה. הוא שוחה למרחק קצר ואני למרחק ארוך יותר. אז יש לי יותר עמידות ממנו. אנחנו בכלל לא באותה תחרות. הוא הופעל ע"י יצר תחרות כנגד מישהו אחר בלי תבונה מאחורי ההחלטה להאיץ.

זה כמו שהוא ירוץ ל 100 מטר ואני ל 1000 מטר. מי מנצח בתחרות כזאת?

נעבור רגע לאפיקטטוס. במדריך (19), הוא כותב:

"ביכולתך להיות בלתי מנוצח, אם לעולם לא תיטול חלק בתחרות אשר אין באפשרותך לנצח בה."

משפט גאוני. מן הסתם אפיקטטוס מתכוון לכך שאין לנו שליטה על אירועים חיצוניים. אבל חד משמעית זה נכון גם להתמודדות מול אדם אחר ובכלל לאופי האדם בהיותו תחרותי.

כי מה המשמעות של להיות מנוצח או מנצח. כשהאיש ששחה לידי, רזה יותר או שמן ממני, צעיר יותר או מבוגר יותר, מתאמן פחות ממני או יותר ממני. אז אם הוא למשל צעיר ממני ומאומן יותר ואכנס איתו לתחרות באותם תנאים, בוודאי שלא אנצח. אז למה בכלל להתחרות בו?

אפיקטטוס ממשיך ומסביר:

"בראותך אדם הזוכה ליותר כבוד ממך, בעל שררה גדולה או נהנה ממוניטין טוב באופן אחר כלשהו, אל תיסחף אחר רושם זה ותאמר כי הוא מאושר. שהרי אם מהות הטוב נמצאת בדברים שבשליטתנו, אזי אין מקום לא לצרות עין ולא לקנאה. אתה עצמך אל תרצה להפוך למצביא, סנטור או קונסול, אלא תשאף להיות חופשי. אחת היא הדרך לכך —התייחס בביטול לדברים שאינם בשליטתנו."

אז אפיקטטוס אומר לגברת שהתייעצה איתי, מה שעושה הקולגה שלך, לא בשליטתך. את צריכה להתייחס בביטול לדברים שלא בשליטתך. כשאת אומרת שהפסדת, זו מילה עם שיפוט קשה שפוגע בך. אל תסחפי אחר הרושם ותאמרי שהיא ניצחה.

מאחר ואי אפשר בלי מרקוס אורליוס:

בספר החמישי הוא אומר:

"הלא המחשבה יכולה לשנות כל גורם המכשיל פעולתנו ולסגלו לתועלתה; לפיכך, אותו גורם שהיה בעוכרי פעולה מסוימת הופך מועיל לזו הפעולה, ומה שהיה מכשול בדרכנו, הוא הוא מקדמנו באותה הדרך."

הרי התפיסה של "הפסדתי" היא מכשול. גם המחשבה שניצחתי דרך אגב. אבל החלק החשוב פה שהמחשבה יכולה לשנות כל גורם מכשיל, כמו תחרות מדומיינת. שאלתי את הגברת, מה הקולגה שלך עושה שונה ממך. אם את רואה עצמך מפסידה, את לא שואלת בכלל איך להתקדם. כי הרי הפסדת. כמו השחיין לצידי שפשוט עצר כי הוא לא יכול היה להמשיך עוד כי היה בתחרות הלא נכונה.

היא ענתה שזה עניין של מחיר. אז אם אנחנו רוצים כמו שמרקוס אמר שמה שהיה למכשול בדרך יהפוך למועיל למטרה שלנו באמצעות שינוי חשיבה, אז או שתאזני את התנאים - כי הקולגה לא בשליטה שלך אבל הבחירות שלך כן, כמו שאמר אפיקטטוס, או שתציגי בהתמודדות, למה נכון לשלם לך יותר מאשר לקולגה, כי כמו שמרקוס אמר, שינוי המחשבה צריך לקדם אותי במטרה- מה שהיה גורם שבעוכרי פעולה מסוימת, הופך למועיל לפעולה הזו.

אני מודה שבזמן אמת, כשהבנתי שהשחיין לידי מתאמץ לעקוף אותי, גם בי חוש התחרותיות התעורר. מאחר וידעתי שאני שוחה חתירה למרחק גדול יותר ממנו בד"כ, אני לא צריך להאיץ יותר מידי ולעקוף אותו, אני רק צריך לשמור על הקצב עד שהוא יתעייף, כי יש לי סיבולת גדולה יותר. מה שלכאורה היה בעוכרי, מהירות נמוכה משל המתחרה שלי, היתה לי מקדמת בדרכי באמצעות סיבולת. שיניתי את כללי התחרות. עשיתי אותה לתחרות על מרחק גדול יותר, כי שם יש לי יתרון. הבחור ששחה לצידי נכנס לתחרות שהוא לא יכול לנצח בה. בעוד שאני נכנסתי לתחרות שאני כן יכול לנצח בה. אבל חשוב מזה, ניצחתי כי זו גם השאיפה שלי- והמטרות שלי בשחיה. הרי לא המטרה שלי לנצח במרחק קצר את הבחור ששוחה לידי, אלא המשכתי המטרה שהצבתי לעצמי.

החידוד פה חשוב. זה בסדר להיכנס לתחרות. איך מתייחסים אליה הוא מה שחשוב. מכמה הבטים. כריסיפוס ראש האסכולה השלישי של הסטואיות אמר:

"מי שמשתתף במירוץ צריך להשתדל ולחתור עד הסוף כדי לצאת מנצח; אבל זה פסול לחלוטין עבורו להכשיל את המתחרה שלו, או לדחוק אותו הצידה. אז בחיים זה לא בלתי הוגן שאדם יחפש בעצמו את מה שעשוי לצמוח לטובתו; אבל זה לא נכון לקחת את זה מאחר".

אז שמחתי על התחרות עם השחיין לצידי, כי זה לטובת הצמיחה שלי- השיפור שלי.

אם כבר דיברנו על תחרות שחייה. אני זוכר את ההתפעלות שלי ממייקל פלפס השחיין האמריקאי ברגע מאוד מסוים באולימפיאדת בייג'ינג. פלפס ששבר את שיא המדליות של מארק ספיץ והיה אולי האתלט המעוטר ביותר בהיסטוריה. באולימפיידת בייג'ינג, הוא זכה ב 8 מדליות זהב. הוא זכה בכל משחה שהשתתף בו ושבר שיאי עולם. הרגע שהכי הדהים אותי באותה עת שבמשחה ל-100 מטר פרפר הצליח פלפס לגבור הן על שיאן העולם ועמיתו לנבחרת איאן קרוקר, והן על השחיין הסרבי מילוראד צ'אביץ' שהיה פיבוריט במשחה הספציפי הזה. צ'אביץ' הוביל במשך כל המשחה עד לרגע הנגיעה בקיר, שם פלפס הקדים אותו במאית השנייה בלבד. היה זה המשחה היחיד בו פלפס לא שבר שיא עולם, אבל הוא שבר שיא אולימפי. המדהים הוא, שצ'אביץ' הסרבי למעשה נגע בקיר לפני מייקל פלפס. אבל הכללים אומרים שנגיעה צריכה להיות עם כל כף היד בעוד שהסרבי נגע עם האצבעות קודם ומייקל פלפס שהיה מאחוריו כל המשחה, נגע מאית שניה אחרי צ'אביץ', אבל עם כל כף היד.

פלפס היה בפעם היחידה באולימפיאדת בייג'ינג בעמדת נחיתות לעומת מתחרה עדיף, אבל הוא ידע שהוא מסתובב מול הקיר טוב יותר ושם ההזדמנות שלו לצמצם מרחק ומעל לכל ידע שעד שזה לא נגמר הוא צריך להביא את המקסימום שיש לו וכך ניצח. המשמעות של זה, שמנטלית הוא היה במשימה שלו בלי קשר ליריב. נדייק רגע, היריב בוודאי היה בראשו, אבל לא באופן שהשפיע על הדבר היחיד שהיה בשליטתו של פלפס על הדרך שהוא עצמו מבצע את המשימה. זה כאילו הוא קרא את מה שכתב מרקוס אורליוס. בספר 6:

"19) אם קשה לך עצמך לבצע דבר מה, אל־נא תהא סבור בשל כך כי לא יוכל בן־אנוש לעשותו. לא כי, אלא מה שאפשר ויאה כי יעשהו אדם, החשב את זה הדבר כבהישג ידך.".

בתרגום חופשי, אם זה אפשרי לאדם כלשהו, זה גם בהישג ידך. אם היריב של פלפס יכול, גם הוא יכול. אני מזכיר שוב את אפיקטטוס: "ביכולתך להיות בלתי מנוצח, אם לעולם לא תיטול חלק בתחרות אשר אין באפשרותך לנצח בה." הם נכנסו שניהם לתחרות שכן ביכולתם לנצח. הם נכנסו לתחרות, לכאורה שווים ביכולות הפיזיות שלהם. כי ברמות האלה, הם כולם מתאמנים באופן הכי טוב שאפשר. רק שלפעמים היתרון המנטלי הוא מאית שניה ומדליית זהב.

נקודה קטנה נוספת.

יש שיר של לו ריד ז"ל. שנקרא magic and loss

השיר הוא סטואי לחלוטין. לא יודע אם בכוונה, אבל המסר בהחלט סטואי ויש חלק רלוונטי לפרק הזה. לו ריד אומר:


"הם אומרים שאף אדם לא יכול לעשות הכל

אבל אתה רוצה בראש שלך

אבל אתה לא יכול להיות שייקספיר ואתה לא יכול להיות ג'ויס.

אז מה נשאר במקום אתה תקוע עם עצמך וזעם שיכול לפגוע בך"

נשדך רגע בין לו ריד לאפיקטטוס, אם אנחנו נכנסים לתחרות שאין באפשרותינו לנצח, זה כאילו אנחנו רוצים להיות שייקספיר או ג'וייס, או מייקל פלפס או הקולגה שקיבלה את העבודה. אבל אנחנו לא הם. אז אנחנו נשארים במקום תקועים עם זעם.

אנחנו יחודיים וגם המתחרים שלנו ייחודיים. אז מי שנבחר, או זכה, זה בזכות הייחודיות שלו שהתאימה באותה עת למשימה. בהזדמנות אחרת יכול להיות שתהיה תוצאה אחרת.

נחבר רגע את הכל: ניצחון או הפסד, זו אשלייה. אנחנו נהיה בלתי מנוצחים אם לא נכנס לתחרות שאנחנו לא יכולים לנצח בה. אנחנו יכולים לשלוט רק בשיפוט שלנו, בבחירות שלנו ובדברים מהם אנחנו נמנעים. אם יש משהו שאנחנו רוצים להשיג והוא אפשרי, אז יש לנו את היכולת להשיג, אנחנו רק צריכים לשאול מה עלי לעשות כדי להשיג את מה שאני רוצה ובאיזה מחיר- כי אני לא רוצה לאבד את עצמי ואת מידותי הטובות.

"מה שמכשול בדרכנו, הוא הוא מקדמנו באותה דרך."

הכי חשוב, תהיו אתם, כי אתם לא שיקספיר או ג'ויס או מייקל פלפס. אתם יכולים להיות רק אתם. אבל תזכרו שהיתרון המנטלי - הרוחני, הוא לפעמים רק מאית שניה, אבל הוא ההבדל בין מדליית כסף לזהב. אז תהיו הכי טובים שאתם.

אז תודה שהאזנתם, נשתמע בפרק הבא. היו בטוב…


38 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page