שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני עוסק בייעוץ פילוסופי, מלמד ומתרגל פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, והאינסטגרם בשם stoaisrael שם יש פוסטים מעניינים. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
יש דברים בחיים שאנחנו נהנים מהם והם רק בזכות יד המקרה. לדוגמא הפסל ברומא של מרקוס אורליוס רכוב על סוס נשמר כאשר פסלים נופצו ע"י הנוצרים. איך הוא נשמר אספר לכם עוד מעט. דוגמא נוספת היא הספר "מחשבות לעצמי", שכידוע לכם לא נועד לפרסום. אבל אנחנו נהנים מכך שרצה הגורל ומישהו היה מספיק חכם לשמור אותו ואח"כ היו שהפיצו אותו. הספר הודפס כבר במאה ה 16 לא הרבה אחרי שהומצא הדפוס. אם שאיפותיו של מרקוס היו מנחות את הגורל, הספר לא היה מגיע לידינו, הרי הטעות הכי גדולה שלו בספר היא שהוא כתב לעצמו במעין תרגול בענווה, שבקרוב אף אחד לא יזכור אותו. לשמחתי הוא טעה בקשר לזה. אז היום באמת נדבר קצת על הספר עצמו ועל הסוד הטמון בספר. טוב לא באמת סוד, אלא מה באמת עומד מאחורי התרגול שעשה מרקוס. הבנת הרקע והמבנה של הספר, יעזרו לכם לקרוא אותו אחרת ואולי גם לתרגל אחרת מי שיבחר בכך. אני גם שמח לומר שהיום נהנה מציטוטים של כל שלושת הגדולים…
אז נתחיל.
בשל העובדה שמדובר בסוג של טעות, שיומן אישי פורסם והתגלגל להיות אחד מספרי הפילוסופיה המשפיעים בהיסטוריה הוא דורש התייחסות שונה מספר פילוסופיה סטנדרטי. כי אין לנו ספרים נוספים של הפילוסוף. יש מכתבים שלו למורה שלו לרטוריקה פרונטו שהתגלו במאה ה-19, אבל הם לא ימחישו לנו את הפילוסופיה שבחר בה מרקוס. אין לנו תפיסה הגותית שלמה שלו כפילוסוף שעומד בפני עצמו. אין לנו אג'נדה שלו. אין בספר מבוא, אין הקדמה או הערות שוליים. אפילו בחלק מהמקרים הטקסט המקורי היה מעט משובש וחוקרים לאורך השנים תקנו וערכו. מה כן יש לנו. ברור שהספר הוא תרגול רוחני של כתיבת יומן. ברור לנו שמרקוס אורליוס הושפע הכי הרבה מאפיקטטוס. ברור לנו שהוא ראה את עצמו סטואי. ברור לנו מה היתה רוח התקופה. ברור לנו שהסטואיות היא פילוסופיית חיים. פילוסופיית חיים במלוא מובן המילה. כלומר היא חייבת להכיל מרכיב פרקטי.
הפילוסופיה הסטואית כללה שלושה התחומים הקשורים זה בזה- לוגיקה, אתיקה ופיזיקה, סטואיות עוזרת לנו להבין את מערכת היחסים שלנו לעצמנו, לאנשים אחרים ולמציאות-לטבע. האפיקוראים למשל לא חשבו שצריך לוגיקה. אריסטו למשל, חשב שלמידה היא מה שתתן לנו אושר בחיים. לא שאני חושב שהיא לא נותנת אושר, אבל אריסטו היה מדען בטבעו ולכן זו גישתו. אבל הסטואים חשבו שזה לא מספיק. אבל אצל מרקוס, הוא לא כותב לנו באיזה חלק הוא מדבר על אתיקה, או פיזיקה או לוגיקה. בבי"ס של אפיקטטוס למשל למדו את התחומים הללו כחלק מתוכנית הלימודים. אצל מרקוס לא כתוב, כי הספר כאמור הוא תרגול.
מרקוס לא מסביר למה הוא מתרגל כפי שהוא עושה.
עכשיו אנחנו מגיעים לייחוד של "מחשבות לעצמי" בהקשר הזה:
לעתים קרובות מוצג בו ניסוח אישי של מרקוס ל"דוגמות" סטואיות - תפיסות סטואית והן מבוססות בעיקר על תורתו של אפיקטטוס.
אבל הפילוסוף הצרפתי פייר הדוט מציין באופן מבריק שמרקוס לא סתם כתב תפיסות סטואיות לעצמו או ניסח אותן מחדש במילותיו שלו. הדוט מצא ש"מחשבות לעצמי", למעשה מחולק לשלושה תחומים נפרדים של המציאות והם מהווים את שלושה כללים שעל פיהם מרקוס כתב לעצמו אותם הוא למד מאפיקטטוס:
הראשון כושר השיפוט שלנו - מרקוס מבטא דברים באובייקטיביות, כדי להגיע לשיפוט הנכון מפשיט את הרשמים שלו מכל שיפוט. או ביצור השכל החושב מגורמים חיצוניים. לדוגמא: "(8) אם לא יתהה אדם על המתרחש בנפשו של אחר, אזי לא בנקל יֵראה כמי שרוחו סרה. אך אלה שאינם שועים לתנודות נפשם שלהם, חזקה עליהם שתהא רוחם סרה." - (מתוך הספר השני ב"מחשבות לעצמי".) מרקוס אומר שמי שלא שועה לתנודות נפשו יגיע לכדי רוח לא טובה בנפשו. מה מייצר את התנודות. הוא מזכיר לעצמו לבחון את הרשמים שמפעילים אותו.
הכלל השני הוא הטבע אוניברסלי -אהבת ה"גורל" או קבלת הגורל, תבחרו אתם את המינוח שנוח לכם איתו יותר. למעשה הכוונה היא לקבל כל מה שמביאה עלינו הרשת הקוסמית של סיבה ותוצאה. וגם מערכת היחסים שלנו עם הדברים החיצוניים.
השלישי הטבע האנושי תמיד לרדוף אחר צדק ולפעול מתוך ההנחה שאנחנו יצורים חברתיים.
הכללים הללו גם מתקשרים לשלושה סוגי פעילות:
שיפוט
תשוקות
דחף לפעולה - או מוטיבציה.
אפיקטטוס קרה לזה "טופוי"- שזה מילולית מקום. אבל אפשר לכנות את זה דיסציפלינה או תחום.
הדיסציפלינות של אפיקטטוס:
פיזיקה - מתקשרת לתשוקה / או סלידה מדברים פיזיים
אתיקה - מתקשרת לפעולה, שאנחנו נוקטים. לבחירות שאנחנו עושים ובהתאם לצדק ובהקשר לאנשים אחרים.
לוגיקה - מתקשרת לרשמים ואמונות וניהול החשיבה שלנו.
אז כאשר קוראים א מחשבות לעצמי, ומסתכלים על כל פסקה ופסקה, כמחולקת לאתיקה, פיזיקה ולוגיקה, מתקבלת הבנה עמוקה יותר של התרגול שמרקוס עשה לעצמו. לעיתים כמובן, פסקה אחת יכולה להכיל יותר מתחום אחד.
זה יכול להיות מעט מורכב בהתחלה, אבל כסוג של מפת דרכים, זה נותן הבנה טובה של הספר.
בואו נסתכל שוב בקצרה על שלושת התחומים וכיצד הם יכולים לעזור לנו לחיות חיים טובים ותנסו להיזכר בציטוטים מתוך מרקוס אורליוס שהבאתי בעבר, או שקראתם בעצמכם.
לוגיקה:
איך נדע מה נכון ומה לא? מהי הדרך הטובה ביותר לדון בנושא?
הלוגיקה הסטואית כיסתה הרבה מהפעילות המחשבתית שלנו. היום, ההיגיון חשוב לא פחות מבעבר. אנחנו לא רוצים להיות מולכים שולל לגבי העולם סביבנו או להאמין בדברים כוזבים. ההיגיון עוזר לנו להעריך דעות ואמירות שהועלו על ידי אחרים וכאלו שאנו יוצרים אצלנו במוח. זה מאפשר לנו לחשוב בבהירות ובמדויק יותר על העולם על מנת שנוכל לקבל החלטות טובות יותר שמשרתות את האתיקה שלנו ואת איכות חיינו.
אתיקה
הסטואים בנו את האתיקה שלהם על 2 נקודות הנחה. האחת שבני אדם הם יצורים חברתיים והשניה שהם בעלי כישורים רציונליים. השמחה והאושר שלנו תלויים בין היתר בקשרים החברתיים שלנו. עבור הסטואים זה אומר לאמץ, סבלנות, אדיבות וסובלנות. אפילו כשהזולת לא נוהג כך.
האתיקה הסטואית מלמדת אותנו כיצד להתמודד עם אנשים לא אדיבים, אנוכיים וכאלה הנוהגים בבורות אודות מה טוב ונכון, כל זאת תוך שמירה על שלוות נפש.
הפיזיקה
או תפיסת הטבע. כי לסטואית זה בדיוק מה שהכוונה בפיזיקה, פשוט הבנה של הטבע. הסטואים הקדומים האמינו שהטבע מכיל רוח אלוהית חיה (pneuma), אבל אצלהם הרוח האלוהית של הטבע היתה משהו אורגני חי. אנחנו, בע"ח, הצמחים כל הטבע למעשה חולק באופן מלוכד את הרוח האלוהית הזאת.
הטקסטים העתיקים מכילים התייחסות מאוד יפה לטבע. עד היום יש סטואים שמניחים שבטבע יש רוח אלוהית שכולנו חולקים ויש גם שמאמינים בהשגחה ויש שלא, שחושבים כי עניין ההשגחה ורציונליות הטבע היא מטפורית. תפיסת הטבע של הסטואים יכולה להתעדכן עפ"י התקדמות המדע ועדיין הדברים הרלוונטיים לאתיקה, ממשיכים להיות נכונים ומועילים. כי כך או כך, הכל אכן קשור משפיע ומושפע.
אם מאמינים בהשגחה או לא, יש ערך גדול לתרגיל הרוחני של הגות אודות הטבע, יופיו והקשרים שבו. גם כמובן לתשוקות שלנו כלפי דברים חיצוניים. מה על פי הטבע ומה לא. המוניטין שלנו לא בשליטתנו. הבריאות שלנו, נתונה להשפעה, אבל אנחנו לא יכולים להפסיק את ההזדקנות, או מחלות. והמוות כמובן. התייחסות לכסף והון.
אז עולות השאלות למה וגם איך מתרגלים. נתחיל באיך: בניית הרגלים טובים:
אפיקטטוס השיחות 2.18, (4-5): "כללו של דבר, רצונך להתרגל לאיזה פעולה, עשה אותה דרך קבע, ואם רצונך לא להתרגל לה, הימנע לעשותה והרגל את עצמך לאיזו פעולה אחרת במקומה. כלל זה חל על דברים שבנפש. אם כעסת, דע שלא מקרה רע בודד אירע לך, אלא שהגברת את ההרגל הזה, וכביכול הוספת דלק למדורה. "
הסטואים הקדמונים הבינו את כוחו של הרגל. והתרגול שמרקוס עשה של לכתוב לעצמו, הוא למעשה אימוץ הרגלים בהקשרים מסוימים. לדוגמא אם אתה מאפשר למוח שלך לחשוב על השלילי (לדוגמה, אתה לא רוצה ללכת לעבודה), אתה יוצר הרגל נפשי (במקרה זה, של חוסר שביעות רצון). כמו הציטוט מתוך מרקוס שהוא אומר לעצמו לקום מהמיטה לעשות את מה שהוא נועד לו.
צריך לזהות את ההרגל נפשי שאנחנו רוצים לשנות. או אילו טריגרים גורמים להרגל הרע. כשאת או אתה מרגישים שהרגל רע מתחיל, אפשר לחשוב על משהו אחר במקום. כמו שאפיקטטוס אמר להרגיל את עצמו לדפוס חשיבה אחר. אפשר לבחור מנטרה, סגולה או מטרה חיובית להתמקד בהם.
לגבי ה"למה", נשמע מה יש לסנקה לומר. הוא דיבר על מצפן טוב:
"עלינו להציב לנגד עינינו את מטרת הטוב העליון, שאליו אנו יכולים לשאוף, ושכל מעשינו ודברינו יכולים להתייחס אליה - בדיוק כפי שהימאים צריכים להנחות את דרכם לפי כוכב מסוים. חיים ללא אידיאלים הם לא יציבים." - סנקה, מכתבי מוסר ללוסיליוס, 95.45
סנקה אומר לנו לא סתם לשנות הרגלים. צריך כיוון. צריך לחשוב היטב על המטרות שלנו בחיים, במקום לשייט בחיים ללא כיוון או על טייס אוטומטי. לאן אתה רוצה להגיע ולמה? כשאתה יודע לאן פניך מועדות, כל שלב במסע הופך למשמעותי יותר.
אילו שגרות והרגלים תוכל לפתח כדי לעזור לך להשיג את המטרות והשאיפות אלו.
אז יש לנו איך - שאלו ההרגלים ויש לנו למה, שזו שאלה שאנחנו צריכים לשאול לגבי מה שאנחנו חושבים ועושים.
האתיקה והפיזיקה הסטואית משולבים. הפיזיקה היא הקרקע הפוריה עלי צומחים הפירות של האתיקה. להמחיש את זה, הגיעה לעזרתנו אפיקטטוס. הציטוט הבא גם ילמד למה בחרתי לקרוא לפודקאסט אומנות החיים. אחרי הציטוט נקשר את הכל.
הציטוט הוא מתוך השיחות של אפיקטטוס. למרות היותו המורה הסטואי המפורסם ביותר, אפיקטטוס לא כתב כלום, ככל הידוע לנו. דבריו ומשנתו תומללו על ידי אריאן מניקומדיה, שהשתתף בהרצאותיו של אפיקטטוס ביוון. אפיקטטוס לימד בבית הספר שלו את כל התורה הסטואית והכתבים שהגיעו אלינו, הם לא השיעורים שהעביר אלא השיחות שלו עם התלמידים לאחר הלימודים. הם התייעצו איתו, הוא ענה ואריאן רשם. תלמיד חרוץ היה אריאן והיסטורית ברור שגם איש רציני. הוא היה מדינאי רומי מכובד ומשכיל מאוד, וארבעה מתוך שמונת ספרי השיחות שכתב על אפיקטטוס שרדו (לשמחתנו). על כן, הציטוט להלן, הוא סוג של סיפור על היוועצות של אחד התלמידים עם אפיקטטוס. זה הולך כך ספר 1 פרק 15 (1-2): "כאשר התייעץ איתו אדם אחד, כיצד ישדל את אחיו שיחדל לכעוס עליו, אמר לו אפיקטטוס: "אין הפילוסופיה מבטיחה להשיג בשביל אדם שום דבר מהדברים החיצוניים, שאם לא כן, הייתה הפילוסופיה מקבלת על עצמה לעסוק במשהו החורג מתחומה שלה. כשם שהעץ הוא החומר למלאכת הנגר, והארד של הפסל, כל הנושא של אומנות החיים הוא אורח חייו של כל איש.
-ומה דבר אורח חייו של אחי?
-גם זה נושא לאומנות חייו שלו ואשר היא, ביחס לאומנות חייך אתה, בגדר הדברים החיצוניים, דומה לקרקעות, לבריאות ולשם טוב. לגבי כל הדברים האלה אין הפילוסופיה מבטיחה כלום. "בכל הנסיבות אשמור כי העיקרון המנחה יהיה תואם לטבע, אומרת היא.
-עקרון המנחה של מי?
-של מי שאני מתקיים בו.
-אבל כיצד אמנע מאחי מלכעוס עלי ?
הביאו אלי, ולו אני אגיד, אבל אין לי מה להגיד לך בדבר כעסו שלו.
וכאשר האיש שבא להתייעץ עימו אמר: "מה שאני מבקש הוא לדעת, כיצד אשאר בהתאם לטבע, אפילו אפילו אם אחי מסרב להתפייס עמי.", השיב לו אפיקטטוס: "אין שום דבר חשוב נעשה באורח פתאום. אמנם אף לא אשכול ענבים או תאנה. אם תאמר לי עכשיו: 'רוצה אני תאנה', אגיד לך שזה צריך זמן. תן לעץ לנבוט תחילה, ואחר כך להוציא פרי, ולאחרונה להבשיל. הואיל ואפילו פרי התאנה אינו מגיע למלוא בישולו פתאום, תוך שעה אחת, רוצה אתה לאסוף את הפרי שכלו של האדם במהירות ובקלות כאלו ! אפילו הייתי אומר לך זאת, אל תצפה לכך".
דרך אגב, העיקרון המנחה שמדבר עליו אפיקטטוס, הוא מעין רצון חופשי, אבל לא בדיוק.
מה שחשוב שתזכרו שזה השכל המנהל. הכישרון שיש לכל אדם לחשוב על החשיבה של עצמו ולהניע לפעולה.
סטואים עתיקים התייחסו לפעמים לפילוסופיה כ"אומנות החיים": כל אחד מאיתנו הוא אמן שמפסל את חיינו. החומר איתו אנו עובדים אינו חיצוני (כסף, מעמד חברתי, הצלחה בקריירה) אלא המוח והאופי שלנו. על ידי שימוש בחומר העומד לרשותנו – עצמנו – נוכל ליצור יצירה בעלת יופי ומצוינות רבה. הסיפור מאפיקטטוס ממחיש את העבודה האתית שאדם צריך לעשות. אומנם הוא לא יכול לשנות את אחיו, אבל הוא יכול לעבוד על היחס שלו עצמו לאחיו.
אפרופו אתיקה, מאוד נפוץ היחס לזולת וגם חמלה. סנקה למשל כתב:
"הדבר הראשון שהפילוסופיה מתחייבת לתת הוא תחושת עמית עם כל האנשים; במילים אחרות, אהדה וחברותיות. - סנקה, מכתבי מוסר 5.4
הסטואיות שואפת לטפח יחידים, אך בבסיסה קיימים עקרונות קולקטיביים: חיבה, טוב לב והיכולת לעסוק באחרים ולכבד אותם. סטואים מאמינים שבני אדם הם בעלי חיים חברתיים באופן טבעי, שנועדו לחיות יחד ולשתף פעולה. אבל הוא גם מבחין בין חמלה רגשית, שמובילה לשחיקה, לבין חמלה רציונלית. כאשר אנו פועלים בחמלה רציונלית, החסד שלנו נובע מהבנה עמוקה ויציבה של הקרבה שלנו עם אנשים אחרים (לא מתגובה רגשית). זה מאפשר לנו להישאר חזקים ואכפתיים, לא משנה מה קורה סביבנו.
הלוגיקה, הסטואית כאמור כללה את כל ממלכת החשיבה, לרבות מה מושל בך והנה דוגמא איך מרקוס משלב אתיקה ופיזיקה בתרגול שלו.
"מחשבות לעצמי" ספר 9 ""(22) החפז אל היסוד המושל בך, אל זה המושל בכול ואף אל זה המושל בפלוני. אל היסוד המושל בך — כדי שתהפכו למושכל וצודק; אל זה המושל בכול — כדי שתזכור מהו הדבר שהִנך חלק ממנו; אל זה המושל בפלוני — כדי שתקבע האם הוא לוקה בבורות או שניחן בדעת, וכדי שתחשוב, כי הגיונו אח ורע להגיונך".
מרקוס מפרט שלושה היבטים של החיים שעלינו לבחון באופן שגרתי: השיפוט שלנו, היקום והאנשים סביבנו. היבטים אלה תואמים לשלושת הדיסציפלינות הסטואיות של לוגיקה, פיזיקה ואתיקה. כדי לחיות בתור סטואיים, הקדישו זמן במהלך היום העמוס שלכם לבחון את הבחירות והפעולות שלכם בכל שלושת הדיסציפלינות.
התפיסה השגויה הנפוצה ביותר לגבי רישום יומן היא שהיא משמשת אך ורק לרשום את הרגשות שלך או לפרוק תסכולים. עם זאת, בשימוש נכון, רישום ביומן הוא דרך לשמור על עצמך בשליטה, מכיוון שהוא יכול לסייע באחריות למחשבותיך ולפעולות הבאות שלך. אתה יכול גם להשתמש ביומן כדי להרהר בכל יום ולחשוב איך לעשות טוב יותר קדימה.
סנקה למשל:
בניגוד למרקוס אורליוס שבא אחריו בזמן, רצה שכתביו יתגלו. יש עדויות לכך שסנקה כתב בידיעה שאחרים יקראו את מכתביו ומחשבותיו הכמוסות יום אחד. עם זאת, זה לא אומר שאנחנו לא יכולים למצוא ערך רב ממה שהוא כתב עליו במונחים של תועלת מרישום ביומן. סנקה השתמש ביומן שלו בעיקר כאמצעי להרהור על יומו; לבחינה עצמית, על ידי שימוש בו כדרך של "דיון בבית המשפט כשהוא העומד לדין". הנימוק שלו מאחורי זה היה לנתח את מעשיו ולהוות דוגמא. בראש ובראשונה זהו כלי רב ערך לצמיחה, להתגבר על מצוקות ולוודא שלא תחזור על אותן טעויות.
אפיקטטוס
למרות שאין לנו תיעוד למה שהוא כתב אם בכלל כתב, הוא המליץ לתלמידיו לכתוב יומן. טכניקות כתיבת יומן אלו מבוססות באופן רופף על תרגול שעשו אנשי האסכולה של פיתגורס, שבהם אנו לומדים יותר על השתקפות עצמית ושיפור.
מרקוס הוא אולי הסטואי המפורסם ביותר בימינו והוא תרגל כתיבת יומן בכמה שיטות שונות. הוא הרהר במעשיו, האם הוא חי בהתאם לעקרונותיו; וגם הביע הכרת תודה לאנשים וללקחים שלמד. הוא גם כתב מחדש את תורתו הסטואית במילותיו שלו כדי לעזור לו להשיג הבנה מעמיקה יותר. ובעיקר הוא כתב כדי לייצר לעצמו הרגלים נכונים של חשיבה ושל התנהגות, לעצמו ולזולת.
מי שמעוניין אני מציע לכם את התרגול השימושי והטכניקה הכי פשוטה לשבת בכל ערב בשקט לבחון את ההתקדמות שלכם על ידי שאלת עצמכם שלוש שאלות פשוטות, המנוסחות באופן הבא:
1. מה עשיתי טוב היום? (חשבו על התפתחות אישית, השגת מטרות עיקריות)
2. איפה טעיתי? (תחשוב על מה שנתת לחמוק ממך, גם על הבטחות שהבטחת או על כל מי שהתעלמת ממנו.)
3. מה אני יכול לעשות טוב יותר מחר? (חשוב על אחרים, על המטרות האישיות שלך להיום, ותיקון כל עוול מאתמול.) .
לפני שאספר לכם על הפסל של מרקוס ברומא, נקודה קטנה אחרונה - בבואכם לתרגל ולאמן את עצמכם במידות טובות. הכי כדאי להתחיל במתינות. היא מסייעת להצטיין בכל השאר. בספר 4 של "מחשבות לעצמי" כותב מרקוס:
"24) "עשה מעט," אומר דֵּמוֹקְרִיטוֹס,"אם חפצת בשלוות נפש." הכי לא טוב מזה: לעסוק רק בנחוץ ובמה שהשכל מורה ליצור, שהִנו חברתי מטבעו, ובאופן שהוא מורה אותו? הן פעולה זו תניב שלווה לא רק בשל עשיית הטוב והנכון, אלא גם בשל עשיית דברים מעט. הלא רוב אמרינו ומעשינו אינם הכרחיים ואם ישליכם אדם מעליו, אזי ירבה לעצמו פנאי וחופש מטרדות. לפיכך על אדם להזכיר לעצמו בכל הזדמנות: "דבר זה אינו מן הדברים ההכרחיים, הלא כן?" אמת, יש להשליך לא רק את המעשים שאינם הכרחיים, אלא גם מחשבות שכאלה; הן כך לא יבואו בעקבותן מעשים מיותרים".
מרקוס אורליוס מזכיר לנו לחשוב בזהירות ובביקורתיות על מה שחשוב. כשנהיה ממוקדים גם במחשבה וגם במעשה בדברים שהם נכונים, נוכל לעשות פחות. כמו בציטוט מתוך סנקה שאומר את זה מאוד יפה - שלא צריך לחשוב על אדם שחי חיים ארוכים רק על פי שיער שיבה או קמטים. הוא לא חי חיים ארוכים, אלא התהלך הרבה זמן על פני האדם. כאילו הוא נתקל בסערה איך שיצא מהנמל והיא טלטלה אותו ברוחות נושבות מכיוונים שונים כך שהוא נע במעגלים והוא לא התקדם כלל. לא נחשוב על אדם כזה כאילו הפליג למרחקים. הוא פשוט הטלטל הרבה זמן. לא חי חיים ארוכים. נחזור לציטוט ממרקוס, המטרה היא לפתח את ההרגל לשאול את עצמך, "האם זה באמת נחוץ?" זה חל על החלטות לגבי לאן ללכת, מה לעשות ועם מי לבלות. כאשר אתה מסנן הסחות דעת מיותרות, אתה משאיר מקום לשיקוף, משמעות, הגשמה ובעיקר עשיה איכותית יותר ולא כמותית.
אני חייב להגיד שברמה האישית, הציטוט הזה ממרקוס מאוד עוזר לי בחיים. הוא מאוד פשוט וכל כך יעיל. החל בדברים פשוטים ועד מטרות גדולות בחיים. תמיד נכון לשאול את עצמכם "האם זה הכרחי". אני יודע מה דברים קטנים שחשובים לי בחיים ומה הדברים הגדולים אליהם אני שואף. אז במעשים שלי ובבחירות שלי אני שואל, "האם זה הכרחי"? זה מצפן מעולה. וכאמור ממש פשוט…
המנטרה הקטנה של מרקוס שעוזרת למקד את החיים על פי הכללים שהוא כתב לעצמו. תזכרו, תמיד תשאלו "האם זה הכרחי?". הכעס על מישהו, המשולש פיצה הנוסף או האם זה הכרחי שאחתוך בתור. אם תשימו לב, שלושת הדוגמאות הללו, הן על פי הדיסציפלינות השונות. רק לצערי ולשמחתי לגבי השאלה על משולש הפיצה הנוסף, זו שאלה שאני עדיין עונה עליה "כן" לא משנה כמה אכלתי קודם.
לסיום, הסיבה שהפסל ברומא של מרקוס אורליוס רכוב על סוס, נשמר ולא הושמד, זה כתוצאה מטעות של הנוצרים ששלטו ברומא? הם בטעות חשבו שהפסל הוא של הקיסר קונסטנטינוס. הוא הקיסר שניצר את האימפריה הרומית ולכן לא הרסו את הפסל.הנה עוד יד נעלמה של הגורל שאנחנו יכולים להודות עליה.
אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.
Comments