top of page

פרק 45 מונגש בטקסט: מה המחיר שלי?



שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית.

שמי ברק קידר.

אני עוסק בייעוץ פילוסופי, לומד ומתרגל פילוסופיה סטואית.

אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק והאינסטגרם של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, שם יש פוסטים מעניינים.

היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

היום אתן לכם תרגיל מחשבתי קטן. נביא ציטוטים סטואים שאפשר לעשות מהם סוג של מנטרה לחיים. למרות שאני מעדיף לראות בהם עצה טובה ומוכנה מראש. אז שנצלול?


מי שזוכר, בעבר דיברתי על המונח היווני Eudaimonia. מילולית תרגומו פשוטו כמשמעו מצב של 'רוח טובה', ואשר בדרך כלל מתורגם כ'אושר' או 'רווחה'. אז למה אני מעלה אותו שוב אתם שואלים? כי הוא הופיע לי לפתע במאמר שקראתי. המאמר עוסק במשמעות בחיים והוא בכלל מתחום הפסיכולוגיה. אבל באופן מפורש כותב המאמר פונה לפילוסופיה לשם הבהרת ובחינת המשמעות בחיים.

הטענה במאמר היא שמחקרים ודיונים רבים התייחסו למשמעות באופן מעורפל מידי. המאמר סוקר את 3 ההיבטים של משמעות שמחקרים מסוימים מצאו.

השלושה הם: קוהרנטיות שפירושה תחושה של הבנה והגיון בחיים. תכלית שפירושה תחושה של מטרות ליבה, יעדים וכיוון בחיים. ההיבט השלישי הוא, משמעותיות או חשיבות והיא על תחושת חיים בעלי ערך מובנה וחיים ששווה לחיות.


את כל 3 היבטי המשמעות הללו אפשר למצוא בכתבים הסטואים, גם אם לא כהתמקדות בהם.

אפיקטטוס וסנקה יתנו לנו זווית הסתכלות מעניינת על הנושא. מבטיח שזה יתן לכם לא מעט בחיים. כי הדברים אומנם פשוטים אבל חשובים ואפקטיבים בהיבטים רבים לרבות קבלת החלטות בחיים.


אבל קודם, בעניין המאמר הפסיכולוגי.


מטרתו של המאמר להסתכל על הסובייקטיבי וחוויות של בני אדם ושואל מה גורם להם לחוות משמעות בתוך חייהם.


כאמור הוא מצא 3 היבטים עיקריים למשמעות בחיים ויש מחקרים אמפיריים על הנושא. חלקם מעורפלים וחלק מבחינים בין ההיבטים.

משמעות החיים לעיתים נתפסת כיכולת של אנשים למצוא הגיון במציאות. להבין אותה ולראות אותה באופן קוהרנטי.

זה מכונה לעתים קרובות המרכיב הקוגניטיבי של המשמעות בחיים, שעניינו "להבין את החוויות של האדם בחיים".

הערת ביניים סטואית: הסטואים טענו תמיד ל 2-עקרונות בסיס, שהאדם הוא חיה חברתית ובעל יכולת לחשיבה רציונלית. והשאיפה הסטואית היא לחיים על פי הטבע. שזה בגדול מה שההיבט של מציאת היגיון בחיים אומר. להבין את המקום שלנו בעולם. איך דברים מתרחשים בלי קשר אלי וכמובן עם קשר.

לתחושת הקוהרנטיות בחיים יש שלושה מימדים שבהם הראשון, הרגשת בטחון שהסביבה של האדם מובנית, וצפויה. נראה כי המימד הראשון מדגיש במיוחד את הפרספקטיבה של הבנה כמשמעות בחיים.

שני המימדים האחרים הם צורך במשאבים הדרושים להתמודדות עם הסביבה, והתחושה שהאתגרים שלפנינו ראויים להשקעה של האדם. שזה מה שתרגול פילוסופיית חיים - כמו הסטואיות מאפשר.

המאמר מראה שמספר גישות למשמעות טענו כי היכולת למצוא הגיון, דפוסים, ולבסס יכולת חיזוי בעולם מעניק יתרון הישרדותי לאורגניזמים, לרבות בני אדם.


תכלית כמשמעות החיים



ההיבט השני הנפוץ ביותר של משמעות בחיים הוא שמשמעות מתעוררת כאשר לאנשים יש מטרה ברורה בחיים, פרספקטיבה בהשראת ויקטור פרנקל… מחבר הספר "האדם מחפש משמעות" ומפתח הלוגותרפיה.

כשמתייחסים לתכלית באופן מובחן, מתייחסים בעיקר למטרות ויעדים צופי פני עתיד. עם שונות בהתייחסות לגודל המטרות המיוחסות לתכלית.

חלק מהחוקרים נתנו הגדרות פשוטות כגון "מטרות בחיים ותחושת כיוון". הגדרות נרחבות יותר הן: "התרכזות וארגון החיים למען ייעוד, בהתנהגות מנוהלת ומספקת תחושת משמעות. "

גם על זה היה מה לסטואים לומר. למרות שהתפיסה הסטואית ממוקדת במשימה - בהווה ובעיקר בשיפור האופי כשהמידות הטובות הן הטוב היחיד. עדיין יש התייחסות לפני עתיד. סנקה כתב במכתב 71: "כל אימת שתרצה לדעת ממה צריך להימנע ומה לבקש, חשוב על תכלית הטוב, מטרת כל חייך. לתכלית הטוב צריך להתאים כל מה שאנחנו עושים. איש לא יוכל לסדר פרטים כסדרם, אלא אם כן כבר סדורה לפניו תכלית חייו. הצייר, אף כי הכין את הצבעים, לא יוכל ליצור ציור אלא אם כן החליט מה רצונו לצייר. אנחנו טועים כי, כולנו חושבים על חלקי החיים, על כלל החיים איש אינו חושב. (3) קשת הרוצה לירות חץ צריך לדעת במה הוא מבקש לקלוע ואז לדרוך בידו את הקשת ולכוונה. העצות שלנו טועות כי אין להן כיוון. למי שאינו יודע לאיזה נמל לפנות, שום רוח אינה טובה. בהכרח רב כוחו של המקרה בחיינו, כי אנחנו חיים תחת שלטון המקרה". שימו לב שגם סנקה כתב מה שנאמר במאמר שציינתי. לעניין סדר בחיים לשם ההגיון ותכלית. מעבר לדברים היפים שסנקה אומר ש"מי שאינו יודע לאיזה נמל לפנות, שום רוב לא תהיה טובה", חשוב לשים לב שהוא אומר שהטעות הגדולה שלנו היא שאנחנו מסתכלים על חיינו בחלקים. ולא על כלל החיים. על מטרת העל שהוא בין היתר מציין אותה כתכלית הטוב. "לתכלית הטוב צריך להתאים כל מה שאנחנו עושים"

גם מרקוס אורליוס ידיד המערכת, מציין שהנפש חוטאת לעצמה בכמה היבטים. הוא כתב בספר 2 (טז), "נפש האדם חוטאת לעצמה כשהיא נעשית באשמתה כעין צרעת וספחת לעולם…" בחטא החמישי שיכול אדם לחטוא כלפי עצמו שמרקוס מציין, הוא כותב: "הנפש חוטאת אם היא פועלת איזה דבר או משתדלת בענין שיהיה בלי כל מטרה, בלי מחשבה צופיה לסוף דבר, בעוד שנחוץ כי אפילו המעשים היותר פחותים יהיו מֻכוָּנים לתכלית ידועה. והתכלית לכל היצורים אשר ִבּינה בקרבּם הן היא, להתנהג לפי ה ֹחק והמשפט אשר ַלמדינה והממלכה היותר עתיקה". מרקוס מתכוון שהתכלית צריכה להיות מכוונת להתנהג לפי חוק הטבע וחוק המדינה. אבל הוא גם אומר שנחוץ כי אפילו המעשים היותר פחותים יהיו מכוונים לתכלית ידועה.

וגם המאמר טוען שכאשר מתייחסים לתכלית באופן מובחן, מתייחסים בעיקר למטרות ויעדים צופי פני עתיד. עם שונות בהתייחסות לגודל המטרות המיוחסות לתכלית.

ויש חוקרים שטענו שבמקום תכלית גדולה אחת, אדם יכול להיות בעל תכליות רבות בחייו.

אצל הסטואים התכלית הגדולה היא שיפור האופי, ע"י שאיפה לטוב - למידות הטובות. כל עוד אדם חי הוא צריך ללמוד כיצד לחיות. סנקה כתב… אבל כל תכלית אחרת - אישית אינדיווידואלית גם כן רצויה כל עוד היא לא בניגוד לטבע למידות הטובות.



ההיבט השלישי של המשמעות שנבחן במאמר הנוכחי הוא המשמעותיות, אשר מתמקדת בערך. משמעותיות מובנה הכדאיות והערך של האדם. זו התחושת חיים בעלי ערך פנימי.

התחושה הזו של חיים ששווה לחיות היא מושג של ערך עצמי שאינו ניתן לצמצום לאושר בלבד או חוויות דומות אחרות.


"חיים ששווה לחיות", הפן הזה של משמעות בחיים מתחבר באופן הדוק לרעיון של eudaimonia, שכאמור כמו הרבה מילים מיוונית עתיקה, מכיל מספר משמעויות ובמקרה זה גם- חיים טובים, מוצלחים ואחראיים.

Eudaimonia הפכה לאחרונה לעניין מוגבר בפסיכולוגיה. Eudaimonia הומשגה בפסיכולוגיה כדרך חיים בעלת ערך מהותי.

מבחינה אמפירית, קיימים מחקרים על eudaimonia שבחנו לאילו תכליות ומטרות כדאי לשאוף, להשתמש

במשמעותיות בחיים כאחד ממשתני התוצאה. דהיינו אילו מטרות, נותנות לאדם יותר תחושה של חשיבות ומשמעותיות.

כך שהמחקר על eudaimonia התרכז בשאלה מה מוליד חוויה של חיים הראויים לחיותם.


על כן, במאמר מבהירים את ההבדלים בין 3 סוגים המשמעות גם על דרך המונחים הפילוסופיים. בתוך הפילוסופיה, אפיסטמולוגיה היא חקר הידע ותורת ההכרה, בעוד שאתיקה היא חקר הערכים ומה טוב ורע.

בשפה פילוסופית, משמעות הקוהרנטיות - מציאת הגיון במציאות היא אפוא מושג אפיסטמי, היא עוסקת במה שאנו יודעים, בעוד תחושת חשיבות כמשמעות ותכלית הם מושגים אתיים, הם עוסקים במה שאנו מעריכים ולמה נותנים ערך.


גם המשמעותיות וגם התכלית הם מושגים עמוסי ערכים בעליל. עם זאת, הם נבדלים בדרכים חיוניות אחרות: משמעותיות היא מציאת ערך בחיים ותכלית היא מציאת מטרות בעלות ערך. במילים כלליות יותר, משמעותיות מתייחסת להערכה, בעוד תכלית מתייחסת למוטיבציה. לפיכך, האחד עוסק בהערכת החיים בכללותם, כולל עבר, הווה ועתיד, בעוד שהשני מכוון עתיד באופן מובהק: מדובר בהערכת הערך העתידי הפוטנציאלי של חייו באמצעות מטרות מתמשכות שנותנות כיוון ותנופה לחיים.


התרגיל המחשבתי שעלה בדעתי יכול להסביר את העניין של משמעות בחיים על 3 ההיבטים הללו. כמו הרבה תרגילים מחשבתיים פילוסופיים, גם זה מתחיל בכך שבא שד. השד הזה מגיע באמצע הלילה כשאתם במיטתכם. חלקכם עם פיג'מת הפסים, חלק עם פיג'מת דובונים, אבל כל אחד שידמן את עצמו במיטתו ישן. אבל אז השד מעיר אתכם בלב מדבר. השעה 12 בצהריים, כך שהשמש בזנית ואתם לא יודעים היכן צפון, דר', מז' או מערב. אתם בפיג'מה שלכם. לכל כיוון שאתם מסתכלים יש רק חול צהוב, ודיונות. אין אף אדם פרט אליכם. השד נעלם. אין ישוב או עץ באופק. איך התחושה? אני מניח שלא משהו. בלבול, פחד, כעס על השד. החוסר אונים גורם לתחושה נוראית. אבל כדי שלא נכניס אף אחד לחרדה, השד עכשיו מחזיר אתכם למיטתכם הרכה והנעימה והכל בסדר.

עכשיו נסו בבקשה להיזכר בפעם האחרונה שנסעתם לחו"ל או לטיול כלשהו. ידעתם מה מטרת הנסיעה, אם ביזנס או פלז'ר. ידעתם את היעד. עם מי אתם נוסעים. כמה זמן. מה תעשו שם. ידעתם אם אתם נוסעים למקום בו תהיה לכם תקשורת טובה עם המקומיים ועם הבית. ידעתם לעשות ביטוח נסיעות למקרה חירום. מי שתכן טיול, בוודאי היה לו מושג מה יעשה בכל יום, איזה אתרים תרצו לראות, מה המחירים פחות או יותר.

עכשיו אחרי שחזרתם, איך היה? אני מניח שאם לא נעצרתם כי צילמתם את הארמון של ארדואן, או שחלילה קרה מקרה קיצוני לא צפוי אחר, הטיול היה מהנה והוא זיכרון טוב. שימו לב להבדל בין הלב מדבר לטיול. ראשית, ההיבט הקוהרנטי. יש לכם ידע על הסביבה בטיול. שפה, מיקום, זמן. דברים נכנסו לתבניות. דברים היו על פי ציפיות ואולי אף יותר. הרגשתם ביטחון והיתה לכם יכולת חיזוי של מה תעשו, מתי תחזרו ועוד. מבחינה תכליתית, היתה לכם מטרה ברורה של סוג ההנאה שתרצו להפיק, איזה סוג טיול ואילו חווית. המטרה אמנם לא תכלית חיים, אבל מטרה קטנה, להינפש, לשבור שיגרה ועוד. המטרה הושגה. תחושת הסיפוק גבוהה וגם תחושת משמעותיות עולה אם זו היתה נסיעת עבודה בה השגתם את יעדכם. ההבדל בין החוויה המדברית עם השד לעומת הטיול, ממחישה את ההבדל בין חיים משמעותיים לבין כאלה שמטלטלים. כמו שסנקה כתב בסוף הציטוט שציטטתי "בהכרח רב כוחו של המקרה בחיינו, כי אנחנו חיים תחת שלטון המקרה".


אבל זה הזמן לדבר על אפיקטטוס. כי בעיני מי שמדבר על משמעות בחיים או אושר בעיקר בהקשר של תכלית ומטרות בחיים, מבלי לדבר על אתיקה, מפספס ועלול לעשות נזק לעצמו ולאחרים. יש לא מעט מאמנים, מטפלים, פסיכולוגים מאסכולות שונות, יועצים רוחניים ועוד ועוד. יש מי מהם שיעזור יותר ומי פחות. כולם יתנו עצה אבל לא פילוסופיית חיים כוללת יותר מזה. פילוסופיית חיים מאפשרת שהעצה תמיד תהיה תחת ידינו כשנצטרך אותה והיא לא תזנח את האתיקה והמוסר. לאפיקטטוס יש מספר התייחסויות לאסכולה של הפילוסוף אפיקורוס. למי שלא מכיר, רק נספר שהוא היה פילוסוף ביוון העתיקה שהקים אסכולה ב"גן" והוא כפר בכך שהאלים מתערבים בחיי האדם והטיף להשתחרר מכאב ולשאוף לעונג. בין היתר להתרחק מפוליטיקה וציבוריות. לא יכולתי לעשות את זה פשטני יותר, אבל ברור. ההקצנה של האסכולה הזאת, היא ההדוניזם והנהנתנות. שלצערי ניתן לראות לא מעט ממנה גם היום. אפשר לומר שזו גם תכלית עבור אדם. אפיקטטוס טען כנגד התפיסה הזאת בספר השני (20) : "אני מודאג שמא צעיר בן טובים יושפע בשומעו את כל הדברים הקלוקלים האלה, ואם כבר הושפע, שמא יאבד את ניצוצות האצילות שהוטבעו בו. אני מודאג מאוד שמא אנו מספקים אמתלא לנואף להשתחרר מכל רגש של בושה על מעשיו הנבזיים. או שמא המועל בכספי הציבור, ימצא לו התנצלות מסולפת למעשהו זה, על יסוד הדעות הללו, או שמא בן המזניח את הוריו ימצא בהן עידוד לעצמו.".

לפני הציטוט שהקראתי קודם מסנקה, הוא דיבר על כך, שעצות טובות צריכות להיות תחת ידינו לכשנצטרך אותן, כך פילוסופיית חיים מאפשרת לנו להיות מוסריים עם מציאת משמעות ואושר בחיים. אפיקטטוס מציע לנו לעשות לעצמנו כלל בחיים. אבל לפני שנגיע לכלל, צריך להזכיר את דיכוטומיית השליטה. מי שהאזין לפרקים קודמים שמע עליה לא מעט. אני מזכיר שממש בפתיחה של המדריך של אפיקטטוס נכתב: "הדברים הקיימים נחלקים לשני סוגים: אלה הנמצאים בשליטתנו ואלה שלא. הדברים שבשליטתנו הם: דעה, דחף, תשוקה, הימנעות, ובקיצור כל מה שהוא פרי עשייתנו. הדברים שאינם בשליטתנו הם: הגוף הנכסים, מוניטין, משרות ובקיצור - כל מה שאינו פרי עשייתנו."


בספר הרביעי של השיחות של אפיקטטוס הפרק השלישי עוסק באלו דברים בחליפין ומה נקבל תמורתם.

אפיקטטוס מציע לנו לשמור לעצמנו כלל בחיים. כל פעם שאנחנו מאבדים משהו מהדברים החיצוניים שלא בשליטתנו, לבחון מה אנחנו מקבלים בתמורה?

הוא גם נותן דוגמא. אנחנו לא מפסידים כשמדובר בדברים חיצוניים, אם קיבלתי סוס במקום חמור, שור במקום כבשה, מעשה טוב במקום מטבע קטן, שלווה במקום שיחה בטלה, כבוד עצמי במקום דיבור לא ראוי. אין הפסד כאמור.

אפיקטטוס אומר, שאם נזכור את זה, נשמור על התפקיד שלנו בחיים, שראוי לנו. אם לא, כל מאמץ לשיפור העצמי ולחיים טובים יותר, אבוד. או שנשיג יעדים ומטרות בחיים אבל נאבד את עצמנו.

הוא אומר מה שכולנו יודעים, שקל מאוד לאבד את הדברים שחשובים לנו. מספיק סטייה קטנה מדרך השכל אומר אפיקטטוס. המשפט היפה שהוא אומר בהקשר הולך כך: "כדי לאבד ספינה צריך הקברניט הכנה פחותה בהרבה מאשר להצילה. די לו להטותה קצת לצד הרוח, והריהו אובד."

זה המצב גם בחיים כל יום. הסטנו לרגע את המבט מהמטרה, נרדמנו על המשמר לרגע, מה שעשינו עד כה אבוד. לא משנה כמה מוניטין טוב יש לי, מעידה קטנה תקלקל לי הכל. כי במקרה זה המטרה היא לשמור על האופי שלי, לפי תכלית הטוב.

ואז מתייחס אפיקטטוס, לרשמים שלנו ותנסו לראות את זה בהקשר של מה שאמר המאמר על המשמעות בחלק של קוהרנטיות והגיון בחיים. אפיקטטוס אומר: "שים לב, איפא, לרשמיך, שומרם שמירה מעולה. אין זה דבר של מה בכך שאתה שומר, אלא את כבוד עצמך, את נאמנותך ואת יציבותך, את החיים ללא התרגשות, ללא צער, ללא פחד, ללא הטרדה, בקיצור, את חירותך. "

ואז אנחנו מגיעים לפואנטה והכלל שצריך לזכור:

באיזה מחיר אתם מוכנים למכור את כל אלה? את הכבוד העצמי, את החיים ללא פחד וטרדות? צריך תמיד לבחון מה אנחנו מקבלים תמורתם. כמו שאמרנו בתחילת הציטוט מאפיקטטוס, מה נקבל תמורת הימנעות משיחה בטלה? - שלוות נפש. מה נקבל תמורת הימנעות משיח בוטה? כבוד עצמי.

אפיקטטוס גם נותן דוגמא כזאת "שלי ההתנהגות הישרה, שלו מישרת טריבון" (טריבון ברומא היה נושא משרה ציבורית). "שלו משרת הפרטור, שלי כבוד עצמי". (פרטור היה קונסול, או מנהיג צבאי).

"איני קופץ ממושבי במקום שאין זה מעשה הגון; הרי בן חורין אני וידידו של האלוהים, ומרצוני הטוב אני מציית לו. חלילה לי שאדרוש משהו אחר - לא את הגוף, לא נכסים, לא מישרה ולא כבוד - בקיצור, לא כלום. והוא (דהיינו אלוהים) גם אינו רוצה שאתבע את הדברים האלה בשבילי, כי אילו רצה בכך, היה מוסרם לרשותי. אבל לא כך עשה, ולכן איני יכול לעבור אף על אחת מפקודותיו." בכל אשר אתה עושה, שמור את הטוב אשר לך, ואשר לשאר, הסתפק במה שניתן לך."


נסביר רגע. כאשר אפיקטטוס אומר שהוא ידידו של אלוהים, הוא מתכוון שהכישרון השכלי שלו, יכולת החשיבה הרציונלית ההגיונית, הם כמו חוקי המציאות. חוקי הטבע או האל. ומה שניתן לנו כבני אדם זה מה שאפיקטטוס התחיל איתו, את "המדריך" מה שבשליטתי. השאר - נכסים, מוניטין, משרות, וכ"ו, הן לא בשליטה שלנו. אז המשמעות של היותי בן חורין, היא היכולת שלי לשמור על הכישורים הללו ולא להחליף אותם בתמורות פחותות.

כגון הכבוד תמורת משרה או ההגינות תמורת רווח מעסקה מפוקפקת. כשהוא אומר מרצוני הטוב אני מציית לאלוהים, הוא אומר שהוא בוחר במה שיש לו שליטה עליו. ההגיון הרציונלי.

אז כל אחד ואחת צריכים לשאוף לחיים בעלי משמעות. אם ע"י הישגים ותכליות ממומשות, אם ע"י קשרים חברתיים. החיים שלנו צריכים להרגיש כראויים לצורך חיים בעלי משמעות ולמען האושר ה eudaimonia שלנו.

אבל בחיי היום יום, תמיד תשמרו ותשפרו את האופי - זו תכלית בפני עצמה. לשם כך תמיד תשאלו את השאלה של אפיקטטוס בכל עניין באיזה מחיר אתם מוכנים למכור את עצמכם. זו העצה הזמינה הראשונה.

האם לשם השגת משרה, אני צריך למכור את כבודי? את ההגינות שלי?

האם לשם השגת יותר כסף, אני צריך לא להפיק חשבונית בעסקה שאני עושה? האם כדי למכור למישהו את הרכב שלי, אני צריך גם למכור את היושרה שלי ולא לספר על הבעיות? האם תמורת תשוקה למשהו חיצוני וצורך בכיבוש אני צריך לבחור בנבזות, ניצול או הטרדה?

המחקרים הפסיכולגיים שתיארתי שמדברים על משמעות בחיים, הם בהגדרה סובייקטיביים. כל אדם כאמור יכול וכדאי לו לשאוף למשמעות ואושר בחיים. הכוכבית של הסטואים על הדבר הזה, היא האתיקה. מה המחיר שלכם? באיזה מחיר אתם מוכנים למכור את עצמכם. כמו שאמר אפיקטטוס או "אל תחשבו על חלק קטן וזמני בחיים, אלא על מטרת העל בחיים …חשוב על תכלית הטוב, מטרת כל חייך" כמו שייעץ סנקה וזו העצה הזמינה השניה.




אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.


38 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Kommentare


bottom of page