top of page

פרק 43 מונגש - בטקסט: פוליטיקה וקוסמופוליטיות



שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית.

שמי ברק קידר.

אני עוסק בייעוץ פילוסופי, לומד ומתרגל פילוסופיה סטואית.

אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק והאינסטגרם של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, שם יש פוסטים מעניינים.

היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים. שנצלול?


לאחרונה נבחרה באיטליה מפלגה בראשות ג׳ורג׳יה מלוני שכבר ידוע שהיא מאוד נגד זוגיות חד-מינית ותומכת ב"משפחה המסורתית". היא לא באה עם בשורה חדשה והיא מצטרפת למנהיגים אחרים בעולם עם דעות דומות. גם אצלנו יש כאלה. יש אופנות גם בדעות פוליטיות, אצל הפרוגרסיבים ואצל השמרנים. אז היא נוהה אחר הטרנד המכובס של "משפחה מסורתית". גם אצלנו יש את זה.

אבל אסור לטעמי לנתק פוליטיקה מאתיקה. וזו אמירה שהיא מתייחסת לכל זרם פוליטי באשר הוא. אבל לפני שנדבר על פוליטיקה, ומראש אני אומר שנדבר עליה מעט מאוד, צריך לדבר על מוסר ואתיקה.

אחת האקסיומות של המוסר המודרני היא שקיים מתח בלתי נמנע בין אלטרואיזם לאנוכיות. ככל שתמקדו את תשומת הלב שלכם, האנרגיה והמשאבים שלכם לטובתכם, כך תוכלו לעשות פחות, באופן טבעי, עבור אחרים. כתוצאה מכך, כולנו שואפים למצוא איזשהו איזון בין שתי הדרישות המנוגדות הללו, ולעיתים קרובות בסופו של דבר אנחנו פועלים באופן שונה מהערכים שלנו, ומרגישים אשמה על כך. (ובכן, חלקנו מרגישים אשמים, בכל מקרה.)

אבל מה אם זו למעשה דיכוטומיה שקרית? מה אם נאמץ מסגרת אחרת, לפיה עזרה לעצמנו עוזרת לאנושות בכלל, ולהפך, עזרה לזולת עוזרת גם לנו? זהו הרעיון הבסיסי מאחורי הקוסמופוליטיות, מילולית להיות אזרחי העולם, שמקורה ביוון העתיקה ופותחה עוד יותר ברומא. מסתבר שלפילוסופיה היוונית-רומית העתיקה עדיין יש דבר או שניים ללמד אותנו המודרניים.

המונח "קוסמופוליטי" נקשר לפילוסופים הציניים הקדומים. הציניים היו סוג של מבשרי הסטואיות. זנון מייסד הפילוסופיה הסטואית למד אצל קרטס, פילוסוף ציני באתונה. הסטואים למדו ושאלו לא מעט מהציניים, אבל לקחו היו פחות קיצוניים מהם. בהקשר שלנו, הציניים, היו קוסמופוליטיים במובן של ממש ללא כל שיוך חברתי, קהילתי כגון עיר או מדינה. אלא ראו עצמם אזרחי העולם, ללא רכוש. מסתפקים במועט. לרוב בלי אפילו קורת גג. מן הסתם המונח "ציני" המשמש אותנו היום, הוא עיוות של התפיסה של הציניים העתיקים. הוא התגלגל מתפיסה של אי מעורבות פוליטית שדגלו בה, להסתכלות על החיים מהצד וללעוג להם. בוודאי רובכם אם לא כולכם מאזינים יקרים מכירים את הסיפור על דיוגנס הציני שחי בחבית באתונה. כאשר הגיע אלכסנדר מוקדון ושאל את דיוגנס מה יכול המלך לעשות עבורך, ענה לו דיוגנס - "זוז אתה מסתיר לי את השמש". דוגמא להסתפקותו של דיוגנס במה נתן לו הטבע שהפכה לציניות שאנחנו מבינים היום. הסטואים לעומת הציניים, כן ראו בדברים מסוימים מועילים גם אם אין היקשרות רגשית אליהם. יתרה מכך, לעומת הציניים, הסטואים חשבו שמעורבות פוליטית היא חשובה. כמו שכתב לעצמו ידיד המערכת מרקוס אורליוס בספר 9 (5) "לעיתים עושה העוולה אינו רק מי שנוקט פעולה כלשהי, אלא זה שבושש לפעול". משפט שאני מזכיר לעצמי בכל פעם שאני מזהה עוול שגם אם לא קשור אלי, אבל אני מודע לו, אני שואף לתקן.

אז המשמעות של קוסמופוליטיות מקבלת גם משמעות רחבה יותר מאשר אצל הציניים. אנחנו לא רק אזרחי העולם, יש לנו חובה לא לעשות עוול ולא לתת לעוול להתרחש.

הסטואים פיתחו את רעיון הקוסמופוליטיות לפילוסופיה כללית שהנחתה את מחשבותיהם ומעשיהם היומיומיים. כפי שאמר אפיקטטוס, העבד שהפך לפילוסוף של רומא של המאה השנייה, בשיחות: 'עשה כמו שעשה סוקרטס, לעולם לא ענה לשאלה מאיפה הוא בא עם: "אני אתונאי", או "אני מקורינתוס". ," אבל תמיד: "אני אזרח העולם." זה נראה לי כמשהו שעלינו לזכור, להפנים ולתרגל - במיוחד בתקופות אלה של פחדים, שנאת זרים, פוליטיקת זהויות, שבטיות ולאומנית.

הרעיון הסטואי היה פשוט ואלגנטי: כל בני האדם גרים באותה עיר גדולה, ואכן אנחנו כל כך מחוברים ותלויים זה בזה, עד שאנחנו באמת משפחה מורחבת, ועלינו לפעול בהתאם, למעננו.

בפרק 34, לא מזמן, דיברתי קצת על קוסמופוליטיות ועל התפיסה הירוקלס. נזכיר בקטנה.

הפילוסוף הסטואי הירוקלס הגה תמונה של מספר מעגלי דאגה קונצנטריים: במרכז המעגל הקטן והפנימי, אני. ממש בחוץ נמצא המעגל של המשפחה שלי. בחוץ זה זה המורכב מהחברים שלי. המעגל הבא שיסתיים הוא זה של ארצי (כלומר, במובן המילולי של אלה שגרים באותה עיר- פוליס), אחר כך זה של בני ארצי, ולבסוף האנושות בכלל.

פילוסוף מודרני כמו פיטר סינגר מדבר על הרחבת המעגלים, כלומר עלינו לשאוף להרחיב את הדאגות שלנו כך שיכילו עוד ועוד אנשים, ובכך להתגבר על האנוכיות הטבעית שלנו. הירוקלוס, לעומת זאת, חשב שעלינו לשאוף לכיווץ המעגלים, לקרב אנשים אחרים אלינו כי אנו מבינים שהם קרובי משפחה שלנו. ככל שנקרב אותם אלינו, כך הדיכוטומיה של האני לעומת האחר מתמוססת יותר, והאינטרסים שלנו עולים בקנה אחד עם אלו של הקהילה שלנו. ואכן, הירוקלס הרחיק לכת והורה לתלמידיו לפנות לזרים כ'אחים' ו'אחיות' (או, בהתאם לגילם, כ'דודים' ו'דודות'), בתפיסות המודרניות היינו קוראים לזה מסגור מחדש. לשנות את ההסתכלות שלנו ועצם הדרך בה אנו חושבים על אחרים - וכתוצאה מכך הדרך בה אנו פועלים כלפיהם.

מרקוס שלנו, סיכם את רעיון הקוסמופוליטיות ואת חובתנו כלפי אחרים בצורה של רצף לוגי: "אם השכל משותף לכולנו, אזי ההגיון, שבעטיו ניחנו בתבונה, משותף אף הוא. אם כך הדבר, גם ההגיון המורה אותנו לפעול או להימנע מפעולה, משותף הוא. אם כך הדבר, משותף אף החוק. אם כך הדבר, אזרחים אנחנו; אם כך הדבר, הרי נוטלים אנו חלק בצורת ממשל כלשהי; אם כך הדבר, היקום הוא כעין עיר; וכי יאמר מישהו, כי גזע בני האדם כולו נוטל חלק באיזושהי צורת ממשל משותפת אחרת? מכאן איפוא, מעיר משותפת זו, נובעים שכלנו, הגיונינו וחוקינו המשותפים…'

אחת מהסיסמאות היסודיות של הסטואים היא: 'לחיות על פי הטבע'. זה לא אומר שעלינו לחבק עצים ביער, (לא שיש בזה פסול) אלא עלינו לבחון את טבע האדם ולחיות לפיו. והטבע האנושי הוא ביסודו של יצור חברתי המסוגל להגיון. (שימו לב שאמרתי שמסוגלים להיגיון, חלקנו מפעילים יכולת זו יותר מאחרים...) מכאן נובע שחיים על פי, או בהרמוניה עם, הטבע, פירושו לעשות את חלקנו כדי להשתמש בהיגיון כדי לשפר את החברה.

בכל פעם שאנו עושים זאת, אנו במקביל משפרים את הדברים עבורנו (כי יצורים חברתיים משגשגים בחברה מתפקדת וצודקת) כמו גם עבור אחרים. מה שאומר שהדיכוטומיה המודרנית של האני לעומת האחר היא הרבה יותר מדי פשטנית, ולמעשה מטעה, כי היא מעמידה באופן מלאכותי את האינטרסים של הפרט מול אלו של החברה. כמובן שתמיד יהיו מקרים ספציפיים שבהם נצטרך לבחור בין האינטרסים המיידיים של, נגיד, הילדים שלנו לבין אלה של זרים. אבל חשוב לזכור שבטווח הארוך הילדים שלנו ישגשגו בחברה פורחת עוזרת לשנות את צורת החשיבה שלנו מהתייחסות לחיים כאל משחק סכום אפס לראייתם כמשחק שיתופי.

נקודה חשובה, הסטואיות לא טוענת שאנחנו צריכים לחיות באוטופיה, כמו כוורת דבורים. הסטואים הם לא פשיסטים שחושבים שפרט הוא למען הכלל. שהאינדיבידואליות מונחת לטובת הקבוצה.

להיפך, הסטואים היו מגינים נלהבים של חירות האדם והעריכו מאוד את עצמאותו של כל אדם ואדם. אבל הם חשבו שהחופש לרדוף אחרי מטרותינו האישיות, לפרוח בדרכנו שלנו, מבוסס על קיומה של חברה של אינדיבידואלים חופשיים באופן דומה. וחברה כזו אפשרית רק אם נבין שהאינטרסים הקולקטיביים הולמים באופן נרחב. אולי אנחנו מאתונה או קורינתוס (או ישראל או איראן) כתוצאה של אקראיות מקום הלידה שלנו, אבל במובן עמוק יותר כולנו חברים באותה פוליס. כדאי לנו להתחיל להתנהג כך.

אני מאוד אוהב לראות למשל אנשים בישראל המביעים סולידריות עם האיראנים המוחים, את מחאת החיג'אב.

שאל אותי מישהו לאור הבחירות המתקרבות, מה תהיה תגובה סטואית לפילוג שנראה כאילו הולך ומתגבר בחברה שלנו עכשיו? איך להתמודד עם הרעילות של חילופי דברים בין אנשים?

זו שאלה טובה והתשובה הסטואית היא בד בבד מאוד פשוטה ועם זאת קשה להפליא ליישום. ראשית, עצם זה שאני לא צריך להסביר לכם על הקיטוב שיש אצלינו מעיד על הבולטות שלו. בכל מערכת בחירות, הוא מחמיר. אני זוכר אפילו שלפני כמה שנים קיבלתי בהודעת פייסבוק סוג של לעג ואיום ממישהו שעבד איתי, כי הפוסט שהעליתי לא הלם את דעותיו הפוליטיות. מבטיח לכם שלא הייתי קיצוני וזה גם לא משנה. הפואנטה היא שזה מישהו שהכיר אותי היכרות שטחית אמנם אבל לא שלילית, והוא בחר לתקוף ולאיים כי משהו שאמרתי לא מצא חן בעיניו. זה היה לפני 6-7 שנים והמצב היום בארץ יותר גרוע. אני לא חושב שמישהו מהמצדדים הפוליטיים חף מאשמה ונקי ובעצם אין דיאלוג, רק צועקים אחד כלפי השני.

המצב לא כל כך שונה במרבית העולם. באיטליה כמו שאמרתי מפלגת ימין קיצוני מובילה כעת את המדינה. בארה"ב, מתאפשרת גזענות, שנאת נשים - ביטול אפשרות של הפלות בחלק מן המדינות וקנאות של שנאת זרים. עם זאת, הצד השני פשוט לא יודע מה לעשות כדי להתמודד בצורה משמעותית ומעצים את המגמה הזו, אז הם מתנתקים או צועקים בחזרה, לרעת אנשים ונוהים אחר אופנות פרוגרסיביות. ברור אפילו ממבט שטחי שהפופוליזם והלאומיות נמצאים בעלייה, ושדעתנו מוסחת כל הזמן מלעסוק בבעיות מאוד אמיתיות וחמורות מאוד כמו העוני עולמי, חוסר צדק נרחב, אי שוויון כלכלי וכמובן הפיל הגדול בחדר: נזק סביבתי בלתי הפיך. שאם הזכרתי קודם את פיטר סינגר, אני כמוהו חושב שיש להרחיב את מעגלי הדאגה שלנו, לא רק לאנשים, אלא גם לבע"ח ובוודאי לסביבה.

אני מוצא דברי טעם בהרבה מן הדעות הפוליטיות, גם השונות משלי. כי יש אנשים הגיוניים משני הצדדים, והרבה חוסר הגיון וכעס על כל הספקטרום. וזו הסיבה שאולי תעזור לנו כאן, לא סיסמאות חסרות שכל ושנאה עמוקה.

התגובה הסטואית,לדעתי, היא בשתי רמות: חברתית ואישית. הרשו לי להתחיל עם הראשון, כי אפילו אני אמרתי בהסכת הזה שזו פילוסופיה שנועדה לשיפור העצמי. אז כדי שלא תיתפס כפילוסופיה שמרוכזת בעצמה וא-פוליטית. אין דבר כזה:

" אל תשא את יסוריך כאדם ֻאמלל, או כמבקש רחמים, או כמעורר השתוממות. התכוֵן רק לדבר אחד: שתהיה תנועתך או כבישת רוחך לפי דרישת השכל הצבורי אשר בקרבך". (מרקוס אורליוס, מדיטציות, IX.12)

דהיינו לכוון את רצוננו לדבר אחד בלבד: לפעול או לא לפעול כפי שהסיבה החברתית דורשת.

לאפיקטטוס אומר בהקשר : (אפיקטטוס, שיחות ב', 10.10)

"ועוד, אם חבר מועצה של איזו עיר אתה, זכור כי חבר מועצה אתה; אם צעיר הנך, זכור כי צעיר הנך, אם זקן- כי זקן הנך; אם אב, כי אב הינך. אם תתבונן היטב בכל הכינויים האלה, תמצא שכל אחד מסמן את החובות הכרוכות בו. ואם תלך ותדר סרה באחיך, אגיד לך: "שכחת מי אתה וכינויך מהו"

ואם הבאנו מאפיקטטוס וממרקוס אורליוס, רק הוגן שנביא גם מסנקה:

"הטבע הוליד אותנו קשורים זה לזה, שכן היא יצרה אותנו מאותו מקור ולאותה מטרה. היא עוררה בנו חיבה הדדית, וגרמה לנו לנטייה לחברות. היא קבעה הוגנות וצדק; לפי פסיקתה, עדיף לסבול פגיעה מלפגוע באחר. על פי פקודותיה, תן לידינו להיות מוכנות לכל מה שצריך לעזור". (Seneca, Letters XCV.52)

הציטוט הראשון מזכיר לנו שהסיבה העיקרית לקיומנו, לפי הסטואים, היא לפעול ביחד עם אחרים כדי להפוך את העולם לטוב יותר. השני נוגע לעובדה שלכולנו יש תפקידים בחברה, ושעלינו לעשות אותם כמיטב יכולתינו, שוב כדי להועיל לקוסמופוליס האנושי. והאחרון חוזר שוב לנושא הצדק, ובו בזמן מעלה שוב את הטיעון הסטואי שחיבה לזולת באה טבעית לחיה האנושית, אם כי אז צריך לחזק אותה ולהרחיב אותה עוד יותר על ידי השימוש בתבונה.

מי שמתרגל פילוסופיה סטואית צריך תמיד לזכור שזו תפיסה קוסמופוליטית. ולטעמי כל אחד צריך תמיד לזכור שטבעו הוא להיות חיה חברתית. מה שאומר שחובה עלינו להתגבר על חילוקי דעות או לחיות איתם ולקבל שהם טבעיים, כדי שנוכל לחיות עם בני אדם אחרים. זכור, הם טועים, לא מרושעים.

ועכשיו ברמה האישית שזו למעשה היתה השאלה ששאלו אותי. את הכעס צריך להוציא מהמשוואה, מבחינה סטואית כמובן. בניגוד לאריסטו, שחשב שקצת כעס הוא בעצם טוב, הסטואים היו נחושים בדעתם שהכעס הוא טירוף זמני. גם כשהדבר נראה מוצדק, נניח כתגובה לאי צדק, הוא מציף במהירות את ההיגיון שלנו, ומוביל אותנו לומר או לעשות דברים שעליהם אנו צפויים להתחרט:

"התוצאה של כעס אדיר היא שיגעון, ולכן יש להימנע מכעס, לא רק כדי שנמנע מכעס מוגזם, אלא כדי שיהיה לנו נפש בריאה." סנקה

הסטואים ראו בבירור את כל מה שנוגע להתנהגות אנושית, מכיוון שהם ציפו לחלוטין לקטנוניות, לכעס ואפילו לשנאה. וזו הסיבה שאחד הציטוטים הכי מפורסמים ממרקוס אורליוס הוא:

"ב ֹבקר ַה ְשֵׁכּם א ֹמר לנפשך: היום אפֹגש אדם יהיר, כפוי־טובה, עז־פנים, ֵזד, הולך־רכיל ובוגד, אדם שאין להתַחבּר עמו; אבל כל רשעת אדם זה היא בעבוּר שלא ידע להבחין בין טוב לרע. ואנכי הן ידעתי את טבע הטוב שהוא יפה, ואת הרע שהוא מֹכער, גם מכיר אני בטבע האדם החוטא, שהוא קרוב לטבעי, ואם גם לא עצמי ובשרי הוא, הן אחד הוא השכל, חלק אלוֹה ממעל, לשנינו. וגם זאת ידעתי, כי לא יוכל להרע לי אחד מהאנשים האלה, יען שלא יוכל לכוף אוֹתי לדבר רע. אפילו לכעוס לא אוּכל על אדם זה הקרוב אלי, ולא להתרעם עליו, אחרי שנוצרנו לעבוד עבודתנו יחד בעולם, כמו שנוצרו הרגלים, הידים, העפעפים ושוּרות ַה ִשּׁנַּיִם העליונות והתחתונות ול ַשׁמש בגוף אחד. לפעול כנגד חברו הוא אפוא דבר שכנגד הטבע; אבל גם לכעוס על אדם ולהתרחק ממנו הוא ֹפעל כנגדו"

שימו לב לקטע של התנהגות כזו לא יכולה להרע לי, ולא לתת לעצמו להיגרר לכיעור. זו הלכה די פשוטה, באמת, אבל קשה מאוד לתרגל אותה. אני מזכיר את זה לעצמי בכל פעם שאני פותח את הפייסבוק שלי או שאני עומד בתור, או נפגש עם אנשים ככלל.

והנה עוד תזכורת שאני מוצא שימושית מאוד:

"הן כל מה שהם עושים הוא רק מפני שחושבים זאת לראוי ונכון. ואם אתה אומר: „טעות היא בידם”, עליך ללמד . ולהורות אותם, אבל לא לכעוס עליהם" מחשבות לעצמי ספר 6 (27). הציטוט הזה תמיד נר לרגלי, בכל פעם שאני רואה עוול קטן כגדול. תמיד אני מניח מראש שאני עושים מה שנראה להם כנכון וראוי. וכמו שאני יכול לטעות ואני לא תמיד יודע שאני טועה, כך גם הזולת. אז עלי להראות למישהו שהוא טועה

כמובן, מרקוס לא היה תמים, הוא ידע היטב שגם המורה הטוב ביותר יכול להיכשל אם האדם השני לא מוכן להקשיב ולבחון מחדש בביקורתיות את אמונותיו. וזו הסיבה שהוא כתב:

" בני־אדם נבראו איש לטובת חברו. הוַרם־נא בינה – או סבול אותם (כמו שהם)." בספר 9 (59)

בשני הציטוטים מרקוס מזכיר שאנו קיימים כדי לעזור לאחרים (שזו הבסיס לקוסמופוליטיות הסטואית), ושאנו מסוגלים לחשיבה הגיונית רציונלית אז כדאי לשכנע אחרים שאולי יש צורך לשנות את דרך ראיית הדברים שלהם, ושאם נכשל בכך, עדיין יש לנו את האפשרות לסבול את התנהגותם בסבלנות. רק אזהרה אחת: בהתחשב בדיון שלי על צדק סטואי לעיל, סבלנות כלפי אחרים לא אומרת הימנעות מפעולה על מנת לעצור אותם אם הם מבצעים עוול. מי שיודע על עוול ולא פועל לתקן אותו, הוא שותף לו.

אז דיברנו על הקוסמופוליטיות הסטואית וההקשר החברתי והאישי שלה. כמובן שהפרק הזה עלה בראשי בגלל שהצורך בו עולה תיד וביתר שאת לקראת הבחירות. תוך כדי כתיבתו נזכרתי באחד מהסופרים האהובים עלי, אומברטו אקו.

אחד מספריו, "בית העלמין של פראג", הוא יצירת מופת בעיני שמראה כיצד פייק ניוז נוצר ומושרש. הוא נוגע בפרשת דרייפוס בצרפת והיווצרות הפרוטוקול של זקני ציון האנטישמי. מי שמחשבתו מוכוונת לפילוסופיית חיים, כמוני, מצוא נורות אזהרה, כיצד לנהל את המחשבה הביקורתית ולא ליפול למקומות של אמונה עיוורת. אומברטו אקו שהיה ילד בזמן המשטר הפשיסטי בארצו, גם כתב מאמר על הפשיזם. הוא מציין מספר נקודות וטוען כי "די באחד מהם כדי שהעננה הפשיסטית תתחיל להתעבות". נזכרתי במאמר הזה של אקו, כי אפשר לקחת אותו גם לפילוסופיית חיים. איך להימנע בעצמנו מחשיבה אנטי קוסמופוליטית. הנקודות הן:

  1. פולחן המסורת. - שאין פסול במסורת בפני עצמה. אבל כשהיא מונהגת ומוכתבת כפולחן על חשבון האדם, היא בסיס לפאשיזם.

  2. דחייה של המודרנה.

  3. חשדנות כלפי העולם האינטלקטואלי.

לא ניגע בכל הנקודות אבל אציין כי הנקודה החשובה בעיני בהקשר שלנו:

  1. תפיסת עולם לפיה אי הסכמה שקולה כבגידה. ואפשר לקחת את זה גם לאי לגיטימיות של דעות שונות.

וגם:

  1. גזענות (הנובעת מתוך הפחד מהשונה).

אקו ממשיך בהקשרים חברתיים ומדבר על

  1. מעמד ביניים מתוסכל.

  2. חשש אובססיבי מפני מזימה להפיל את השלטון.

  3. תחושה של השפלה ולצדה שכנוע שאנחנו חזקים וכל יכולים.

  4. אמונה כי "החיים הם מלחמה קבועה" וכל מי שהוא פציפיסט חובר אל האויב.

  5. תחושת אליטיזם של ההמון.

  6. פולחן המוות.

  7. מצ'ואיזם (שמופנה בעיקר כלפי נשים).

  8. העמדת המנהיג כמי שמייצג את קולו של העם.

  9. שימוש באוצר מילים דל וצמצום השפה, כדי לא לאפשר פיתוח של רעיונות או טיעונים מורכבים וביקורתיים

ואם דיברנו על אומברטו אקו האיטלקי, אז נחזור לג׳ורג׳יה מלוני שהתחלנו איתה. כמו אחד מהסעיפים שהקראתי קודם שכתב אקו - פולחן המסורת. ג'ורג'יה מלוני מן הסתם מצטרפת לעוד מנהיגים בעולם שטוענים בצורך ב"משפחה מסורתית" או שמפחידים מפני מהגרים ובעצם מדובר יותר בשנאת זרים.

עכשיו אל תטעו, קטונתי מלדעת מה נכון במדיניות הגירה, ואני לא נכנס למדיניות של שמאל או ימין למרות שיש לי עמדות ברורות. ולמרות שיש לי עמדות ברורות אני עדיין רואה ערך בטיעונים של 2 הקטבים. וזו הפואנטה של הקוסמופוליטיות שאני מדבר עליה, היכולת לנהל דיון בחינה וקבלה של השונה. אנחנו חיים היום במציאות גיאופוליטית שונה ממה שהיה בתקופה ההלניסטית והרומית שתרבויות שונות חיו במידה מסוימת של פריחה תחת אימפריה שאיפשרה את זה. זאת אומרת שיש לנו מה ללמוד מהרומאים וההלניסטים. לא צריך שתנהל אותנו אימפריה כדי שתתאפשר קוסמופוליטיות. צריך קודם להתחיל בנו עצמנו ובן אדם לחברו.

אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.




22 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commenti


bottom of page