פרק- 29 או על העיוורון
שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית.
תודה לבית אריאלה על אפשרות השימוש באולפן שלהם. שמי ברק קידר.
אני עוסק בייעוץ פילוסופי, לומד ומתרגל פילוסופיה סטואית.
אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק ואינסטגרם של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, שם יש פוסטים מעניינים. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
בפרק היום נדבר על ספר של זוכה פרס נובל, על ציור מפורסם ועל מכתב שכתב סנקה לחברו לוקיליוס…
למרות שזה מוזר לדבר על ציור בהסכת תזרמו איתי. בלי שתראו אותו, לא ניתן להעביר את החוויה שבהתבוננות בציור, ואף על פי כן נתחיל דווקא בו… הוא של צייר בשם פיטר ברויגל האב. הציור הוא משנת 1568 והוא מתאר פסוק מהברית החדשה. בציור יש שישה דמויות של גברים לבושים בפשטות. לא מלכים, לא כמרים, לא עשירים, אלא אנשים פשוטים. הראשון שוכב על גבו לאחר שניכר כי נפל. השני שאחריו מועד כשנתקל בראשון וראשו מופנה לעבר המתבוננים בציור. הוא אוחז במקל בידו השמאלית והאיש השלישי מאחוריו אוחז באותו מקל ומביט למעלה. הרביעי שם ידו על כתפו של השלישי וגם הוא מביט למעלה. החמישי גם כן שם ידו על כתף של האיש שלפניו. גם בידו מקל והשישי מאחוריו אוחז באותו מקל. התמונה מתארת את ששת ההולכים בטור, אחד מאחורי רעהו, מובילים זה את זה. כולם עם מקלות וברקע רחוק מאחוריהם יש כנסיה.
עכשיו שוב, תודו שמוזר לתאר ציור בפודקאסט. כל אחד מכם דמיין אותו בוודאי שונה. אבל זו לא הפואנטה. לציור קוראים "משל העיוורים". אתם מוזמנים לעשות גוגל ולראות את הציור. ששת הגברים בציור הם עיוורים. הציור מתאר את הפסוק מהברית החדשה שאומר: ”היוכל עיוור להדריך עיוור? הלא שניהם אל תוך הבור יִפָּלוּ...“
ניתן להבין בכמה דרכים את המסר ביצירה זו. ניתן להביט עליה כעל תמונה הבאה לתאר בבדיחות הדעת את האפיזודה המוזכרת בברית החדשה מדבריו של ישו. בנוסף, ניתן לראותה כביקורת על הכסילות האנושית, על ההולכים בתלם מבלי לשאול את עצמם שאלות - על העדריות. ציור הכנסייה ברקע עשוי להזכיר לצופה כי עליו ללכת בדרכי האל או הדת ולסמוך עליהם יותר מאשר על מעשיהם של בני אנוש.
אוסיף לכם פרט מידע נוסף. הציור הזה גם נבחר להיות על כריכת הספר "על העיוורון" של ז'וזה סאראמאגו.
בספר על העיוורון, בגאוניותו, סאראמאגו ניסה באמצעים ספרותיים להמחיש לקורא עיוורון. לא סתם הוא זכה בפרס נובל לספרות… סאראמאגו מתאר, מחלה מסתורית הפוקדת באופן מפתיע אנשים. העיוורון הוא לבן. כלומר האנשים רואים רק לבן. המדינה סוגרת את האנשים במעין בית משוגעים עם שומרים מבחוץ כדי למנוע הדבקה. הספר מאוד מטריד בתיאורים שלו ומה שמתרחש במתחם הסגור של הלוקים בעיוורון, הוא כמעין בעל זבוב. יש כנופייה נוהגת בבריונות באחרים, גניבות, אונס ועוד. האנשים בספר הם חסרי שמות, אלא רק מתוארים על פי תפקידם וזה תורם לתחושה של העדריות ואי אנושיות של כל אחד בסיפור. בין המתעוורים הוא רופא עיניים אליו הגיעו אלו שלקו בעיוורון. אשתו שלא לקתה בעיוורון אך התחזתה כדי להתלוות לבעלה היא הגיבורה ומהווה גם את הפתרון ללקות עפ"י סאראמאגו ע"י החמלה בה היא נוהגת במהלך הספר. בשלב מסוים הם מבינים שהשומרים נעלמו כי אולי בעצמם לקו בעיוורון ואף אחד לא מונע מהם לברוח. שישה בורחים (6- כמו בציור של ברויגל האב). הם מגלים שכל העיר מצויה בכאוס וכולם נדבקו.
הקבוצה מנסה לשמר חיי חברה תקינים בעולם שאין בו חוק ומשטר, ומתמודדת עם קשיי החיים שנוצרו ועם הצורך לחפש מזון ומים. בסוף הספר הראייה חוזרת לכל תושבי העיר, באותו הסדר שבו נדבקו בעיוורון - תחילה לעיוור הראשון וכן הלאה. הגורם לעיוורון אינו מוסבר במהלך הספר, ונותר בגדר תעלומה.
הספר עוסק בשאלות המוסר והחוק, ובחיים שבהם חוקים כאלה אינם תקפים. אשת הרופא, היחידה שנשארת רואה לאורך כל המגפה, והקבוצה שעמה, מסמלים את הניסיון לשמר את התרבות והחוק; לעומתם עומדים אנשי הכנופיה בבית המשוגעים, שמנצלים את חולשת האנשים שסביבם כדי לקחת בכוח הזרוע כל מה שנפשם חפצה בו.
מבין דפי הספר בולטת הביקורת החברתית על התנהגות הכלל במצב של כאוס ואי סדר, וזה מרמז על אופי התנהגות החברה כיום. יש הטוענים שלבחירת האישה דווקא, כדמות שנותרה רואה בעוד שכולם מתעוורים, יש משמעות סמלית. הנשים מסוגלות להבין את החולשה והמצוקה, ולעזור במידת הצורך. האשה, כאם, רגישה למצוקות הסובבים אותה, והיא אולי תוכל לפתור בעתיד את בעיות החברה.
זה הזמן להגיע לסטואים.
לסנקה יש מכתב שכתב לחברו לוקיליוס שגם כותרתו היא "על העיוורון שלנו". סנקה כותב לחברו לוקיליוס "האם יש לך משימה אחרת מלבד לשפר את עצמך מדי יום ביומו, לזנוח משהו מטעויותיך, להבין שהמגרעות שאתה מייחס לנסיבות הן המגרעות שלך. אחדות מהן אנו זוקפים למקום ולזמן, אבל לאן שנלך, הן ילכו איתנו."
אז עובר סנקה לתאר לחברו את הליצנית של אשתו. הוא גם מתאר אותה כנטל שנשאר בביתו כי הוא נרתע מפעלולי נפלאות. הוא כותב שאם אי פעם ירצה שישעשע אותו כסיל, הוא לא יצטרך לחפש רחוק, כי על עצמו הוא צוחק. מי שזוכר, בפרק 20 דיברתי על הומור ועל הומור עצמי כביקורות עצמית. אולי נחזור לזה אח"כ. נמשיך עם סנקה והליצנית של אשתו. סנקה מתאר שהיא התעוורה במפתיע וטורח להדגיש כי למרות שהסיפור לא יאמן, הוא אמת לאמיתה. סנקה אומר שהיא לא יודעת שהיא עיוורת. שוב ושוב היא ביקשה מהמטפל שלה לשנות את משכנה כי היא אומרת שהבית חשוך מידי.
סנקה מביא את הליצנית של אשתו כדוגמא לעיוורון של כולנו. איש אינו מודע שהוא רודף בצע או חמדן. "העיוורים לפחות מחפשים מורה דרך" אומר סנקה. אנחנו אומרים למשל, כולם נוסעים מעל למהירות המותרת, אז גם אני. פעם אמר לי מישהו כולם גונבים ומרמים, כדי לשרוד במדינה שלנו חייבים גם. הוא אמר את זה בהקשר לכך שלא רצה להפיק חשבונית בגין שירות שנתן וביקש כסף מזומן. מכירים את אלה שאומרים: זה לא שאני מתרגז, מרגיזים אותי… אני בטוח שתוכלו בעצמכם לתת דוגמאות דומות לרוב.
סנקה שואל " למה אנחנו מרמים את עצמנו? הצרה שלנו לא באה מבחוץ. היא בתוכנו, יושבת בקרביים שלנו, על כן קשה לנו לזכות בבריאות כי איננו יודעים שאנחנו חולים. "על כן, למרות שזו הערה קטנה, ההתייחסות של סנקה לכך שאם ירצה לראות כסיל לא יחפש רחוק כי הוא צוחק מעצמו, מהווה נקודה חשובה. ביקורת עצמית כדי להימנע מהעיוורון העצמי.
בספר על העיוורון רופא עיניים שנרפא מהעיוורון אומר: "אם יהיו לי שוב עיניים… אביט באמת בעיניים של האחרים כאילו אני רואה את הנשמה שלהם".
כי אחרי שהתפקח הרופא מהחוויה המטלטלת שעבר הבין שהפתרון הוא לראות את האנשים, את הנשמות שלהם. גם גיבורת הספר אשתו של הרופא, מייצגת את הדמות החיובית בשל החמלה שהיא מפגינה כלפי הזולת. בניגוד לביקורת החברתית בציור של ברויגל שם הפתרון הוא בכנסיה ברקע, אצל סאראמאגו הפתרון הוא בחמלה.
הפתרון של סנקה לעוולות החברתיות והאישיות שאנחנו עושים, הוא בבינה שלנו. הוא אומר שכולנו סובלים מעיוורון כלפי עצמנו אבל "אין דבר שלא ינוצח בעמל עקשן ובשקידה מרוכזת וקפדנית". הוא אפילו מתאר שקל לעצב את הנפש גם אם כבר חולה היא. קשה רק בהתחלה. מאחר ו "הרעה משתלטת היא בראשית על כולם. ללמוד מידות טובות פירושו להתנער מרעות". ו " כשם שהמידות הטובות משנרכשו אינן נעלמות והשמירה עליהן קלה, כך קשה הדרך אליהן". למעשה הוא אומר שרק קשה להתחיל. אבל מי שמאמץ מידות טובות, רק צריך לשמור עליהן ואז זה כבר קל.
סנקה נולד בערך באותה תקופה שישו נולד. ישו שאל האם יוכל עיוור להוביל עיוור, כי הרי שניהם יפלו. והמשל שלו מהווה, אולי, ביקורת על הכסילות האנושית, על ההולכים בתלם מבלי לשאול את עצמם שאלות. על עדריות שנוהגים בה בני אדם. סאראמאגו מתאר מה קורה כשאנשים חיים ללא חוק ומוסר נוהגים כמו בבעל זבוב- בעדריות והיעדר חוק. סנקה יורד יותר לעומקם של דברים באומרו, שאנחנו עיוורים כלפי מגרעותינו שלנו. ועלינו לעמול על המידות הטובות שלנו כפתרון לעיוורון. פיטר ברויגל האב, מצא את הפתרון בכנסיה. סאראמאגו בחמלה ודאגה לזולת. סנקה היה בוודאי מסכים איתו. בניגוד סאראמאגו וישו המתארים את העוולות שעושים אנשים כעיוורון כלפי הזולת והתעלמות מסדר חברתי. הרופא של בספר של סאראמאגו יתחיל לראות את נשמתם של אחרים. זה מעולה, אבל סנקה מתחיל בשלב מקדים ואומר שהעיוורון הוא למגרעות שלנו עצמנו. שאל לנו לרמות את עצמנו כי אדם הנוהג בבינה אינו נוהה אחרי עדר בעיקר כאשר זה נוגד את המידות הטובות. סנקה אומר לפני הצורך בחמלה והצורך לראות את האחר, יש לבחון את טעויותינו ומגרעותינו ולא לטעון שצריך לעבור מקום כי הבית חשוך. אנחנו עיוורים. כמו שהוא אמר ללוקיליוס "האם יש לך משימה אחרת מלבד לשפר את עצמך מדי יום ביומו, לזנוח משהו מטעויותיך, להבין שהמגרעות שאתה מייחס לנסיבות הן המגרעות שלך. . . לאן שנלך, הן ילכו איתנו."
אז עד כאן להפעם… תודה שהאזנתם. נפגש בפרק הבא אם ירצה הגורל… היו בטוב.
Comments