top of page

פרק 25 בהסכת- מונגש בטקסט: This, too, can bear;—I still Am Belisarius!





שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית.

תודה לבית אריאלה על אפשרות השימוש באולפן שלהם. שמי ברק קידר.

אני עוסק בייעוץ פילוסופי, לומד ומתרגל פילוסופיה סטואית.

אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק ואינסטגרם של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, שם יש פוסטים מעניינים היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

היום נתחיל בסיפור על בליסריוס היה שר צבאו של הקיסר אוגוסטוס יוסטיאן הגדול. היה קיסר האימפריה הרומית המזרחית- דהיינו בביזנטיון, שהפכה אח"כ קונסטנטינופול לאיסטנבול.

כתב עליו שיר

HENRY WADSWORTH LONGFELLOW

משורר אמריקאי במאה ה 19.

פלביוס בליסאריוס (גם בליזריוס, ביוונית: Βελισάριος; בערך: 500565) היה מגדולי המצביאים הביזנטים, שהוביל את המערכה לכיבושה מחדש של הקיסרות הרומית המערבית.


השיר מתאר את המציאות מנקודת מבטו כאשר שרת את יוסטיניאנוס הגדול, הקיסר הביזנטי המפורסם. בליסריוס נחשב מצביא דגול והצליח במלחמות בכל החזיתות. יש שטוענים שהקיסר חשש מכוחו שלא בצדק ולכן בליסריוס סיים כעני כמו שמתואר בשיר.

הבאתי את השיר בשל הפואנטה. בליסריוס אומר :אה! הבל מכל הדברים

האם הכרת הטוב של מלכים;

מחיאות הקהל

אינם אלא שקשוק הרגליים

בחצות ברחוב, חלול וחסר מנוחה וקולני. למרות היחס העלוב של המלך, הוא עדיין בליסריוס. דהיינו לא משנה איך התייחס המלך, אי אפשר לקחת מבליוסריוס את מה שעשה.


השיר הולך כך:

אני עני וזקן ועיוור;

השמש שורפת אותי, והרוח

נושב דרך שער העיר

ומכסה אותי באבק

מגלגלי אוגוסט

יוסטיניאנוס הגדול.


בשבילו רדפתי

הפרסים פרועים,

כגנרל המזרח;

לילה אחר לילה שכבתי

במחנותיהם של אתמול;

המספוא שלהם היה המשתה שלי.


בשבילו,

טאטאתי את חופי אפריקה

ופיזרתי את הוונדלים,

כמו אבק ברחוב סוער.


בשבילו שוב ניצחתי

הממלכה והשלטון האוסוני,

רומא ופרתנופה;

וכל הארץ הייתה שלי

מפסגות האפנינים

אל חופי הים.


בשבילו, בגילי החלש,

העזתי את זעם הקרב,

כדי להציל את מדינת ביזנטיון,


ועל זה, על זה, הנה!

חולים ועיוורים וזקנים,

עם ראש אפור וחשוף,

מתחת קשת

מצעד הניצחון שלי,

אני עומד ומתחנן ללחמי!

חושב שאני עדיין יכול לשמוע,

נשמע מובחן וקרוב,

זעקתו של המלך הונדלי,

כמו, שבוי ומבוזה,

בצעד מלכותי הוא צעד,--

"הכל, הכל יהירות!"

אה! הבל מכל הדברים

האם הכרת הטוב של מלכים;

מחיאות הקהל

אינם אלא שקשוק הרגליים

בחצות ברחוב,

חלול וחסר מנוחה וקולני.

אבל הבושה המרה ביותר

זה לראות לנצח את הפנים

של הנזיר מאפסוס!

הרצון הבלתי ניתן לכיבוש

גם זה יכול לשאת;--אני עדיין

אני בליסריוס!



הפרק היום עוסק בעשייה לעומת יעדים ומטרות.

בחיים, יהיו זמנים שבהם נעשה הכל נכון, אולי אפילו בצורה מושלמת. עם זאת התוצאות איכשהו יהיו שליליות: כישלון, חוסר כבוד, קנאה, או אפילו פיהוק מהדהד מהעולם.

זה הרבה יותר טוב (ומקדם עמידות נפשית גדולה יותר) כאשר מספיקה העבודה הטובה שעשינו. במילים אחרות, ככל שאנו פחות קשורים לתוצאות כך ייטב.

כאשר עמידה בסטנדרטים שלנו הוא מה שממלא אותנו בגאווה וכבוד עצמי. כשהמאמץ - לא התוצאות, טובות או רעות - מספיק. כי כולנו חיים בעולם עם יעדים. אם זה שאנחנו הצבנו לעצמנו, או במקום העבודה שלנו. מרקוס אורליוס עוד כתב לעצמו: "אוהב התהילה סבור, כי תגובות הזולת הן טובתו שלו; הנהנתן - כי תחושתו שלו היא היא טובתו; אך החכם סבור, כי טובתו טמונה במעשיו."

קיקרו- אומנם לא היה סטואי אך כתב עליהם לא מעט ובחר באתיקה הסטואית לחיות לפיה. בספרו על תכליות הטוב והרע הוא כתב.

"שמא יגיע מישהו למסקנה שקיימות שתי תכליות לטוב. שהרי, אם משהו החליט לכוון כידון או חץ אל מטרה, כשם שאנו מכוונים את מעשינו אל תכלית הטוב, בדימוי מן הסוג הזה יהיה על יורה החץ לעשות הכל גם למען יפגע במטרתו - וזאת היא אותה תכלית, שאנו מכנים הטוב העליון שבחיים - ואילו הפגיעה במטרה היא מן הדברים שאנו בוחרים, ולא מאלה שאנו שואפים אליהם."

דמיינו קשת. הוא עומד מול מטרה. בודק את מזג האוויר ומשטר הרוחות. עומד את המרחק בינו לבין המטרה. הוא מיומן. הוא בוחר את החץ הנכון למשימה. הוא מוודא שאין לו הפרעות סביבתיות כמו רעש או איזה הפתעה שלא חשב עליה. הוא מכוון היטב, עוצמה כיוון, גובה ומשחרר את החץ.

זהו.

חלקכם דמיין עכשיו את מסלול החץ. חלקכם אולי מדמיין את מקום הפגיעה במטרה. אבל אני מציע לכם לשים את הדגש על הפעולות של הקשת. הן היחידות בשליטה שלו והיחידות שהוא צריך לתת עליהן את הדעת. טובתו טמון במעשיו. לנתק את הרגש מהתוצאה ולחבר את עצמכם לפעולות.

תחשבו כמה זה יעזור כאשר אתם הולכים הביתה עם העבודה. או מביאים את הבית לעבודה. ככה כל פעולה שתעשו היא נקיה מהפרעות. היא נכונה יותר לטובת היעדים.

יעדים הם חשובים, אבל בעייתיים מאוד כשהרגש מכוון אליהם.

כאשר קיקרו אומר בתחילת הציטוט "שמא יגיע מישהו למסקנה שקיימות שתי תכליות לטוב." הוא מתכוון לעשייה לעומת היעד. יש תכלית אחת לטוב והיא העשייה. לא יכול להיות גם וגם.

אפשר לשאוף למטרה מסוימת. יעדים זה לא דבר רע. הם הופכים לדבר רע, כאשר אנחנו קושרים את נפשנו בתוצאה ולא במעשה.

כאשר אנחנו מחוברים רגשית לייעד מסוים ולא לעשייה שתוביל אותנו לייעד.

הציטוט מהשיר מתאר את בליסריוס עני ועלוב למרות הישגיו הרבים. הוא עדיין בליסריוס כי המעשים שלו הם בעלי המשמעות. את התוצאות הצליחו לקחת ממנו. לא מעט יש אנשים שלוקחים קרדיט על עבודה של אחרים. על זה אין לנו שליטה. אבל אי אפשר לקחת מאיתנו מה שעשינו. כמו שאמר מרקוס בציטוט החכם סבור כי טובתו טמונה במעשיו. הוא לא מחפש את הקרדיט או את ההילה. הוא חכם כי הוא יודע שמעשיו הם היחידים שבשליטה שלו, לא ההילה או הביוש.




אז עד כאן להפעם… תודה שהאזנתם. נפגש בפרק הבא אם ירצה הגורל… היו בטוב.


14 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page