פרק 220 על המזל החוכמה והטיפשות

אלת הגורל נמסיס

שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים. 

הפרק היום נקרא על המזל, החוכמה והטיפשות. כי הוא יעסוק במזל או גורל, בחוכמה וטיפשות.

יש בפרק הצעה לשתי דרכי התמודדות עם הגורל. אחת של סנקה ואחת של אפיקטטוס. אבל קודם סיפור קטן, מקרה אמיתי. 

יום אחד, הלכתי ברחוב וראיתי ערימת ספרים שמישהו השליך בחוסר כבוד, ספר קטן אדום וישן קפץ לי לעין. באותיות שניכר שפעם היו מוזהבות, כתובה הכותרת: "אראסמוס מרוטרדם: שבחי הסכלות". 

הסתקרנתי כי על אראסמוס שמעתי וידעתי שהיה מאבי ההומניזם. אחד הסופרים האהובים עלי סטפן צוויג כתב עליו ביוגרפיה. צריך להוסיף שאראסמוס עצמו, אהב את סנקה וערך את ספריו. ארסמוס מרוטרדם, היה מלומד, פילוסוף ותאולוג הולנדי, מגדולי האישים בהומניזם של הרנסאנס וממבשרי ביקורת המקרא. בשל הביקורת הרציונליסטית על הדת הנוצרית של ימיו, נחשב לאחד ממבשרי הרפורמציה הפרוטסטנטית. לא קראתי ספרים של אראסמוס בעבר, אז לקחתי את הספר. הגורל הפגיש אותי עם ספר משנת 1511 ותורגם ב 1966 לעברית. הספר ריתק אותי. יש בו פרק קצר מאוד שמתקשר לנו לנושא שלנו להפעם.

ראשית אסביר שבחי הסִכלות (בלטינית: Moriae Encomium) הוא ספר שנכתב על ידי ארסמוס מרוטרדם בשנת 1509 ויצא לאור ב־1511 והפך לאחד מהספרים המשפיעים ביותר בתרבות המערב. הוא נכתב כסאטירה מניפאית. 

הספר כתוב כנאום ציני של אלת הסכלות (הטיפשות) היוונית "סטולטיציה" המסביר את עליונות הסכלות. האלה סוקרת באופן שיטתי את כל החברה ואת שלבי החיים החל מהלידה ועד לזקנה ולמוות. כמו כן, היא סוקרת את דרגות הכנסייה והאצולה ואת האמונות הקתוליות ומראה היא השפיעה עליהם. למשל אומרת הסכלות בספר: "בלעדי לא היה קיים כל קשר בר קיימא- שום עם לא היה יכול לשאת זמן רב את מלכו, האדון את עבדו, לא שפחה את גבירתה" . הספר מחולק לפרקים קצרים שבכל אחד מהם היא טוענת על חלקים שונים בחברה ועל השפעת הטיפשות בהן. 

אז אספר על הפרק הרלוונטי לנו, בסוף נגיע לסנקה, ובדרך נעשה הפוגה להסביר אירועים וביטויים שאראסמוס מתייחס אליהם. אראסמוס מקדיש את הספר לחברו האנגלי תומס מור, גם מתוך הלצה כי השם מור, דומה למילה "מוריה", שזה טיפשות ביוונית עתיקה.

הפרק הרלוונטי לנו, נקרא, "יש מזל לסכלות". והוא מתחיל כך: "תדע לך שכך, שכן ראמנוסיה עצמה, זו הקובעת דרכי אדם, תמימת-דעים עמדי בעניין זה ולוהטת תמיד באיבתה לחכמים, ואילו על הטיפשים, לעומת זאת, היא משפיעה רוב טובה אפילו בחלומם". 

השם "ראמנוסיה" (Ramnusia), זו שאראסמוס אומר שהיא קובעת דרכי אדם, היא למעשה האלה "נמסיס". השם ראמנוסיה. זהו כינוי ספרותי מקובל לנמסיס, הנגזר משם העיר ראמנוס (Rhamnous) שביוון, שם שכן המקדש החשוב והמפורסם ביותר שלה. 

היום השם "נמסיס" מזוהה בעיקר עם נקמה. אבל הוא מגיע מהמילה היוונית Nemein, שפירושה "לחלק" או "להפיץ". תפקידה המקורי לא היה רק נקמה במובן המודרני, אלא שמירה על האיזון. היא הייתה האלה שאחראית על חלוקת הגורל והמזל לבני האדם. היא "נקמה" באלו שזכו להצלחה גדולה מדי או שהפגינו גאווה יתרה (היבריס), על ידי כך שגרמה למפלתם כדי להחזיר את הגלגל לאיזון.

הסיכלות (שהיא הדוברת בספר של אראסמוס) טוענת שראמנוסיה מסכימה איתה. ההסבר לכך הוא אירוני. כי לכאורה לנמסיס יש איבה לחכמים. זאת משום שחכמים נוטים להסתמך על תבונתם, מה שנתפס לעיתים כסוג של גאווה (היבריס) שאלת הגורל אוהבת לרסן. לעומת זאת, על הטיפשים היא "משפיעה רוב טובה אפילו בחלומם". מכיוון שהטיפש לא "מאיים" על הסדר האלוהי בחוכמתו, הגורל (נמסיס) נוטה לו חסד. החכם לכאורה לא צריך את המזל, אז אלת המזל למעשה פוגעת בו.

אראסמוס מדגיש את הפן של אלת הגורל הקפריזית, זו ש"קובעת דרכי אדם" ומחלקת את המזל באופן שנראה לא הוגן – מענישה את החכם ומפנקת את הטיפש. 

אז היא משפיעה על הטיפשים אפילו בחלומם. ואז אומרת הסכלות: "השמעתם על טימותיאוס המפורסם, המכונה 'המאושר', ואשר עליו אומר הפתגם: 'האושר זורם אליו גם בחלום?' לעומת זאת נאמר על החכמים, שהם נולדים על פגימת הירח, רוכבים על סוסו של סאוס  ובכיסיהם מקשקש זהב טולוזי."

ופה יש עוד קצת מה לספר. 

המתרגם משתמש פה במילה "המאושר", שהיה כינויו של טימותאוס. זה שנאמר עליו שגם בחלום האושר זורם אליו. אבל למעשה המילה היוונית בכינוי לשמו טימותיאוס המצביא האתונאי מהמאה ה-4 לפנה"ס, הוא "בר-המזל". הכינוי של טימותיאוס ביוונית היה אאוטיכס. הוא מורכב מהמילים Eu (טוב) ו-Tyche (מזל). התרגום המדויק ביותר לעברית מודרנית הוא "בר-מזל". המתרגם בחר במילה "המאושר". בעברית של המקורות, המילה "אושר" לא תיארה רק רגש (כמו "אני שמח"), אלא מצב של הצלחה והטבה מהגורל. (למשל בתהילים: "אשרי האיש" – אין הכוונה רק שהוא מחייך, אלא שטוב לו, שהוא מצליח ושהגורל מאיר לו פנים). אראסמוס כתב בלטינית והשתמש במילה Felix. המילה הזו מתורגמת גם כ-"Lucky" (בר מזל) וגם כ-"Happy" (מאושר). 

בכל אופן טימותאוס בר המזל, לא אהב את הכינוי שלו. אנשים אמרו שהמזל הוא האחראי להצלחותיו, ולטימותיאוס עצמו לא היה חלק בכך. הם לעגו לו על הבמה, וציירים תיארו אותו ישן, כאשר טיכה (אלת המזל) מרחפת מעל ראשו ומושכת את הערים לתוך הרשת שלה." הוא ניסה לטעון שהצלחתו נבעה מכישוריו ולא מהמזל, אך לאחר שהחל להתפאר בכך, מזלו בגד בו והוא סיים את חייו בגלות. לכן אראסמוס מציין אותו באירוניה שהסכלות אומרת את הפתגם על טימותיאוס  'האושר זורם אליו גם בחלום'. המזל מגיע לאנשים בלי שיעשו שום דבר בעניין. 

החלק השני של הציטוט הזה "לעומת זאת נאמר על החכמים, שהם נולדים על פגימת הירח, רוכבים על סוסו של סאוס  ובכיסיהם מקשקש זהב טולוזי". הוא גם מעניין.

הסיפור המפורסם הוא על גנאיוס סיוס (Gnaeus Seius) ועל הסוס שלו. 

זהו סיפור היסטורי-מיתולוגי שמופיע בכתביו של אולוס גליוס (לילות אטיקה), והוא הפך למשל ברומא לכל מי שסובל מרצף של מזל רע באופן קיצוני. הסוס תואר כחיה מרהיבה ביופייה, גדולה במיוחד, בצבע ערמוני ובעלת רעמה ארוכה. נאמר עליו שהוא מהשושלת של הסוסים של הרקולס (סוסי דיומדס). אולם, למרות מעלותיו, רבצה עליו קללה: כל מי שהחזיק בו סופו היה מר. גנאיוס סיוס: הבעלים המקורי של הסוס. הוא הוצא להורג על ידי מרקוס אנטוניוס - הסגן של יוליוס קיסר. זה שלימים גם התנקש בקיקרו. 

קורנליוס דולאבלה: קנה את הסוס לאחר מותו של סיוס. הוא נקלע למצור במלחמת האזרחים והתאבד. 

קאסיוס שהיה שותפו של ברוטוס בהתנקשות ביוליוס קיסר: הוא לקח את הסוס לאחר מותו של דולאבלה. אבל הוא הובס בקרב פיליפי והתאבד. 

בסופו של דבר הסוס הגיע לידיו של מי שהוציא להורג את הבעלים המקורי, למארק אנתוני. או אנטוניוס. הוא הפך לבן זוגה של קליאופטרה המפורסמת והובס על ידי אוקטביאנוס בקרב אקטיום והתאבד גם הוא. 

ברומא נולד הביטוי: "יש לו את הסוס של סיוס" – כלומר, הוא אדם שכל רכושו ועושרו רק יביאו עליו חורבן. 

כי כל מי שהחזיק בסוס הזה, סבל גורל דומה. 

לי זה הזכיר תופעה מוכרת של "מיקומים מקוללים". שכל עסק שנפתח בהם, כושל. אתם מכירים כאלה מקומות שמתחלפים בהם עסקים כל הזמן, עד שאתם אומרים לעצמכם, המקום הזה מקולל? 

אבל תמיד יש לזה הסברים רציונליים שאין רק מזל רע, או הסוס של סאיוס. 

יש הסברים סביבתיים למיניהם, אבל גם פסיכולוגי. ברגע ששניים או שלושה עסקים נסגרים באותו מקום, הציבור מפתח זיכרון שלילי לגבי הנקודה הזו. המקום מתחיל להיתפס כ"נטוש" או "לא מצליח". תת-המודע שלנו אומר לנו: "אם אף אחד לא נשאר שם, כנראה שיש בעיה", גם אם העסק הנוכחי מצוין. ויש עסקים שהיו מספיק חזקים ומבוקשים ששברו את הקללה של מקומות מסוימים. 

נחזור לאראסמוס והציטוט שמתאר את החכמים כאלה שהם פגומים רוכבים על סוסו של סאוס ובכיסיהם מקשקש זהב טולוזי. כי נשאר לי להסביר את הזהב של טולוז. 

שנת 106 לפנה"ס, הקונסול הרומי קווינטוס סרוויליוס קאפיו שדד מקדשים בעיר טולוז (Toulouse של היום בצרפת). הוא גנב כמות עצומה של זהב שהוקדש לאלים על ידי השבטים הגאלים.

הזהב הזה נחשב למקולל. זמן קצר לאחר מכן, קאפיו הובס בקרב אראוסיו – אחת התבוסות הקשות ביותר של רומא. הוא איבד את צבאו, את מעמדו ומת בגלות ובעוני.

גם הסוס הסייאני וגם הזהב של טולוז הפכו לסמלים פילוסופיים והיסטוריים לרעיון שיש דברים שפשוט "לא כדאי להחזיק בהם", כי המחיר שלהם כבד מהערך שלהם. 

הסכלות של אראסמוס אומרת שאנשים לא חכמים אך אמיצים, אומרים לעצמם "מה כבר יקרה לי?". אבל החכמה עושה בני-אדם להססנים, לכן חכמים, חיים בעוני, ברעב, ונתקלים בכל מקום בבוז ובשנאה. "ואילו אל הטיפשים זורם הכסף, בידיהם הגה המדינה, ובכלל, מצליחים בכל אשר יפנו. "

הסכלות שואלת, אם ברי המזל, הם המלכים, המצליחים, אז בזויה היא החוכמה. היא מזיקה למין האנושי. איזה סוחר יהיה עשיר שואלת הסכלות, אם יפעל לפי עצת חכמים, לא ישקר, לא ירמה, ויכבד את החוקים ? אראסמוס אומר שגם לא צריך חוכמה להיות מנהיג דתי. הוא מתייחס בעיקר לכנסיה. הוא אומר שבשוחד אפשר לקנות תארים, מהר יותר ובקלות יותר מאשר עם חוכמה. "נשים צעירות, מסורות בכל לב לטיפשים, והן פוחדות מחכם ובורחות ממנו כמו מעקרב..." 

אני מזכיר שאראסמוס, משתמש בדמותה של ה"סיכלות" כדי להעביר ביקורת חריפה על החברה בת זמנו. איכשהו זה תופס גם היום, 500 שנה מאוחר יותר. 

הסיכלות טוענת שאלת הגורל (ראמנוסיה/נמסיס) שונאת חכמים ומפנקת טיפשים. הדוגמאות של אראסמוס מהעת העתיקה והזמן שלו, מוכיחות שזה עניין נצחי\אנושי שהחכם "זוכה" רק בדברים שמביאים לו חורבן ומזל רע, בעוד הטיפש מצליח בלי להתאמץ. 

אראסמוס מצטט כאמור את "לילות אטיקה" של אליוס גליוס בן תקופתו של מרקוס אורליוס ואת המקרה של הסוס של סאיוס. הוא עושה את זה גם באוסף אימרות שלו. והוא מסביר שהפתגם "יש לו את הסוס של סאיוס" נאמר על אדם שנראה שזכה במזל גדול, אך למעשה זכה בנטל שיוביל לחורבנו. 

ארסמוס כותב (בתרגום חופשי): "פתגם זה נאמר על אלו שדברים הנראים כמשגשגים ומוצלחים ביותר הפכו עבורם למקור חורבנם...

לאחר שגנאיוס סאיוס הוצא להורג, וכל בעליו הבאים של הסוס – דולאבלה, קאסיוס ואנטוניוס – מצאו את מותם בנסיבות טרגיות, השתרש המשל בפי הבריות. אך אין כאן רק סיפור על מזל רע, אלא לקח עמוק יותר.

כפי שסנקה מלמד אותנו בכתביו, ובמיוחד במכתביו ללוקיליוס, אותן 'מתנות' של הגורל (munera fortunae) אינן באמת טובות; הן דומות יותר לקרסים (Hamos). הן מפתות את האדם להאמין שעושרו ומעמדו הם חלק ממנו, בעוד שהם למעשה כובלים אותו ומכינים את נפילתו. מי שמחזיק ב'סוסו של סאיוס' – כלומר, בנכס חיצוני מרהיב שאינו מבוסס על המידה הטובה – דומה לאדם שבנה את ביתו על חול טובעני.

על כן, הסטואיקנים מזהירים אותנו: אל תתפעלו מהיופי של הסוס, ואל תבטחו בזהב שנשדד (כמו זה של טולוז), שכן האושר האמיתי אינו נשען על דבר שהגורל יכול להעניק או לקחת, אלא על אותו יסוד בלתי מעורער של הנפש, שאינו פגיע לקללות או לתהפוכות המזל.".

כמו שאמרתי בהתחלה, אראסמוס, קרא היטב את סנקה והעריך אותו. 

ואם הוא מקשר לנו את העניין לסנקה, אז נסביר על מה הוא מדבר. 

במכתב 8 לחברו לוקיליוס כותב סנקה:

"3. אני מראה לאחרים את הדרך הנכונה, שהכרתי במאוחר עייף מטעויות. אני צועק: 'התרחקו ממה שאוהב ההמון, ממה שזימן המקרה. תקווה נעימה מרמה בעלי חיים וגם דגים. הביטו בחשש ובחרדה בקניין שנפל לידיכם פתאום'. אתם חושבים שאלה מתנות המזל? אלה מלכודות. אם מישהו מכם מבקש לחיות חיים בטוחים, ירחק ככל האפשר מאותן מלכודות-מתנה המפילות בפח אותנו, בני התמותה האומללים. אנחנו חושבים שהם קניינינו – אנחנו קניינם. "

סנקה אומר פה בדיוק את מה שמכוון אליו ארסמוס. המזל נותן מתנות משעבדות. זה מלכודת. או כמו שארסמוס ניסח, קרס-או וו. זה מפתה ולוכד אותנו. אנחנו חושבים שהם קניינינו – אנחנו קניינם. 

במכתב 98  כותב סנקה שהמאושר לא סומך על ההצלחה. שזה עושה לנו פרדוקס שאליו כיוון ארסמוס. המאושרים או ברי-המזל לא סומכים על המזל. "מי ששמח במה שבה מבחוץ  נשען על קנה רצוץ". כותב סנקה. הוא מכוון לשמחה שבאה מבפנים. המסתמכת עלינו בלבד. היא ככה אמינה וחזקה יותר. "כל מה שהגורל מביא פורה ונעים אם בעליו שליט בעצמו ואינו עבד של רכושו". הגורל למעשה לא נותן את הטוב והרע, אלא נותן את הדברים שמהם אנחנו מפיקים את הטוב או הרע. אנחנו אלה שאחראיים אם זה יהיה טוב או רע, כי אנחנו מסתמכים על עצמנו. סנקה אומר הפוך ממה שאומרת הסכלות של אראסמוס. היא טוב לה באנשים שמסתמכים על המזל. החכמים לא מעניין אותם המזל, או מתנות הגורל, אלא רק מה הם עושים איתם. איש רע, הופך הכל לרע, "איש ישר והגון מתקן את העוולות הגורל ומרכך קשיים ופגעים" החוכמה מביאה אנשים לסבול קשיים באמצעות סגולות וחוסן ומקדמת הצלחה תוך הכרת תודה וצניעות. סנקה ממליץ לחברו לאמן את עצמו לעמוד בהפכפכות הגורל ומה שהיא מביאה. הוא ממליץ לחברו להגיד על מה שהגורל מביא, כל פגע וצרה כל מה שקורה ולא ציפינו לו, להגיד עליו "לאלים נראה טוב יותר". 

סנקה אומר פה שאפשר ללמוד מאחרים כי לפעמים קל יותר לראות את הדברים נכון כשמסתכלים על אחרים. או להסתכל על עצמנו אבל באובייקטיביות. אז אפשר ללמוד שאין כל תועלת בכל הדברים הנחשקים והאהובים הללו, אלא אם, מתאמנים נגד הפכפכות הגורל והשלכותיה; הוא מציע לעשות את זה על ידי חזרה על המילים "לאלים נראה אחרת", כשקורים דברים שלא צפינו או לא מסתדרים לנו. או להגיד לאלים נראה יותר טוב. מן הסתם, אני לא מציע לכם להגיד "לאלים נראה יותר טוב", אבל תבחרו לכם מינוח שמתאים לכם. אני אוהב להגיד, "ככה רצה הגורל". או, "זה מה יש". 

סנקה מוסיף: "התרחק מכל מה שעלול לפגוע בך זמן רב לפני פגיעתו." בהקשר שלנו זה אומר, לקחת בחשבון את הנזק שיכול לבוא עם מתנות הגורל. עם ההצלחה ועם המזל. והוא מוסיף "לכך תועיל לך מאוד אמונה בעצמך ורוח אמיצה הנכונה לסבול הכל. יכול להיזהר מהגורל מי שיכול לשאתו. אין טירוף עשתונות בשלווה ואין דבר אומלל יותר, גם לא טיפשי יותר, מהפחד מראש. איזה מן שגעון זה להקדים את רעתך?" .

בהרבה מקרים אנחנו לא שמים לב שאנחנו מתגאים, מתרשמים ומתלהבים מדברים שהגורל מביא עלינו. כמו שסנקה אומר, אנחנו עלולים להשתעבד להם. זה יכול להיות, אנשים שאנחנו פוגשים או נקשרו בחיינו, זה יכול להיות, תפקיד שקיבלנו. רכוש, או אפילו השם הטוב שלנו. אנחנו לא יכולים לקשור את האושר שלנו בדברים האלה, אלא רק להשתמש בהם לטובה. אנחנו לא יכולים להתגאות בהישג או תכונה שלא אנחנו אחראים להם. גם אפיקטטוס נותן דוגמה לזה במדריך 6 הוא אומר: 

"אל תתגאה באף יתרון או מעלה טובה השייכים לאחר. אם סוס היה אומר בגאווה "אני יפה", הדבר היה נסבל. אך אתה, כאשר תאמר בגאווה "יש לי סוס יפה", דע שאתה מתגאה במעלה טובה השייכת לסוס. מה אפוא שלך באמת? השימוש ברושם המתקבל מן המציאות. באופן זה, כאשר אתה מתנהג על פי הטבע בשימושך ברשמים, אז מותר לך להתגאות, שהרי במקרה זה תימצא מתגאה בדבר טוב שהוא שלך באמת."

גם אפיקטטוס מדבר על סוסים. היום היינו מדברים על רכב, או הבית שלנו. אני מניח שנתקלתם במישהו שיש לו רכב יפה, ומחמיאים לו עליו. או בית מעוצב. אז אפיקטטוס אומר להם, אל תתלהבו, זו מעלה שלא שייכת לכם. תתגאו במידות הטובות שלכם. הרכב המרשים הוא כמו הסוס של סאיוס. הסוס היה מרהיב, אך היופי והעוצמה שלו לא היו שייכים לבעליו. ברגע שהבעלים תלו את ערכם או את מזלם בנכס החיצוני הזה, הם הפכו פגיעים לחורבן שהביא איתו. 

לסיום הנקודה אפיקטטוס אומר לנו ב"שיחות" 2.16: 

"היכן נמצא הטוב? ברצון. היכן נמצא הרע? ברצון. היכן לא נמצא אף אחד מהם? באותם דברים שאינם תלויים ברצון.

ובכן? האם מישהו מאיתנו חושב על שיעורים אלו מחוץ לכותלי בתי הספר? האם מישהו הוגה בהם בינו לבין עצמו כדי לתת מענה לדברים כפי שהוא עונה על שאלות?

האם יום עכשיו? — כן. האם לילה? — לא. ובכן, האם מספר הכוכבים הוא זוגי? — איני יכול לומר.

אך כאשר מציעים לך כסף, האם למדת כיצד לתת את המענה הראוי — שכסף אינו דבר 'טוב'? האם אימנת את עצמך במתן תשובות אלו, או שמא התאמנת רק כנגד פלפולים?"

סנקה הציע לנו לצפות מראש מה ההשפעה ועל מה שלא צפוי או לא מסתדר להגיד, שככה רצה הגורל. אפיקטטוס אומר לנו להתאמן בלשאול את עצמנו תכופות. איפה נמצא הטוב ואיפה הרע? רק ברצון שלנו. ולענות על שאלות הנוגעות לגורל, כמו שנענה על שאלה באופן וודאי. האם יום? כן! האם לילה? לא!. ועל מה שלא וודאי, כמו האם מספר הכוכבים זוגי, לענות "לא יודע". במה שנוגע לדברים חיצוניים שאנחנו מתמודדים איתם כל היום, האם זה טוב? או רע? כמו כסף, זה טוב? התשובה היא "תלוי". תלוי במה שעושים איתו. אם הרצון טוב, אז נעשה טוב עם הכסף, אם רע, אז אנחנו נעשה רע. 

נסכם.

סנקה מציין מלמד אותנו שהבעיה עם הסוס של סאיוס לא הייתה רק במוות שהביא, אלא בחרדה שחוו בעליו בזמן שהחזיקו בו. היסוד הבלתי מעורער נועד קודם כל לשחרר אותנו מהפחד הזה – אם אין לך מה להפסיד שאינו בתוך נפשך, אתה הופך לבלתי מנוצח. 

אלת הסכלות של אראסמוס ממחישה לנו שהמזל אוהב את הטפשים לא את החכמים. כי החכמים לא תלויים במזל. הם אדונים לעצמם ולא משתעבדים למה שהמזל מביא. 

הגורל שהפגיש אותי עם הספר של אראסמוס, יכול היה להיות שונה, אם לא הייתי לוקח את הספר וקורא בו. הכל תלוי במה עושים עם מה הגורל מביא. לפעמים צריך להגיד, "ככה רצה הגורל". בעיקר במקרים שלא באו לטובתנו לכאורה. בגורל רע. צריך גם לשאול האם מה שהביא הגורל, באמת טוב? או שמה שאני אעשה ממנו זה מה שטוב. זה נכון, להצלחה, כסף, אנשים, רכוש והמוניטין שלנו. 

נסיים במה שכותב סנקה לאמא שלו הלוויא 5.1:

"טבע־הדברים גורם, כי כדי לחיות בטוב אין צורך בתכונה רבה מן החוץ וכי כל אדם יכול לעשות את עצמו מאושר. המקרים החיצונים הם קלי־ערך ואינם משפיעים הרבה לטובה או לרעה. אין ההצלחה מרימה את רוח־ החכם ואין היסורים מרפים את ידיו, כי דרך־פעולתו בתמידות היא, שהוא סומך רק על עצמו ומקרב נפשו הוא מבקש שמחתו. – תאמרי, שאני חושב עצמי לפי זה כאחד מן החכמים? – רחוק אני מלנַשא עצמי כל כך; אילו יכולתי לחשוב את עצמי כאחד מהם, הייתי אומר, שלא רק אומלל אינני, כי אם המאושר אני בבני־אדם, והייתי מתפאר בזה להיות קרוב מעט לאלהים."

אם הגעתם עד כאן והקשבתם טוב, זה אומר אתם משקיעים בעצמכם ובהתפתחותכם הרוחנית. אז אני גם מזמין אתכם לאתר שלי stoaisrael.com  דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. אתם מוזמנים לעקוב אחרי ברשתות. ואם נתתי לכם ערך, אני אשמח שתשתפו ותפיצו.

 אז עד  כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב