פרק 218 כלל הזהב של החכם הסטואי

By Raphael - Royal Collection of the United Kingdom, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1718078

שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים. 

יש לנו הפעם שני נושאים, קשורים ובלתי נפרדים זה מזה. אחד מהם קיבלתי כרעיון ממאמר שקראתי. המאמר נכתב ע"י דר' דונלד רוברטסון. השני הגיע משיחת ייעוץ שעשיתי. הקישור ביניהם, הגיע לי דווקא מדיון פוליטי שניהלתי. בשיחה פוליטית הביע מישהו דעה, סה"כ הגיונית. אבל אז השתלטה עלי השיטה הסוקרטית, ושאלתי האם המצב ההפוך גם היה מקובל עליו? ידעתי שלא וגם הוא הכיר בבעיתיות. לכל הפחות זה גרם לו להכיר יותר לעומק את העמדה שהוא נוקט בה. 

נתחיל שנושא הראשון, שהוא מרתק היסטורית בעיני, והוא אחד הדברים הכי בסיסיים באתיקה. גם דתית. מסופר בתלמוד שאדם הגיע להתגייר ושמאh הזקן דחה אותו כי הוא ביקש ללמוד את התורה על רגל אחת. כאשר הגיע אל הלל הזקן, הלל גייר אותו ואמר לו: "דעלך סני - לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". כלומר: מה שעליך שנוא לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה (על רגל אחת) והשאר פירוש הוא, לך ללומדו. לימים גם רבי עקיבא אמר "ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה". 

ההקשר ההיסטורי המרתק הוא, שכמה שנים אחר כך, השליחים של ישו שכתבו את הברית החדשה, השתמשו באותו כלל זהב. "כָּל אֲשֶׁר תַּחְפְּצוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ לָכֶם בְּנֵי הָאָדָם, כֵּן תַּעֲשׂוּ לָהֶם גַּם אַתֶּם." — מתי ז', 12 

"וְכַאֲשֶׁר תַּחְפְּצוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ לָכֶם בְּנֵי הָאָדָם, כֵּן תַּעֲשׂוּ לָהֶם גַּם אַתֶּם." — לוקס ו', 31 

נקודה היסטורית מעניינת, היא ששאול התרסי או פאולוס כפי שמכנים אותו הנוצרים.הוא נולד כיהודי אדוק בעיר תרסוס (בדרום טורקיה של ימינו) והיה בעל אזרחות רומית. בתחילה, הוא היה רודף קנאי של חסידי ישו המוקדמים. השינוי הדרמטי חל בדרך לדמשק: על פי המסורת, הוא חווה חזיון של ישו שפנה אליו, מה שגרם לו להתנצר ולהפוך למי שמכונה "השליח אל הגויים". 

בברית החדשה מסופר כי פאולוס הקדוש פנה לקבוצה של פילוסופים סטואים ואפיקוראים בגבעת אראופגוס, לרגלי האקרופוליס באתונה, וציטט בפניהם מספר שורות של המשורר-הפילוסוף הסטואי אראטוס (מעשי השליחים י"ז, 16). 

אראטוס מסולי (Aratus) היה משורר יווני חשוב שחי במאה ה-3 לפנה"ס (סביב 315–240 לפנה"ס). כלומר כ 300 שנה לפני פאולוס. אראטוס לא היה רק "חובב" פילוסופיה; הוא היה תלמידו של זנון מקטיון, מייסד האסכולה הסטואית באתונה.  פרט טריוויה מעניין הוא שאראטוס הוא אחד מהכותבים ה"פגאניים" הבודדים המצוטטים בברית החדשה. ידוע, אם כן, כי פאולוס ונוצרים מוקדמים אחרים הכירו את הפילוסופיה הסטואית. ואכן, חוקרים מודרניים רבים מאמינים כי הסטואיות היתה אחת ההשפעות הפילוסופיות המרכזיות על האתיקה הנוצרית המוקדמת. בין אם הנוצרים המוקדמים אכן שאבו את כלל הזהב מהפילוסופיה הסטואית ובין אם לאו, הם ודאי הבינו שהסטואיים כבר לימדו רעיונות דומים מאוד. אחד הפרגמנטים שנשארו מאראטוס הוא קטע משיר שהולך כך:

"מזאוס נתחיל; לעולם אל נותירו ללא מילה. מלאות בזאוס הן כל הדרכים וכל כיכרות השוק של בני האדם... כי צריכים אנו לו בכל. כי גם צאצאיו אנחנו." תנסו לחשוב לאורך הפרק איך זה קשור. אסביר בסוף בכל מקרה. 

פאולוס הוצא להורג ברומא בתקופת הקיסר נירון. הנוצרים המוקדמים טענו שהוא החליף מכתבים עם סנקה והיו אפילו מכתבים כאלה, אבל הם התגלו כזיוף. זה כד ללמדנו על ההשראה הסטואית והזיקה של הנוצרים המוקדמים לאתיקה. 

אז נדגיש לעת עתה, את שתי ההיבטים של כלל הזהב הזה. החיובי והשלילי:

אל תעשה לאחר מה ששנוא עליך. או לחילופין, התייחסו לאחרים שהייתם רוצים שיתייחסו אליכם. או ואהבת לרעך כמוך. אישית אני מסכים שזה מתמצת את זה יפה. 

כמו שנרמז קודם פאולוס הכיר את הסטואים והסטואים כפי שכולנו יודעים, רואים עצמם ממשיכי דרכיו של סוקרטס. סוקרטס לימד שעלינו לחקור את עצמנו בנוגע לאמונותינו המוסריות. המילה שבה השתמש לשיטתו, "אלנכוס", מתייחסת לחקירת עד בבית משפט במטרה לחשוף סתירות בעדותו. בדיאלוגים הסוקרטיים שכתבו אפלטון וקסנופון, הדבר מקבל לעיתים צורה של הפניית תשומת הלב לאדם המחיל סטנדרט כפול: משבח או מבקר תכונות אצל אחרים, אך לא אצל עצמו. סוקרטס תיאר את השימוש ב"חקירה סוקרטית" כסוג של תרפיה שמטרתה לרפא אנשים מיהירותם בנוגע לדברים החשובים ביותר בחיים, ובמיוחד מהנחות סותרות לגבי טבעם של הטוב והרע, המידה הטובה והשחיתות. במילים אחרות, זהו מרפא לצביעות מוסרית וחוסר עקביות. לשם הדוגמה, מסופר אצל קסנופון התלמיד של סוקרטס שכתב על חייו של המורה, על צעיר שמשוחח עם סוקרטס. בדיאלוג סוקרטס מבקש מהבחור לתאר את התכונות שהוא מחפש בחבר (זכרונות, 2.6). הם מסכימים כי החבר האידיאלי יהיה בעל תכונות חיוביות כמו מידה טובה, משמעת עצמית ואדיבות. עם זאת, סוקרטס הופך פתאום את השאלה ושואל את הצעיר כמה מהתכונות הללו הוא מגלם בעצמו. הבחור מתבייש להודות שהוא מחזיק במעטות מאוד מהן. הוא שפט אחרים לפי סטנדרט של "חבר טוב", אותו הזניח להחיל על עצמו. סוקרטס גורם לו להבין שדווקא העובדה שקל לו לתאר התנהגות שהיה משבח אצל אחרים, יכולה לשמש לו ככלל מנחה מהימן בבואו לשפוט את אופיו ומעשיו שלו. 

אם שמתם לב, יש פה בסיס של החלת כלל הזהב של אהבת לרעך כמוך, כאשר הוא נועד לשם היושרה המוסרית. לשם היציבות המוסרית. 

דוגמה נוספת היא שאדם מתלונן בפני סוקרטס שהוא רוצה שאחיו יתייחס אליו ביותר כבוד. הוא גם אומר שהוא לא יודע איך לעשות את זה. סוקרטס אומר לו שאין פה קסמים. אז סוקרטס שואל אותו מה היה עושה כדי שמישהו יזמין אותו לארוחת ערב, והבחור מודה שכמובן היה נוקט יוזמה ומזמין את אותו אדם תחילה. כך גם לגבי שמירה על רכוש או אירוח בארץ זרה; הצעיר מודה ש"ברור שעלי לעשות את אותו הדבר עבורו תחילה". סוקרטס מסכם באירוניה האופיינית לו:

"אם כך, אתה מכיר את כל כשפי הקסם המשפיעים על התנהגות אנושית, ושמרת את הידע שלך בסוד כל הזמן הזה! מדוע אתה מהסס להתחיל? האם אתה מפחד שייראה הדבר רע אם תתייחס לאחיך היטב לפני שהוא יתייחס אליך היטב?".

שמתם לב? גם פה יש כלל זהב. הוא גם מלמד אותנו להתעסק בהתנהגות שלנו קודם.

אפלטון, גם ניסח את חוק הזהב בספר החוקים שלו. זה ספר שאף אחד לא באמת קורא ולומד. גם אני לו, אבל הנה ציטוט שמבשר על כלל הזהב:

"העיקרון שלהם פשוט מאוד: אל תיגע, אם ביכולתך להימנע מכך, במה ששייך לי, ואל תסיר דבר ולו הקטן ביותר השייך לי ללא הסכמתי; ויהי רצון שאהיה שפוי בדעתי, ואעשה לאחרים כפי שהייתי רוצה שהם יעשו לי." — אפלטון, חוקים, 11.913 

זה אומר שיש פה איזושהי חוקיות שאפלטון מבקש להחיל. במידה מסוימת אל תעשה לחברך את אשר שנוא עליך או כָּל אֲשֶׁר תַּחְפְּצוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ לָכֶם בְּנֵי הָאָדָם, כֵּן תַּעֲשׂוּ לָהֶם גַּם אַתֶּם, מבקשים חוקיות בהתנהגות. כמו שלימים, (הרבה ימים), עמנואל קאנט ניסח את הצו הקטגורי שלו "עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתָהּ מַקְסִימָה [כלל פעולה], אֲשֶׁר בְּקַבְּלְךָ אוֹתָהּ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי תִּהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי." כלומר, תפעל רק על פי עקרון מנחה שהיית מסכים שכולם יפעלו ככה. 

אבל נחזור לעקרון הסוקרטי וממשיכי דרכו הסטואים. מן הסתם אצל הסטואים זה יהיה דומה יותר לכלל של הנוצרים, כי ברור שהנוצרים קיבלו את השראתם מהסטואים. מספר פרקים הזכרתי את מעגלי הדאגה של הסטואי הירוקלס. הירוקלס (Hierocles) היה פילוסוף סטואי שפעל במאה ה-2 לספירה (בתקופת הקיסר אדריאנוס). תיאוריית ה"מעגלים" (Circles of Hierocles).

הירוקלס מפורסם ביותר בזכות המודל שלו לתיאור הקשרים החברתיים של האדם. הוא הציע לדמיין שכל אדם מוקף בסדרה של מעגלים קונצנטריים (מעגלים בתוך מעגלים):

• המרכז: המחשבה והגוף של האדם עצמו.

• המעגל הראשון: המשפחה הקרובה (הורים, אחים, בן/בת זוג).

• המעגלים הבאים: דודים וקרובי משפחה, השכנים, בני העיר, בני הלאום.

• המעגל הרחוק ביותר: האנושות כולה.

התרומה הייחודית שלו: הירוקלס טען שהמטרה המוסרית שלנו היא "לצמצם" את המרחק בין המעגלים. כלומר, עלינו להשתדל להתייחס לבני המעגלים הרחוקים יותר באותה דאגה ואכפתיות שאנו חשים כלפי הקרובים אלינו ביותר (תהליך שנקרא Oikeiôsis – הפיכת המרוחק ל"משלנו"). 

אז יש ציטוט המיוחס להירוקלס (אצל סטוביאוס), שהולך כך:

"נהג בכל אדם באותו אופן שבו היית נוהג לו דמיינת שאתה הוא הוא, והוא אתה." 

היירוקלס ממשיך וממחיש נקודה זו בהתייחס למערכת היחסים בין אדון לעבד:

"שכן מי שישקול בדעתו כיצד היה מצפה שיתייחסו אליו אילו הוא היה האדון וחברו העבד, יידע לנהוג היטב במשרתו. את אותו הדבר יש לומר על הורים ביחס לילדיהם, ועל ילדים ביחס להוריהם; ובקיצור, על כל בני האדם ביחס לכולם." — היירוקלס, קטעים

לפני הירוקלס, סנקה אמר משהו דומה במכתב 47 לחברו לוקיליוס: 

"10. הקדש נא מחשבה לאדם שאתה מכנה עבדך. גם הוא כמוך מזרע נולד, כמוך נהנה מאותם בשמים, כמוך נושם, כמוך חי, כמוך ימות! כשם שאתה יכול לראות אותו בן חורין, כן הוא אותך עבד… ואז מגיע סנקה למשפט הזהב שלו זאת תמצית עצתי: נהג בשפל ממך כפי שתרצה שינהג בך נעלה ממך."

סנקה גם אומר שמשפטים כאלה לא דורשים יותר מידי הסבר. הוא אומר במכתב 94:

"מי יכחיש כי הוראות מסוימות משפיעות ביעילות גם על אנשים משוללי ניסיון? כמו האמרות האלה, קצרות מאוד אבל משקלן רב: 

• אל בהגזמה

• אין אוצר שישביע נפש רודפת בצע

• צפה מאחר מה שעשית לאחר.

אנחנו שומעים אמרות אלה וחשים כאילו היכו בנו. איש אינו מטיל בהן ספק ואינו שואל "למה?". עד כי כך האמת זוהרת גם בלי השמעת טעם". 

סנקה נותן לנו פה כלל זהב בלי שצריך להסביר אותו. כי הוא פשוט אמת שבולטת בפני עצמה. צפה מאחר מה שעשית לאחר. לטעמי החשיבות בניסוח הזה של סנקה שהוא כנראה מצטט מהיכן שהוא בלי ציון מקור, זה שהוא גם במשתמע מדבר על חוקיות ובמפורש אומר תבחן את ההתנהגות שלך קודם. 

בחיבורו "על הכעס" , מסביר סנקה שכאשר אנו כועסים על אדם אחר, אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שאנחנו מסוגלים לעשות את אותו הדבר או דבר דומה. 3.12 "אין איש אומר לעצמו: ”הדבר שאני כועס עליו, אני עשיתיו או יכול הייתי לעשותו… עלינו להתיצב במקום ההוא, אשר שם נמצא מי שאנחנו מתרעמים עליו. אבל הנה אנחנו כועסים מחסרון משפט צדק על עצמנו, ומה שהיינו רוצים לעשות מצדנו אין אנחנו יכולים לסבול מצד אחרים !" 

מעניין בעיני שהמתרגם אהרן קמינקא מעיר שהמשפט של סנקה עלינו להתיצב במקום ההוא, אשר שם נמצא מי שאנחנו מתרעמים עליו. למעשה אמר גם הלל הזקן שהזכרנו קודם: 

"הלל אומר (אבות ב, ה): ”אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו“. כלומר לא לדון את החבר עד שתהיה במקומו. 

גם בהקשר של חסדים, מן הסתם בספר שלו "על החסדים", סנקה כותב הבה ניתן בדרך שבה אנו עצמנו היינו רוצים לקבל. 

גם מרקוס אורליוס כותב במקומות רבים על היחס לאחרים. 

אבל אני רוצה להתמקד דווקא כשהוא כתב לעצמו ב 3.4 שהאדם החכם: 

"הוא אף זוכר כי כל דבר מושכל הוא לו אח ורע, וכי אמנם מטבעו של בן־אנוש לדאוג לכל האדם, אך אל לו לחבור לדעת הכול, כי אם אך ורק לדעת אלה המנהלים חייהם בהתאם לטבע. לא מש מזכרונו מהו טיבם של אלה אשר אינם חיים כך, לא בביתם ולא מחוץ לביתם, בלילה וביום, ומה טיב חבריהם המטמאים אותם. אמת, לא ישים לבו אף לשבחם של אנשים כאלה, שהרי אף לעצמם אין הם מסבים נחת".

הציטוט הזה של מרקוס עושה לנו את המעבר לנושא השני שכבר די דיברתי עליו במהלך הנושא הראשון. 

מרקוס אומר פה, שלכל בני האדם יש יכולת רציונלית. כל דבר מושכל הוא לו אח ורע. זה רציונלי שבני אדם ידאגו זה לזה. אבל החכם לא ידבוק בדעתם של כל בני האדם, אלא רק בדעתם של אלו החיים בהתאם לטבע. יש כאלה שלא חיים נכון ואנחנו לא רוצים להידמות להם. כאלה שחוטאים ומזיקים. אמת, לא ישים לבו אף לשבחם של אנשים כאלה, שהרי אף לעצמם אין הם מסבים נחת. מי שהאזין לפרק הקודם, אולי שם לב שמרקוס כותב אמת, לא ישים ליבו לאנשים כאלה כי הם מזיקים לעצמם. כשהוא כותב "אמת", זה כמו מה שדיברתי בפעם הקודמת, "ככה זה". יש אנשים כאלה. אבל הם מזיקים לעצמם. 

מרקוס עושה לנו פה את המעבר לנושא השני של העיקביות. ההתנהגות הנכונה, היא נכונה בפני עצמה ובלי קשר לתוצאה ובלי קשר לאם אחרים מעריכים אותה או לא. 

מרקוס בציטוט הזה יוצא מתוך הנחה שהאדם החכם הוא עקבי ויציב. הוא פועל נכון כי ככה צריך לפעול. 

בספרו על האדם החכם שהמתרגם אהרן קמינקא כינה אותו "על אומץ לב המשכילים", כותב סנקה 6: 

"מבלי שיפול ברוחו או שירום לבו, אלא ישאר שווה בכל חליפות המקרים ולא יראה שום דבר כנחלתו זולתי את נפשו…הלא תודה, כי האדם השלם ההוא, המשוכלל במעלות אנושיות ואלוהיות, אינו מאבד מאומה. "  

בהמשך (14), כותב סנקה, שהחכם יפעל על פי מה שנכון בדיוק כמו שתארתי שאומר מרקוס אורליוס, סנקה כותב: "הוא איננו הולך בנתיבות ההמון, כי אם כדרך הכוכבים הסובבים במסלה מתנגדת לעולם, כן הוא הולך בדרך שאינה מתאימה לדעת הרבים".

זה דומה לצו הקטגורי של קאנט, להפוך כל מעשה ופעולה לחוקיות שהיינו רוצים שכולם ינהגו כך. רק שכאן הסטואים אומרים לא משנה איך אחרים יפעלו, החכם תמיד יפעל לפי חוקיות כמו חוקיות תנועת הכוכבים. החכם ימשיך באותו מסלול, יציב ועקבי (Constans), ובשום פנים ואופן לא ישנה את הלך רוחו בשל נסיבות משתנות... שכן המצפן המכוון אותו הוא התבונה, והתבונה היא יציבה ואינה משתנה. 

שני הנושאים הללו קשורים. ואהבת לרעך כמוך, בעיני אומר להיות גם עקבי. כי לאהוב את עצמך זה לרצות לנהוג לפי מה שנכון. מה שתבוני. ואהבת לרעך כמוך מחייב עקביות בהתנהגות שלנו. באופן חיובי, אפשר לומר עשו לאחרים את מה שהייתם רוצים שהם יעשו לכם. סוקרטס אמר להתייחס לחברים באופן שונה זו סתירה מוסרית, סטנדרט כפול, ולכן חסרת הגיון. הוא אף רומז שעלינו להפגין כלפי אויבינו את אותה ההערכה. כמה דורות לאחר מכן, הסטואים לקחו את הפילוסופיה האתית שלו ופיתחו אותה לכדי שיטה מובנית יותר. זנון מייסד הסטואיות אמר חבר הוא "אני אחר". לאורך הדורות הסטואיות, הכלל נוסח בדרכים שונות עד לכדי הדוגמה של מעגלים של קרבה שאנחנו צריכים לשאוף לקרב אלינו. זה לקרב גם לתבונה, כי ואהבת לרעך כמוך. מרקוס אורליוס נתן דגש שיטתי על האתיקה של אהבת אחים. גם כאלה שעיצבנו אותו. כי נועדנו לפעול יחד כמו הידיים והרגליים, כמו השיניים התחתונות והעליונות. לכולנו יש יכולת רציונלית ואליה יש לשאוף. זה מה שמביא לקוסמופוליטיות הסטואית. אותה אחדות של המין האנושי נובעת באופן טבעי ואומרת שעלינו להחיל על אחרים את אותו סטנדרט מוסרי שאנו מחילים על עצמנו. זהו כנראה היבט אחד של מה שהתכוונו לו הסטואים כאשר תיארו את המטרה העליונה של החיים על פי הפילוסופיה שלהם בחיים בעקביות. 

זה גם הקשר למה שביקשתי מכם לחשוב איך הוא קשור לכלל הזהב, בשירו של אראטוס הסטואי:

"מזאוס נתחיל; לעולם אל נותירו ללא מילה. מלאות בזאוס הן כל הדרכים וכל כיכרות השוק של בני האדם... כי צריכים אנו לו בכל. כי גם צאצאיו אנחנו." 

אם הגעתם עד כאן והקשבתם טוב, זה אומר אתם משקיעים בעצמכם ובהתפתחותכם הרוחנית. אז אני גם מזמין אתכם לאתר שלי stoaisrael.com  דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. אתם מוזמנים לעקוב אחרי ברשתות. ואם נתתי לכם ערך, אני אשמח שתשתפו ותפיצו.

 אז עד  כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב