פרק 18 בהסכת מונגש-בטקסט: הקשר בין הרקולס לשווארמה

שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית.

תודה לבית אריאלה על אפשרות השימוש באולפן שלהם. שמי ברק קידר.

אני עוסק בייעוץ פילוסופי, לומד ומתרגל פילוסופיה סטואית.

אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, שם יש פוסטים מעניינים.

היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

לאחרונה התפרסם סיפור על בחורה שכתבה ברשתות החברתיות ביקורת שלילי על שווארמיה. בעלי המסעדה תבעו אותה על לשון הרע והיא אפילו לא התגוננה בבית משפט ולכן נפסק כנגדה לשלם 200K ש"ח.

ספר 8 פרק 9: מתוך מחשבות לעצמי " בל יוסיף איש לשמוע את גינוייך… בל תשמע אף אתה את עצמך".

להתלונן זה קל. להתלונן למעשה זה לתאר אירוע\מקרה, אדם או שיח, באופן שלילי ללא פתרון או הצעה לצעד הבא. זה דורש מעט חשיבה ואפס פעולה. רק, שהגברת מהשווארמה, גם נקטה פעולה על בסיס רגש שלילי והפיצה את תלונתה ברבים. סביר שהיה לה חשוב שכל העולם ידע כמה היא לא מרוצה ומי צריך להיענש על כך.

בין אם מדובר בלהתלונן על הגורל האכזר, על הממשלה, היקום, טכנולוגיה פגומה, Wi-Fi איטי, שירות גרוע, מנה לא טעימה במסעדה, הרשויות או הפקקים, כל אחד יכול למצוא על מה להתלונן.

אבל מתי להתלונן הועיל למישהו בטווח הארוך? אני מודה שלפרוק את התסכולים שלך יכול להרגיש משחרר לרגע, אבל האם זה אי פעם שינה את הנסיבות שלך לטובה, פתר את הבעיות שלך או גרם לך להיות מאושרת יותר? סביר שלא. אפילו להפך, הגברת מהשווארמה היתה מונעת מרגש שלילי שחזר אליה כבומרנג.

אז איך עלינו להגיב לאירועים ולאנשים המביאים אותנו להביע את התסכולים שלנו?

אחד המאפיינים של הסטואים, זה לקבל את המציאות, מבלי להתלונן או לתת למאורעות חיצוניים המעוררים רגשות להשפיע על ההחלטות שלנו. בלקבל את המציאות, אני לא מתכוון להשלים איתה בהכרח, בטח במה שנוגע לעוולות ואי צדק בעולם. אלא להבין שזו המציאות.

מי שזוכר בפרקים קודמים ציינתי את אמירתו של אפיקטטוס שכדי להיות מאושרים עלינו להפסיק לדאוג מדברים שאינם בשליטתנו. המאורע שחווינו, אינו בשליטתנו, מטבעו הוא בעבר. ולא נוכל לשנותו. קיבלתי מנה לא טעימה במסעדה, זה כבר קרה, כבר קיבלתי את המנה, טרוניה לא תטבל אותה טוב יותר. אבל נקיטת פעולה ללא רגש שלילי כן. יש לי את הבחירה בין להתלונן למלצר בטון ממורמר ואולי אקבל מנה אחרת עם דעתו של המלצר עלי בתוך המנה, או שבטון לא שיפוטי, בנועם אבקש להחליף את המנה מתוך הבנה שדברים כאלה יכולים לקרות ואם זה לא חד פעמי אוכל להציע משוב אולי אף הצעת ייעול. אם המשוב לא יתקבל, תמיד עומדת לי האפשרות לא לחזור לשם יותר. בלקבל את המציאות, הכוונה לבחון את הרשמים שמתקבלים ממנה ולבחור מה מתוכם אני מקבל ומה לא ולאחר מכן לשקול את תגובתי על בסיס המידות הטובות. לא על בסיס הרגש שמתעורר כתוצאה מרושם. יש לי עובדה ברורה, המנה לא טעימה. ניהול הרושם המתקבל הוא להישאר עם העובדה הברורה הזאת. מכאן לשיפוט יכולות להיות כמה אפשרויות. הם פשוט לא יודעים להכין אותה, יש להם לחץ ועוד אפשרויות רבות. את התגובה שלי, אני צריך לבחור (אם בכלל צריכה להיות תגובה), על בסיס השכל הישר ולא השיפוט שהגעתי אליו מעבר לעובדה שהמנה לא טעימה. הרי השיפוט הזה לא ישנה את המצב, אלא רק הפעולה שאנקוט. אבקש להחליף. אלך למסעדה אחרת וכ"ו.

בגלל זה מרקוס אורליוס מציע גם פתרון: בספר 10 פרק 3 מתוך מחשבות לעצמי:

"כל מאורע הפוקד אותך או שיכול אתה מטבעך לשאתו, או שאינך מסוגל לכך מטבעך. אם אפוא קורה אותך דבר מה שתוכל מטבעך לשאתו, אל תתמרמר, אלא שא אותו כפי טבעך. אמנם אם אינך יכול, אף אז אל תתמרמר: הן הדבר יביא לאובדנך עוד בטרם תספיק להתלונן. זכור עם זאת כי מטבעך מסוגל אתה לשאת כל דבר אשר נתון לשיפוטך, והוא שעושה הדבר נוח ונסבל, אם אך תיצור לעצמך את הרושם, כי ביצוע דבר זה הוא לטובתך או אף מחובתך. "

אז לפני הציטוט המחשנו שהפעולה שננקוט לא צריכה להיות קשורה לשיפוט הערכי שאנחנו נותנים לאירוע, אלא רק למידות הטובות, מרקוס אורליוס מוסיף לנו והוא למעשה אומר, לא להתלונן. כי הדברים שבאמת אנחנו לא יכולים לשאת אותם, הם סופניים. את כל השאר, אנחנו יכולים לשאת. אז אם אפשר לשאת אותם, למה להתלונן? זה יעזור?

אפילו אל תתלוננו לעצמכם. כי יש משהו בטרוניות בעל היזון חוזר, הן מזינות את עצמן בשליליות ומעצימות את עצמן ומייצרות תחושות ורגשות שליליים. הן אפילו פרדוקסליות, כי עצם הטרוניות מעוררות רגש שלילי שמונע מכם למצוא את הפתרון. רגש חיובי, הוא לא רק טוב, הוא גם חיובי מלשון פעיל. שלילי מלשון חיסור, לא פעיל.

תלונות וטרוניות גורמות לצער שלנו לגדול. אנחנו מתלוננים כדי לקבל הכרה באיך שאנחנו מרגישים. אבל למה שמישהו ירצה הכרה מהזולת וחיזוק לרגשות השליליים שלו? מי ששואף להיות רגוע ומאושר, צריך להפסיק להתלונן.

עדיף לחפש פתרונות. זה יכול להיות פשוט כמו להסתכל על המצב מנקודת מבט אחרת. ייתכן שיש צורך לנקוט בפעולה וכמו שאמרתי, אפשר לבקש להחליף מנה. בכל סיטואציה חדשה יכול להתעורר פחד או רתיעה, זה טבעי, הרי הופתעו או בשל כך שהייתה לנו ציפייה לתוצאה מסוימת ובמציאות קרה משהו אחר. או שהופתענו לחלוטין ממשהו לא צפוי. הסטואים מכירים בכך שרגשות מתעוררים גם אצל האדם החכם. אבל הבחירות והפעולות שננקטות הן על בסיס -4 המידות- חכמה, מתינות, צדק ואומץ. אז אם מתעורר פחד, כדאי לשאול: 'מה יותר מפחיד, לנקוט בפעולה או לחיות עם הבעיה הזו ללא הגבלת זמן?'. נקיטת פעולה עשויה להוביל לקונפליקט או אתגר, אבל זה לרוב פתיר ומעבר לאתגר מחכה הפתרון לסיטואציה שנקלענו אליה.

הבעיות שלי הן הבעיות שלי בלבד (מותר ורצוי לבקש עזרה אם צריך). אבל זה תלוי בי לפתור אותם, האחריות שלי.

לפני סיום, אתן זווית נוסף לנושא נרחיב עליה בפעם אחרת. אפיקטטוס כותב:

הוא למעשה אומר, שכל המאורעות אנו חווים, בונים אותנו. צריך לראות בהם אתגר ולמידה. אפילו הזדמנות להתאמן על האופי שלנו. האם הרקולס היה גיבור מיתולוגי אם הוא היה מתלונן על האתגרים שניצבו בפניו? למעשה כל אתגר וחוויה צריך לראות בה הכרח שהמציאות הביאה לי להתמודדות ולצמיחה מתוכם.

אני מציע לכם מְשִׁימָה:

1. אל תתלונו במשך שבוע. זה כולל תלונות במדיה החברתית, לאחרים ולעצמכם. אם אתה מתלוננים, התחילו מחדש. *ניתן לבקש עזרה.

2. שימו לב כמה טוב אתם מרגישים.

אז תודה שהאזנתם. תזכרו, אל תתלוננו, זה לא עוזר, רק מזיק. נפגש בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.