פרק 17 בהסכת מונגש-בטקסט: פרדוקס סטואי

שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית.

תודה לבית אריאלה על אפשרות השימוש באולפן שלהם. שמי ברק קידר.

אני עוסק בייעוץ פילוסופי, לומד ומתרגל פילוסופיה סטואית.

אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, שם יש פוסטים מעניינים.

היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

נתחיל הפעם ישר בציטוט מתוך השיחות של אפיקטטוס והוא הולך כך:

" בן חורין הוא האדם החי את חייו כרצונו ואינו נתון לכפיה, למעצור ולאלימות. מי שדחפיו לפעולה אינם מעוכבים, המשיג את הדברים שלהם הוא משתוקק, ואינו נקלע למצבים המאוסים עליו. וכי יש לך אדם הרוצה לחיות בטעות?

• אף אחד.

• מי האיש הרוצה לחיות כשהוא מרומה, דחוף על ידי יצריו, מעוול, חסר שליטה בעצמו, נרגן, שפל ונקלה?

• אף לא איש אחד.

• ובכן נקבל שאין אדם רשע חי את חייו כרצונו, ולפיכך אינו בן חורין. מי האיש הרוצה לחיות כשהוא שרוי בצער, בפחד, בקנאה, ברחמים, כשהוא משתוקק לדברים ואינו משיגם מואס ונקלע למצב המאוס עליו?

• בהחלט אף לא איש אחד.

• האם מוכר לך רשע חופשי מצער, מפחד, מהיקלעות למצבים השנואים עליו ומכישלון להשביע את תשוקתו?

• אף לא אחד.

• ובכן הוא אינו בן חורין. "

אפיקטטוס "השיחות" 4.1

כרגיל ציטוט מתוך אפיקטטוס מכיל כל הרבה בתוכו. אז נפרק את הציטוט וננסה לגעת בכמה שיותר, אבל בעיקר נדבר על משהו קטן שמסתתר שם שאני בטוח שרבים יופתעו שזו דעת הסטואים.

אבל לא נקדים את המאוחר.

הספר הרביעי מתוך השיחות של אפיקטטוס מתחיל ב"על החירות". מי הוא בן חורין. אז ההגדרה שנתן אפיקטטוס היא די ברורה - אדם החי את חייו כרצונו ואינו נתון לכפיה, מעצור ולאלימות. מי שמשיג את הדברים שאליהם הוא משתוקק. אבל אז הוא עובר לשאול אם יש אדם הרוצה לחיות בטעות? הסטואים בעקבות סוקרטס מניחים שאנשים לא רוצים לטעות ולכן דברים שגויים ואף רעים שהם עושים, נובעים מבורות אודות מה טוב ונכון ולא מתוך כוונה רעה. ומי רוצה לחיות כשהוא חסר שליטה בעצמו בעקבות דחף היצרים לעשות עוול ולהיות שפל? אף אחד. דהיינו מי שמשיג את הדברים שאליהם הוא משתוקק גם יכול להיות חסר שליטה בעקבות דחף יצריו. הוא לא בן חורין. ובואו נודה, אין אף אדם שלא עונה לאיש ולא כפוף לאחר או למחויבות כלשהי. עכשיו תגידו פוטין לא עונה לאיש, או הדיקטטור מצפון קוריאה. אבל תראו מה התסכול של פוטין גורם לו לעשות כאשר אוקראינה מתקרבת למערב. הוא פותח מלחמה ונוקט בפעולות לא פרופורציונליות בשל אי השגת מטרותיו. יש אפילו דיווחים שהוא נתון לפרצי זעם כשהמלחמה לא הולכת כפי שציפה והמערב מטיל עליו סנקציות משמעותיות מאוד. זה לא חירות… לא אתיימר לדעת מה מניע את האיש, אבל בטוח שהוא שבוי של הכוח הרב שצבר, שמירה על ההון הרב והאוליגרכים שטיפח סביבו. אבל נעזוב רגע את פוטין ונחזור לאפיקטטוס. מהציטוט, לא בדיוק ניתן להבין ישירות מי הוא בן חורין. שימו לב שהוא מדבר על הרשע שטועה ועושה עוול בשל אי הבנה שהוא מונע מדחפים. הוא מנסה לחיות חיי חירות, אבל משועבד לדברים חיצוניים כגון מוניטין, כוח, כסף ונכסים. ובעיקר יצרים לא מושכלים. על כן, האדם החופשי הוא החכם. זה שאין לו מה שמעכב אותו, כי הוא חי על פי הטבע ושלם עם המציאות. גם אם יהיה כלוא, שכלו אינו כלוא. גופו מעוכב, אבל לא בחירתו לפעול על פי המידות הטובות והטבע. זה נשמע כמו משהו בלתי מושג ואכן נדירים האנשים שיש להם חירות מדחפים, מהזדקקות לדברים חיצוניים, וכאשר מודעים בדיוק למה שנכון וטוב בכל עת ובכל בחירה. אבל אפשר להתאמן להגיע לשם. לא להיקשר לדברים חיצוניים, לכוח, כסף ומוניטין. הסטואים מכנים את הדברים האלה preferred indifferens באנגלית ובעברית דברים שיכולים להביא תועלת מסוימת, אבל יש לנהוג באדישות כלפיהם. איבוד שלהם לא יסב לי נזק ואני לא נקשר אליהם. הדבר היחיד שיש לי בחזקתי הוא האופי שלי, השיפוט שלי. אז רק האדם החכם הוא באמת בן חורין ואדם חכם הוא נדיר. אבל ככל שנתאמן ונהיה מודעים למה שבשליטתנו ומה לא, לדברים ששולטים בנו, כך נהיה יותר ויותר בני חורין.

בהמשך הציטוט, אפיקטטוס מבהיר שאף אחד לא רוצה לחיות בפחד, צער, רחמים והשתוקקות לדברים לא מושגים. ואין רשע שחי שחופשי מצער והשתוקקות. החכם חופשי מצער והשתוקקות אבל לא הרשע.

עכשיו נגיע למילה שמסתתרת שם בציטוט שחלק מהאנשים רואים בה משהו חיובי אבל הסטואים לא. הוא אומר: "מי האיש הרוצה לחיות כשהוא שרוי בצער, בפחד, בקנאה, ברחמים"... המילה "רחמים" נמצאת בציטוט יחד עם עוד רגשות שליליים כגון פחד וצער. בהגדרות מילוניות רחמים זה "רֶגֶשׁ הַהִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעַר הַזּוּלָת אוֹ בְּסִבְלוֹ". רוב האנשים רואים ברחמים רגש נעלה המעודד אותנו לנהוג באמפתיה לעשות טוב לזולת. אז למה למעשה הסטואים לא ראו ברחמים כמשהו חיובי? ראשית נשאל, האם יתכן מצב של רחמים על מישהו מבלי שנעזור לו? אולי אפילו נרחם על העם הסורי? או האוקראיני? הם רחוקים, רובנו לא נעשה משהו בנדון ועדיין נחוש צער. דהיינו הרחמים לא בהכרח מובילים לעידוד אמפתיה ובטח לא לפעולה חיובית. יתרה מכך, יש מחקרים שמראים שאנשים חשים יותר אמפתיה ורחמים כלפי כלבים מאשר כלפי בני אדם אחרים. הסיבה העיקרית לכך שהסטואים לא רואים ברחמים דבר חיובי טמונה בהגדרה של המילה: השתתפות בצער הזולת. זה עדיין צער שבהקצנה עלול להביא למצבים פתולוגיים. צער הוא לא רגש חיובי. הוא מבוסס על שיפוט לוקה והוא אינו מועיל. השיפוט הלוקה הוא בפער בין הציפייה לבין המציאות או בין התשוקה לבין המציאות. אני חש בצער על משהו שקרה, אבל הוא כבר קרה והצער לא מעודד פעולה חיובית, אלא שלילית. הצער מתעורר כאשר אני לא מכיר בכך שמה שארע בהכרח קרה כי זו המציאות, או הגורל או הכרחי שיקרה. אפילו מוות של קרוב. אם הוא צפוי הצער קיים אבל פחות מאשר אם הוא בהפתעה או שמדובר במוות של אדם טרם זמנו. אבל אם נכיר בכך שזה חלק מהטבע, אולי יהיה פחות צער. זה בסדר שצער מתעורר אבל האם אנחנו מנהלים את חיינו ואת בחירותינו על פיו? צער שלא מנוהל נכון הופך לדיכאון ואף לדיכאון קליני. אז למה שארצה לחוות את הצער של הזולת? אני יכול באמת להשתתף בצערו של מישהו? למה שרחמים- שהם השתתפות בצער ועל כן, רגש שלילי יובילו אותי למעשה חיובי כלפי מושא הרחמים שלי? מידת הצדק שמונעת מההבנה שחובתנו כחברים בקהילה אחת של בני אדם, לעזור. מידת החוכמה צריכה לסייע לי לשפוט נכון את המצב ולבחור איך לממש את הצדק. במתן דג, או במתן חכה. הרחמים בשל היותם רגש שלילי מעכבים את השיפוט הנכון לפיו יש לפעול.

זה לא אומר שמי שאינו מרחם הוא בעל לב של אבן. ממש לא. אין קשר בין הרגש השלילי לבין הבחירה לפעול למען הצדק והזולת. הסטואים אינם מונעים מרגשות שליליים. כגון אשמה, צער, קנאה או כעס. הסטואים מונעים ממידות טובות. נכון לעזור לזולת כי זה צודק. אפשר לעזור לאדם מבלי לרחם עליו. כולנו שווים והטבע יצר אותנו האחד למען השני. יתרה מכך ברחמים יש גם התנשאות וחוסר שוויון בין המרחם לנשוא רחמיו. כי בניגוד לחמלה שהיא ממקום של שוויון, רחמים הם ממקום שהאדם המרחם הוא במקום טוב מהאדם עליו מרחמים.

אנחנו לא צריכים לחוות רחמים על מנת לעזור לאחרים. אנחנו עוזרים לאחרים כי אנחנו זהים ובני אותה משפחה. אכפתיות לזולת זה מה שאנחנו אמורים לעשות.

יתרה מכך,

מרקוס אורליוס כתב לעצמו 8.26 "שמחתו של אדם היא עשיית הייחודי לו. ייחודי לאדם לנהוג אדיבות בזולתו, להתעלם מתנודות החושים, לאתר רשמים מהימנים, להגות בטבע העולם ובכל המתהווה באמצעותו".

מרקוס אומר שייחודי לאדם לנהוג באדיבות כלפי זולתו ויש בכך שמחה. הוא אומר להתעלם מתנודות החושים ובדיוק זו הכוונה ברגש השלילי - רחמים. בלאתר רשמים מהימנים, הכוונה היא החוכמה. היא מה שאומרת לאדם מה נכון לעשות והיא חיובית.

לסיום רק אוסיף שאמפתיה היא בדיוק אותו דבר כמו רחמים. אמפתיה היא הזדהות עם רגשות הזולת. לא צריך להזדהות עם דברים שליליים בשביל לעשות את הדבר הנכון. אפשר להבין את הזולת ולעזור לו גם בלי הרגש השלילי הנלווה ולפעמים אני לא צריך להבין את הזולת בשביל לעזור לו.

תודה שהאזנתם, . נשתמע בפרק הבא. אם ירצה הגורל. היו בטוב