שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית.
תודה לבית אריאלה על אפשרות השימוש באולפן שלהם. שמי ברק קידר.
אני עוסק בייעוץ פילוסופי, לומד ומתרגל פילוסופיה סטואית.
אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, שם יש פוסטים מעניינים.
היום אלווה אתכם לתוך חוכמה שאולי תסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
היום תרגול פשוט, אבל מאוד משמעותי. גם הפעם הקדמה קטנה…
כולנו עסוקים מאוד. משפחה, ילדים, סידורים, עבודה, לעיתים כושר גופני. מלאי מחויבויות ואחריות.
זה היה נכון תמיד בכל תקופה. תמיד היו לאנשים סדרי עדיפויות. סנקה דבר על כך שאנחנו מארגנים את חיינו באופן כל כך דחוס ועמוס, שאנחנו לא שמים לב איך הם חולפים ובוודאי שאנחנו לא משאירים מקום להרהור עצמי או בחינה עצמית כדי לשפר את עצמנו. הוא אמר שזה תעדוף שגוי והשווה את זה כאילו אלכסנדר מוקדון פנה לכל ארץ שכבש ונתן להם לבחור אילו שטחים הוא יוכל לקחת, כך בתעדוף לא נכון, אתם משאירים את הדברים החשובים באמת להחלטה או השפעה של אחרים, או של הסביבה. הוא אמר שבתעדוף שלנו, פילוסופיה צריכה להיות ראשונה, אח"כ כל השאר בסדרי העדיפויות. אני מניח שיהיו שיסתייגו או יתנגדו לאמירה הזאת. "הילדים שלי באים קודם" יש שיאמרו. "יש לי מחויבויות בעבודה, אני אחראי". בוודאי שיש לכם אחריות והמשפחה קודמת. אבל מי שבינינו שהקשיב להנחיות לפני טיסה, שם לב שמנחים אותנו בעת טיסה עם ילדים, לשים לעצמנו את מסכת החמצן שיורדת מהתקרה, לפני שנעזור לילדים, אנחנו לא יכולים לעזור להם אם לנו אין חמצן. אנחנו חוטאים לאחריות שלנו אם אנחנו נותנים לילדים שלנו פחות ממה שאנחנו יכולים, כך גם במחויבויות אחרות. כך או כך, ההצעה למקם את הפילוסופיה ראשונה, זה בחשיבה. בהתבוננות עצמית ושיפור עצמי. גם מרקוס אורליוס נאבק בזה. היו לו מיליון דברים לעשות בתור קיסר של אימפריה. הייתה לו כמות עצומה של אנשים שהתחרו על תשומת הלב שלו. הוא ניסה להזכיר לעצמו שהפילוסופיה היא בעצם העבודה האמיתית שלו וכל השאר היה ברקע. הוא השווה את זה לאמו הביולוגית לעומת לאם מאמצת- אתה אוהב את שתיהן כמובן, אבל לאחת מהן יש מקום מיוחד בלב.
אז היום, בסוף היום המקסים הזה, קחו דקה לשאול את עצמכם מה אתם מעדיפים. האם פילוסופיה ולימוד ושיפור עצמי נמצאים במקום הראשון? או שזה מקבל רק את שאריות תשומת הלב שלכם? האם אתה מכתיב זמן לעבודה עמוקה והרהור? או שהלו"ז העמוס שלך מחליט אם יש לך זמן נוסף? מהי אהבתך האמיתית? מה את הכי מעריכה?
הפילוסופיה לא יכולה להיות בגרבג' טיים.
סטואיות נועדה להיות תרגול ושגרה. זו לא פילוסופיה שאתה קורא פעם אחת ומבין אותה בצורה קסומה ברמת הנפש. לא, זה עיסוק לכל החיים הדורש חריצות וחזרות וריכוז. (פייר האדו קרא לזה אימון רוחני- ממש כמו התעמלות רוחנית).
אפיקטטוס היה עבד ואח"כ מורה מאוד מבוקש. מרקוס אורליוס היה קיסר עסוק בהגנה על הגבולות מפני העמים הגרמאניים ובמקביל ניהול אימפריה. סנקה היה פוליטיקאי ומחזאי. שלושת האנשים השונים מאוד הללו ניהלו חיים שונים בתכלית. אבל נראה היה שיש להם הרגל אחד משותף: כתיבה יומן. מעבר להתבוננות וחשיבה - הסטואים נהגו לעסוק באימון יומי בכתיבה שאינה באה על חשבון סדר היום, היא בתחילת יום או סוף יום או גם וגם.
אפיקטטוס הפציר בתלמידיו לרשום מיום ליום שהכתיבה הזו, היא הדרך שבה הם "צריכים לממש את עצמם".
הזמן המועדף על סנקה לכתוב יומן היה בערבים. כשירדה החשיכה ואשתו נרדמה, כך הוא כתב לחברו: "אני בוחן את כל היום שלי וחוזר על מה שעשיתי ואמרתי, לא מסתיר מעצמי כלום, לא פוסח על שום דבר". אחר כך היה הולך לישון, מגלה ש"השינה שבאה בעקבות הבחינה העצמית הזו" הייתה מתוקה במיוחד. ומרקוס אורליוס, הוא היה הכותב המופלא ביותר, ואנחנו ברי מזל שהתרגול שלו שרד, ואוגד לספר "מחשבות לעצמי" או "הרהורים".
בסטואיות אמנות הכתיבה ביומן היא יותר מאיזה יומן פשוט. התרגול היומיומי הזה הוא הפילוסופיה. באמצעות הכתיבה, מתכוננים ליום הבא. מהרהרים על היום שחלף. הכתיבה עוזרת לנו לזכור את החוכמה שלמדנו מהסביבה שלנו, מהקריאה שלנו, מההתנסויות שלנו. לא מספיק פשוט לשמוע את השיעורים האלה פעם אחת, או אפילו לחוות אותם פעם אחת. במקום זאת, מתרגלים אותם שוב ושוב, הופכים אותם בראש, והכי חשוב, רושמים אותם ומרגישים אותם זורמים לכם בין האצבעות תוך כדי. לכתיבה יש תכונה מיוחדת שהיא מוציאה מכם משהו שלא הייתם מוציאים בדרך שונה. זה כאילו יש לכם כלי מיוחד להוצאת האמת מתוככם.
על פי העקרונות הבודהיסטיים, "מוח הקוף" הוא מונח המתייחס לחוסר מנוחה או בלבול. ... זה גם החלק במוח שלך שגורם לדעתך להיות מוסחת בקלות, אז אם אתה רוצה לעשות משהו בחיים, האתגר שלך יהיה לכבות את מוח הקוף או למקד אותו.
רישום ביומן כולא את מחשבות הקוף שלך לתוך דף ועוזר להבין מה קורה בתוכנו.
קשה להבחין בתהליך שמתחולל בתוך הגוף והנפש שלנו.
המוח הוא האיבר היחיד שעוזר לנו לחשוב ומה שקורה בתוכו, לא מובן לנו. כדי לתת למוח לראות מה יש בו, אנחנו צריכים לתת לו השתקפות של עצמו. כך שהשכל החושב הוא הכישרון היחיד שלנו שיכול לבחון את עצמו.
"היומן שלך פועל כמראה לנפש."
אתה יכול לרשום כל מחשבה שעולה בתוך המוח, כדי שהשכל יוכל לראות את עצמו ולהעריך איך הוא מגיב.
מעקב אחר דפוסי החשיבה והתייחסות ראויה להם, יכולים לעזור לך לשלוט בחשיבה באופן המתאים לבריאותך הנפשית ולתגובתך למציאות שלך.
אשתף אתכם ב 2 טכניקות לכתיבה ששאלו הסטואים מפיתגורס.
הראשונה:
בכל יום בבוקר לתכנן את היום - אני מזכיר את הציטוט ממרקוס אורליוס שכתב לעצמו בדיוק מאותה סיבה:
"עם שחר אמור לעצמך: יקרו בדרכי עסקן, כפוי טובה, גאוותן, נוכל, איש זדון ושונא שכניו. כל התכונות הללו ניכרות באלה האנשים על שום בורותם בענייני הטוב והרע. אך אני, אחר שהגיתי והבינותי כי טבעו של הטוב הוא היפה וטבעו של הרע — המכוער… הנה לא יוכל איש מהם לפגוע בי"
הטכניקה השניה:
בערב לא לישון עד שעוברים בראש על אירועי היום 3 פעמים ולשאול 3 שאלות:
1. מה עשיתי טוב
2. מה עשיתי לא טוב. לא לשפוט עצמך אלא בידידות עם עצמך- מתוך מקום של מודעות ושיפור- לא שיפוטיות.
3. מה יכולתי לעשות אחרת או שונה.
חשוב מאוד להתחיל קודם כל בטוב. בהכרח להתחיל בטוב.
אם רוצים אפשר להוסיף עוד כמה:
ותתחילו במה שבשליטה שלכם:
שקול מהי המחשבה הכי טובה שהייתה לך.
מה המשפט הכי טוב שאמרת?
מהי הפעילות הכי טובה שעשית?
אח"כ באלה שלא בשליטה שלכם:
מה הייתה הרמה הרגשית שלך?
איזה סיטואציה נתקעת בהרגשה רעה עם עצמך ואחרים?
שאלות אלה אם תחשוב במדויק במשך 30 דקות מדי יום לפני שאתה מסיים את היום שלך יכול לשרת אותך היטב. אתם יכולים להוסיף.
Comments