top of page

פרק 14 בהסכת מונגש-בטקסט: על אומץ לב החכמים




שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- פילוסופיה מעשית מבוססת על הפילוסופיה הסטואית.

תודה לבית אריאלה על אפשרות השימוש באולפן שלהם. שמי ברק קידר.

אני עוסק בייעוץ פילוסופי, לומד ומתרגל פילוסופיה סטואית.

אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com וכן לדף הפייסבוק של אומנות החיים-פילוסופיה מעשית, שם יש פוסטים מעניינים.

היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

הפעם נפתח דווקא בשיר קצר, של האחת והיחידה לאה גולדברג שהולך כך:


"הדרך יפה עד מאוד - אמר הנער.

הדרך קשה עד מאוד - אמר העלם.

הדרך ארוכה עד מאוד - אמר הגבר.

ישב הזקן לנוח בצד הדרך.

צובעה השקיעה שיבתו בפז ואודם,

הדשא מבהיק לרגליו בטל הערב,

ציפור אחרונה של יום מעליו מזמרת:

-התזכור מה יפתה, מה קשתה, מה ארכה הדרך? "


הפרק היום הוא על האדם החכם והדרך שלו. השיר מדבר על הדרך ועל החיים. תסלחו לי שאני לוקח את השיר היפה הזה לכיוון של האתיקה.

נחזור אליו לאחר הציטוט מתוך סנקה במאמרו "על אומץ לב החכמים", בו הוא מדבר על האדם החכם והתמודדותו עם העולם. התרגום שיש בידי הוא ישן מאוד ובהתאם גם השפה. שינוי אחד קטן אך מהותי עשיתי בשל רוח הזמן. המתרגם אהרן קמינקא השתמש במילה "משכיל" כתרגום ל sapiens בלטינית. הוא מסביר כי המילים חכם וחכמה היו מובנות לידיעות טכניות מסוימות. הוא מסביר שהכוונה של הסטואים היא קרובה יותר לצדיק המתרומם בשכלו הזך על כל הבלי העולם. אני בחרתי לחזור לתרגום "חכם", כי היום משכיל הוא בעל משמעות יותר אקדמית.

אז סנקה כתב את המאמר כדי לברר את רעיון החכם אצל הסטואים. שהשכל הזך פודה את האדם מכל צרה ומרוממו על כל הפגעים, ולכן כפי האמת לא תאונה שום רעה וכלימה לאיש החכם.

סנקה כותב כך: "הסטואים הולכים בדרך הגברים אינם שמים לב שתהיה הדרך נעימה להולכים בעקבותם, כי אם שתמהר להוציא אותנו ככל האפשר ולהוביל אותנו לראש הפסגה, למקום מרומם כל כך, שלא יגיעו אליו חצי המקרים, ופגעי הזמן לא ימשלו בו. 'אבל תלולה ומלאה חתחתים הדרך, אשר בה נלך אחריהם!' - למה תתמה? הכי בדרך המישור מגיעים למקום גבוה? - אף על פי כן אינה תלולה וגזורה כל כך, כמו שחושבים. אמנם בהתחלה יש בה אבנים וסלעי נגף והיא נראית כחסרת נתיבה, כמו שבכלל לצופה מרחוק הדברים נראים כמדולדלים ומלכדים בערבוביה. המרחק מטעה את עין הצופה. כשמתקרבים אחרי כן מכירים, כי מה שלפי טעות העין היה נראה כגוש אחד, נפתח לאטו, ומה שנראה מרחוק זקוף כהר תלול, נהפך למסלול אשר קל ללכת בו".

בהמשך כותב סנקה כי "לא יוכל העוול לפגום במה שהוא קניין החכם בעצמו, כי זה כלול בצדקתו ושלוותו מפחד - לא יוכל עוול להעשות בו כלל".

סנקה אומר למעשה שצריך להסתכל על הדרך ולא להסתכל על החכם כמשהו לא מושג כמו הר שנראה לצופה מרחוק תלול ומלא תלאות ללא נתיב. הוא אומר שהדרך אמנם מאתגרת אבל לא כמו שהיא נראית למרחוק. יש מכשולים בדרך וחלק מהעניין זה לעבור אותם. אבל מרגע שאדם בפסגה של שכלו ואימונו, שום עוול לא יכול להעשות לו.

סנקה כותב על המלך המטורף שרצה להחשיך את היום בחיצים ולאסור את הים באזיקים. הכוונה היא לאתרכסס שנלחם ביוונים. מי שראה את הסרט 300, לאונידס המלך הספרטני עונה שהם ילחמו בצל לטענת המלך הפרסי שיחשיך את היום בחציו. סנקה כותב על כך, כי אף אחד מהחיצים לא הגיע לשמש. ואם השליך כבלים לים, אף אחד מהם לא אסר את נפטון אל הים. כך בדיוק כל נסיון לעשות עוול לחכם נועד לכשלון. דוגמא יותר עדכנית, היא מהסרט עם דנזל וושינגטון על רובן קרטר- הוריקן. יש שיר נפלא של בוב דילן עליו. או גברת שרה השכנה בגרסה של להקת משינה. השיר הוריקן והסרט מבוססים על סיפורו האמיתי של המתאגרף שנכלא על לא עוול בכפו. בסרט מתואר הוריקן קרטר כאומר שהם יכולים לכלוא את גופו אך לא את שכלו ונפשו. אני מביא את הדוגמה הזאת כדי שלא יתקבל הרושם שהחכם שעליו מדברים הסטואים, הוא סוג של גיבור על. אלא אדם שהחכמה נותנת לו שלוות נפש. התרחשויות מבחוץ לא משפיעות על שלוות הנפש שבפנים. כולנו בני אדם ואף אחד לא נמצא על פסגת ההר, אבל ככל שנתפס למעלה, פחות ופחות עולות ופגעים ייגעו בנו ויותר שלווה תהיה לנו.


נחזור ללאה גולדברג.

הנער אומר שהדרך יפה, כי הוא מתפעל מיופי המציאות כילד מבלי להכיר את עוולות העולם. הנער כבר מתחיל להבין את הקשיים והגבר אומר שהדרך ארוכה. אבל הזקן שנמשל לחכם נח, הוא עשה כבר את הדרך. השקיעה צובעת את שיערו בפז ואודם. הוא נהנה מזמרת הציפור והדשא. אתם מכירים את הזקנים שאומרים, מה כבר יקרה לי, אני זקן?

הפילוסוף האהוב עלי סיינפלד מתאר את הנהיגה של הזקנים בפלורידה. הוא מתאר את הקשישים שנוהגים לאט ויושבים נמוך, האיתות נשאר פעיל מאז שיצאו מהבית. ביציאה לאחור מהחניה הם לא מסתכלים בכלל ואומרים, i am old and i am backing out אני שרדתי, בואו נראה אם אתם יכולים גם.

הסטואים כן אומרים להנות מהדרך ולראות את יופייה. לאה גולדברג מתארת רק את הזקן שנהנה מהשקיעה, הדשא והציפור ששואלת אם הוא זוכר את היופי, את הקשיים ואת אורך הדרך. הסטואים אומרים שאם לא תופר שלוות הנפש, אפילו שהדרך ארוכה ומלאת מהמורות, האדם המתקדם יהנה מהדרך.


אז תודה שהאזנתם. תודה לבית אריאלה. בפרק הבא נדון בציטוט נוסף ונדון בתרגול נוסף.




19 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page