שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
כל אדם חווה אירועים בדרך אינדיבידואלית, אישית. כל אחד מאיתנו חווה דברים שרק הוא או היא חוו. אבל את אותו אירוע חוו גם אחרים לאורך ההיסטוריה. רק כאשר הוא קורה לנו, הוא מעורר בנו רגש ויכול לטלטל אותנו. קטן כגדול. כי כל אירוע שאנחנו חווים, קורה לבני אדם שחיים בזמן שקורה האירוע.
כולנו יודעים שיש אנשים שזכו בלוטו. אבל רק מי שזכה יודע איך זה מרגיש. אנחנו יכולים לדמיין איך זה מרגיש אבל לא נדע אלא אם נזכה.
אני צופה בטלוויזיה בתוכנית טריוויה "המרדף". פעמים רבות מתמודדים שם אומרים, זה אחרת כשאתה עונה על שאלות כשאתה יושב בנוחות הספה שלך בסלון וצופה בטלוויזיה מאשר אתה עומד בזמן אמת במבחן. אני מניח שכולנו אומרים לעצמנו שבטח נתרגש אם נעמוד בסיטואציה הזאת. אבל רק מי שעבר אותה יודע באמת איך זה מרגיש.
אבל בכל זאת, יש לנו דעה על מה שקורה לאחרים. יש לנו שיפוט. לפעמים השיפוט הזה מהצד יכול ללמד אותנו משהו. גם על עצמנו.
אני אסביר, לכל אחד ואחת מאיתנו, יש דעה. לכל אחד ואחת מאיתנו, יש רצונות והעדפות. כל אחד ואחת מאיתנו שופט את המציאות על פי ערכים שאנחנו נותנים לאירועים חיצוניים לנו. בגלל שמה שקורה לאחרים לא קורה לנו באותו רגע, אנחנו לא חווים את אותו אירוע באופן רגשי. אז אנחנו אומרים לעצמנו או למי שחווה את האירוע, שסך הכל זה משהו שיכול לקרות. השיפוט שלנו נקי מערך חיובי או שלילי לאירוע. אני לא מתכוון לאם אני חושב שזה טוב או רע שזה קרה, אלא שזה לא מטלטל אותנו, אלא את האחרים שזה קורה להם כי הם נתנו לאירוע תיוג של טוב או רע ביחס אליהם. החוויה השלילית או החיובית היא שיפוט שנותן מי שחווה את האירוע. האם זה טוב או רע לי. זה השיפוט האישי שנותן כל אחד לאירוע. מתוך האגו האישי.
מרקוס אורליוס כתב לעצמו:
12(22) "כל הדברים דמיון, ומקורו ממך נובע (בתרגום של ארואטי - "הכל כפי שיפוטך ושיפוט זה נמצא בשליטתך.. ָהֵסר בכל שעה שתחפוץ את הדמיון מקרבך, וכעובר באוניה לסלע בים, המוֵצא מנוחה מזעף הגלים, כן תגיע בשלווה אל החוף.".
אם אנחנו בוחנים את השיפוט שלנו על האירוע, אנחנו יכולים להגיע לכדי שלווה.
התרגיל שאני מציע לכם היום, הוא סוג של "מבט מעל" שיעזור לנו לתקן את השיפוט שלנו על האירועים שאנחנו חווים כי נסתכל עליהם לא רק מתוך האגו של האם זה טוב לי או רע לי. זה מבט מעל, כיוון שהתרגיל דורש מאיתנו, התבוננות על המציאות שלא רק ביחס אלינו. התרגול מבוסס על המדריך של אפיקטטוס. הוא כותב כך:
"המדריך" 26
"אפשר ללמוד את רצונו של הטבע מתוך הדברים שביחס אליהם איננו שונים זה מזה. למשל, כאשר משרתו של אחר שובר ספל שתייה, התגובה הרגילה והמיידית היא "זה אחד מהדברים שעשויים לקרות". דע, אם כן, שכאשר גם משרתך שלך ישבור ספל שתייה, עליך לנהוג באופן שהיית נוהג במקרה של האחר. העבֵר ויַחס תפיסה זו גם לדברים החשובים יותר. ילדו או אשתו של אחר הלכו לעולמם? אין אדם אשר לא יאמר: "זו דרכם של בני אנוש." אולם כאשר ילדו של האדם עצמו הלך לעולמו, מיד יקונן: "אבוי, אומלל אני." אך עלינו לזכור כיצד אנו מרגישים כלפי אחרים בשומענו אותו הדבר".
"המבט מעל" פה, מצריך ממני לצאת רגע מהאגו של עצמי, מה אני רוצה ומה אני מעריך או לא מעריך, ולראות מה טבעי ומה לא. חשוב לציין שהסטואים אומרים לחיות על פי הטבע, הכוונה היא ל-2 ההיבטים הנכונים לבני אדם. היותינו חיה חברתית ובעלת יכולת חשיבה רציונלית. שזו ההסתכלות שמציע לנו התרגיל הזה. לבחון אירועים וחוויות באופן רציונלי.
אז אפיקטטוס מציע לנו לראות דרך נוספת לבחון מה נכון או לא נכון על פי הטבע. 2 אנשים יכולים לראות את אותו אירוע בדרך שונה. זה רק בגלל הסתכלות צרה יותר. אם כוס נשברה אצל חבר, אנחנו נתרגש פחות מאשר אם תשבר אצלנו. כי זה לא טוב או רע מבחינתי. זה טוב או רע מבחינת החבר. אבל למה? אם אנחנו נגיד לחבר, "לא נורא, זו רק כוס", למה לא להגיד את זה לעצמנו? כי אנחנו גם מצפים ממי שקרוב אלינו ואנחנו גם רואים את הכוס כרכוש שלנו שאם ישבר זה רע לנו. אבל אנחנו לא אומרים לעצמנו שאין לנו שליטה על הכוס או על הקרובים שלנו, אלא רק על הציפיות שלנו והשיפוט שלנו. כמו שנגיד לחבר, "לא נורא זה רק כוס", כך אנחנו יכולים להגיד לעצמנו הכוס לא באמת בשליטה שלי אז אני לא צריך לתת לה ערך חיובי מקושר לאושר ולשלוות הנפש שלי. בני משפחתי או חברים שלי, הם לא בשליטה שלי, אז נכון שביקשתי מהם להיזהר, אבל זו רק כוס, אז אני אקשר את שלוות הנפש שלי רק למה שבשליטה שלי.
החלק היותר קשה מגיע עם מה שכותב אפיקטטוס על לכתם של יקרים לנו. הוא לא אומר לנו לא להתאבל. הוא אומר שאנחנו יכולים ללמוד כל חיינו שזה דבר טבעי שיכול לקרות. אולי זה מגיע בהפתעה או באירוע מצמרר שלא ציפינו שיקרה. אבל עדיין חייהם של קרובינו ושלנו לצורך העניין, אינם בשליטה שלנו. אז השלוות נפש שלי תישאר לא מחוברת לדברים חיצוניים.
התרגיל שמציע אפיקטטוס, הוא מבט מעל של מה שהגיוני שיקרה לבני אדם. להסתכל מלמעלה על האירועים שקורים לאנשים ואנחנו לא מזועזעים רגשית מהאירועים הללו ולהניח שזה טבעי שזה יקרה. טבעי שיקרה, כי זה אכן קרה. כשאני אומר מזועזעים, הכוונה גם למה שהוא לכאורה שלילי וגם מה שהוא לכאורה חיובי. כי גם התאהבות היא התרגשות שחווה אדם כתוצאה מגורם חיצוני לו. אנחנו צריכים בכל מה שאנחנו רואים, שומעים או עדים לו, להניח שזה משהו שיכול לקרות. משהו שיכול לקרות גם לנו. אם זה יכול לקרות, זה טבעי שזה יקרה. אז אם נכין את עצמנו כאשר אנחנו לא מזועזעים בעצמנו מהאירוע, כי הוא מתרחש אצל אחרים, אז אנחנו צריכים להיות מוכנים שזה יקרה גם לנו וננהג באותה שלוות נפש שנהגנו כשזה קרה לאחרים. חשוב לציין שלא מדובר באדישות. הסטואים לא אומרים לאדם אבל להיות אדיש, או לאדם מאוהב להיות אדיש. הם אומרים ששלוות הנפש לא צריכה להיות מופרעת כתוצאה מאירועים. זה לא אותו הדבר כמו אדישות. זה לא אומר שלא אכפת לי אם אני לא מתרגש בחוסר שליטה.
סנקה כתב בספרו "על מנוחת הנפש":
"לא יאונה לחכם דבר כנגד מחשבתו". לא יקרה לחכם שום דבר שהוא לא חשב עליו. זו בדיוק הכוונה. החכם לא חושב שמשהו לא יקרה לו. הציטוט המלא אומר:
"זהו הטעם למה שאנחנו אומרים, כי לא יאונה לחכם דבר כנגד מחשבתו. לא שאנחנו מציגים אותו מחוץ למקרים המתרחשים לבני־אדם, כי אם מחוץ לטעויותיהם; ולא שהכל נעשה לו כרצונו, כי אם כפי מחשבתו הקודמת. הן הוא חשב לכתחילה, שיוכלו להמצא מכשולים בפני עשתונותיו. מן ההכרח הוא, כי הצער על שנכזבו מאוויי נפשנו, לא ידכא אותנו כל־כך, אם מראש לא בטחנו במאויים אלה שיצליחו. "
דברים מטלטלים קורים גם לחכם. אבל הוא הניח שזה יכול לקרות לו. הוא הניח מראש שדברים שליליים יכולים לקרות לו. הוא הניח מראש שמה שהוא רוצה להשיג לא יצליח.
לזה התכוון אפיקטטוס, הטבע מתגלה לנו שאירועים שהתרחשו כבר אצל אחרים ואנחנו לא ייחסנו להם אז ערך של זה טוב לי או רע לי. אנחנו רק צריכים לפקוח עיניים, להניח שזה עלול לקרות לנו ואנחנו צריכים לקבל אותם באופן שנגיד לאחרים איך נכון לקבל את הדברים. כאילו אנחנו מסתכלים מהצד. גם על האירועים שלנו.
אז התרגיל הזה מתחלק ל-2.
החלק הראשון, על כל דבר שאתם עדים לו, תחשבו שזה יכול לקרות גם לכם.
החלק השני, מה שאכן קורה לכם, אל תגידו לעצמכם זה קרה לי, זה טוב לי או רע לי. אלא תגידו זה קרה נקודה. תגידו לעצמכם אם זה היה קורה למישהו אחר, מה הייתי אומר לו?
אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.
Commentaires