ציור של ז'אק-לואי דויד - מותו של סוקרטס
שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים. מי שמעוניין, הפודקאסט גם מופיע כולו ביוטיוב- לא מצולם כמובן, אלא פודקאסט אבל מי שנוח לו בפורמט של יוטיוב, מוזמן.
לפני כמה שנים, הייתי עם משפחתי בבריכת שיחה. ישבנו על המדשאה ולא רחוק מאיתנו היו 2 משפחות קרובות יחסית אחת לשניה. בשלב מסוים החל ויכוח בין המשפחות, כנראה על המקום בדשא. הויכוח התלהט לרמה שיכולה היתה לפרנס את כתר פלסטיק כיצרנית הנשק האולטימטיבית בקרבות בריכה. היו מספר אנשים שניסו להפריד בין הניצים.אני ומשפחתי התרחקנו. אבל אני נשארתי קרוב יחסית. בשלב מסוים אחד הגברים, הרים מוט ברזל במטרה להכות איתו את היריב האכזר. כשהוא היה סמוך אלי אמרתי לו: "ברגע זה הרסת לעצמך את החיים". האיש הסתכל עלי והוריד את המוט ברזל. אני זוכר שחשבתי לעצמי, שאני חייב לגרום לו להבין שלא לטובתו ההתנהגות בה הוא בוחר.
היום כשאני עוסק יותר בפילוסופיה סטואית, אני יודע להגיד, שזה עקרון סוקרטי, להשכין שלום בין אנשים. יש לזה ערך אישי וחברתי. הפרק היום יעסוק בהיבט הזה שלקחו הסטואים מסוקרטס. אבל באופן לא טריוויאלי, צריך להתחיל דווקא במאפיינים של סוקרטס ואסביר אח"כ למה זה חשוב. סוקרטס תואר כאדם מכוער. אפשר לראות גם את הפסלים של דמותו שניתן להסיק מהם שאכן לא היה מודל ליופי. אבל בניגוד למאפיינים חיצוניים שלו, הוא בלט ביופי רוחו. יש כמה מקורות על סוקרטס ועולה מהם שהיה אינטליגנטי, בעל חוש הומור והיה אדם מלא חן.
יש אנקדוטה על איש בשם זופירוס שהיה מומחה בניתוח אופי לפי מאפיינים פיזיים ובעיקר תווי הפנים שפגש את סוקרטס. ליד תלמידיו של סוקרטס אמר שמבנה הגוף ומראה פניו של סוקרטס מעידים על טמטום, על פיגור ועל משיכה יתירה לנשים. תלמידיו של סוקרטס צחקו.
אבל אז סוקרטס אמר: "אל תצחקו חביבי, כי אכן נאלצתי לעמול קשה עד שהצלחתי להתגבר באמצעות הפילוסופיה על נטיותי הרעות ולהתעלות על טבעי". את הציטוט הזה מביא קיקרו.
סוקרטס היה ידוע בצלילות מחשבתו ועל הרצון העז שלו לשלוט ברוחו. ככה שגם כאשר העליבו אותו בויכוחים הוא לא היה מתרגש. הוא דאג לגופו ולרוחו.
אבל אולי התכונה הכי רלוונטית אלינו היום ואולי גם בין החשובות ככלל, היא ההתאמה בין הפילוסופיה שהנחתה אותו לאורח חייו. לא היה אצל סוקרטס אחד פה ואחד בלב. הוא פעל כפי שהאמין מתוך מוסר. זה מצריך עמידה בפני אירועים חיצוניים שלא ישפיעו על האופי המוסרי שלו ועמידה בפני השקר. הגעה אל האמת, היא אבן היסוד בתפיסה הסוקרטית. הפילוסופיה מתחילה ב"דע את עצמך". זה כולל את מה מניע אותי, מי אני כאדם ומה זה אומר להיות אדם מוסרי.
קנה מידה כפול סותר את החתירה לאמת ולמידות טובות. סוקרטס התנגד לשימוש במוסר כפול. אדם צריך להתנהג בעצמו כמו שהוא מצפה מהזולת להתנהג. כסנופון תלמידו של סוקרטס נותן דוגמא כזאת. הוא מספר על אדם שהכה את העבד שלו. סוקרטס היה עד לאירוע ושאל את האיש למה הוא מתנהג ככה. האיש ענה שהוא מכה את העבד כי הוא גרגרן, כסיל, עצלן ורודף בצע. סוקרטס שאל את האיש "אם כך, האם שאלת פעם את עצמך, מי ראוי יותר למלקות, אתה או המשרת?".
הסיפור הזה ממחיש את הגישה הסוקרטית והסטואית בהתאם, שאדם חייב לנהוג לפי מידות טובות בלי קשר להתנהגות הזולת ולהמחיש במעשים את הפילוסופיה.
היה חשוב לסוקרטס עקרון הידידות והאדיבות. זה נכון גם לחברים וגם לאלה שלא תמיד ראויים לאדיבות.
סוקרטס היה אדם בעל שלוות רוח. שזו נקודה שמדגישה מדוע הפך להיות מופת ואדם לחיקוי. הוא הגיע לכך בזכות הפילוסופיה ולא בזכות נטיות טבעיות. הוא נהג בחוש הומור כחלק מההיבט הזה של לקבל דברים בשלווה, גם נוכח גזר דין מוות שהוטל עליו. התלמיד שלו אפולודורוס שהעריץ את סוקרטס, התוודה שכואב לו שסוקרטס נידון למוות על לא עוול בכפו. התשובה של סוקרטס היתה: "ואתה, אפולודורוס חביבי, היית מעדיף שאמות בצדק?" (לפי כסנופון).
החן שהקרין סוקרטס וההתנהגות בהתאם לפילוסופיה שהנחתה אותו, גרמו לסובבים אותו ובראשם תלמידיו הרבים לחקות את ההתנהגות שלו. ולא בכדי, לאחר מותו הוקמו אסכולות פילוסופיות רבות ע"י תלמידיו ממשיכי דרכו. הוא היווה דוגמא איך צריך להגיע אל הטוב והיפה. אל האמת. אל האופי השואף לטוב ומקרין את יופיו.
יש שהרחיקו לכת וטענו שיש לו כוח מאגי ורק לשהות במחיצתו גורם לאנשים להתנהג באופן ראוי. עצם הנוכחות שלו השפיעה על התלמידים שלו ולא רק הפילוסופיה.
על פי תלמידו כסנופון, העונג העילאי על פי סוקרטס זה להגיע למודעות ע"י שיפור עצמי ורכישת ידידים אשר בזכותו ויחד איתו, נעשים טובים יותר. סוקרטס היה תמיד בוחן את המידות הטובות של עצמו ושל הסובבים אותו. ככה חותרים אל המידות הטובות.
ההשפעה הסוקרטית היא ערך בפני עצמו. ואני לא מתכוון רק להשפעה שלו על התרבות האנושית, אלא דווקא לעניין טריוויאלי יותר, השפעה מיידית על הסובבים. סוקרטס השתדל להיות משכין שלום בין אנשים. זה עקרון קצת טריקי. לא כל אדם יכול להיות משכין שלום. או מגשר בין אנשים. צריך להיות אדם ראוי לכך. כזה שנוהג כמו שסוקרטס נהג מתוך אמונה בדרכו וחיפוש אחר האמת. אדם שמייעץ לאחרים חייב להיות כזה שיודע על מה הוא מדבר והיה מוכן להיות בצד המקבל את העצה ולהיות בצד שפועל על פי העצה. דוגמה שוב מקסנופון על האופי של סוקרטס כמשכין שלום מתבטאת בסיפור על איש בשם אריסטרכוס. הוא פנה לסוקרטס לבקש עצה שהוא לא יכול לפרנס את אחיותיו, אחייניותיו ועוד קרובות משפחה. האפוטרופסים של הנשים הללו ברחו מאתונה בעת שלטון 30 הטירנים.
סוקרטס נתן לו עצה ללוות כסף, ולקנות בו אריגים. לתת לנשים לתפור בגדים ולמכור את הבגדים וכך יוכל לפרנס אותן ולהחזיר את ההלוואה. ככה בבית ישכון השקט שוב.
לאחר זמן מה חזר אריסטרכוס לסוקרטס וסיפר לו שהכל עובד נפלא, אבל עכשיו כל הנשים טוענות שהוא טפיל כי הן עובדות והוא לא.
סוקרטס ייעץ לו לספר להן את האגדה שהתרחשה בתקופה בה בע"ח יכלו לדבר בשפת בני האדם. מסופר שפנתה הכבשה בטענה לרועה שהוא מאכיל את עצמו ואת הכלב אבל מהכבשים הוא מצפה לאכול עשב לבד בעוד שהן מספקות לו צמר, חלב ובשר. והכלב לא יכול לעשות את הדברים הללו. . .
שמע הכלב את השיחה ואמר שאילולא היה שומר ומגן עליהן מפני זאבים וגנבים, הן לא היו יכולות לרעות בשלווה. אז הכבשים העריכו את הכלב ולא התלוננו יותר. המליץ סוקרטס לחברו להגיד לנשים שבתור אפוטרופוס שלהן הוא מאפשר להן לחיות ולעבוד בשמחה ושלווה.
הסיפור הזה ממחיש את הגישה הסוקרטית לחפש לראות את האמת גם מעבר לראייה הצרה שלנו וגם ממחיש את הגישה הסוקרטית לייצר מציאות ללא מחלוקות. הסטואים אימצו את הגישה הזאת גם מההיבט של לבחון את ההתנהגות שלנו קודם. לא לחפש את פגם באחרים. כי לא בטוח שאנחנו מכירים ויודעים מה קורה אצל הזולת.
סוקרטס האמין באותה דרך גם בחיי המשפחה. גם בין בני הבית צריך לשאוף לאידיאל של השכנת שלום. סיפרתי בפרקים קודמים על אשתו של סוקרטס שהיתה ידועה כאישה קשה. קסנטיפה היתה אתגר לסוקרטס. היו להם שלושה בנים. אחד מהם לאמפרוקלס כעס על אמא שלו שצועקת עליו כל הזמן.
סוקרטס הזכיר לבחור שאמא שלו מסורה ודואגת לו. אבל לאמפרוקלס טען שגם אם כל המעשים שלה יהיו טובים, אי אפשר לסבול אותה כי הצעקות שלה צורמות.
סוקרטס שאל את בנו אם הוא חושב שאמא שלו מתכוונת לעשות לו רע. לאמפרוקלס ענה שלא.
סוקרטס המליץ לבן שלו, להוכיח לאמא שלו שהוא סבלני כלפיה וממושמע. ובכלל הוא הציע לו עצה חכמה מאוד. הוא אמר לו להתייחס אליה כמו שהוא מתייחס לאלה שהוא רוצה שיהיו ידידים שלו, או אחרים שהוא רוצה למצוא חן בעיניהם.
סוקרטס לא קיבל יחס לא ראוי של ילדים להוריהם או חוסר כבוד. מעל לכך לדעתי עומדת העצה לבחון את ההתנהגות שלך ולא של אחרים.
הוא נותן עצה להתייחס אל האמא כאילו אתה רוצה למצוא חן בעיניה כמו שאתה מבקש לנהוג בידידים. כי לפעמים אנחנו נוהגים באנשים קרובים אלינו באופן שונה. אנחנו מתייחסים אליהם כמובן מאליו. כאילו הם בכל מקרה יהיו שם אז אנחנו לא צריכים לנהוג בהם באדיבות וחן.
סוקרטס חשב שידידות היא חשובה במערכות יחסים עם אנשים. כמה מאיתנו באמת מתייחסים לבני משפחה כידידים?
סוקרטס טען שכל אחד מאיתנו צריך לבחון מה הערך שלו עבור ידידים. אנחנו צריכים כל הזמן לשאול את עצמנו, מה אנחנו נותנים ולהשתדל להגדיל את הערך שלנו כל הזמן.
ידידות היא לא תועלתנית. היא מבוססת על הערך הפנימי של כל אחד מאיתנו. סוקרטס ראה בפילוסופיה כהשתדלות רוחנית ליחסי ידידות בין בני אדם. זה התפקיד של הפילוסופיה והפילוסוף. וכמו שאמרנו הוא נהג כפי שהטיף. ידידות היא הבסיס לשיתוף פעולה בין אנשים. הוא גם קרה לתלמידים שלו "ידידים".
הסטואים הושפעו רבות מהתפיסה הסוקרטית בכמה היבטים. בעיקרון של "דע את עצמך". החיפוש אחר האמת. המידות הטובות כטוב העליון. הרע הוא בורות. עקרון האדיבות והידידות גם כן. מעבר לתפיסה הפילוסופית, סוקרטס היווה גם השראה כדמות מופת בהתנהגותו. שזה גם תרגול רוחני סטואי, ללמוד מדמויות מופת לקבל מהם השראה.
אפיקטטוס למשל מתאר את סוקרטס במקומות רבים בספרי השיחות.
נראה שאת סוקרטס ואת דיוגנס הציני, מתאר אפיקטטוס הכי הרבה. הם דמויות המופת שכנראה שאף לחקות, את סוקרטס במיוחד. בין היתר כי הוא מופת של שילוב בין הדוגמה הפילוסופית והמעשה. הוא האב טיפוס של החכם הסטואי. והציטוט שלנו היום שממחיש את זה, הוא מספר השיחות ה-4 של אפיקטטוס (5. 1-2):
"איש המעלה אינו רב עם איש, וכמיטב יכולתו הוא מונע מאחרים מדברי מריבה. דוגמה לכך, ולמידות טובות אחרות, אנו מוצאים בסיפור חייו של סוקרטס, שלא רק הוא עצמו נמנע מדברי מריבה בכל הזדמנות, אלא שהתאמץ למנוע מאחרים… לפי שסוקרטס נשאר איתן באמונתו, כי אין איש יכול לשלוט בעיקרון המנחה של זולתו, ולכן הוא לא רצה בשום דבר שאינו שלו לחלוטין. ופירוש הדבר מהו? שלא לפתות אחרים לנהוג בהתאם לטבע, אלא בעת שהם עושים מעשיהם לפי ראות עיניהם, על כל פנים הוא נמצא, ויתמיד להימצא, בהתאם לטבע, ויעשה את מעשיו בדרכו שלו כך, שגם הם ינהגו לפי הטבע. כי זאת היא התכלית העומדת לעולם לפני עיניו של אדם המעלה."
נסביר.
ראשית, אדם המעלה, החכם אינו רב. הוא גם משתדל למנוע מאחרים לריב. הדרך שסוקרטס עשה זאת על פי אפיקטטוס, היא בגישה שלו. בדרך שבה התנהל. לא בהטפה מה נכון לעשות. הרי סוקרטס תמיד טען שהוא לא יודע כלום. בכל שיח אפלטוני בו סוקרטס מנהל דיון עם מישהו, הוא רק שואל אותו שאלות ובד"כ על המושגים הספציפיים שבדיון כדי להגיע לכאורה לאמת. אני אומר לכאורה כי לרוב בדיאלוגים הללו מגיעים לאפוריה - אי ידיעה. הבנה שאנחנו לא באמת יודעים.
האופי בעל חוש הומור, אדיב וחינני של סוקרטס, עורר אנשים לחשוב. ההתנהגות שלו בידידות, גרמה לאנשים להיות מושפעים ממנו. 550 שנה אחרי סוקרטס מרקוס אורליוס משתמש באותה שיטה.
הוא כותב לעצמו "מחשבות לעצמי" ספר 8 (4+5):
"4) הם ימשיכו לעשות את אותם דברים, אפילו יתפוצץ לבבך.
5) ראשית, אל תהיה טרוד. הן הכל תואם את טבע העולם… הזכר לעצמך כי עליך להיות אדם טוב, ומה דורש טבעו של אדם. עשה זאת ללא היסוס ואמור את שבעיניך צודק מכול, ובלבד שתנהג באדיבות, בצניעות ובכנות".
בספר 9 (42): "..."הלא כעין סם־נגד לבוּרות נתן לנו את האדיבות…"
בספר 11 הוא כותב: "טובו של אדם, תמימותו ואדיבותו ניכרים בעיניו ואינם חבויים." וזו בדיוק הגישה הסוקרטית. האדיבות ניכרת אם היא כנה. היא משפיעה. הוא כותב את זה מפורש בספר 11 "האדיבות היא בלתי מנוצחת, אם אמיתית היא ואינה לגלגנית או מעושׂה. הן מה יעולל לך החצוף שבחצופים, אם תנהג עמו אדיבות לאורך כל הדרך וכן, בהינתן ההזדמנות, תוכיחנו בעדינות ותשנה דרכיו בנחת ובנועם…".
אפיקטטוס גם מתאר איך לנהוג באחרים באופן שיעזור לנו להשכין שלום. חשוב לי להגיד שהמטרה פה היא להשכין שלום בליבו של אדם קודם. כי אם אדם פועל נכון על פי הפילוסופיה הסטואית, הוא לא יריב עם אחר. אז המטרה הסוקרטית כפי שעוד רגע נצטט איך אפיקטטוס מתאר אותה, היא להביא את האדם להבנה שהוא צריך לבדוק את עצמו ולהגיע לחקר האמת. אם אדם לא משוכנע בצדקת דרכו באופן נחוש מתוך אגו, הוא לא יתווכח על מה שהוא לא בטוח בו.
הוא צריך את השלווה מבפנים קודם. היא תגיע מההבנה שהוא או היא עושים את הדבר הנכון ופועלים נכון. אפיקטטוס אומר בספר השני של ספרי השיחות (פרק-12), שאם אנחנו מנהלים דיון עם מישהו שאי אפשר לשכנע אותו כי הוא עיקש בדרכו, אנחנו לא צריכים להגיד "אדם זה בור הוא, ואי אפשר לעשות איתו כלום". "כי לא כך נוהג מורה דרך" אומר אפיקטטוס. "כשהוא מוצא אדם תועה בדרך, הוא מביאו לדרך הנכונה ואינו עוזבו לנפשו תוך דברי צחוק וגידופים".
אפיקטטוס אומר שאנחנו צריכים להראות לו את האמת. אם לא הצלחנו, אנחנו אחראים. ואז הוא אומר "הבה נראה כיצד היה נוהג סוקרטס. הוא היה מכריח את המתדיין אתו להיות עדו ולא היה זקוק לשום עד אחר… כי הוא הצליח להבהיר כל כך את המסקנות הנובעות מן המושגים עד שכל אחד הכיר את הסתירות ונטש את המערכה.".
אפיקטטוס, אומר שהדיון עם אדם צריך להיות באופן ידידותי ולהבין יחד איתו מה הדרך נכונה. לבחון את דרכו של האדם, להביא אותו לבחון את המסקנות שלו, את המושגים שלו כדי להבין מה האמת האמיתית. זו שלא רק כפי שכל אחד רואה אותה. תתפלאו כמה פעמים אתם מדברים עם אדם ומשתמשים במושגים מסוימים והאדם שמולכם לא מבין את המושג באותו אופן שאתם מבינים אותו. פעמים רבות, אפילו לא תעלו על הפער. יש מקרים שזה יגרום למחלוקת בלי שתדעו שזה חלק מהעניין. הפער הזה בהבנה של מושגים מופשטים. סוקרטס עושה לאדם שמתדיין איתו, את תרגיל המבט מעל שהסטואים משתמשים בו הרבה. לבחון מנקודת מבט אחרת, להסתכל מעין הציפור על הדברים. הוא גורם לאדם לבחון אם ההבנה שלו נכונה. אם נצליח לעשות את זה, האדם שנשוחח איתו, יסתלק מן הסתירה כי שנוהג אפיקטטוס לומר. אדם כזה לא ימשיך במריבה. אם נראה לו נכון את הדרך.
אפיקטטוס גם מתאר בספר 3 (23) את הדרך הסוקרטית "...כי למעשה הסגנון להטפת מוסר מהו? היכולת להוכיח ליחיד או לציבור את ים הסתירות בו שקעו, ושהם נותנים את דעתם על כל מיני עניינים לבד מאלה, שאותם הם רוצים באמת. כי הרי הם רוצים את הדברים המביאים את האדם לחיים של אושר, אבל הם מבקשים אותם לא במקום הנכון. … אין לך דבר שיגביר את השפעת הסגנון המיוחד להטפת מוסר מאשר אמונת המאזינים שהמרצה זקוק להם". יש זיקת גומלין בין המאזין למשמיע. בין מורה לתלמיד. הרי המורה הוא לא מורה בלי תלמיד. מרצה בלי קהל הוא לא מרצה. אז אם אני מנסה להיות מורה דרך לאדם תועה בדרך וטועה בתפיסתו, אני צריך לראות את שנינו ביחסים בהם גם אני זקוק לו. או לה. אז אומר אפיקטטוס, אנחנו צריכים להראות לאדם את הדרך הנכונה, את הסתירות. כי כל אדם רוצה להיות מאושר, אבל לעיתים אנשים מבולבלים ומחפשים את האושר במקום הלא נכון. זאת הסיבה שאנשים רבים. כי הם חושבים בטעות שמשהו טוב להם למרות שהוא לא. למרות שהם מצויים בסתירה ומה שהם מבקשים זה לא מה שיביא להם את האושר ולא ההתנהגות הנכונה.
קרב טריטוריה על פיסת דשא בבריכת שחיה, זה לא מה שיעשה אדם מאושר. זה גם מה שגרם לאיש להוריד את המוט ברזל. ההבנה שהמעשה שלו, לא לטובתו. גם העובדה שהייתי אדם נייטרלי בסכסוך שלא אמר את הדברים מתוך עוינות או מתקפה עליו, גרמה לו לחשוב שאכן המעשה שלו, לא לטובתו והוא בחר בדרך אחרת.
שוב אפיקטטוס מרבה לתאר את אופיו של סוקרטס, שכאמור מבוסס על תפיסה שהביאה אותו להשיג כזה אופי. בספר השיחות 2 (12), הוא אומר: "הסגולה הראשונה במעלה בסוקרטס, והיא האופיינית לו ביותר, שמעולם לא התרגז בוויכוח, מעולם לא הוציא מפיו דבר גידוף או עלבון כלפי איש, ונשא בסבלנות דברי גידוף כלפיו, והיה שם קץ למריבות."
ההתייחסות פה היא גם לויכוח בעצמו וגם אם בין אחרים. אם אי אפשר להעליב אותו ואני בוחר לא להעליב וכך גם לא אתרגז ולא ארגיז, אני למעשה שם קץ למריבות.
סוקרטס ראה כחובה שלו לעסוק בחינוך בני עמו. לשפר את מידותיהם. את ההתנהגות שלהם. אפיקטטוס גם את זה מתאר בספר 3 (1): "כלום סקרן אתה סוקרטס, ובחשן במידה כה רבה, ומה אכפת לך מה אנו עושים?
-כיצד את סח? הלא קרוב אתה לי ובן עירי, ואינך שומר את נפשך, ובך מוצאת המדינה אזרח רע, ובני משפחתך קרוב רע, ושכניך שכן רע. עונה סוקרטס.
-ואתה, מי ומה הינך? וכאן מעשה נועז להשיב: 'אני הוא האיש שהוטל עליו להתעניין במעשי בני האדם'."
יש לנו השפעה על הסביבה שלנו. ההשפעה שלנו צריכה להיות טובה. אנחנו צריכים לשאוף לכך על ידי תיקון עצמנו ועל ידי השפעה חיובית על אחרים. אומנם לא נהיה סוקרטס אבל אפיקטטוס אומר בספר "המדריך" (51): "...באופן זה הגיע סוקרטס לשלמות — בכל העניינים הוא ניתב את תשומת לבו להיגיון ולא לאף דבר אחר. ואתה, אפילו אם עדיין אינך סוקרטס, עליך לחיות לפחות כמי שרוצה להיות סוקרטס".
אז עד כאן להפעם. אני מאחל לכם שלום ושלווה. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.
Comments