Personification of virtue (Ἀρετή) in Celsus Library in Ephesos, Turkey
שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים. מי שמעוניין, הפודקאסט גם מופיע כולו ביוטיוב- לא מצולם כמובן, אלא פודקאסט אבל מי שנוח לו בפורמט של יוטיוב, מוזמן.
הפרק היום נועד לבחון האם אנחנו אנשים טובים או לא.
מרקוס אורליוס כותב לעצמו בספר ה-10 של מחשבות לעצמי:
"32) בל תהא לאיש אחיזה באמת באומרו עליך, כי אינך ישר או כי אינך אדם טוב; לא כי, אלא יהיו דבריו שקר וכזב, כל החושב דבר מעין זה עליך. העניין כולו נמצא בשליטתך; הן מי מונע את היותך אדם טוב וישר? ובלבד שתחליט, כי לא תוסיף לחיות, אלא אם כן תהיה אדם שכזה; הן אף ההִגיון מתכחש לאדם שאין זה טיבו."
מרקוס כותב לעצמו, תהיה אדם טוב. שלאף אחד לא תהיה הצדקה להגיד עליך שאתה לא טוב וישר. זה אמנם לא משנה מה יגידו משנה שלא הצדקה להגיד. זה בשליטה שלנו להיות אנשים טובים. ההגיון לא יקבל שאדם הוא טוב, אם הוא לא כזה.
את הנקודה הזאת נבחן היום. המטרה היא לקחת מהדוגמה של הפרק היום ולבחון האם אנחנו אנשים טובים או לא. ויותר חשוב מכך, לקחת מהפרק היום ולהתחיל להיות אנשים טובים. הדוגמה היא על מישהו שמאז שהייתי נער, אהבתי את האמנות שלו. רובה בכל אופן.
צפיתי בכל המופע המביך של רוג'ר ווטרס אצל פירס מורגן. כולנו מיהרנו להצביע על הכחשת השואה שהאיש נגוע בה. אבל יש נקודה יותר הזויה בעיני שהאיש אמר. נגיע לזה.
עקבתי אחר הקריירה שלו במשך שנים בתור חובב פינק פלויד. לא רק בהיבט המוזיקלי, גם הקשבתי לדעותיו. הרי הוא הביע את דעתו גם בשיריו. למשל, האלבום האחרון של פינק פלויד עם רוג'ר ווטרס נקרא the final cut. זה האלבום שיצא לאחר אלבום ה"חומה". האלבום the final cut כבר היה אלבום סולו למעשה. שאר חברי הלהקה כמעט לא היו רלוונטיים באלבום. למעשה הקלידן ריצ'רד רייט עליו השלום, פוטר ע"י ווטרס. אח"כ רייט חזר יחד עם שאר חברי הלהקה בלי ווטרס והסכסוך הפך למתוקשר ומכוער.
יש שיר באלבום הזה שהוא משנת 1983 שנקרא:
"Get Your Filthy Hands Off My Desert". שזה משחק מילים קטן. אסביר עוד רגע. השיר מביע
תסכול פוליטי וסרקזם: המילים מבטאות תסכול וכעס כלפי התערבות זרה. הדובר בשיר מסתייג מהתערבות של מדינות זרות בענייניהם של אחרים. הכותרת עצמה היא דרישה סרקסטית לכבוד וריבונות.
הוא הולך כך:
Oi, get your filthy hands off my desert!"
"What 'e say?"
Brezhnev took Afghanistan.
Begin took Beirut.
Galtieri took the Union Jack.
And Maggie, over lunch one day,
Took a cruiser with all hands.
Apparently, to make him give it back
זה כל השיר והוא עם התייחסויות היסטוריות: השיר מתייחס לדמויות ואירועים פוליטיים ספציפיים:
ברז'נייב כבש את אפגניסטן: מתייחס לפלישה הסובייטית לאפגניסטן.
בגין לקח את ביירות: רומז למעורבותה של ישראל במלחמת האזרחים בלבנון והפלישה ללבנון.
גלטיירי לקח את היוניון ג'ק: משקף את מלחמת פוקלנד.
השורה על מגי, בארוחת צהריים יום אחד: מבקר את החלטתה של בריטניה להיכנס למלחמת פוקלנד נגד ארגנטינה.
יש בשיר גם קונוטציות אירוניות וזה משחק המילים בשם: הכותרת משחקת עם המילים "קינוח" ו "מדבר". get your filthy hands off my desert - עם S אחת זה מדבר עם 2 "S" זה קינוח. הוא מדגיש את הטריוויאליות של מחלוקות טריטוריאליות ואת השפעת המלחמה על חיי אדם.
במהותו, השיר משמש כפרשנות רבת עוצמה לפעולות פוליטיות, מלחמה והשלכות של סכסוכים גלובליים.
בתקופה ההיא, רוג'ר ווטרס הגדיר את עצמו פציפיסט.
הוא אדם אינטליגנטי ואין לי ספק שבעיני עצמו הוא חושב שהוא אדם טוב. הוא מוסרי. הוא פעיל למען הטוב. ככה הוא רואה את עצמו. לא צריך לפרש את זה מדבריו, הוא אומר שהוא חושב ככה.
ממש בתחילת הראיון לפירס מורגן, מספר ווטרס שבגיל 13 אמא שלו אמרה לו: "תקרא, תקרא, תקרא". כשהוא "שאל מה אח"כ אמא". היא ענתה לו, "תעשה את הדבר הנכון". אם היה קורא את מרקוס אורליוס שגם אמר תעשה את הדבר הנכון. הוא היה מבין שמה שהוא חושב כ"דבר הנכון", הוא לא.
אח"כ שואל אותו פירס מורגן, האם הוא לא חושב שהדעה שלו על הדבר הנכון, לא בהכרח הוא הדבר הנכון. ווטרס עונה שהוא לא יודע הכל. אז מורגן שואל אותו, "אז יכול להיות שאתה טועה". אז מתחילים לצאת החוצה השדים של ווטרס והוא מאשים את פירס מורגן בהכשלה. כמו שכתב הפילוסוף הרקליטוס "אופיו של אדם הוא הגורל שלו". ביוונית עתיקה, המילה שמשתמש הרקליטוס היא למעשה אופיו של אדם הוא השד שלו. מורגן מתעקש, האם ווטרס לא מניח שיכול להיות שהדעה שלו שגויה. ווטרס עונה יפה שהוא מבסס את הדעה שלו על מגילת זכויות האדם של האו"ם. הדעה שלו מבוססת על דברים אוניברסליים.
הוא מדגיש שוב ושוב את עניין זכויות האדם וששני הצדדים צריכים להיות בעלי זכויות שוות. אבל אז, לאחר שהוא מעומת עם דבריו שלו, מגיע החלק היותר הזוי בראיון שהוא נתן לפירס מורגן.
בשונה מ ווטרס של 1983, היום הוא אומר למעשה שהפתרון לסכסוך הישראלי - פלסטיני, הוא מדינה אחת בשם פלסטין ושהיהודים יחזרו לאירופה וארה"ב. מי שירצה להישאר מוזמן. אבל הציונות צריכה להגיד, "נכשלנו", לבקש סליחה ולפרק את עצמה. לא בדיוק פציפיסטי, כי אם הוא היה חושב על זה, ויכול להיות שהוא כן חשב על זה, היישום של מה שהוא מציע, זה מלחמה, אם הציונות לא תגיד את מה שהוא מציע. זה גם לא הולם את הגישה של וולטרס עצמו מ 1983 מהשיר.
אני לא בטוח שמימי נתקלתי בצביעות ובורות כל כך עמוקים. רוג'ר ווטרס מאמץ נרטיבים שקריים ומסרב לראות את האמת גם שההוכחות הם נגד עיניו. "הבנאליות של הרוע", חוזרת ובגדול.
כמו שהסבירה חנה ארנדט את המושג בראיון האחרון שנתנה : "יש משהו ממש שערורייתי בטיפשות הזו. ... אייכמן היה אינטליגנטי לחלוטין, אבל מבחינה זו הייתה לו סוג כזה של טיפשות [dummheit = חוסר הגיון]. הטיפשות הזו הייתה כה מקוממת. ולזה בעצם התכוונתי בבנאליות"
יש אנשים שמפרידים את המעשים שלהם מהערך העצמי שלהם. כלומר הם מסוגלים לעשות מעשים נוראיים מתוך מחשבה שהם אנשים טובים. הזהות שלהם (בעיני עצמם כמובן), נשמרת לא משנה מה המעשים שלהם. כי מבחינתם הם עושים מעשה נכון.
היבט נוסף של הבעיה, היא איך לגרום לאנשים לעשות דברים נוראיים מבלי שהם יחשבו שיש בזה משהו לא בסדר. זו הייתה הדילמה של היינריך הימלר.
בתור ראש ה-SS הוא היה צריך למצוא דרך בה קציניו יעשו מעשים נוראיים ביהודים מבלי שיפגעו בעצמם מהמעשים שהם עושים. בכל זאת יש מחיר נפשי למי שאינו פסיכופט ולא מפריד את הרגש שלו או מכבה אותו לחלוטין.
הימלר לחלוטין ראה את העניין כעבודה שמישהו צריך לעשות.
גם חנה ארנדט מתארת איך יכלו הנאצים לבצע כאלה מעשים נוראיים. רובם היו מודעים היטב לכך שהם עושים דברים שהביאו להשפלה, סבל ומוות לקורבנותיהם. הדרך לצאת מהמצוקה הזו הייתה שבמקום להגיד "איזה דברים נוראיים שעשיתי לאנשים!" הם היו אומרים "באיזה דברים נוראיים הייתי צריך לצפות במילוי חובותיי, כמה המשימה הכבידה על כתפי!".
כך הם הצליחו להפוך את ההיגיון הנכון של לא לעשות עוול. להתגבר גם על רגשות כמו רחמים, סימפטיה ואמפטיה לקורבנות. כך גם ווטרס מצליח באותה נשימה לקרוא לשוויון זכויות אוניברסלי ולקרוא לשלילת זכויות של הציונים.
היתה להימלר גם בעיה נוספת. איך הקצינים שלו יוכלו להישאר לכאורה "אנושיים" בחייהם ולא יפגעו מהמעשים שהם עצמם ביצעו. לכאורה, הם יוכלו להישאר מכובדים וראויים לשם קצין גרמני. התשובה שמצא הימלר, היתה בהגווה גיטה. ספר השירה, המקודש להודים. (הימלר תמיד החזיק בכיסו מהדורה כרוכה בעור של הספר). שם האל קרישנה, אומר לגיבור האפוס ארג'ונה לפעול בריחוק פנימי; לא להיות מעורב לגמרי.
אבל זה שקר. זו הונאה עצמית לחשוב שניתן לשמור על כבוד האדם בביצוע פעולות נוראיות. זו גם הונאה עצמית לחשוב שאם אדם ישר מבצע מעשה כזה כחובה, הדבר מקנה לו הוד טראגי-אתי. כמו שחושב רוג'ר ווטרס.
אבל מה אם ריחוק רגשי כזה אפשרי? מה אם אנשים אכן יבצעו מעשים איומים כחלק מהעבודה שלהם בעודם בעלי יכולת לאהוב, להיות הורים טובים וחברים קרובים? כפי שאמרה ארנדט, העובדה שהם מסוגלים לשמור על כל נורמליות בזמן ביצוע מעשים כאלה היא האישור האולטימטיבי לקלקול מוסרי.
הסטואים קוראים לזה בורות. לא רק במובן של העדר ידע. אלא העדר חוכמה. אדם יכול להיות אינטליגנטי ובעל ידע, אבל חסר חוכמה.
רוג'ר ווטרס הוא כזה. כי החוכמה לא היתה מתירה לאדם שמחזיק בה, לבקש לשלול זכויות ממישהו כמו שמציע ווטרס. החוכמה גם היתה מונעת ממנו להגיע לסתירה בדבריו. היא היתה מונעת ממנו להיות מוזן משקרים שהוא חוזר עליהם ועיוור לאמת שהוא לא רוצה לראות.
חלק מהצביעות שלו, מתבטאת בכך שהוא טוען שמנסים לבטל אותו. הוא טוען ללובי ישראלי, לובי מלחמה- ממש קונספירטיבי ואולי זה נושא לפרק בפני עצמו על קונספירציות. אבל הוא מתבכיין ומתקרבן שמנסים לבטל אותו בעוד שכבר שנים הוא מתקשר לאמנים ומנסה לשכנע אותם לא להופיע בישראל. הוא תומך ב-BDS.
זה ממש שם בשם: BDS (ראשי תיבות של: Boycott, Divestment and Sanctions - חרם, מניעת השקעות, ועיצומים; קרי: בי-די-אס) שזה קמפיין בינלאומי הקורא להפעיל לחץ על ישראל באמצעות חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי.
הסיבה שאני מציין את זה כי זו כבר לא רק דעה. האיש הוא פעיל. הוא כבר נוקט בפעולה. פעולה של ביטול וחרם. זה מביא אותנו לשאלה האם זה נכון לבטל ולהחרים?
זו בכלל שאלה גדולה האם אומן שנוהג בצורה נוראית, זה בסדר להמשיך לצרוך את האמנות שלו או שלה. אז אני לא מחרים. מאמין בשיח ולא בחרם ואני מפריד בין האומן לאמנות. אני כן מבין את אלה בארץ שלא הסכימו להשמיע את וגנר, כי בכל זאת היו פה ניצולי שואה שצרובה היתה להם המוזיקה שלו במחנות. אבל אני לא מחרים אמנות בגלל האומן. אחרת נצטרך להחרים את כולם. כמובן שאפשר לעשות הבחנות בין אמנים שנהגו בחייהם באופן לא מוסרי בעליל לבין כאלה שמעבירים מסר פוליטי שאני לא מסכים איתו. אבל בטח כאלה שאני לא מסכים איתם, לא אחרים. הרי זה חופש הביטוי, לא?
אני כן מפריד בין מעשים וכוונות של אדם מהאמנות שלו.
אבל החלק החשוב פה הפרק הזה, הוא מה תקחו לעצמכם. וזה החלק של המעשים והכוונות. זה גם מה שיגדיר אם אתם אנשים טובים או לא.
תחום פעולה בסטואיות עוסק באינטראקציה עם אנשים אחרים, ולכן הוא קשור ללמידה ואימון של האתיקה הסטואית. אני מדגיש את הלמידה והאימון, כי זה מה שעושה את ההבדל אם אני אדם בעל ידע ואינטיליגנטי, אבל עדיין לא חכם או כן מתקדם לקראת חוכמה. זה החלק של האימון שלי באתיקה.
תחום הפעולה אומר שיש לנו חובות. בעיקר: (1) לוודא שאנחנו פועלים בשירות המין האנושי כולו; (2) שאנחנו מבצעים את הפעולות שלנו, עלינו לזכור שלחלקן יש חשיבות רבה יותר, ולכן עדיפות על אחרות; ו-(3) עלינו לאהוב את כל בני האדם, מכיוון שאנו חברים באותו קוסמופוליס, חולקים בלוגוס. את אותה תבונה שנגזרת מאותו חוק טבע.
כמו שמרקוס אורליוס כתב לעצמו בספר 9 :
"(31) שוויון נפש כלפי כל המתרחש בשל סיבה חיצונית; מידת צדק בכל המעשים פרי יוזמתך שלך; כלומר, מניע ופעולה שסופם להיטיב עם הכלל, הואיל ודבר זה טבעי הוא לך.".
במילים אחרות, יכולת ההיגיון שלנו היא שמאפשרת לנו להבין שלחיות "לפי הטבע", כמו שאומרים הסטואים, פירושו להשתמש בתבונה עצמה כדי להועיל לחברה בכללותה. זו המשמעות של היותנו בעלי יכולת רציונלית ובעלי חיים חברתיים. הרציונליות שלנו מלמדת אותנו איך לשתף פעולה עם אחרים. שזה כבר הסבר ראשון למה אדון ווטרס טועה כשהוא מציע לקחת זכויות מעם אחד ולהעבירן לעם אחר. זה לא שיתוף פעולה זה לא רציונלי ותבוני. זה גם מייצר עוד מאבק ותסכול. לא חכם.
אז מה היא פעולה ראויה שהסטואים רואים בה חובה שלנו? פעולות שמטרתן שיפור הרווחה הכללית.
ברגע שכל אחד מאיתנו מתחיל לקבל ההיגיון בגיל צעיר יחסית נגיד מהיותינו בני נוער, אנחנו יכולים להבין ולנהוג מעבר לשימור העצמי ולהבין ששאר בני האדם הם בדיוק כמונו, ושאנחנו נצליח יותר במכלול חברתי משגשג. זה מתחיל בכוונות שלנו. שהן לחלוטין בשליטה שלנו. בניגוד למשל, לבריאות, כסף, מוניטין ומעשים של אחרים. או עבר ועתיד. שימו לב שהכוונות שלנו לפעולה בשליטה שלנו, אבל לא התוצאה. לכן אנחנו צריכים לפעול בערבון מוגבל בכל מה שאנחנו עושים. אולי הכוונות שלנו יצליחו ואולי לא. יש משתנים רבים שפועלים שיכולים לגרום למעשים שלנו להצליח או להיכשל והם לא בשליטתנו. סנקה חוזר על הרעיון הזה מספר פעמים. למשל בספר "על המרגוע" הוא כותב "אני רוצה לעשות כך וכך, כל עוד לא יקרה שום דבר שעלול להוות מכשול בפני הפעולה שלי. ... אני אשוט על פני האוקיינוס, אם שום דבר לא ימנע ממני.".
אל תטעו שלפעול "בערבון מוגבל" מחליש אתכם. הדעה הרווחת היא שאם אנחנו לא הולכים עד הסוף להשיג את מה שאנחנו רוצים, אנחנו מוותרים או חלשים. אם לא הולכים על ניצחון מוחלט, אנחנו מפסידים.
כוונות סטואיות אינן רק "כוונות טובות". הסטואים מתכוונים לא רק שנגיד לעצמנו שהכוונות שלנו טובות, אלא ש נהיה עם "כוונה לעשות טוב", ויש לפעול על פיהן במרץ ונחישות. יש הבדל. הכוונה שלנו צריכה להיות לעשיית טוב פעיל. זה אחר לגמרי מאשר להגיד "הכוונה שלי היתה טובה". עם רק כוונות טובות אפשר לשבת בבית. כשיש כוונה לעשות טוב, צריך לעשות. להיות פעילים. זה מלמד שגם אם אני לא חושב באופן תוצאתי ומתמקד בכוונה שלי, אני מתמקד גם בעשייה. בפעילות הטובה שאני עושה. אני פשוט לא מחבר את האושר שלי לתוצאה. או את הערך שאני נותן לדברים.
"הערבון מוגבל" לא נועד לספק לנו תירוץ לחוסר מעש (או פעולה חלשה וותרנית), אלא כהכרה שייתכן שליקום יש תוכניות אחרות, ושיש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות בחלק הקטן שלנו במעורבות ברשת הסיבות והתוצאות ביקום. אבל - באופן מכריע - אם הכוונה באמת טובה, באופן פרדוקסלי, החכם מצליח גם אם הוא נכשל. זה נוסך המון שלווה לדעת לחבר את האושר שלנו לכך שאנחנו פועלים נכון, לא משנה מה התוצאה. כל הגישה הזו לאתיקה לא יכולה להיות רחוקה יותר מהגישה הנפוצה ביותר היום של תוצאתיות. רוב האנשים היום חושבים שאם לא השגת את התוצאה, נכשלת ולא משנה מה היתה הכוונה שלך. שזה גם תורם למעשים לא מוסריים. כי חלק מהאנשים, כמובן לא כולם, פועלים מתוך הנחה שהם חייבים להצליח במטרה ששמו לעצמם ופעמים רבות, זה על חשבון דברים אחרים. לכן חשיבה תוצאתית, תורמת מאוד לחוסר מוסריות.
נקודה נוספת. אחת הגישות המהותיות בסטואיות, היא אדיבות ונדיבות. סנקה כתב ספר ארוך בשם "על החסדים". אם אתמצת רגע, הוא אומר אל תתחשבנו. אדם שנדיב כלפי אחר, לא עושה זאת מתוך התחשבנות. אחרת זה סחר חליפין, לא מידה טובה.
זה גם חלק מכוונות שלנו. אדם לא יכול לנתק את עצמו מהערך ולהיות מוכוון לתוצאה פוגענית ולחשוב שהוא טוב. זו הונאה. גם הונאה עצמית.
מרקוס אורליוס כותב בספר 7 של מחשבות לעצמי 73-73:
אם עשינו משהו טוב למישהו, למה אתה צריך משהו נוסף? שהמעשה הטוב שעשית יהיה מפורסם או תקבל עליו גמול? … "עשיית הטוב טמונה בעצם עשייתך אותו".
זה עקרון בסיסי בסטואיות שהמידה הטובה היא הגמול לעצמה. היא מספיקה והיא גם מה שחשוב. אדם לא יכול להיות אדם טוב אם הוא עושה עוול, אם הוא עושה בחירות רעות, או שהוא שואף לגזול מאחר.
מרקוס אורליוס גם נותן אנלוגיה בספר ה-9 של מחשבות לעצמי 42:
"משל ביקשה העין תמורה כי תראה, או הרגליים כי תלכנה. הן שהללו נוצרו למען מטרה מסוימת, שאותה ישיגו בפעולתן בהתאם למתכונתן שלהן ועל כן אף יבואו על שכרן, כך נוצר האדם למען עשות טוב וכל אימת שינהג אדיבות או יפעל, באופן אחר לטובת הכלל, אזי יפעל בהתאם למתכונתו ויקבל את שכרו שלו".
הציטוט מכיל הרבה מן התפיסה הסטואית. גם את העיקרון שהמידה הטובה היא טובה בפני עצמה. במהותה, בלי תמורה ובלי תוצאה. הציטוט גם ממחיש שבני אדם נועדו זה למען זה. הוא לא אומר שאם זה מתאים לי פוליטית, חברתית או ציבורית. נועדנו לעשות טוב, כי אנחנו חיה חברתית. זה כוחנו. השכר שלנו הוא לעשות טוב. כל אחד בהתאם לכישורים שלו.
הכישורים של ווטרס הם במוזיקה. גם כאושייה ציבורית בעלת השפעה. לכן אם הוא מנצל את ההשפעה שלו, הוא חייב לעשות זאת למען הכלל. הוא לכאורה עושה את זה כשהוא מתחיל בכך שצריך זכויות שוות לכולם. אבל אז הוא מפריד את עצמו מהעיקרון ומחרים ומציע לגזול זכויות.
בכל מקרה,
הסטואים מאמינים שאנחנו יכולים להשפיע על רשת הסיבות התוצאות, רק ברמה המקומית שלנו. פה ועכשיו. מה שאומר שאין טעם להתחרט על העבר. אין טעם לדאוג מהעתיד. שני המקרים לא בשליטה שלנו. זה אומר שזה לא חכם להציע לבטל מדינה ולהקים אחרת. זה לא חכם להגיד שהציונות תגיד טעינו, תתנצל ותעזוב את הארץ. אתה יכול להציע לישראלים דרך לנהוג ולהגיע להבנות עם אחרים. אבל אין לו שום דרך לדעת איך מה שהוא מציע, ישפיע ואיך תהיה התוצאה. יש לנו שליטה רק מה שאנחנו עושים היום. אז מה שהוא עושה היום, זה מפיץ שנאה שאין לו דרך לדעת איך היא תחזור אליו ותשפיע על הסביבה ברשת של הסיבות והתוצאות.
על פי התפיסה הסטואית. להיות רציונלי, זה בלתי נפרד מהכוונה ה- אלטרואיסטית. לדאוג לרווחת הכלל, זה חלק מההיגיון הרציונלי. וזה חלק מתחום הפעולה והאתיקה בסטואיות. זה עקרון מנחה באופן בו אנחנו מעורבים ומשפיעים בעולם.
מרקוס אורליוס כותב את זה בספר 7 של מחשבות לעצמי:
"11) עבור יצור תבוני אותו מעשה עצמו הוא הן בהתאם לטבע הן בהתאם להִגיון".
מרקוס כותב גם בספר ה-6 של מחשבות לעצמי:
"העיר שלי ומולדתי, במידה שאני אנטונינוס, היא רומא. העיר שלי ומולדתי, במידה שאני אדם, הוא העולם. כל מה שמועיל לשתי הערים הוא מבחינתי הטוב היחיד". (VI.44.6)
זה לחלוטין מתחבר לכך שאנחנו לא יכולים להפריד את מי שאנחנו מקומית - בישראל, בלונדון, בעזה, בדירה שלנו, בבית שלנו, אנחנו לא יכולים להפריד מהשכנים המקומיים והגלובליים.
הסטואיות, היא פילוסופיה של אהבה עצמית (הנטייה הטבעית של בני אדם, בדיוק כמו של בעלי חיים אחרים, היא לשימור עצמי) וגם של אהבת הזולת (ככל שההיגיון מאפשר לנו לתפוס שאנחנו חברים בקוסמופוליס גדולה יותר). ואכן, הניגוד המודרני החריף בין אנוכיות ואלטרואיזם פשוט לא קיים עבור הסטואים, כי מה שטוב לקוסמופוליס טוב לי, ולהיפך.
מרקוס כותב בספר 9:
"1) מְעַוות הצדק הִנו חוטא. הלא טבע העולם עיצב היצורים התבוניים איש למען רעהו" (IX.1)
אז איך אדם יכול לפגוע באחר ולחשוב שהוא אדם טוב?
אנחנו צריכים להתאמן על הפעולות שאנחנו עושים שיהיו כאלה. אפיקטטוס מגדיר איך הפעולות שלנו צריכות להיות כדי שיהיו ראויות ומוסריות:
הן צריכות להיות בערבון מוגבל- כמו שאמרנו ממוקדות בכוונה ובעשיה בלי התמקדות בתוצאה שלא בשליטתנו. הנקודה הזאת עמוקה ממה שנדמה מקריאה או שמיעה ראשונה. תחשבו על זה כמה צריך להתאמן כדי שנהיה ממוקדים בכל עשייה רק במה שאנחנו עושים שיהיה ראוי.
הפעולות שלנו צריכות להיות למען הרווחה הכללית. כן גם מי שאנחנו מגדירים כמישהו שיש לנו מחלוקת איתו. אחרת אנחנו נפגעים מהעוול שאנחנו עושים. אם צריך להתגונן ולהלחם, זה מה שעושים. אבל אנחנו נפגע בעצמנו אם נפגע באחר. זה בדיוק מה שעושה רוג'ר ווטרס. פוגע בנו כי הוא חושב שהוא עושה טוב.
הפעולות שלנו חייבות להיות עם ערך. עם מידה של ערך. ומה הכוונה? ראשית: דברים שהם חלק בלתי נפרד מהחיים על פי הטבע, ולכן הם מטבעם הם ערכיים. הדברים הללו כוללים תרגול של בחינה עצמית, וכל תרגול שעוזר לנו ישירות לחיות חיים מוסריים. הערך של הדברים האלה הוא מוחלט, הם נמצאים בראש הרשימה. לדוגמא ווטרס, כשנשאל אם הוא לוקח בחשבון שהוא טועה, הוא עונה כן "אבל". אז הוא חוזר לכך שהוא פועל על פי אמנת זכויות האדם האוניברסלית ולכן הוא צודק. אבל אולי הוא מאמין בזכויות האדם, אבל הוא לא בוחן שהפעולות שלו כבר רחוקות מאוד ממגילת זכויות האדם. זה חלק ממה שגורם לו להיות אדם לא טוב. המחשבה שהוא עושה דבר נכון מבלי לבחון את עצמו. תמיד יש קנה מידה, אפיקטטוס ומרקוס אורליוס רואים בחוק הטבע בהיותנו רציונלים וחברתיים, קנה מידה לפעולות שלנו. ווטרס רואה במגילת זכויות האדם. אבל הוא לא בוחן שהמעשים שלו הם על פי קנה המידה שהוא עצמו פועל לפיו. זה קורה לכולנו שאנחנו פועלים על אוטומט ולא בוחנים את עצמנו. אבל הוא כבר הלך רחוק מאוד. בנוסף יש עוד היבט לפעולות עם ערך. יש דברים שהם כשלעצמם ניטרליים מבחינה מוסרית, לא טובים ולא רעים והם גם לא בשליטה מלאה שלנו כמו בריאות, כסף ומוניטין. הם ניטרליים מבחינה ערכית. כי אין להם ערך משלהם אלא רק מה אנחנו עושים איתם. כך הם יכולים לעזור לנו לתרגל טוב יותר מידות טובות. בריאות ועושר למשל, שניהם מקלים על המטרה שלנו לעזור לבני אדם אחרים. או שאדם בעל השפעה יכול לעשות נזק בשל הכוח שיש לו. לדוגמא רוג'ר ווטרס שעושה נזק עם ההשפעה שלו. כאמור לדברים האלו אין ערך מוחלט, הערך של כסף והבריאות שלנו. ההשפעה והמוניטין שלנו נקבעים לפי עד כמה הם משמשים אותנו לפעול מוסרית.
מה שאומר שהפעולות שלנו חייבות לבוא עם בחינה עצמית ושיפוט נכון. מהראיון עם רוג'ר ווטרס, אין לי ספק שהשיפוט שלו לוקה ברמה הכי גבוהה שיש. הוא מוזן משקרים ומסרב לראות אמת. ממש כמו כל מי שמאמין לתיאוריות קונספירציה. כל מי שמאמין ומסרב לבחון את השיפוט של עצמו לגבי מה שהוא מאמין, מפספס ומזיק ראשית לעצמו ואם יש לו השפעה והוא גם מבצע פעולות, הוא כבר עושה עוול. כולנו עושים את זה. אבל ווטרס הוא בעל אמצעים רבים שהם ניטרליים ערכית, אבל הם משמעותיים והוא נותן להם ערך שלילי, לא חיובי.
מרקוס אומר, אדם צריך שלאף אחד לא תהיה הצדקה להגיד עליו שהוא לא אדם טוב וישר. בשליטה שלנו לוודא שאם יגידו, זה יהיה שקר.
אסור לנו להפריד את המעשים שלנו מכוונות לעשות טוב. לא נכון להפריד את מי שאנחנו מהמעשים שלנו. אחרת, אפשר להתדרדר למעשים נוראים.
לקחת בחשבון שהמעשים שלנו צריכים להיות ראויים. זה מתחיל "בערבון מוגבל", אנחנו ממוקדים במידה הטובה שלנו באשר היא, ולא בתוצאה. לא מוסרי להגיד "בכל מחיר".
הכוונות שלנו חייבות להיות בכל מעשה, קודם שיהיה לטובת הכלל, אנחנו גם נהנה מזה. הכוונות שלנו חייבות להיות לעשיית טוב. ככה אי אפשר להפריד את מי שאנחנו מהמעשים שלנו.
המידות הטובות שלנו, הן הטוב העליון שאנחנו צריכים להתאמן עליהן כל הזמן. ככה לא נתדרדר לבורות אודות מה טוב ומה לא. מה ראוי ומה לא. המידות הטובות שלנו, הן הטוב היחיד. הדברים החיצוניים, יכולים לשמש אותנו לעשיית טוב או עוול.
לכן ווטרס, טועה שהוא חושב שהוא אדם טוב שעושה טוב. כי אם נלך לפי קנה המידה הרציונלי והיותנו בע"ח חברתי, המעשים שלו שגויים ועושים עוול.
אל תהיו רוג'ר ווטרס.
אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.
header.all-comments