top of page

פרק 121 מונגש בטקסט- מזל מוסרי ושיפוט

"Nero and Seneca." Eduardo Barrón González 1904


שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com  דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ או להירשם לקורס הבא. אתם יכולים לחפש גם דף האינסטגרם או קבוצת הפייסבוק. אם תעקבו, זה יעזור לכם לתרגל, להנכיח בחייכם ולשמר את הפילוסופיה הסטואית. 

היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.


נתחיל בזה שאני מאוד אוהב את סנקה. קראתי את המכתבים ללוקיליוס ב-2 תרגומים שונים לעברית. את המאמרים שלו וגם ניסיתי להתמודד עם המחזות. עוד לא השלמתי את המלאכה וגם סביר שאצטרך לחזור ולקרוא שוב ושוב כי סנקה, הוא פשוט אוצר של פילוסופיה, רטוריקה, וכתיבה עשירה. 

כשאני אומר שאני מאוד אוהב את סנקה, זו אמירה שיכולה לא לעבור טוב בקרב אנשים מסוימים שדעתם עליו היא שלילית. בעיקר על הדמות ההיסטורית ופחות על הפילוסופיה. יש כאלה שאפילו אומרים שאין לקרוא את הפילוסופיה, אם האדם היה טיפוס שלילי ודוגמה לא חיובית. 

זה נפוץ היום לעשות אנכרוניזם שיפוטי. לפעמים על היסטוריה רחוקה מאוד כמו במקרה של סנקה ולפעמים לאירועים אקטואליים או לא רחוקים אחורה בזמן. נגיע לאחד כזה מאוחר יותר. 

שמעתי הרצאה לאחרונה על האירועים בחייו של סנקה שמציבים אותו באור שלילי.

חשבתי שנכון להציג את האירועים הללו, או הדעות שחלק רואים בהן בהם משהו שלילי. אבל ויש אבל, שאני אומר אותו מראש, יש מוסר השכל פה בפרק הזה. אנסה גם לגבות אותו ככל שאוכל ולאו רק על מנת שהחיבה שלי לסנקה לא תתעלה על הרצון לשיפוט נקי ואובייקטיבי ככל שאוכל. כי כמו שאפיקטטוס אמר:

"טהר את דעותיך; היזהר שלא ידבק בך משהו שאינו שלך, שלא יגדל איתך יחד, כדי שלא יגרום לך צער בעת שיקרע ממך… אל תאמר שהנך עוסק בפילוסופיה, (כמה יומרני הביטוי הזה!) אומר אפיקטטוס בסוגריים. אלא אמור שהנך עמל לשחרורך מעבדות, כי הרי זאת היא החירות האמיתית".


חשוב להבין שהביקורת על סנקה האיש, יכולה להיות מוצדקת בחלק מהמקרים. אבל גם חשוב להכיר בכך שחלק מהביקורות עליו בעולם העתיק - דהיינו בזמן אמת, היו של מתנגדים פוליטיים ושל כאלה שהסתכלו על תוצאות של מהלכים פוליטיים שעשה ולא אהבו את מה שהתרחש. 

גם חשוב להבין, שסנקה, היה איש עסקים, איש ציבור ופוליטיקאי. אני מתקשה להאמין שיש אחד שעוסק בתחומים הללו, סטואי ככל שיהיה או חכם ככל שיהיה, שיצליח להימנע מביקורת. יש גם היבט פילוסופי שמוכיח שהסיכוי שאדם שפועל יצליח להיות אחראי 100 % לתוצאות של מעשיו, הוא אפסי. נגיע לזה. 


זה הזמן לציין מה אומרים עליו. 

אומרים שהוא היה סקסיסטי. או מיזוגן יותר נכון. הוא היה החונך של הקיסר נירון שההיסטוריה מלמדת שהיה שליט אכזר. מההרצאה ששמעתי, גם למדתי שמאשימים את סנקה שהוא היה הטריגר למרד של בודיקה בבריטניה. גם אמרו עליו שעושרו היה לא סטואי. כי איך אדם שלא נותן ערך לדברים חיצוניים, צובר הון?  אבל להגנתו (אני לא מתאפק וכבר יוצא להגנתו), הוא כתב על הנושא לא מעט וככל הנראה בעניין הזה גם חייו הלמו את הפילוסופיה שלו. הוא כתב למשל:


* אני אתעב עושר כשיהיה לי אותו כמו כשאין לי אותו.

* כל מה שיהיה לי, לא אאגור אותו בתאוות בצע ולא אבזבז אותו בפזיזות.

* "אבל מה שהוא מורה הוא, כי צריכים לבוז לדברים אלה באופן שלא נשתדל הרבה אודותם – לא שאסורים הם עלינו! הוא אינו משליך דברים אלה מעל פניו, אבל אם הם חולפים מעצמם, הוא נשאר שאנן. הרי למשל העושר. ליד מי ימסרהו המזל ביתר בטחון אם לא יליד מי שיחזירוהו בהדרשו בלי כל תלונה?".

* "אם ממני יחלוף העושר כאפיק־נחלים, לא יהיה נוטל ממני כלוּם, רק את עצמו יהיה נוטל;"

*  "חדל לך איפוא מלאסור את הכסף על הפילוסופים. לא יוכל איש לגזור על החכמה שתישאר בעניות. יוכל החכם להשיג הון, ובלבד שלא יהיה זה מתוך עושק אחרים ולא נכתם בדם; מוצאו לא יהיה מתוך מעשה רשע ותחבולות נמאסות. גם הוצאת־כספו תהיה ביושר וכבוד כמו ההכנסה, ולא יגרום הונו צער לשום אדם, זולתי לצרי־עין.”.

סנקה הציע לנירון הקיסר את כל הונו רק שיתן לו לפרוש מחיי הציבור. נירון סרב. ולסנקה היה לו הון. הוא היה האיש השני הכי עשיר ברומא אחרי הקיסר.

אז אני בעד לבחון את העובדות שיש להם רלוונטיות ישירה למעשים של סנקה שבגינם יש שגינו אז ושמגנים אותו היום, או נרתעים ממנו.

זו אכן עובדה שסנקה היה עשיר מאוד, אחד האנשים העשירים והמשפיעים ביותר ברומא. אבל הון אינו מהווה סתירה לפילוסופיה הסטואית. נכון שהגרסה של אפיקטטוס לסטואיות נטתה לכיוון המינימליסטי יותר בלי מתן חשיבות לדברים חומריים. 

אבל העושר מצוי תחת ההגדרה של הדברים שמועילים או לא מועילים. או בתרגומים אחרים: כדברים שלא מעלים ולא מורידים והכוונה לאושר באות א'. הדברים שלא משפיעים אלא אם ניתן להם. באנגלית “preferred indifferents,”  "האדישים המועדפים", כלומר, מסוג הדברים המותרים כל עוד הם לא יפריעו לדבר היחיד שבאמת חשוב לסטואי, המידות הטובות. עשיית הטוב. 

כמו שאמרתי קודם, סנקה דיבר על העניין בכמה מקומות כאילו מזהיר שוב ושוב מפני הפיתויים הרבים שנגרמו מהעושר, אולי אפילו כתזכורת לעצמו במכתב 14 לחברו לוקיליוס (17):

"המתאווה לעושר, העושר ממלא אותו פחד. אין איש נהנה מברכה הנוסכת דאגה. הוא שואף להוסיף לעושרו עוד ועוד, חושב איך להגדילו ושוכח להנות ממנו. הוא מטפל בחשבונותיו, שוחק את הפורום ברגליו, הופך והופך בידו את פנקס הריביות. מאדון היה לפקיד."

סנקה גם הפסיד הרבה כשהוגלה בשנת 41 לספירה על ידי הסנאט, ככל הנראה באשמת ניאוף עם ג'וליה ליווילה, אחותו של הקיסר לשעבר קליגולה. הקיסר החדש, קלאודיוס, המיר את עונש המוות המקורי לגלות, וההיסטוריון קאסיוס דיו טוען שסנקה היה קורבן לניסיון של מסלינה, אשתו של קלאודיוס, להיפטר מג'וליה. בקיצור הוא נפל קורבן למאבקי כוח בחצר הקיסר. סנקה נשאר בגלות באי קורסיקה במשך שמונה שנים (שאז היה שומם למדי ולא מקום תיירותי). אז הוא גם חווה על בשרו מה זה אומר להיות איש עשיר שאין ערך להונו. 

לאחר מותו של קלאודיוס כתב סנקה את החיבור הסאטירי אשר דיברתי עליו לפני 2 פרקים הידוע בשם "על הדלעתו של קלאודיוס האלוהי". כמו שאמרתי בפרק על הסאטירה הזאת, מעשה לא סטואי במיוחד ללעוג לקלאודיוס. אבל זו גם סאטירה וביקורת על הנוהג הרומי של הפיכת הקיסרים לאלים. אבל יש ערך בביקורת של סנקה. שחשב שיש בעיה בשימוש יתר בהפיכת קיסרים לאלים ככלי פוליטי. אם קיסר פגום כמו קלאודיוס יכול לקבל מעמד כזה, אז אנשים יפסיקו להאמין באלים בכלל.

היצירה הסאטירית גם התפרשה כניסיון להחמיא לקיסר הצעיר, נירון, שאמו, אגריפינה, שפועלה בעניין החזיר סנקה מהגלות. זו בהחלט לא תהיה התנהגותו של סטואי טוב להתחנף. אבל היסטוריונים הצביעו על כך שהאופטימיות של סנקה לגבי נירון הצעיר הייתה למעשה דעה רווחת בכל רומא, שכן זה באמת נראה, לזמן מה, השלטון הנורא של קליגולה והזמנים המפוקפקים ביותר של קלאודיוס סוף סוף מגיעים לכדי סיום.

סנקה כתב אז חיבור נוסף שהוקדש לנרון: "על חנינה". מוזמנים לחזור לפרק שמדבר גם על המאמר הזה. מצחיק שגם המאמר הזה התפרש לעתים קרובות על ידי מבקריו של סנקה כדוגמה לגישתו המפנקת וסלחנית של הפילוסוף כלפי הקיסר. אבל המבקרים הללו לא קראו לעומק. כי ישנם מספר קטעים במאמר שבהם סנקה די מאיים על נירון, ומזכיר לו על סמך תקדים היסטורי רב שמוטב שינהג במידות טובות למען האינטרס של העם, או אחרת הוא יגמור כמו עריצים אחרים. לדוגמה:

"האכזריות של המלכים בשעה שהיא עוקרת שונאים היא מגדילה את מספרם. במקום כל יחיד שנהרג באים הוריו ובניו וקרוביו וידידיו".

או:

"מדוע רואים אנחנו מלכים מזקינים ומניחים מלכותם לבנים ולבני בנים ותקיפותם של עריצים מקוללה וקצרת־ימים? מה בין עריץ ובין מלך? צורת מצבם הנעלה והכח שברשותם הם שוים, אולם העריצים עושים מעשים קשים למלאות תאותם, והמלכים רק על פי סיבות נמרצות ומתוך הכרח".

אין חנופה באזהרה שאם נירון יהיה עריץ, ימיו יהיו קצרים. לדעתי זה מצריך אומץ כדי לכתוב את זה למישהו שיכול היה לשלוח אותך לגלות או להוציא להורג בהינף אצבע. 


מה לגבי המרד של בודיקה? ראשית נבין על מה מדובר. ואקריא לכם את הקטע הרלוונטי ישירות מוויקיפדיה כי הוא גם מזכיר את סנקה בהקשר הזה: 

המלך פרסוטאגוס, בעלה של בודיקיאה, היה מלכם של בני שבט האיקני, שבט קלטי ששכן באזור של אנגליה הקרוי כיום נורפוק. שטח זה היה מחוץ לאזור השלטון הרומי, ומאחר שהשבט תמך ברומאים בזמן הכיבוש הרומי בשנת 43 לספירה, זכה השבט לאוטונומיה מסוימת מהקיסר קלאודיוס.

בשנת 47, בעת שהמושל הרומאי פובליוס אוסטוריוס ניסה לקחת מהאיקנים את נשקם, מרדו האיקנים, אולם מרד זה דוכא על ידי המושל. ככל הנראה מונה פרוסטאגוס למלך על ידי המושל בשל דעותיו ובשל תמיכתו בשלטון הרומי. פרסוטאגוס, משיקולים פוליטיים, הכריז כי הקיסר הרומי היה היורש של ממלכתו, יחד עם שתי בנותיו.

על פי הנוהג השבטי, בנות היו יכולות לרשת את ההנהגה אבל החוק הרומי התיר ירושה רק לגברים, לכן, לאחר מותו של המלך פרסוטאגוס סופחה ממלכתו לתחום השלטון הרומאי, ובהתאם איבדו האצילים את מעמדם ורכוש המלך הפך רכוש המושל הרומי. האצולה האיקנית שהונהגה על ידי בודיקיאה התנגדה לצעד זה ובתגובה, על פי ההיסטוריון טקיטוס, בודיקיאה הולקתה, ובנותיה נאנסו. בספרו של קסיוס דיו מצוין כי המלווים הרומיים (ובהם סנקה הצעיר) דרשו את תשלום כל חובותיהם - ככל הנראה פרסוטאגוס חי בפאר רב במימון הלוואות רומיות, ולכן עם מותו הפכו נתיניו חייבים של המלווים.


לדברי טקיטוס וקסיוס דיו סיבת המרד המרכזית היא החמסנות של הרומאים. קסיוס דיו מספר בנוסף שמלווים רומאים, וראש להם סנקה, אילצו את האיקנים לפרוע סכומים עצומים שהלוו להם, וזה מוטט אותם. טקיטוס אינו מזכיר זאת. סיים מעלה השערה, שקסיוס דיו נגרר אחרי שנאתו לסנקה, והוא דוחה את הסיפור. גורם אחר שמציין טקיטוס הוא מעשה הנבלה שעשו קציני הצבא ופקידי המכס במלכת האיקנים, בבנותיה ובאצולה שלהם.  טקיטוס מציע סיבה שלישית, והיא התמרמרותם על גיוס אנשיהם לחילות העזר של הצבא הרומאי.

אז אפילו מויקיפדיה אפשר להסיק שרחוק מלהיות ברור אם מעשיו של סנקה היו גורם תורם בכלל, ועוד יותר ספק אם הוא היה מודע לסיכון כאשר קיבל את ההחלטה על רקע פיננסי. 

כמו כן, מבחינת עושרו, סנקה אכן ניסה להשתמש בזה כדרך לקנות לעצמו פרישה ולהקדיש את זמנו לפילוסופיה ברגע שהדברים התחילו להשתבש עם נירון, ניסיון שהצליח רק באופן חלקי (הוא זכה להשקיע קשת יותר זמן באחת מהאחוזות הכפריות שלו), ורק באופן זמני.

כשבאים לשפוט את האיש בהקשר של עושרו. אנחנו צריכים לבחון, את אופן צבירת ההון ואופן השימוש בו. וגם קשה לנתק את כוונותיו ומעשיו הפוליטיים בהקשר הזה - אבל העובדות מראות שבמהלך חמש השנים הראשונות של שלטונו של נירון, בתקופה שיעץ הפילוסוף לקיסר הצעיר בשיתוף פעולה עם ראש המשמר הפרטוריאני- כלומר הקיסרי, Sextus Afriianus Burrus. שנים אלו מכונות על ידי היסטוריונים כ-quinquenium Neronis, ונחשבות בדרך כלל כשנים של שגשוג ברומא, ולכן לגיטימי להסיק שסנקה ובורוס עשו עבודה טובה בנסיבות מאוד מעורפלות וקשות. 

נירון, לעומת זאת, נעשה יותר ויותר פרנואיד (בצדק או שלא: כי למעשה היו מזימות אמיתיות נגדו), ובסופו של דבר רצח את אמו שלו, אגריפינה בשנת 59 לספירה. יש לציין שהיא, למעשה, זממה נגדו באותה עת). ספק אם ל-סנקה  או ל-בורוס היה מה לעשות עם זה, שכן השפעתם על נירון הייתה אז בדעיכה.

עם זאת, אולי נקודה לא לזכותו של סנקה שכתב נאום לסנאט ובו בעצם תירץ את הרצח. למרות שזה כמובן לא עולה בקנה אחד עם העקרונות הסטואיים, קשה לדעת בדיוק למה הוא עשה את זה. יכול להיות שהוא, חשב שהוא יוכל לרסן עוד קצת את נירון, ובכך להציל את רומא ממלחמת אזרחים עקובה מדם נוספת. אם זו הייתה התוכנית שלו, היא נכשלה. אבל חשוב לציין, שאצל הרומאים, מלחמת אזרחים נחשבה לדבר נוראי יותר מאשר עריץ. 

שלוש שנים מאוחר יותר מת בורוס, מה שהסלים עוד יותר את המצב, והוביל לקנוניה של כמה סנאטורים בעיקרם סטואים נגד נירון בשנת 65 לספירה. הקנוניה לא צלחה וכתוצאה דרש נירון מסנקה להתאבד. סנקה כנראה לא היה מעורב ישירות בקונספירציה (בניגוד לאחיין שלו שגם הוא נידון למוות), אבל הוא ידע על כך כמעט בוודאות. והידיעה על קנוניה נגד הקיסר מבלי להזהיר את השלטונות, היא כאילו הוא היה  חלק מהמזימה. בלי קשר, ולא משנה מה הטעויות הפוליטיות שלו, סנקה שילם עליהן בחייו. 


גם בעניין הזה אנשים מעירים לפעמים שהוא ביים את התאבדותו כאירוע שיציג אותו כסוקרטס רומי. לי זה נראה מגוחך לבוא בטענה כזאת למי שהקיסר מאלץ אותו לסיים את חייו. אני מאמין שסנקה אכן חשב על סוקרטס באותה עת, בכל זאת הוא היה מודל לחיקוי לסטואיים; וסביר להניח שהוא ניסה לעשות את הטוב ביותר בזמן ביצוע האקט האחרון בחייו. אבל הוא עמד למות בכל זאת שלא בצדק, אז אני נותן לו קצת קרדיט גם בעניין הזה.

כאשר בוחנים את ההשפעה וההתנהגות הפוליטית הכוללת של סנקה על נירון, עלינו לזכור מספר דברים. ראשית, שיש לנו רק מעט דיווחים על מה שקרה, בעיקר מאנשים שלא אהבו את סנקה באופן ברור וגלוי. שנית, לשלוט בעריץ מטורף זו משימה שלא רבים יצליחו בה או אפילו ינסו, שלא לדבר על להצליח בה במשך חמש שנים תמימות.

ולבסוף, קחו בחשבון את המושג "מזל מוסרי" של תומס נייגל: תומאס נייגל (באנגלית: Thomas Nagel; נולד ב-4 ביולי 1937) הוא פילוסוף יהודי-אמריקאי. מזל מוסרי מתייחס למידת ההשפעה שיש לנו על התוצאה של דברים. מידת האחריות שלנו. לדוגמה יש שני נהגים. שניהם שתו ונכנסו למכוניתם. האחד הגיע הביתה, והתנגש במכונית אחרת בעודו מנסה לחנות. השני פגע בהולך רגל שקפץ לפני רכבו. גם נהג לא שיכור היה פוגע באותו הולך רגל. כך שהשניים פעלו בצורה שגויה, הם נכנסו לרכבם ונהגו שיכורים. אך הנסיבות גרמו לכך שהתוצאות למעשיהם תהיינה שונות. האחד יקבל קנס, והשני ישלח למאסר. האם שיפוט זה מוצדק?

תומאס נייגל טבע הבחנה בין ארבעה סוגים של מזל מוסרי:

  1. מזל מוסרי תוצאתי: כשהתפיסה המוסרית שלנו משתנה בהתאם לתוצאות כמו בדוגמא של הנהגים השיכורים.

  2. מזל מוסרי תלוי נסיבות- נייגל נותן את הדוגמה של חברים במפלגה הנאצית שאשמים במעשים נוראים. אילו היו במקרה עוברים לארץ אחרת הם לא היו עושים מעשים כאלה. יש לכך דוגמא דומה אצלנו: כאשר היה יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק אמר כי אם היה פלסטיני ובגיל המתאים, ייתכן שהיה מצטרף לארגון טרור. ברק אמר את הדברים בתוכנית "פגישה אישית", בתשובה לשאלת המראיין גדעון לוי, מה הוא, שלחם בטרור הרבה שנים, היה עושה כפלשתינאי צעיר. ברק גם הוסיף, שזו שאלה לא הוגנת מאחר וארגוני הטרור פועלים בצורה לא הומנית, חמורה ושפלה ועוסקים בהריגת אזרחים, נשים וילדים חפים מפשע, דבר שיש לגנותו ולפעול נגדו. ברק אח"כ אמר שדבריו לא היו בגדר פליטת פה. הוא אמר שלמיטב זכרונו יצחק שמיר אמר דבר דומה. בן גוריון, כשנדרש לתאר את עוצמת השנאה הערבית נגדנו אמר דבר דומה, וגם דיין אמר דבר דומה. ההתעסקות התקשורתית בעניין הזה היא מגוחכת הוא טען והוסיף, מה רצו שאומר? שאם הייתי צעיר פלסטיני שהווייתו מינקותו היא הוויה פלשתינאית, הייתי הופך להיות מורה בכיתה ג' בבית ספר עממי? מהליכוד נמסר בתגובה, כי ברק ירד מהפסים, וכי אינו מתאים עוד לייצג מפלגה ציונית במדינת ישראל. "בדבריו ברק מעודד פלשתינאים בגיל המתאיםלהצטרף לארגוני טרור".

  3. נחזור לנייגל - ולהבחנה שלישית של מזל מוסרי זה שתלוי אופי- נייגל שואל כיצד האופי שלנו משפיע על האפשרות שלנו לבחירות מוסריות. תכונות אופי שקיבלו בתורשה, או שנרכשו כתוצאה מחינוך. אלה גורמים שאינם תלויים באדם עצמו. אז איך שופטים משהו שהאדם לא אחראי לו? 

  4. מזל מוסרי תלוי סביבה- זהו סוג של מזל מוסרי הכולל בעיקר את שלושת הסוגים הקודמים, והוא מעלה בכלל את שאלת השיפוט המוסרי לאור שאלות על בחירה חופשית. האם בחיים באמת יש לנו בחירה? 

אני קצת הולך לבאס, אבל לתומס נייגל אין פתרון לבעיות שנוצרות ממזל מוסרי. אני אשים באתר stoaisrael.com קישור באנגלית למאמר של תומס נייגל https://rintintin.colorado.edu/~vancecd/phil1100/Nagel1.pdf



מזהיר מראש, בחלקו הוא לא קל. אבל שווה. 

אבל המסקנה המיידית המתבקשת שקשורה לסנקה ולנושא שלנו, זה רק בגלל שהתמזל מזלנו שלא נעמוד במבחן בעצמנו. כמו שאנחנו לא יכולים להעמיד במבחן את השאלה מה היה עושה אהוד ברק אילו היה נולד פלסטיני. 

נעבור לדברים קצת יותר קלילים. מה לגבי המיזוגניות של סנקה? אין בכלל שאלה שאכן הוא התבטא באופן שלא היינו מתבטאים בו היום, עד נקודה מסוימת וזה חשוב. הקורא המודרני צריך להרגיש אי נוחות בכל פעם שסנקה מתייחס להתנהגות לא הולמת או לא טובה כ"נשית", למשל כשהוא כותב בספרו על הכעס 1-20:

"כן אפשר לחשוב את הכעס למידה מגונה ביותר של נשים וקטנים, ואם אמנם הוא מתרחש גם אצל גברים, הרי זה מפני שלפעמים גם לגברים רוח של נשים וקטנים" 

סנקה מתייחס פה לילדים ונשים שלא חושבים בהיגיון רציונלי. וגברים שנוהגים כך גם. 

אבל יש מקרים שהוא מדבר אחרת, לדוגמא: "אני יודע מה תגיד, 'אתה מצטט גברים כדוגמאות: אתה שוכח שזו אישה שאתה מנסה לנחם'. ובכל זאת מי יגיד שהטבע התמודד בחוסר רצון עם מוחותיהן של נשים, והכשיל את סגולותיהן? האמן לי, יש להם את אותו כוח אינטלקטואלי כמו לגברים, ואת אותה יכולת לפעולה מכובדת ונדיבה".

המוניטין של סנקה תמיד חווה עליות וירידות דרמטיות למדי, מימיו ועד עכשיו. ההיסטוריון הרומי טקיטוס טוען ב"דברי הימים" כי האשמות נגד סנקה היו כנראה תוצאה של קנאה או אנטגוניזם פוליטי ולא עומדות במבחן של בדיקת העובדות לאשורן. 

המוניטין השלילי של סנקה מבוסס כמעט כולו על דבריו של פובליוס סויליוס רופוס, פוליטיקאי ששרת תחת קלאודיוס.

הפילוסופית מרתה נוסבאום טוענת שהתרומות האינטלקטואליות של סנקה מקוריות משמעותית ממה שחשבו בעבר, בנושאים החל מהתפקיד שממלאים רגשות בחיינו, עד לפילוסופיה הפוליטית, ותפיסת הקוסמופוליטיות שלו. 

"אפשר לראות כאן מספר הבטים. אולי סנקה פשוט לא מצליח לחיות את החיים הפילוסופיים שהוא שואף לחיות. אולי שאיפותיו הפילוסופיות היו ממש משניות לשאיפותיו הפוליטיות. בעוד שחוקרים רבים ציינו את חוסר העקביות ורבים דחו את עבודתו של סנקה בטענה של צביעות, כמה חוקרים (בעיקר אמילי וילסון) ערערו על דעה זו. ווילסון מציינת כי, 'השאלה המעניינת ביותר היא לא מדוע סנקה לא הצליח לתרגל את מה שהוא הטיף, אלא למה הוא הטיף את מה שהוא עשה, בצורה כל כך נחרצת וכל כך יעילה, בהתחשב בחיים שהוא מצא את עצמו מנהל".

ומה היה לסנקה להגיד על הנושא? הוא בבירור לא רק הכחיש שהוא חכם, אלא גם אמר לחברו לוקיליוס שאין זה רעיון טוב לבקש ממנו עצה מכתב 68 לחברו לוקיליוס:

"אין כוונתי שתהללני ותאמר: ”אך זה הוא אדם גדול! הוא בז לכל דבר ודוחה מפניו

שגעונות העולם ובורח ומסתתר!“ – לא דחיתי שום דבר, רק את נפשי לבדי. אינך צריך לבוא אלי בתקוה שאהיה לך לתועלת. אם חושב אתה

למצוא כאן עזרה, אינך אלא טועה: לא רופא כי אם חולה מתגורר כאן. אני בוחר שתאמר בלכתך מעמדי: ”חשבתי כי אדם זה מאושר הוא

ומלומד, עשיתי אזני כאפרכסת, אך נחלתי אכזבה; לא ראיתי ולא שמעתי מה שקויתי, ואין כדאי שאחזור ואבוא אליו“. אם כה תשפוט וכה

תדבר, הנאה היא לי. אני בוחר שתסלח לפנאי שלי משתקנא בי בעבורו."

יש דברים שהם מובהקים. שחור ולבן. הבעיה היא וזה טבעו של עולם, שהרבה אנשים רואים את המציאות בשחור ולבן. זה נותן להם וודאות במציאות שאין בה כזאת. לראות את המציאות בשחור ולבן, טוב או רע. מפספס את המורכבויות המצויות במציאות. אני בטוח שיש לכל אחד מכם דוגמאות למקרים בהם שפטו אתכם על משהו שעשיתם או אמרתם וחשבתם שזה לא עושה איתכם צדק. אני מקווה שיש מקרים בהם אתם שפטתם אחרים, אבל הצלחתם בשלב מסוים לראות את המציאות בעוד זוויות. 

בד"כ מגיע לאנשים יותר קרדיט ממה שנותנים להם, מה שבטוח כדי לבדוק טוב לפני ששופטים אם בכלל חייבים לשפוט.  

לסיום נצטט מהשיר הנפלא של להקת דפש מוד Walking in My Shoes


I would tell you about the things they put me through

The pain I've been subjected to

But the Lord himself would blush

The countless feasts laid at my feet

Forbidden fruits for me to eat

But I think your pulse would start to rush

Now I'm not looking for absolution

Forgiveness for the things I do

But before you come to any conclusions

Try walking in my shoes

Try walking in my shoes

You'll stumble in my footsteps

Keep the same appointments I kept

If you try walking in my shoes

If you try walking in my shoes

Morality would frown upon

Decency look down upon

The scapegoat fate's made of me

But I promise now, my judge and jurors

My intentions couldn't have been purer

My case is easy to see

I'm not looking for a clearer conscience

Peace of mind after what I've been through

And before we talk of any repentance

Try walking in my shoes

Try walking in my shoes

You'll stumble in my footsteps

Keep the same appointments I kept

If you try walking in my shoes

If you try walking in my shoes

Try walking in my shoes

Now I'm not looking for absolution

Forgiveness for the things I do

But before you come to any conclusions

Try walking in my shoes

Try walking in my shoes

הייתי מספר לך על הדברים שהם העבירו אותי

הכאב שהייתי נתון לו

אבל האל עצמו היה מסמיק

אינספור חגיגות שעברתי

פירות אסורים לי לאכול

אבל אני חושב שהדופק שלך יתחיל לעלות

עכשיו אני לא מחפש סליחה

סליחה על הדברים שאני עושה

אבל לפני שאתה מגיע למסקנות

תנסה ללכת בנעליים שלי

תנסה ללכת בנעליים שלי

אתה תמעד בעקבותיי

המוסר יזעיף פנים

הגינות תתתנשא מלמעלה

השעיר לעזאזל שעשה ממני גורל 

אבל אני מבטיח עכשיו, השופט והמושבעים שלי

הכוונות שלי לא יכלו להיות טהורות יותר

קל להבין את המקרה שלי

אני לא מחפש מצפון נקי יותר

שקט נפשי אחרי מה שעברתי

ולפני שנדבר על גאולה כלשהי

תנסה ללכת בנעליים שלי

תנסה ללכת בנעליים שלי

אתה תמעד בעקבותיי. 

אז עד  כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.









27 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page