לוקיוס אנאוס סנקה

נולד בשנת 4 לפני הספירה בקורדובה שבספרד {בשליטת רומא}, למשפחה מכובדת ורבת פעלים. לרבות 2 אחיו שצלחה דרכם. גם אמו של סנקה היתה אישה אצילית ומיוחסת.

סנקה למד בנעוריו רטוריקה תחת אביו שהיה עו"ד ומורה לרטוריקה. עד אשר עבר סנקה לבית דודתו ברומא. בלימודים הגבוהים, השתלם ברטוריקה {שנחשב למקצוע החשוב ביותר בעיני הרומאים} ופילוסופיה.

סנקה נמשך בעיקר לפילוסופיה וספציפית לתורת המידות. על אף שנטה אחר הפילוסופיה הסטואית, לא היה דוגמטי והאזין לכל פילוסוף מאסכולות יריבות. כך שסנקה נהנה מהשכלה גם מקרב האסכולות הפיתגוראיות, האפיקוראיות, הקיניות, האקדמאים ועוד.

בבגרותו נמשך סנקה למשרות ציבוריות {בהתחלה זוטרות}. כאיש צעיר, היה סנקה חולה וכך נסע לדודתו במצרים {שהיתה נשואה לשליט מטעם רומא} שם למד גם תחומים אחרים, כגון דת וגאוגרפיה.

הוא חזר לרומא בשנת 31 לספירה, אך נאלץ להתחיל את הקריירה שלו מחדש. הוא התמנה לסנאט בתקופה הקשה וזרועת האימה של הקיסרים טיבריוס וקליגולה לאחר מכן. בתקופה זו נשקפה סכנה של ממש לחיו. סנקה היה נואם בחסד. קליגולה שראה עצמו נואם דגול לא אהב את התחרות. אך היו שהשתדלו בשביל סנקה וכך ניצלו חייו. בשל יריבות זו, פרש מחיי עריכת הדין ופנה לפילוסופיה. שוב עורר סנקה את חמת הקיסר, הפעם היה זה קלאודיוס. סנקה התרועע עם אחיותיו של קליגולה והסתבך ברשת תככים עד שנתבע ע"י קלאודיוס בגין ניאוף. כאשר הסיבה האמיתית, כנראה היתה נאומיו של סנקה בעד חירות הסנאט בעוד שמסלינה אשת קלאודיוס שאפה לריכוזיות כוח. נגזר עליו מוות, אך קלאודיוס בשאיפתו להראות "נוח לבריות", המתיק את עונשו בגלות. סנקה הוגלה לאי קורסיקה שהיה צחיח ומאוכלס בשבטי פרא באותה עת. תקופה בה הועילה לו הפילוסופיה הסטואית בהתמודדות עם ירידה מאיגרא רמה וחיי נוחות לבירא עמיקתה והסתפקות במועט. הוא הקדיש עצמו למחקרי טבע ומכתבי חנופה לאצולת רומא.

עת הוצאה להורג מאסלינה אשת קלאודיוס, פעלה בשבחו של סנקה אגריפינה אשתו החדשה של קלאודיוס ואימו של נירון – הקיסר לעתיד. מתוך מחשבה שסנקה יוכל להועיל לה ולבנה.

ואכן הוחזר בהשפעתה סנקה לרומא ושימש גם בתפקיד ציבורי וגם כמחנך לנירון. סנקה השתדל על חינוכו של נירון בעל המידות הרעות, ביחד עם נציב הפריטוריאנים. אדם בשם אפראינוס בורוס. אך מוריו המוכשרים של נירון לא הצליחו להשפיע על הקיסר לעתיד. אימו אגרפינה הרעילה את קלאודיוס וכך מונה נירון לקיסר. בשנים הראשונות לשלטון נירון, שלטו למעשה סנקה ואפראינוס בורוס ולמעשה כך 5 שנותיו הראשונות של מלכות נירון, נחשבות ע"י ההיסטוריונים כהצלחה בתולדות רומא.

ככל שהתעצם כוחו של נירון, הוא שאף לסלק את אימו עד שהתנקש בחייה ועצותיו של סנקה נמאסו עליו.

באותה עת סנקה איש עשיר מאוד, גם בשל משרתו וגם בשל ירושות. התככים נגדו גוברים בשל חורשי רעה ושואפי כוח ושלטון. זאת במקביל לטירופו ההולך וגדל של נירון. סנקה פונה לנירון בבקשה לתת לו את כל הונו והאחרון יפתור אותו מתפקידים ציבוריים. נירון סרב לקבל את הונו של סנקה או לפתור אותו מתפקיד ציבורי, אך למעשה מיעט סנקה את השתתפותו בחיי הציבור ופנה לפילוסופיה וכתיבה.

כאשר התגלתה מזימה להתנקש בנירון, השתרבב שלא בצד שמו של סנקה כאחד הקושרים, חרף שאיפתו לריחוק מכל תככי החצר. נגזר עליו מיתה והוא בחר לעשות זאת בעצמו בשנת 65 לספירה.

מכתבי סנקה שרדו מחזות, ספרי מחקרי הטבע ומכתבי מוסר לאימו, לחברו לוסיליוס וגם לנירון קיסר. כבר בתקופתו נחשב לדמות שנויה במחלוקת. איש ציבור בעל ממון ורכוש רב. מדינאי, מחנך, חוקר, מחזאי ופילוסוף. בכתבים רבים הכיר במגרעותיו. הוא שאף להיטיב אופיו ולהשתפר במידותיו. מכתביו הוא מצטייר כאציל שוחר יושר ומוסר. ממכתביו המוסריים עולה מאבקו בדרכי המוסר הנלוזות והצמדות לתורת המידות הסטואית אשר קידמה אותו וסייעה בידו לשפר דרכיו.

כשקוראים את כתביו של סנקה עולה כנות ויושר בדבריו חרף חייו ומעשיו. הוא אינו מנסה להתחנף לבריות והוא גינה את השחיתות ופחיתות המוסר ברומא.

כתבי המוסר סנקה השפיעו על הכנסייה הקתולית והיו אף ניסו לטעון שהיה נוצרי.

כתביו הספרותיים השפיעו על פרנסיס בייקון, מישל דה מונטיין, שייקספיר.

רשימת יצירותיו

תנחומים למרסייה (שנת 40 לספירה), על הכעס שנת 41, תנחומים להלוויה שנת 42, לפוליביוס על התנחומים שנת 44, על קוצר החיים שנת 49, על יציבותו של החכם שנת 55, על הרחמים שנת 56, על החיים המאושרים שנת 58, על הפנאי שנת 62, על שלוות הנפש שנת 63, על החסדים שנת 63, מחקרי טבע שנת 63, על ההשגחה העליונה שנת 64, מכתבי מוסר שנת 64

טרגדיות

שיגעונו של הרקולס, הרקולס מאוויטה, הפיניקיות, פדרה, מדיאה, תיאסטס, אגממנון, אדיפוס, נשות טרויה